סיפורי רנו 4

[רם מילון]

בלמעלה מארבעים שנה שהרכב במשפחתי אספנו סיפורים מעניינים, חלקם משעשעים, חלקם עם מוסר השכל, אבל כולם אמיתיים וקרו במציאות. אני בטוח שלכל בעל רכב ישן יש סיפורים דומים ואולי יעלו בו הסיפורים זיכרונות ואף חיוכים. השירשור שונה קצת מהרגיל ובמידה ויהיה ביקוש אפרסם בכל שבוע סיפור נוסף מהמבחר שאספתי.

 

הסיפור הראשון:

מנוע בערה פנימית- סיפור הנסיעה לים המלח שנגמרה באש בתא המנוע.

מנוע בערה פנימית

 

סיפורינו מתחיל בתחילת שנות ה-90 בבוקר קייצי בירושלים בזמן שרותי בקבע, רגע נעצור, עוד נחזור לבוקר זה. הבה נתגלגל שבועיים קודם ליום בו החלטתי לאבזר את הרנו 4 בציוד חרום כמו משולש אזהרה חדש, כבלי התנעה, תיק עזרה ראשונה וכמובן מטף כיבוי לרכב. כל האביזרים מותקנו במקומם בתא המטען והמטף מתחת לכסא הנהג עם ידית לשליפה מהירה.

 

כך הגענו לאותו בוקר בירושלים, כשאני ועוד שלושה חברים יוצאים ליום כיף מחלקתי בים המלח. בנימין (בני) חברי הטוב מתיישב בכיסא הנוסע מביט לרצפה ואומר: "סחטיין תתחדש על המטף". השבתי: "תודה, הייתה חייב לפתוח את הפה?" שתיקה קצרה וכולנו התחלנו לצחוק.

 

הנסיעה בירידות החדות והמפותלות של הכביש הישן לים המלח עברו במהירות, השמש חזקה והטמפרטורות במקום הנמוך ביותר בעולם עולות ועולות. אבל ים זה ים, יום הכיף עבר ואנו מתארגנים לחזרה לירושלים. בדיקת נוזלים: מים ברדיאטור, נוזל בלמים ודלק. אנו מוכנים לעליות לירושלים. הרנו שכבר עברה את גיל עשרים השנה, מתגלגלת יפה בעליות עם ארבעה אנשים על ציודם. אני נהג אחראי עין אחת על הכביש והשנייה על נורית חום מנוע. כך אנו עוברים את מצפה יריחו את השומרוני הטוב ואת מישור אדומים.

 

נורית חום מנוע כבויה וזה אומר שאפשר להמשיך בעליה האחרונה ממעלה אדומים לירושלים, היום חם, העלייה קשה, ההילוכים יורדים, בכל זאת 845 סמ"ק ואנו מתקדמים. עוד קילומטר, עוד חצי, רמזור הכניסה לעיר כבר מולנו.

 

זהו, הגענו, הרמזור אדום ואנו ממתינים עם עוד רכב בקו העצירה. אני מביט לשמאל ומרגיש תכונה מוזרה ברכב לידי. יושבי הרכב בארשת פנים מבוהלת, על סף פאניקה מביטים לעבר מכסה המנוע שלי, מצביעים בתנועות מהירות על המנוע וצועקים משהו לא ברור. חברי ואני מביטים בהם בהשתאות, האם הם צוחקים על הרכב המיושן שעבד קשה כדי להעלות אותנו מים המלח לירושלים? או שנזכרו בבדיחה איך מכניסים ארבע פילים לחיפושית?

 

עוד אנו מנסים לתהות על קנקנם של שכנינו לרמזור. בני שיושב לידי אומר: "רמי אני חושב שיוצא עשן מהמנוע" ואני עונה: "לא יכול להיות! הכל תקין, תראה אפילו המנוע לא מתחמם". עוד אני מדבר וגל עשן ולהבות עולה מול החלון הקדמי. עכשיו גם אני בפאניקה. אני מצליח להתעשת במהרה, מכבה את המנוע שעד כה לא עושה רושם שמשהו מפריע לו. לוחץ על ידית פתיחת מכסה המנוע. תוך כדי שליפת המטף החדש והסרת הנצרה, צועק לנוסעים המתורגלים מהצבא "לפרוק מהרכב עכשיו".

 

בני שמבין כמוני את המצב יוצא וממתין לאות ממני לפתוח את מכסה המנוע. אני מכין את המטף ונותן את הסימן. בני פותח, להבה ענקית משתחררת לאויר. אני, כאילו הייתי כבאי מיומן מתפעל את המטף ישירות למקור האש ואחרי כמה שניות מצליח להשתלט על הבערה.

כשנרגענו מהמצב, ניגשנו לבחון את הנזקים. התברר שצינור הדלק היוצא מהמשאבה לקרבוראטור העשוי פלסטיק שקוף (יותר מתאים לצינור אוויר באקווריום) ועובר בדיוק מעל מכסה השסתומים. התייבש במשך השנים ונסדק. דלק טפטף מהצינור על המנוע. בזמן נסיעה האוויר החם מהרדיאטור גרם לאידוי מהיר, אבל כאשר עצרנו ברמזור, החום של המנוע ואולי ניצוץ במפלג גרם להתלקחות הבנזין.

 

המזל הגדול שהצלחנו לכבות את האש מהר, והנזק הסתכם בצינור דלק מותך, חוטי הצתה שרופים, כבלי חשמל של דינמו שנדבקו והתקצרו, כבל גז שהפלסטיק שעוטף אותו נמס מהחום וגרם לתפיסתו וכתם מכוער של צבע שרוף במכסה המנוע מעל מוקד האש.

 

אחרי שעה של הפרדת כבלי חשמל דבוקים, החלפת צינור דלק והעברת הכבל של הגז לתא הנהג כך שניתן להפעילו ביד במקום בדוושה. המשכנו בנסיעה קצרה עד לבית. שם תוקנו כל הליקויים באופן מקצועי.

 

כך הסתיים לו יום כיף מחלקתי שהחל בבדיחה/עין הרע ונגמר בחילוץ תחת "אש".

 

 

כשתיארתי למפקד גף רכב בבסיס את הסיפור, הוא אמר לי שעקב תקלות דומות ברכבי רנו 4 הצבאיים, בוצע שינוי טכני בזמנו וצינור הדלק הועבר מסביב למנוע ולא מעליו.

 

[IL 2CV CLUB]

הסיפור כתוב יפה מאד, סוף כל סוף זוית נוספת חוץ מההיבט הטכני, אני אשמח לסיפורים נוספים (וכנראה גם אתקין עכשיו מטף בדה שבו...)

יואל

[רנו]

גם אני לא מבין למה שמו ככה את צנרת הדלק

מה שכן החלפתי לצינור שחור חדש את כול הצנרת הזו

ובמקביל הבאתי גם מטף

מלח מים מלח מים מלח מים

[חזקי]

נחמד. תמשיך לכתוב. תודה

[דני יונגר]

סיפור יפה ומצחיק - מחכה להמשך ....

[רנו4]

מאוד יפה רעיון גדול .

אפרופו רנו 4 אתמול נצפתה רנו 4 גוררת מאחוריה סובארו גסטי בעליות וחבל שלא היתה מצלמה בהישג יד

[דורון סגל]

רם,

קראתי ונהניתי. נוסטלגיה במיטבה.

[bkatzir]

סיפור נחמד וכתיבה יפה.

מעניין, אני מכיר כמה סיפורים על רנו 4, (2 מהם במשפחה שלנו- היו לנו 3 רנו 4...).

כנראה יש סוגי מכוניות שנקשרות בסיפורים נוסטאלגיים יותר מאחרות, אני מניח שהמובילה היא R4.

בועז.

[רם מילון]

סיפור נחמד וכתיבה יפה.

מעניין, אני מכיר כמה סיפורים על רנו 4, (2 מהם במשפחה שלנו- היו לנו 3 רנו 4...).

כנראה יש סוגי מכוניות שנקשרות בסיפורים נוסטאלגיים יותר מאחרות, אני מניח שהמובילה היא R4.

בועז.

 

תודה לכל המתענינים,

בועז, אם אתה מכיר כמה סיפורים, אז כאן זה המקום לספר אותם

חברי מועדון רנו 4 - מה עם הסיפורים שלכם ?

לדני יש בטוח כמו לכבוש את החרמון עם רנו 4 וסיפורי עליזה המקורית כמובן?

ואלו שתמיד אומרים היה לי כזה בצבא... וזה היה האותו הראשון שלי... ולאבא שלי היה... נו...

 

בקרוב הסיפור השני שלי, מתוך שמונה.

[רם מילון]

הסיפור השני:

 

בקבוק זכוכית

 

"מה זה צנצנת חמוצים?" היה שואל כל אחד שראה את המנוע של הרנו. "לא", הייתי עונה זה מיכל המים העודפים של מערכת הקירור, ככה זה ברנו בקבוק פיירקס שקוף, עמיד בטמפרטורות גבוהות המשמש למילוי מערכת הקירור ועליו שנתות למדידת הכמות.

 

אהבתי מאוד את הבקבוק הזה, הוא משרה תחושת פשטות, כמו רדיאטור הנחושת המזכיר את כלי הנחושת בבית וכמו ידית ההילוכים המזכירה מקל סבא המחובר כמו ב"לגו" לגיר.

 

כל כך אהבתי את הבקבוק שכאשר מסרתי את הרכב לפחח, ביקשתי במיוחד: "שים לב לבקבוק המים שלא ישבר". והוא כמובן ענה: "אין בעיה אל תדאג!" מיותר לציין שלמרות שפרקתי כמעט את כל הרכב לפני השיפוץ. הבאתי אותו למוסך בנסיעה והמנוע נשאר בשלמותו.

 

כך עברו להם שבועות בהם הרכב עובר את תלאות השיפוץ. אני בא לבקר מדי פעם ומצלם. אבק ולכלוך מכסים את חלקי המנוע, אבל הוא נח לו שם כפי שהושאר ונראה שלם. ממתין ליום בו יגמר השיפוץ והוא יחזור להיות מצוחצח ומבריק.

 

יום הסיום מגיע ואני מקבל טלפון "הרכב מוכן, אבל..." אומר הפחח בצד בשני.

"מה אבל?" אני שואל.

"יש בעיה קטנה עם הבקבוק" הוא עונה.

"איזה בקבוק, הזכוכית?" אני שואל, אבל בתוכי אני כבר יודע.

"כן, הוא קיבל איזה מכה בהרכבה ונשבר". עונה לי הפחח בקול מבויש. "אבל אל תדאג, נמצא לך אחד אחר". הוא ממשיך. ואני שכבר שמעתי את צרוף המילים "אל תדאג", דואג, דואג מאוד.

 

הגעתי לקחת את הרכב ברוב חגיגיות, הרכב מושלם משופץ להפליא, צבע חדש ומבריק ממש תאווה לעיניים. אני פותח את מכסה המנוע ונשימתי נעצרת. במקום בקבוק הזכוכית היפה, זה של החמוצים. עומד במקומו בקבוק פלסטיק אטום ומכוער. "הנה, הנה בקבוק הזכוכית" אומר לי קול ומגיש לי קופסת קרטון. אני פותח בזהירות ומוצא שברי בקבוק זכוכית, בחתיכה אחת גדולה אני מזהה את הסימון: XAM NIM וכתמי מים ירוקים.

 

הפחח שרואה את פני אומר: "נמצא לך בקבוק זכוכית" ואני נתלה בשביב של תקווה ומחייך. כך עוברים חודש, חודשיים, שלושה ואין בקבוק. אני עובר בכל החנויות ובכולם אני שומע כבר מזמן אין. וגם במגרשי הפרוקים אין כל חדש.

 

בשנת 1997 היו פזורים מגרשי גרוטאות באזורי המוסכים, בהם היו משליכים את גרוטאות הברזל, עד שהייתה מגיעה משאית פעם בכמה חודשים ומעמיסה ברזל לקריית הפלדה. מדובר בתקופה שטרום "אוספי" הברזל שמנקים כל בורג ללא השגחה. וטרום התקופה בה החלו העיריות לגדר את המגרשים ולמנוע כניסה חופשית מפאת הסכנה הבטיחותית שבדבר.

 

 

הייתי נוהג לפקוד את המגרשים האלו מדי פעם בימי שישי אחרה"צ ולחפש מציאות. פעם ידית איתות, פעם בקליט של פנס אחורי ואפילו פעם הגה או מנוע מגבים. באחד הפעמים שהגעתי למגרש, למעלה משנה לאחר השיפוץ, ערמת המכוניות הייתה גבוהה מהרגיל.

 

אני מבחין בשלד של רנו 12 צהובה העומד בראש הערימה. מלמטה נראה שלא נשאר דבר בתוכו. אין גלגלים ואפילו לא מתלים גם מנוע אין, דרך פתחי הדלתות החסרות רואים בברור שאין אפילו כסאות. אבל אני אומר מה יש להפסיד, אולי יש איזה מפסק חשמל בדשבורד או חגורת בטיחות שתתאים גם לרנו 4.

 

אני מתחיל לטפס, עובר חיפושית, פיאט 127, רכב אמריקאי מעוך שאינו ניתן לזיהוי, ככל שאני מתקרב כך אני רואה שלא נשאר דבר וחצי דבר ברנו 12. גם הגובה כחמישה מטרים על גרוטאות מתנדנדות נותן את אותותיו. בכל זאת אני מגיע, מציץ לתוך גוף הרכב והוא ריק לחלוטין, לא הגה ולא דשבורד לא פנס ולא מאפרה. עוד מאמץ קטן ואני מעל תא המנוע, מוצא לעצמי נקודת אחיזה ומרים בזהירות את המכסה. התא הגדול ריק לחלוטין, קרני האור שנכנסות מבעד למכסה הפתוח מנצנצות ומסנוורות אותי לרגע. ביד אחת אני אוחז במכסה המנוע וביד השנייה מסתיר את השמש וכמעט נופל מראש ערימת הגרוטאות. בפינת תא המנוע יושב לו בשקט מעוגן לפח, בקבוק זכוכית מקורי של רנו, זהה בדיוק לזה שנשבר.

 

כאילו שמח שהצלתי אותו מאבדון, מנצנץ בשמש ומנסה למחוק את שאריות האבן ומשקעי החלודה שדבקו בו. במהירות ובזהירות פרקתי את הבקבוק מהגרוטאה וירדתי עם האוצר.

 

שמחתי, הו כמה ששמחתי באותו היום. שוב יהיה לרנו שלי בקבוק המים מזכוכית לו הוא ראוי ושוב ישאלו אותי ברחוב "מה זה צנצנת חמוצים?".

 

 

[oferbz]

חג שמח רמי

נהנתי לקרוא את הסיפורים שהיו לך עם הרכב ,יבוא היום ואספר את סיפורי הלארק מאז שזוכר אותו אני כילד ועד הימים האלו שהוא שלי.

[Platinum]

אחלה כתיבה, ממש תענוג לקרוא.

 

חברי מועדון רנו 4 - מה עם הסיפורים שלכם ?

לדני יש בטוח כמו לכבוש את החרמון עם רנו 4 וסיפורי עליזה המקורית כמובן?

 

אני בכיתי מצחוק עכשיו במשך רבע שעה תמימה מהכתבה הזו על הטיפוס לחרמון. כתבה ענקית ופשוט קורעת.

[asaf572]

כל הכבוד!!!

מחכה להמשך בקרוב

[Citroën Visa]

אחלה כתיבה, ממש תענוג לקרוא.

 

 

 

אני בכיתי מצחוק עכשיו במשך רבע שעה תמימה מהכתבה הזו על הטיפוס לחרמון. כתבה ענקית ופשוט קורעת.

 

צריך להכיר את האדם שעומד מאחורי האוטו הזה כדי להבין עד כמה שהכתבה הזאת בעצם עצובה...

[פיסטון]

סיפורים נחמדים מאד