אסון מעבורת קולומביה - ידעו ולא עשו כלום. מה אתה חושבים ?

[Alon_A]

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4339756,00.html

 

זה לא קצת מוזר שההחלטה במקרה העצוב של הקולומביה, בגוף כמו נא"סא שאמור לנסות ולהגדיר מחדש את המדע, לפרוץ גבולות וכו... היא בסגנון:

 

"אוקי, אין מה לעשות, לא נספר להם כלום, לפחות שימותו בפתאומיות".

 

את אפולו 13 החזירו במצב קטסטרופלי, לפחות לפי הסרט, נאבקו שם על החיים של האסטרונטואים, ובטח הטכנולוגיה היתה אז הרבה פחות מתקדמת מהיום.

 

אומנם קטונתי... אבל אולי אפשר היה לחבור לסוכנויות חלל אחרות, משהו ?! בכל מקרה, צריך אומץ כדי לספר את האמת ואת ההחלטה הקשה. פשוט מדהים ועוד יותר עצוב שהגורל שלהם היה ידוע (פחות או יותר) לכולם מהרגע שהם המריאו חוץ מלאסטרונאוטים עצמם.

[MeDuZa]

לפי מה שכתוב בכתבה, לא הייתה אפשרות להגיע אליהם, ופשוט היה נגמר להם החמצן.

אם אכן לא הייתה אף דרך להחזיר אותם, לדעתי טוב שלא סיפרו להם.

[sperial]

טיסה לחלל היא עסק מסוכן וגם אם יש כפילות במערכות מסויימות הרי שיש תקלות רבות שאינן ניתנות לטיפול, ובסביבה הקיצונית של החלל החיצון משמעותן קטלנית.

את אפולו 13 הצליחו להחזיר בזכות היותה צמודה לרכב הנחיתה על הירח ששימש "סירת הצלה" ומנועו אפשר את התמרון שהחזיר את החללית לכדור הארץ. אם אותה תקלה היתה מתרחשת בשלב יותר מאוחר של הטיסה - לאחר הנחיתה על הירח - האסטרונאוטים היו מתים תוך 15 דקות והחללית היתה אובדת בחלל מחוסר יכולת תמרון.

[hans]

קודם כול, זה ynet, אז אל תיקח שום דבר שכתוב שם

בתור אמת או משהו כזה.

אפולו 13 זה נס, אין פה מה להשוות.

[blavie]

ומי אמר שכאן לא יכל לקרות נס כלשהו? אתה יודע מה אומרים על אלו שלו עוזרים לעצמם... לדעתי לפיקוד בנאסא לא היה זכות להחליט החלטה שכזו... לכל הפחות יכלו לתת להם לנסות להתמודד עם המציאות ועם מה שעלול לקרות להם בצורה מפוכחת... אני יודע שהייתי מעדיף לנסות לעשות משהו כדי לשפר את גורלי. אם איני טועה, לא יודעים בוודאות עד עצם היום הזה מה גרם להתרסקות. אולי אם היו מספרים לאסטרונאוטים המוכשרים הללו שהייתה בעייה כלשהי הם היו מצליחים להראות לכולם שיש קרן אור בקצה המנהרה. האסטרונאוט הוא נקודת הקצה האיכותית ביותר של נאס"א על המעבורת - ברגע שאתה מוציא אותו מהמשוואה, מן הסתם שאין שום סיכוי... מה גם, שזה ממש לא פייר מכיוון נוסף. בתור מי אתה, מר בקר בנאס"א, מחליט שאין לאילן רמון ז"ל או לכל חבר אחר באותה משלחת זכות לשלוח הודעה אחרונה לבני משפחתו, למשל?

[Cerebral Cortex]

אין כזה דבר שנקרא נס. יש מזל ויש חוסר מזל.

[blavie]

לפעמים נסיבות מציאות יוצאות דופן מתהוות לכדי תוצאה בלתי סבירה בעליל. תקרא לזה נס, מזל, איך שבא לך. אם אתה מרים ידיים מלכתחילה, אין שום סיכוי בעולם שזה יקרה.

[Ron Poh]

היה צריך לספר לאסטרונאוטים ולבני המשפחה, אולי לא ברגע הראשון, אך לפחות ביום האחרון.

לכל אחד יש משהו שהוא רוצה להגיד למשפחה/הורים/אישה/ילדים אולי סליחה על משהו שקרה ותמיד דוחים את האמירה, עוד פעם אחד ואחרונה להגיד אני אוהב.

[Eily]

אסטרונאוטים בנאס"א הם לא ילדים בגן, ומכירים היטב את היסטוריית תעופת החלל. הם מודעים לסיכון ולוקחים זאת כחלק מהמשימה (גם טייסי קרב במובן מסויים, בעיקר בטיסה מבצעית מורכבת). אפשר לספר להם, ובטח ביום האחרון למשימה.

 

אני בספק רב עד כמה היו בטוחים בתקלה ולא מדובר בהעלאת סברות בדיעבד!

[Cerebral Cortex]

היה צריך לספר לאסטרונאוטים ולבני המשפחה, אולי לא ברגע הראשון, אך לפחות ביום האחרון.

לכל אחד יש משהו שהוא רוצה להגיד למשפחה/הורים/אישה/ילדים אולי סליחה על משהו שקרה ותמיד דוחים את האמירה, עוד פעם אחד ואחרונה להגיד אני אוהב.

 

זה ישמע לך כקלישאה אבל זוהי בדיוק הסיבה מדוע אסור לשמור "דברים בבטן" איך שאומרים. חבק את הילדים שלך כל יום, תאמר להם עד כמה אתה אוהב אותם, נשק וחבק את אשתך כל יום כאילו זאת הפעם האחרונה שאתם מתראים. תקדיש זמן למשפחה ואל תהיה אנוכי ותחשוב רק על הנעמת הזמן שלך בלבד. כי עם כל הכבוד, במציאות של ימינו אתה באמת לא יכול להיות בטוח שתחזור הביתה בסופו של יום.

[yehuda-k]

השאלה האם לספר לאנשים שגורלם נחרץ, היא נוראית, ואין עליה תשובה שתספק את כולם.

בזמן השואה, בגטו טרזינשטאט בצ'כיה:

"בראשית אפריל 1944 נמלטו ממחנה משפחתי בירקנאו (=אושוויץ 2, מחנה ההשמדה הראשי) איש האס-אס ויקטור פסטק ואסיר יהודי בשם סלאבק לדרר. זה האחרון חזר לטרזין וסיפר לחבריו במחלקת מכבי האש ולמספר אנשי מועצת היהודים (וגם לד"ר ליאו בק) את האמת על בירקנאו. הוא תיאר איך נרצחו כמעט כל אנשי הטרנספורט שיצא בספטמבר 1943 מטרזין ושלאסירי הטרנספורט שיצא שלושה חודשים אחריהם צפוי אותו גורל בחודש יוני, כעבור שהייה של חצי שנה במחנה המשפחתי...

ד"ר ליאו בק, המנהיג הבולט של יהודי גרמניה, שנכלא בטרזין וזכה להשתחרר שם, העיד שהוא ידע על ההשמדה הטוטלית בגזים במחנות בפולין, אבל החליט לא למסור מידע זה אפילו לא לחברי מועצת היהודים, כי ידע שמהם תגיע הידיעה לכל תושבי הגטו, בק אמר אחרי המלחמה שלפי דעתו לצפות למוות בגזים גרוע מן המוות עצמו, ואולי המוות לא צפוי לכולם"

 

יהודה

[dorki]

בק אמר אחרי המלחמה שלפי דעתו לצפות למוות בגזים גרוע מן המוות עצמו, ואולי המוות לא צפוי לכולם"

 

יהודה

 

נכון מאוד, אין מילים.

[ZX2.0]

. אם איני טועה, לא יודעים בוודאות עד עצם היום הזה מה גרם להתרסקות.

 

 

יודעים, חתיכת קצף מגן מפני חום השתחרר מאחת הרקטות ופגע בחללית בדיוק איפה שיש לה חתיכת מגן שישמור עלייה בדרך חזרה (לא זוכר את מספר הלוח בדיוק, אני בטוח שניתן למצוא אותו בחיפוש קצר באינטרנט).

ברגע שהם התחילו להיכנס לאטמוספרה בעליונה החללית התחילה להתחמם למעשה במצבה הנוכחי לא ניתן היה למנוע את האסון.

יש 2 דרכים שניתן היה להחזירם בחיים.

1) לשלוח חללית ו/או צוות נוסף שיציל אותם (סבירות מאוד נמוכה, תכנון ארוך ומסורבל שאפשרי רק אם היה תקציב ענק ועוד חללית ורקטות שיגור).

2) למצוא דרך לאטום את החור שנוצר ולהחזיק אצבעות שזה יצליח לשרוד עד הנחיתה

 

אם באמת לא ידעו על זה ואם באמת לא ניתן היה לעשות כלום, היה צריך לספר ביום האחרון לפחות כדי שיוכלו לשלוח מסר פרידה למשפחות.

[COMMANDER]

הכותרת אינה מדויקת- אפשר לאמור "ידעו ולא יכלו לעשות דבר".

 

לא הייתה אפשרות טכנית לבצע תיקון של האריחים התרמיים במעבורת החלל.

לא הייתה במעבורת החלל קפסולה שתאפשר מילוט של אנשי הצוות וחדירה בחזרה לאטמוספרה.

לא הייתה תכנית ישימה לשיגור חללית חילוץ.

במצב הנתון, אילו נותרה המעבורת בחלל היה אוזל מלאי החמצן במעבורת והצוות היה נספה.

 

צריך לשקול את ההחלטה של הבקרה בנסיבות האלה.

[Eily]

אין שום מקום להשוואה בין המקרים שציינתם. מלבד העובדה שבשניהם מדובר במוות בסופו של דבר, הנסיבות הן הבדל של שמיים וארץ - תרתי משמע.

גם לחולה סופני אסור לספר שהוא חולה סופני?

 

לא התעמקתי בנושא, אבל אני חושב שיש כותרות עיתונים סנסציוניות על כך ש"ידעו ולא סיפרו" ולדעתי כל התיאוריות צצו אך ורק לאחר מעשה.

 

להזכירכם, השיגור שודר בכל העולם, יש מספיק "מומחים מטעם עצמם" שיכלו לנתח את השיגור ואיש מהם לא צייץ לפני שקרה מה שקרה.