האם במדינה כמו שלנו יש טעם להיות עם תואר?

[Apple]

בתכנות-אמנם זה מקצוע שאפשר ללמוד לבד ולהתפתח ולהצליח מצוין אבל:

1.תואר זה דף נייר שמוסיף לך למשכורת.

2.זה דף שמוסיף לך ערך מקצועי ויקל עליך למצוא עבודה.

המתמטיקה בתואר לדעתי לפחות אמנם לא תמיד קשורה ישירות אך בהחלט מפתחת את החשיבה.

וראש גדול זה משהו שמתכנת צריך.

[Arilou]

תואר זה לא חובה בשביל להצליח, אבל יש לתואר כמה יתרונות מעבר לנייר עצמו:

1. מכירים המון תחומים נושאים, רעיונות ודברים חדשים.

2. לומדים איך ללמוד ולהתמודד עם בעיות חדשות בתחום.

3. מכירים הרבה אנשים ועושים נטוורקינג. זה חשוב לא פחות מהלימודים עצמם.

4. התואר מהווה אסמכתא מסויימת שיש לך משהו בתוך הראש, ושאתה יודע גם להשתמש בישבן שלך.

5. תוכניות לחילופי סטודנטים - זאת דרך נהדרת להתנסות בכל מיני דברים.

 

לגבי הנהלות וכו' - אם תבדוק את שדרת המנהלים בכל החברות הגדולות במערב, אני חושב שתמצא שרוב המנהלים הם עם תואר כזה או אחר. ביל גייטס, ההוא מפייסבוק, וסטיב גובס אין הרבה בעולם. מדובר על אנשים משכמם ומעלה, שיחד עם המון כשרון היה להם המון מזל.

 

אני עוד בצבא, מאלה שהתחילו לתכנת בגיל 14 ואז עשו הנדסאי ואז נהיו מתכנתים בצבא.

אני ממש אנטי לתואר כי אני חושב שבתחום הזה זה פשוט בזבוז זמן, זה פשוט בכלל לא רלוונטי. סתם מלא מתמטיקה שאין לה שום קשר אפילו קטן למה שמתכנתים בימינו עושים (לרוב התחומים של התכנות) ולמידת תכנות ברמה שכבר עברת ממזמן.

מצד שני אם אין לך ידע קודם בתכנות, קשה לי לראות איך אפשר לקבל את הידע המעשי הזה בצורה "נורמלית", פורמלית. אני לא יודע מה כבר אפשר ללמוד מהקורסים התכלסיים והקצרים יותר, ובטח שלא מאוניברסיטה. זה פשוט תחום שאם אתה לא מתעסק בו כתחביב או שנפלת עליו כבר לפחות מהתיכון ואז צבא, להכנס לזה כמעט בלתי אפשרי לפי דעתי.

אלא אם כן יש לך את הזמן והרצון הנפשי, גם קצת משיכה לעניין, ולעשות את זה בעצמך, עם הבנה כללית במחשבים וגוגל.

 

במה שקשור לאלקטרוניקה שמה כבר הלימודים (ממה שאני שומע בבסיס ופה) כן משמעותיים וחשובים ואפשר להכנס לתחום ככה, אבל גם אין כל כך הרבה ביקוש. אם צריך לחפש עבודה במשך חודשים המצב גרוע שמה תוכניתן מוצא עבודה ב13 אלף ברגע שהוא משתחרר מצה"ל גם אלקטרונאים מהבסיס שלי מספרים שהתחום לא ממש שופע עבודות.

 

במקצועות אחרים אני לא מבין כל כך

 

אם לא הייתי בקטע של התכנות, ועם השנאת לימודים שלי, כנראה שהייתי מחפש לי איזה תחום מסקרן כמו אדריכלות או כלכלה או משהו מעניין ומעשי והייתי מנסה לראות אם אפשרי להתקבל לעבודה של מתחיל אחרי קורס ולהתקדם משם בעזרת צבירת נסיון ולא בעזרת צבירת מבחנים וניירות.

 

ובקשר ללעשות תואר בתחום שאין בו עבודה - אלא אם כן זה משהו שאתה אוהב (לא מבין מה יש לאהוב בללמוד משהו בצורה הכי גרועה שאפשר ללמוד דברים) לטעמי מיותר לגמריי, סתם בזבוז של שנים שבהם אפשר לקבל נסיון בתחום מסויים.

נסיון > תואר לא רלוונטי

 

אתה צודק וטועה בו זמנית. אפשר להיות מתכנת טוב ולעשות שלל דברים בלי תואר, אבל יש לא מעט תחומים (ואלו דווקא המענינים יותר) שחייבים תואר בשבילם. לי יש תואר שני במדמ"ח, ולאחד העובדים שלי גם יש תואר שני במדמ"ח ולאחרונה התעסקנו עם בעיה שקשורה למנועי חיפוש (אלוהים, כמה מתמטיקה יש שם). את הכיוון לפתרון בסופו של דבר קיבלנו אחרי שבירת ראש ארוכה ביחד עם פרופסור למדמ"ח ממוסד מאוד מכובד ואחרי שהוא נתן את הרעיון בצורה מתמטית - אנחנו היינו צריכים להפוך אותו לפרקטיקה תוך כדי התחשבות בזמני ריצה ושאר ירקות.

וזאת רק בעיה אחת מתוך שלל בעיות שהתעסקנו איתן בשנה האחרונה.

אז יכול להיות שמספר גאונים מצומצם היה מסתדר עם האלגוריתמיקה הזאת בלי להכיר את החומר באופן אקדמי, אבל רוב המתכנתים (גם אלו בעלי תואר ראשון) לא.

באחת העבודות הקודמות שלי התעסקנו המון בעיבוד וידאו ותמונה - ושוב מדובר על אלגוריתמיקה מורכבת ושלל בעיות מתמטיות.

 

להיות מתכנת JS פשוט או אפליקציות פשוטות לסלולר - לא צריך ללמוד יותר מדי בשביל זה, והשכר מכובד ביותר.

 

מסכים במאה אחוז

לפעמים אני משתעשע במחשבות של "הייתי עוזב הכל והולך להיות אינסטלטור או חשמלאי"

יש מצב שאם הייתי צעיר בכמה שנים טובות ולא הייתי מוצא את עצמי בשוק, זה היה עובר ממחשבה למעשים (נשמע תירוץ קצת מעפן, אני יודע)

 

אני הייתי הולך על מסגרות, תמיד זה משך אותי.

[יניב ח.]

רבים לא יבינו זאת, אבל ליצור או לתקן משהו, זו הרגשה נהדרת, ולראות משהו שמצליח מקנה הרבה סיפוק.

אז מלכלכים קצת את הידיים, בשביל זה הומצא הסבון.

 

משפט מצויין, אני מסכים איתך ב 100%

[MiKa_P]

אחרי הצבא, הדבר שהכי עניין אותי ללמוד היה ביולוגיה. אני באה מבית שבו ברור שצריך לעשות תואר, אבל זה צריך להיות תואר שבו אפשר לענות על השאלה "מה תעשי עם זה כשתסיימי". תואר בביולוגיה לא מילא את התנאי הזה. אז הלכתי ללמוד את הדבר השני שעניין אותי- מחשבים, ולקחתי חטיבה בביואינפורמטיקה, שזה תחום שאין בו עבודה ברמת תואר ראשון, אבל "מתבל" את הלימודים בלימודי ביולוגיה מעניינים למיניהם.

הקורסים בביולוגיה היו לי הכי מעניינים בתואר, וגם קיבלתי בהם את הציונים הכי גבוהים.

התחלתי לעבוד בQA כבר בשנה האחרונה בלימודים, ועברתי לפיתוח עם סיומם. 6 שנים של תיכנות, 7 שנים בתחום. ואיפה אני היום?

מובטלת מבחירה. התפטרתי לאחר שהגעתי למצב שאני לא מסוגלת לסבול את התחום הזה יותר. או יותר נכון- את העבודה בו. התחום עדיין מעניין אותי, לא מזמן סיימתי קורס ערב בתחום התיכנות לWEB, ואני מנצלת את הזמן שלי כמובטלת להקמת אתרים ואפילו רשת חברתית קטנה אחת. אבל לא מסוגלת לראות את עצמי עובדת בהיי טק יותר. לא את השעות האינסופיות, לא את הקיוביקל המשמים שמוצף בתאורת ניאון, לא את ארוחות הצהריים השמנוניות, המטבחון המלא בשטויות, הישיבה המנוונת בכיסא, ובדיחות הגיקים. למען האמת, גם עכשיו אני עובדת לא מעט שעות בבית, אבל אני מאוד אוהבת את העובדה שהזמן שלי גמיש, שאני יכולה לצאת לחצר עם הלפטופ ולעבוד בשמש, שאני עושה הפסקות מתי שבא לי, עובדת בלילה אם באה לי המוזה או לא עובדת בכלל כל היום אם נשבר לי ובא לי ללכת לסרט.

תכלס, זה נשמע קלאסי לעבודת כפרילאנסית, אבל באיזשהו מקום אין לי שום רצון וסבלנות לעבוד בשביל מישהו אחר. אני נהנית רק כשאני עובדת על משהו שהוא כיף *עבורי*. אני לא רואה את עצמי עוסקת בתחום הזה, בהיי טק, למשך שארית החיים שלי. מחשבה כזו, למען האמת, מעוררת בי חלחלה.

 

אז מה הלאה? 7 שנים בהייטק, לבחורה רווקה ללא ילדים, מאפשרים נחיתה רכה לאבטלה נינוחה של כמה חודשים, ומאפשרים למעשה עוד כמה דברים. לאחר שהבנתי שהדבר שאני הכי נהנית ממנו הוא עצם הלמידה עצמו, ושמדובר בנקודה בחיים שלא תחזור על עצמה מבחינת ההזדמנות, נרשמתי לתואר ראשון נוסף בביולוגיה ובפילוסופיה (הראשון משאת נפש, השני בגלל האתגר והעניין, והשילוב נראה לי מרתק). התקבלתי, ועדיין לא החלטתי אם אתחיל ללמוד את זה באמת בפועל (קצת קשה לי המחשבה לחזור אחורה לתקופה הסטודנטיאלית), אבל משהו בתוכי רומז לי שכנראה זה בדיוק מה שאעשה.

מדעי הדשא? יכול להיות. לא באמת משנה לי. במקומי הנוכחי בחיים, אם יש לי את הכסף והזמן והאפשרות ללמוד, אני פשוט רוצה לעשות את זה. ובנקודה הזו, אני רוצה ללמוד משהו בלי לחשוב "מה זה ייתן לי", פשוט בגלל שזה מעניין אותי, ואני מאמינה שאם משהו מרתק אותך ואתה טוב בו- אתה תמיד תמצא מה לעשות איתו. גם אם זה "רק" תואר שני. גם אם זה בחו"ל.

העובדה שכבר יש לי תואר ראשון ונסיון בתחום מבוקש כנראה עוזרים להרגשת הביטחון, לדעת שיש לי לאן "ליפול". מצד שני, הם גם ממריצים אותי להצליח במשהו אחר כדי שלא אצטרך להשתמש שוב בתואר הזה אי פעם...

 

בנימה אישית לחלוטין, אני יכולה להגיד שכל המדינה נשטפת בשנים האחרונות בגל הנהירה להייטק, ונדמה שחוץ מזה לא קיים שום דבר ששווה לקום בבוקר בשבילו. אני חושבת שזו טעות, ואני חושבת שהאינפלציה הזו תביא לשחיקה במשכורות עד שהתחום יגיע לנורמליזציה. העולם מלא בתחומים מרתקים ומשרות מרתקות ועבודות מגוונות, הרבה מעבר להנדסה ומחשבים, שלטעמי הם המקצועות שמחזירים את ההשקעה בהם הכי מהר, אבל גם מביאים לשחיקה הכי מהירה, ומעטים הם אלה שיכולים ורוצים לבלות את כל חייהם בתחום הזה (בעיקר ברמת תואר ראשון).

אני לא מתחרטת על שום דבר שלמדתי ועשיתי בחיים שלי עד היום, אבל ברמה הרציונלית: אם הבחירה היא בין תואר ראשון שהמשכורות בו גבוהות אבל מביא אותך לגיל 35 על הברכיים עם הלשון בחוץ בלי יכולת לעשות הסבה לשום תחום אחר כי כבר התרגלת לרמת החיים ויש לך חובות ומחוייבויות מכאן ועד מחר, ובין תואר ראשון שאחריו צריך לצבור נסיון ו/או להמשיך לתארים מתקדמים ולהגיע לגיל 35-40 בשיא הפריחה, כאוטוריטה בתחום, שנהנה ממה שהוא עושה- אני חושבת שהבחירה השניה היא הסיכון המועדף עליי. בעיקר היום, בעיקר אחרי שבחרתי דווקא אחרת כשניצבה בפניי הבחירה.

 

ולשאלה המקורית: האם יש טעם להיות עם תואר? בוודאי. האם כל אחד צריך אותו? לא.

[Apple]

בחרת מקצוע שלא מתאים לך.

קורה-מתקנים.

[bagira]

בעולם התכנות למשל הניסיון יותר חשוב מהתואר.

אני יותר מחצי שנה בהיי טק (ו6 שנים בצה"ל) והתואר שאני עושה עכשיו די חסר תועלת

 

 

אתה טועה, בלי תואר אקדמאי, במרבית החברות הגדולות, תוך כמה שנים תיתקל בתקרת זכוכית שפשוט לא תאפשר לך להתקדם ללא תואר אקדמאי (אפילו במדעי הדשא).

[חן פרחי]

אתה לא צודק.

אם אתה אדם לא מוכשר, מהר מאד תגיע לתקרת הזכוכית הזו, גם אם יהיו לך 14 תארים.

[bagira]

זה לא שאני צודק ואתה לא, או ההפך.

 

פשוט בחברות גדולות ובחברות ציבוריות יש בתפקידים מסוימים דרישה מנדטורית וחסרת פשרות לתואר אקדמאי.

 

אתה יכול להיות 40 שנה מנהל צוות מצטיין, אבל לעולם לא תקודם למנהל פרויקט ללא תואר אקדמאי (התפקידים שנתתי הם רק לדוגמא אז אין צורך לקפוץ עכשיו עם "חבר שלי שהוא מנהל פרויקטים ולמד רק עד כיתה גימל...גימל")

[חן פרחי]

איזה בעסה, תמיד חלמתי לנהל פרוייקט הטמעת ERF ב XDC...

[Apple]

איזה בעסה, תמיד חלמתי לנהל פרוייקט הטמעת ERF ב XDC...

 

הכל עוד לפניך מר פרחי

[hans]

הייטק או תכנות (אם נתמקד) איננו מורכב רק מקיוביקלים וממטבח שמנוני.

מי שבאמת טוב בתחום הזה הופך די מהר לאחד שקובע את תנאי העסקתו,

באיזו חברה שגודלה איננו מפלצתי.

 

בכלל, לא חסרות עבודות טובות בעולם, שאינן קשורות לחברות גדולות ו/או ממשלתיות.

מי שמטרתו הנעלה בחיים היא לעבוד בחברה גדולה ו/או ממשלתית, נו,

שיהיה מוכן לאכול את מה שהוא מבשל.

[Smiro]

לא קראתי את כל השרשור אז לא יודע אם רשמו לך את מה שאני ארשום, אבל זה ה-2 סנט שלי:

זה תלוי באדם. יש אנשים(הרוב) ששואפים להגיע לעבודה מסוימת, בתחום שמעניין אותם ולשם כך הם יצטרכו תואר. רוב החברות לא יקבלו אותך בלי תואר, במיוחד במקצועות שמצריכים ידע מסוים. גם אם כן תתקבל, לרוב תתקל בשלב מסויים בתקרה כלשהי שתגביל את אפשרויות ההתקדמות והפיתוח שלך.

מנגד, יש אנשים שהולכים ללמוד בשביל לקבל את הידע, לא כדי להרגיש טוב עם עצמם או כדי שאמא תהיה מרוצה(שזה אגב אחד הגורמים המשפיעים אצל הרבה אנשים).

קח אותי למשל - אני הולך ללמוד בשביל לקבל את הידע המסוים הזה, כי לדעתי הוא יעזור לי במה שאני רוצה לעסוק בו.

אני לא הולך ללמוד כדי להוסיף שורה בקורות החיים או להתקבל לעבוד בשביל מישהו, אני הולך בשביל עצמי, כדי שאני אוכל להשתמש בידע.

כן, כיום במדינה שלנו השוק מוצף באנשים עם תואר, וזה ממש לא מבטיח הצלחה בחיים או אפילו שיקבלו אותך לעבודה.

כל האנשים שציינת זה אנשים שבאו מתקופה אחרת. אם למשל הקמת עסק בשנות ה-80 והוא התפתח ועכשיו אתה משגשג, זה לא כמו לפתוח עסק כיום. חלק גדול מהנישות של העסקים בארץ כבר תפוס על ידי חברות שהוקמו לפני כמה עשורים, שכיום להיכנס לתחומים שלהן ולהתחרות בהן כמעט ובלתי אפשרי. החברות האלו הוקמו כאשר לא היה כמעט מענה בתחומים שהן נכנסו אליו והמדינה הייתה בחיתוליה.

גם בלי קשר לחברות - קח למשל אנשים שעובדים במקומות כמו חברת חשמל, נמל וכו'. חלק גדול מהאנשים שם עובדים כבר עשרות שנים ויושבים על משכורות ותנאים של מלכים! היום תנסה אפילו עם תואר להכנס לאחד מהמקומות האלו - רוב הסיכויים שלא תצליח, אלא אם יש לך איזשהם קשרים. יתרה מכך, גם אם תצליח, התנאים והשכר יהיו רחוקים שנות אור מהתנאים של אותם האנשים, אגב לחלק גדול מהם אין תואר בכלל. (לגבי השכלה תיכונית אני גם לא כל כך בטוח)

[Apple]

הייטק או תכנות (אם נתמקד) איננו מורכב רק מקיוביקלים וממטבח שמנוני.

מי שבאמת טוב בתחום הזה הופך די מהר לאחד שקובע את תנאי העסקתו,

באיזו חברה שגודלה איננו מפלצתי.

 

בכלל, לא חסרות עבודות טובות בעולם, שאינן קשורות לחברות גדולות ו/או ממשלתיות.

מי שמטרתו הנעלה בחיים היא לעבוד בחברה גדולה ו/או ממשלתית, נו,

שיהיה מוכן לאכול את מה שהוא מבשל.

 

זה "כאילו" אווירה של משרד הייטק טיפוסי.

[MiKa_P]

הייטק או תכנות (אם נתמקד) איננו מורכב רק מקיוביקלים וממטבח שמנוני.

מי שבאמת טוב בתחום הזה הופך די מהר לאחד שקובע את תנאי העסקתו,

באיזו חברה שגודלה איננו מפלצתי.

 

ואם נתמקד בתכנות (שזה באמת מה שהיה לי בראש כשכתבתי את ההודעה), תנאי ההעסקה היחידים הרלוונטיים לדיון הם מספר ימי החופש והמשכורת. הייתי במקום הזה, בחברה קטנה, והתקרה של מה שאתה יכול לבקש מגיעה מהר מאוד, גם אם אתה טוב מאוד בתחומך (והייתי). דוקא בחברה קטנה החיסרון הוא שכמעט ואין לך לאן להתקדם. במקרה הכי טוב אתה מגיע לניהול צוות פיתוח קטן, אבל בפועל אתה לא מפסיק לתכנת, רק שיותר ישיבות ומיילים מפריעים לך באמצע. השחיקה עצומה.

אבל כדי לא להפוך את זה לאיזה ויכוח סרק, אני אסייג ואומר שתנאי ההעסקה הם לא האישיו פה. רוב מקומות העבודה נותנים הרבה פחות ממה שמקום עבודה היי-טקי, גם העלוב שבעלובים, נותן. המיאוס שלי הוא מיאוס כללי מהמקצוע כקריירה, ומסגנון העבודה כמתאים לאופי שלי. תמיד ידעתי (והדחקתי, וזה רק הלך והתפרץ) שעבודה דינאמית- בנסיעות\עם אנשים\בפעילות- מתאימה ומושכת אותי יותר מעבודה משרדית.

 

אני אוהבת את התחום באופן כללי, צברתי בו ידע רב ונסיון רב, ואני לא רעה בו. אבל לא כל מה שאתה טוב בו הוא בהכרח מה שאתה רוצה לעשות כל החיים או אפילו כל היום. כקריירה- זה לא מתאים לי, ובעיקר שחק אותי עד דק. הבעיה היא בד"כ שרוב האנשים בגיל שלי (33 בקרוב), כבר לא יכולים להרשות לעצמם לעזוב ולחפש את עצמם, כמו שאני מרשה לעצמי.

לכן, אם נחזור לשאלה המקורית: אם הייתי יכולה לחזור אחורה היום, עדיין הייתי הולכת לעשות תואר, אבל הייתי מסתכלת על הטווח היותר רחוק מאשר ה3-4 שנים הבאות ומכוונת למשהו שילווה אותי שנים רבות קדימה, גם בידיעה שזה מסלול שיהיה חייב להגיע לתארים מתקדמים בשביל לנצל את הידע מתוכו בעבודה/מחקר ששכרם בצידם. אם היום הייתי מרויחה את מה שהרווחתי כמתכנתת מתחילה, אבל יותר נהנית ומתלהבת ממה שאני עושה- הייתי מרוצה מאוד.

 

(חוץ מזה שעצם הלימוד עצמו הוא מרחיב ראש ונפש, ואין עוד הרבה מסגרות אחרי הצבא שמאפשרות לך להכיר כל כך הרבה אנשים חדשים עם נושאי שיחה משותפים, ותואר ראשון היום הוא תנאי בסיסי כמעט לכל עבודה שאיננה עבודה מועדפת...)

[Tvr_speed_12]

אני שמח שאת מאושרת אבל היה לך חופש פעולה שבעלי משפחות לא יכולים להרשות לעצמם.

רוב האנשים לא יכולים לקום ולומר לא מתאים לי ולהתחיל מחדש.