האם הבנק גובב ממני כסף?

[אלעד]

זה נכתב לצורך הדוגמה בלבד. חוץ מזה, היה לי סופ"ש רווי חומוס וריכוז הגזים שאופפים אותי קצת הוציא אותי משיווי משקל מנטלי

[discoTD5]

... היה לי סופ"ש רווי חומוס

 

מממ...חומוס...הרגע חזרתי מיפו, התקנתי סט צמיגים אצל אנטון.

כמובן שלא יכולתי שלא לעצור באחת החומוסייות להביא לילדים חצי קילו מסבחה, חצי קילו חומוס, פיתות, פלאפל...

[Ron Poh]

לגבי עמלת מינימום שהזכירו פה, אותי העמלה מקוממת מאוד מכיון שאני מבצע כל חודש מקסימום ארבע פעולות וגם זה בחודש "עמוס" פעילות מבחינתי, בדר"כ יש לי רק שתי פעולת בחשבון: משכורת וכרטיס אשראי.

 

בחיים בבנק לא הסכימו להוריד לי שקל בעמלות, אך הפלא ופלא, לפני מספר חודשים הודעתי להם שאני עוזב אותם ומסרתי להם טפסים וכיו"ב ואז שאלו למה?

ופתאום כן מצאו דרך לבטל לי בכלל את העמלת מינימום (לתקופה של שנה) ועוד מספר הטבות.

[סולל הדרך]

כשקמור היבואנים הקודמים של BMW עשו מסחרה ותמחרו לפי שיטת ההנחה בהתאם ללקוח, הפורום רעש וגעש.

אח״כ באו דלק מוטורס ועשו סדר בבלאגן וקבען מחירון אחיד. כולם הסכימו שזה צעד מבורך.

אז עכשיו שוב חזרנו לחבק את רעיון המסחרה?

אחרי זה אנשים נפגעים שאומרים על ישראל שהיא רפובליקת בננות. אבל זה נכון. הכל בקומבינה. תצעק, תהפוך שולחנות תקבל. תהיה אדיש תחטוף ומזה הפכנו לעם לוחם אגרסיבי שיודע שאם לא ילחם על זכויותיו יבוא אחר ויעקוף אותו.

הבעיה שכשנמצאים עמוק בתוך החרה, לא מריחים אותו ובכלל לא יודעים שאתם בתוכו.

אז רבותי צר לי לספר לכם שאתם/ אנחנו/ אני עמוק בתוכו... וזה לא נורא. נורא שאתם עוצמים עיניים ומסרבים לקבל שינוי.

שינוי של נהלים, סטנדרטים ותקנות אחידות.

אין קומבינות, אין צעקות, אין בקשות. מחיר אחיד בהתאם לקריטריונים קבועים.

[yuvk]

אין ספק שהתנהלות צרכנית נכונה מצריכה מאמץ.

יובק - הדוגמאות שהבאת אינן של אפליה צרכנית - כל צרכן שיכנס לאותו סניף מגה בעיר ישלם את אות מחיר.

יש סוגים שונים של אפליית מחירים, למשל בזמן (חנות שפתוחה 24 שעות או אוטומט מכירה ימכור במחיר גבוה יותר מחנות שפתוחה ביום) במקום (חנות במרכז העיר מול חנות באזוה"ת המרוחק, הקיוסק בקולנוע והחנות ממול הכביש), בשם (מותג) וכן הלאה.

 

המרצה שלי ז"ל סיפר על חנות בארה"ב בה בערמה של פחיות שעועית בדולר וחצי שמים פחיות מועטות ב-99 סנט. הסיבה היא שרוב הצרכנים קונה מוצר בסיסי מבלי לבדוק וישלם לכן דולר וחצי. ויש את "מחפשי המציאות" שסורקים את הערימה למצוא מוצר זול, אחרת לא יקנו. כל לקוח קונה במחיר שהוא מוכן לשלם...

[yosi05]

הבנק מתנהל כמו סוחר. אגב, גם המרכול השכונתי שלך מתנהג ככה, ואפילו חברת הסלולר שבחרת להיות מנוי שלה, חברת כרטיסי האשראי שהכרטיס שלה מאכלס את הארנק שלך, סוכן הביטוח שמבטח את מכוניתך ואפילו החברה שמוכרת לך את הבנזין שבאמצעותו אתה מתדלק אותה.

לעניין הרעיון של יוסי: המשמעות הפשוטה שלו היא שהרגולטור יתערב בעסקאות שמתקיימות בשוק החופשי. אני לא טוען שבהכרח מדובר ברעיון פסול, אבל הגבול צריך לעבור במקום כלשהו, אחרת אתה עוד עלול למצוא את עצמך במצב שבו הרגולטור גם יקבע לך כמה דמי כיס אתה נותן לילדיך, שהרי בסופו של דבר גם ההתנהלות של הורה וילד בכל הקשור לדמי כיס היא גם סוג של מסחר, לא?

 

לדעתי יותר מההשגות לגבי אלימות כן/לא, כדאי להתמקד בפתרון ההתנהלות של מערכת הבנקאות.

קל מאד, לפחות בעיר גדולה, להחליף מרכול. יש רבים כאלה והטירחה מועטה. קלות השינוי גדולה. גם הקשר לחברת סלולר היום רופף מתמיד. הסרת חסמים מרכזיים (שמירת המספר, העובדה שהחברה אליה עוברים מטפלת בהעברה וכך הלאה) הקלה מאד. באמת ניתן לראות שיש תחרות גם על המוצר ולא רק במחיר. פלאפון למשל מציעה מהירויות גלישה ונפח גלישה משודרגים למי שמוכן לשלם. לא שמעתי שמישהו רוטן על כך. עשיר לא חי כמו עני וזה ידוע לכל ומוסכם כמעט על כולם. הבעיה מתחילה כשמנסים לאחז עיניים ונמנעים משקיפות.

מצד אחד מציגים תעריפון ומהצד השני קורצים (שלא לומר סוחטים או מפעילים לחץ לא הגון) - פתח חשבון חיסכון ותזכה לכרטיס אשראי. נכון, הבנק צריך בטוחה כלשהי אבל תנאי הריבית הניתנים שואפים לאפס, וזה מעורר התנגדות פנימית. אז למשל לכסף המשמש כבטוחה ניתן להקצות ריבית ריאלית ממשית. זה יהיה הגון ומאוזן יותר.

 

כללית ובתגובה לדברי אלעד - נדמה לי שהיה נכון לפרסם ברבים כללים ברורים ונוקשים מהו דירוג האשראי וה'כדאיות' של כל לקוח בבנק. הרעיון לא מגובש אבל אני מתכוון למשהו שממילא מתנהל בבנק, אבל הוא סמוי מהעין של הלקוח האופייני.

למשל כל לקוח מתחיל עם 1000 נקודות זכות אוטומטיות ומהן נגרעת כמות לפי קריטריונים ברורים. למשל וותק, העדר המחאות חוזרות, הקפי פעילות, הכנסה לבנק מול מחזור פעילות בחשבון באחוזים (לא במספרים מוחלטים) וכך הלאה. הרי אינני בנקאי ובטח יש עשרות נקודות בהן יש לגעת, אבל חושבני שהכוון ברור. לטעמי זה מדרג שצריך להילמד בבתי ספר, כחלק מחינוך להתנהלות פיננסית נכונה.

הדגש הוא שהבנק משדר מסר כפול, הוא מת על מינוס בחשבון כי זה מאד ריווחי לבנק, אבל מינוס (בחשבון פרטי, כמובן) מעיד על משהו לקוי בהתנהלות הכלכלית של בעל החשבון (בממוצע כמובן, תמיד יש מקרים פרטיים חריגים ומוצדקים). אם יש עוד קצת חריגה שלעיתים היא זמנית ולעיתים מיקרית, הבנק מתחיל ללחוץ.

אז הייתי שמח לראות התנהלות אחידה וברורה. בנקים, בתי חולים ומשרדי עירייה וממשלה שונים מבסטה בשוק.

 

יוסי

[sperial]

יש דבר שנקרא "דירוג אשראי". בארה"ב אתה לא יכול לעשות בלעדיו שום פעולה שאינה במזומן - כל עסקה משתמשכת או עסקת תשלומים גוררת בדיקת היסטוריית האשראי בחברות העוסקות בכך. יש עם זה בעיתיות רצינית מבחינת הגנת הפרטיות, ויותר מכך - בעיות של גניבת זהות - יש לא מעט מתחזים שלוקחים הלואות על שם מישהו אחר - והמישהו האחר נשאר עם דירוג אשראי שאינו מאפשר לו לפתוח חשבון סלולרי. פילו תקלה קטנה בדיווח יכולה לגרום לחסימה של קוי האשראי לצרכן תמים.

בארץ יש חוק שמאפשר איסוף נתוני אשראי אבל הצרכנים לא ממהרים לאשר לחברות לאסוף עליהם נתונים - בדיוק מסיבות אלה.

 

יוסי - אני לא מהמערכת הבנקאית, אבל ברור לי שהבנק מאוד לא אוהב את האנשים שבמינוס כרוני. אולי הוא מרויח עליהם ריבית שמנה, אבל בסיכון גבוה. הבנק מעדיף את אלה בעלי מחזור גדול ובעלי "עושר פיננסי" - כלומר פקדונות גדולים בבנק.

[סולל הדרך]

כנראה שיש עוד אנשים שמאמינים שאין שום תחרות בענף.

[dny]

הבנק, כמו כל עסק, רוצה להרוויח מכל לקוח. אף בעל חנות לא ימכור ללקוח מוצר במחיר עלות. הוא לא יוכל לשרוד יותר מחודשיים.

אין ספק. אבל הטענה כנגד הבנקים היא לא שהם צריכים להפסיד, אלא שהם מוסיפים שורות "מצליח - 8 ש"ח" לרוב, לדו"ח החודשי. זו הטענה, ואם היא חוזרת על עצמה מצד כל כך הרבה אנשים, אז אולי יש בזה משהו.

 

גם כנגד חברות הניידים הועלתה טענה זו שוב ושוב. כנ"ל ספקיות האינטרנט. התוצאה - במקרה של נייד ואינטרנט - היא שמרגע שהופיעה החלופה שמאפשרת שירות ידוע במחיר ידוע, אנשים רבים לא מוכנים אפילו לשמוע הצעות מטעם החברות הישנות, לא כל שכן לחזור אליהן.

 

לי אישית יצא לנהל שיחה כזו כבר כמה וכמה פעמים, והסברתי (בנימוס, כי הם לא אשמים) לנציגים בבירור, שאני מעדיף לשלם 2 ש"ח יותר כל חודש על אינטרנט, תמורת הבטחון שלא יגבו ממני 183 ש"ח פתאום ללא התראה. ולא, אני לא חושב שזה סביר שעלי לבזבז זמן במעקב מתמיד אחרי כל נסיונות ההטעיה של חברות אינטרנט שונות, כדי להגן על עצמי. כי מי שמתנהג מולי כאוייב, אני נמנע מלעשות אתו עסקים אם יש אפשרות אחרת.

 

והטענה היא, שהבנקים (כהכללה) מתנהגים כפי שהתנהגו חברות הניידים והאינטרנט (עד לאחרונה, חלקן - עדיין).

 

אנחנו רבים ונלחמים על כל לקוח. בתנאים, בפטורים, בעמלות ני"ע, בריביות על פקדונות בהכל. גם בנק מזרחי באותה עיר בה אני עובד, אגרסיבי מאוד על הלקוחות.איך אתה יכול לומר שאין תחרות?

אני מאמין לך, אבל בבנק שהייתי בו (לשון עבר), לא הסכימו לדבר איתי על הנחה בעמלות אפילו, לא כל שכן על ביטולן. חוץ מזה, תמיד תמיד הקפידו לתת לי את ההרגשה שהם עושים לי טובה אישית, שבהחלט לא מגיעה לי, אם הם מואילים בטובם להפסיק לדבר בטלפון בנושאים אישיים, ולשאול אותי מה אני רוצה.

 

אז עכשיו מצאתי בנק אחר שמתייחס אלי כמו אל לקוח ולא כמו אל מטרד, כך שאני בהחלט מאמין לך שגם אצלך כך; אבל מנסיון של הרבה שנים וכמה וכמה בנקים, זה היוצא מהכלל שמעיד על הכלל.

 

למה, הבנק לא מסמן את הלקוחות הטובים שלו ולא מתקשר ומודיע להם שבאופן חד צדדי הוא פוטר אותם מעמלות? למה רק כשמאיימים וצועקים?

זו בדיוק הנקודה. וזו בדיוק השאלה ששאל אבי את חברת האינטרנט שהציעה לו לחזור אליה אחרי שעבר לאחרת. הוא אמר: הייתי אצלכם למעלה מעשר שנים. למה גביתם ממני מחירים כל כך גבוהים? אם עכשיו, אחרי שעברתי, אתם יכולים להציע לי עסקה זולה - איפה הייתם עד עכשיו? אני לא רוצה לחזור אליכם.

 

ולגבי "עמלת שורה", הרי ידוע שזה שריד מהתקופה שבה כל שורה היתה נרשמת באופן ידני על ידי פקיד, ולכן היתה עלות ישירה לבנק על כל שורה כזו. כיום אין משמעות למספר הפעולות בחודש, והמשך קיומה של העמלה הזו אינו אלא קטנוניות ותו לא. והתוצאה:

 

בעסקים הכל אישי, וכך הקשר של הרבה אנשים מול הבנק. לרבים יש זיכרון ארוך, וכבר אמר מישהו שלא לעולם חוסן. אם הבנקים מושכים כל כך הרבה אש, ראוי שיבדקו את עצמם בשבע עיניים.

 

דני