סיפורי רנו 4

[רם מילון]

הסיפור השלישי:

 

טיימינג גרוע

 

בשנת 1988 אבי קנה סוף סוף רכב חדש והרנו 4 המשפחתית עברה לידיי. כסטודנט צעיר הלומד באוניברסיטת תל אביב, הייתי מאושר שאוכל לנסוע ברכב פרטי ללימודים. היינו שלושה שותפים לדירת הסטודנטים בצפון ת"א, שלשתינו ירושלמים היורדים ללמוד בעיר ללא הפסקה.

 

בכל יום א' העמסנו על הרנו תיקים ואוכל ביתי, יורדים לתל אביב ללימודים. ובכל יום ו' מעמיסים כביסה וסירים ריקים ועולים לירושלים לבית ההורים. כך עובר לו סמסטר ועוד אחד והרנו משרתת אותנו בנאמנות וביעילות: בילויים, ים, סרטים, מסעדות, חברים, אה.. כן, גם אוניברסיטה.

 

את הרנו שפצרנו: ריפודים, רדיו טייפ Roadstar, רמקולים אחוריים, מדבקות קישוט לדלתות (פאר שנות השמונים) ומנורת קריאה. לא לשכוח שהרכב בא עם מזגן "טבעי": מדף מתחת לחלון הקדמי שנפתח בהורדת ידית מתוך תא הנהג (מי היה מאמין). לא ברור איך החזקנו מעמד בקיץ הדביק של ת"א. אחרי הכול ירושלמים רגילים לרוח קרירה בערבי הקיץ, ואנו כשעברנו את שער הגיא הרגשנו כאילו נכנסנו לתוך מרק.

 

איזה תקופה ואיזה "חיים" עשינו עם הרנו.

אני מתגאה ומשוויץ בפני חברי: "הרכב הזה לא נתקע אף פעם, כל כך פשוט מה כבר יכול להתקלקל?" וגם אם נתקע בגלל דלק , פלטינות או רצועה. תמיד יש ארגז כלים מאחור, תוך כמה דקות הכול מסודר ואפשר להמשיך בנסיעה.

 

בוקר בהיר אחד ביולי, תקופת המבחנים באוניברסיטה. קמנו מאוחר לאחר לילה לימודים ארוך. שותפי ללימודים מזרזים אותי "עוד שעה מבחן באינפי 2 ולא נגיע בזמן". "אין מה לדאוג" אני עונה, "יש לנו נסיעה של 10 דקות ברנו, יהיה בסדר".

 

יצאנו לדרך הקצרה בין דירת הסטודנטים שלנו לאוניברסיטה כשלפתע רעש מוזר מהמנוע והוא כבה. אני מדרדר לכיוון המדרכה, ואומר: "בטח הרצועה יצאה מהמקום", אני יוצא לבדוק את העניין וחברי במתח- המבחן, המבחן !

 

מתחת למכסה המנוע הכל נראה תקין ובמקומו, אני בודק דלק - יש, מצבר - יש, בכל זאת לא מניע. חברי צועקים "נו! אין זמן!" ואני עונה "עוד רגע אחד, מה קרה?". בסוף הלחץ הכריע, לקחנו מונית לאוניברסיטה. את המבחן איני זוכר וגם לא את הציון. אבל את הגרר, את מוסך "רייך" בבני-ברק ואת שרשרת הטיימינג השבורה אני זוכר היטב.

 

כמו טיטאניק "האוניה שאינה יכולה לטבוע" כך גם הרנו. הייתי בטוח שרכב זה אינו נתקע לעולם אבל קרחון בדמות שרשרת טיימינג יכל לו.

 

[השושנים]

רמי לא הבנתי:

הייתם יורדים ללמוד בעיר, ללא הפסקה. או הייתם יורדים ללמוד בעיר ללא הפסקה. ?

[דני יונגר]

כמו בלימונית כך היה בעליזה :

באחת מגיחותי לצפון אמריקה השארתי את עליזה בידיו האמונות של רון בנו של יוני מהמוסך המפורסם , הפרחח הזמין את חברתו לסרט ולקח אותה בשביל החוויה בעליזה כמובן , הבלונדה שאלה - אתה לא מפחד לנסוע באוטו הזה ורון עונה - מה קרה לך , אני מוכן אפילו עכשיו לנסוע איתה לאילת ....

תוך כדי המשפט נשמע בק פייר אדיר והמנוע כבה ... וכך נפח המנוע את נשמתו עקב שרשרת טיימינג שהחזירה את נשמתה לאלוהי הטיימינג ....

[Citroën Visa]

מחכים לשאר הסיפורים!

[דני יונגר]

השנה 1987 , עבדכם הנאמן נשאר תורן שבת בבסיס עם עליזה (המקורית זצ"ל ) כחלק מהתורנות סחבק היה אמון על נשקיית הבסיס שם שכנו להנאתם עשרות ברזלים מוזרים בצבע שחור , חלקם מכונים M-16 וחלקם מכונים גליל , השבת נכנסה לה בכייף , שירי הזמר הידוע זהר הסתלסלו להם ברקע , אוירת שלווה נפלה על הבסיס וכך גם אני , ברוגע מושלם , מגבת על כתף אחת וערכת מקלחת ביד השניה מהלך לי בשביל מכיוון המקלחת .... אחח רגוע לי , איזו שבת מושלמת ... במיוחד שציפי מדריכת הטירוניות אמורה לבקר אחה"צ בנשקיה על מנק לבדוק כלי נשק מסויים ....

 

פתאום ... צרחה ... מה צרחה .... שאגה של קרנף שקיבל בעיטה לאשכ#$ , כמובן כמו כל אדם שפוי - מייד , אבל מייד הסתובבתי והלכתי לנשקיה בעוד חבריי למפקדה רצו לכיוון הרעש , כלום , אבל כלום לא יפריד ביני ובין "שנת הצהריים" שתוכננה בנשקיה ....

 

אז זהו , שז'וז'ו הרסר - זה שהחידה שנכתבה עליו - מה יוצא דופן :

רס"ר חכם .

רס"ר טיפש .

שלגיה .

 

נכתבה עליו !

 

( למי שלא יודע התשובה היא רס"ר טיפש - כי רס"ר חכם ושלגיה יש רק באגדות )

 

איפה הייתי .. אה ז'וז'ו נתן לאחד הטירונים לדפוק בזנטים עם פטיש 5 ק"ג ובגאוניותו הרבה הצביע לבחור עם כף הרגל איפה ...

 

מטיסים את הרס"ר האומלל לתוך ה104 שנשארה בתורנות ו.. קדחת , הנבלה לא רוצה להניע ...

 

למי יש אוטו ? זרק איזה אדיוט שאלה ומשם לא עברו יותר מ 30 שניות עד הדפיקות בדלת של הנשקיה .

 

נו , ידידנו מעוך כף הרגל הועמס כלאחר כבוד בישבנה של עליזה וכך החל מסע משעשע לכיוון בי"ח רמב"ם .

נוכחים : 1 סמל דני 1 רב"ט אילנית (חובשת) ו1 יח' רס"ר שכל מה שקשור אליו ולהשכלה גבוהה זה שפעם הוא עמד על כסא באמצע הכיתה ..

 

סחבק לוחץ בגז , אילנית נלחצת מהסיבובים וז'וז'ו צועק מכאבים , פשוט תענוג ...

 

ואז הגענו למקום ( שמעלה חיוך על שפתיי עד היום ) - ציר האימה , מעבר פסי הרכבת של העיר התחתית בחיפה , עליזה במהירות של כ 100 קמ"ש מגיעה לסיבוב המפורסם , ההגה מוטה קלות שמאלה לפי קצב הסיבוב ואז עלינו על הפס הראשון .

 

לו הייתי יכול לצלם את האירוע במהירות איטית הייתי המאושר באדם .. בהילוך מהיר ובמעבר כל פס רכבת נפתחו כל דלתותיה של עליזה לרווחה כולל מכסה המנוע שנזרק קדימה ונדרס ע"י גלגליה של עליזה עצמה ....

 

אחחח ... זו הייתה חויה מטורפת , וז'וז'ו - אם הוא חי היום זה בטח לא בזכותי ....

 

 

אגב : ציפי - אם את קוראת את מה שסיפרתי - נשבע לך שזה נכון , באימא שלי לא נסעתי לאפסנאות טכנית באותו יום ......

[רם מילון]

לו הייתי יכול לצלם את האירוע במהירות איטית הייתי המאושר באדם .. בהילוך מהיר ובמעבר כל פס רכבת נפתחו כל דלתותיה של עליזה לרווחה כולל מכסה המנוע שנזרק קדימה ונדרס ע"י גלגליה של עליזה עצמה ....

 

לא בדיוק צילום, אבל אם אילוסטרציה בהילוך איטי מאוד (פריים אחד) עוזרת לאושר שלך אז דיינו.

סיפור שמשאיר טעם של עוד

ומי זאת ציפי ?

[דני יונגר]

ומי זאת ציפי ?

 

אוווייי ימי הרווקות כחייל סדיר ...........

[asaf572]

סיפור על רנו 4 אין לי (פרט לזה שבצבא קראנו לרכב רנו איגרוף...), אבל תמונה יפה יש!!

ועוד של אחת עם 225 כ"ס

http://www.topgear.com/uk/car-news/gumball-2011

[רם מילון]

הסיפור הרביעי:

 

אביר על גלגלים

 

"Knight Rider. A shadowy flight into the dangerous world of a man who does not exist. Michael Knight, a young loner on a crusade to champion the cause of the innocent, the helpless, the powerless, in a world of criminals who operate above the law"

 

את המשפט הזה מהפתיח של סידרת הטלוויזיה אביר על גלגלים, דקלם כל ילד ונער בתחילת שנות השמונים. הטלוויזיה הישראלית שדרה אז בשחור לבן, ולמי שהייתה אנטנה מספיק גבוהה על הגג יכול היה לקלוט את שידורי ערוץ 6 של הטלוויזיה הירדנית ואפילו בצבע.

 

בכל יום ו' בצהריים שודר פרק, אני היית עולה באופניים לחבר שגר בשכונת גילה. ושם הינו צופים בסדרה באופן קבוע. עוקבים אחר הגיבור נלחם בפשע. גיבור הסדרה בשבילנו, תלמידי תיכון במגמת אלקטרוניקה, לא היה מייקל נייט אלא KITT(Knight Industries Two Thousand) רכב הפונטיאק מדגם טרנס-אם, שכלל את כל החידושים וההמצאות שאפשר לדמיין. איך קינאנו בו וחלמנו על רכב כזה ועל בניית מערכות דומות לו.

 

http://www.youtube.com/watch?v=Mo8Qls0HnWo&feature=player_embedded דרך יוטיוב

 

והחלום החל להתגשם, בתחילה עם תוכניות ושרטוטים ואחר כך עם בניית הרכיב המזוהה ביותר עם הרכב: פס אורות רצים. כמובן שלדים עוצמתיים לא היו אז בנמצא אבל נורות 6 וולט היו בשפע. כמה רכיבים אלקטרוניים ג'וקים וטרנזיסטורים קופסה מדיקט ולוחית פרספקס אדומה. ויש מתקן אורות רצים כמו KITT.

 

אבל פונטיאק אין, יש רנו 4.

בשנת 1983 כשהוצאתי רישיון נהיגה המתקן כבר חובר לרכב. אבי לא הסכים שאקדח חורים בגריל או במכסה המנוע (ואני מודה לו היום מקרב לב) אז הרכבתי את המתקן על המדף האחורי ליד החלון. החוטים חוברו וגם מפסק ON/OFF . כשהופעל המתקן בהפעלת אורות ברכב, האור החל לרוץ ימינה ושמאלה, עם לחיצה על הברקס נדלקו כל האורות בפס ואיתות היה מפעיל את הריצה לכוון המתאים.

 

הייתי בעננים כשהגעתי לבית הספר עם הרנו, צעקו לי הנה KITT. בכל פעם שנסעתי בשעות הערב, הייתי מפעיל את המתקן, אז האור היה משתקף בחלון האחורי. הייתי מביט במראה וחולם שאני והרנו נלחמים בפשע. נותן לו הוראות דרך שעון היד והוא מבצע. כבר תכננתי מנגנון התנעה מרחוק ואפילו בניתי קודן התנעה ופנל שעונים שמורכבים עד היום ברכב.

 

באחד הערבים כשחזרתי מחבר בבית זית, מפעיל את האורות הרצים ועולה בסיבובי הכניסה לירושלים. אני מבחין ברכב הנוסע אחרי, מצפצף ללא הפסקה ומסמן עם האורות. KITT אמנם לא מפחד מאיש אבל כדי לא לקחת סיכונים האטתי ונתתי לעקוף. האדם ברכב שעוקף צועק משהו לא ברור מסמן בידיו לעצור. להפתעתי הוא ממשיך בעקיפה ונעלם אחרי הסיבוב.

 

בכניסה לעיר היה מפרץ חניה וטרמפיאדה בדיוק במקום בו נמצאים היום גינות סחרוב. אז שימש המפרץ ברוב שעות היום לנוכחות משטרתית ולמחסום בשעת הצורך. כשעברתי את הסיבוב האחרון ומולי המחסום המשטרתי, הבחנתי בתכונה רבה ליד המחסום, הנהג שעקף אותי מדבר עם השוטרים וכשראה אותי החל לצעוק : "הנה הוא, תעצרו אותו... תורידו אותו מהכביש..." השוטר ההמום הורה לי לעצור והאדם המשיך בשלו "אני בוחן תנועה בכיר, הצעיר הזה מסכן את כולנו, אסור לנסוע עם הדבר הזה".

 

 

השוטר ואני מסתכלים זה בזה ולא מבינים ואז "הבוחן" הולך לצידו האחורי של רכבי ואומר : "עם זה" ומצביע על האורות שעדיין רצו בחלון, "אסור לנסוע עם אור אחורי כזה, זה לא חוקי. צריך לפרק את זה". השוטר שלא ידע בדיוק איזה עבריין תנועה נפל עליו, ביקש רישיונות ותעודות.

 

בינתיים ה"בוחן" שראה שהעניין בטיפול נכנס למכוניתו ונסע. נשארתי עם השוטר שבדק את תקינות התעודות. כיביתי את המתקן בעיניים מושפלות וישבתי מאוכזב ברכב. השוטר שניסה לבדוק את עניין האורות עם המוקד התייאש אחרי כמה דקות, חזר אלי ואמר: "אין לי מושג מי זה האדם הזה, התעודות שלך בסדר, סע לשלום בחור צעיר" ואז הוסיף "בשביל מה אתה צריך את השטויות האלה כדאי שתפרק את זה".

 

נכנסתי לרנו עצוב ומאוכזב, נער צעיר שחלום הרכב המשוכלל התנפץ לו בפנים. חזרתי לביתי ופרקתי את המתקן. לימים התברר שמה שהיה אסור אז מותקן היום לפי חוק בכל רכב כמנורת ברקס אמצעית.

 

[אקסל]

אחלה סיפורים רם ודני :-D:-D

מחכה להמשך

[רם מילון]

הסיפור החמישי:

 

על סף תהום

 

רנו 4 ידועה בכשר העבירות שלה בכבישי עפר. כך היא תוכננה, כרכב שיתאים לנסיעה בכביש ובשטח, בעיר ובכפר. תכונות אילו אפשרו לנו כזוג צעיר ליהנות מרכב משפחתי עירוני ורכב "שטח" לטיולים בטבע והכל בחבילה אחת.

 

לכן כשקנינו את ביתנו, אז רק על הנייר. הינו נוסעים בכל שבוע לאתר הבניה לראות את ההתקדמות. בתחילה המקום היה הר טרשים קרח. בקושי שביל עיזים עבר בו ובכל זאת הגענו לנ"צ בו אמור להבנות הבית.

 

בהמשך כשהחלו הכלים הכבדים לעלות על השטח, כבר ניתן היה לעבור בדרכי עפר שהיו לרנו כמו אוטוסטראדה. בהמשך הדרך הפכה למשובשת, ערמות חול, שברי אבנים, קרשי בניין, יציקות בטון, בורות ובוץ. אבל שום דבר לא עצר את הרנו מלהגיע ליעדה.

 

במשך הזמן התקדמה הבניה, קדיחת היסודות, הקמת השלד והפיתוח. ואז גם החלו עבודות מצידו השני של הרחוב ההולך ונוצר. בור גדול נחפר עבור עוד בניין חדש. בדיוק במקום בו נהגתי לחנות.

 

באחת השבתות בהם ביקרנו באתר, מיהרנו מאוד. תכננו לנסוע אל מחוץ לעיר ורק קפצנו לראות מה התקדם. החנינו את הרנו על שביל העפר ועלינו לבית. כאשר ירדנו לרכב חזרה חשכו עינינו. הרכב איננו. את המחשבה על גניבה שללנו מיד, כיוון שהינו שומעים את המנוע. היבטנו סביב והנה הרכב עומד בזוית מוזרה במרחק 20 מטר ממקום החניה.

 

בעודי רץ לעבר הרכב, מביט ימינה לעבר הבור העמוק שנחפר זה מכבר, אני רואה שהגלגל הימני קדמי שקוע עמוק בתוך בור ביוב פתוח. הגעתי אל הרנו שחיכתה כאילו מפוחדת ואז גיליתי ששני מטר לפני הרכב ישנה תהום עמוקה. תוך כדי שאני מרגיע את הרנו או בעצם את עצמי הבנתי שכשחניתי לא שילבתי הילוך, ויותר גרוע שכחתי את בלם היד (או שאולי הוא השתחרר ?). הרנו התדרדרה לעבר התהום ובמזל גדול לא פגעה בשום דבר בדרך ונעצרה ב"מנהול".

 

לאחר כמה ניסיונות חילוץ עם קרשים וסלעים, יצא הרכב מהבור, הרנו כל כך קלה שכמעט אפשר להרימה ביד. מזל גדול היה שלא נגרמו נזקים כלל, והמשכנו בדרכנו עם איחור קל בלבד.

 

חשבתי לעצמי, תאונות נגרמות משרשרת של כשלים שניתוק כל חוליה בשרשרת ימנע את התאונה. בדרך כלל הגורם האנושי הוא האחראי והוא תמיד מאשים את תנאי הדרך. הפעם היה הגורם האנושי אשם ואילו תנאי הדרך הם שמנעו אסון גדול יותר. או שאולי הגורם האנושי הוא שהשאיר את הבור פתוח ?

 

 

 

 

[Platinum]

בלמעלה מארבעים שנה שהרכב במשפחתי אספנו סיפורים מעניינים, חלקם משעשעים, חלקם עם מוסר השכל, אבל כולם אמיתיים וקרו במציאות. אני בטוח שלכל בעל רכב ישן יש סיפורים דומים ואולי יעלו בו הסיפורים זיכרונות ואף חיוכים. השירשור שונה קצת מהרגיל ובמידה ויהיה ביקוש אפרסם בכל שבוע סיפור נוסף מהמבחר שאספתי.

 

כבר עברו לא מעט שבועות מהסיפור האחרון. אז אם זה לא היה ברור לך.. יש ביקוש ואני בטוח שאני לא היחידי

[רם מילון]

כבר עברו לא מעט שבועות מהסיפור האחרון. אז אם זה לא היה ברור לך.. יש ביקוש ואני בטוח שאני לא היחידי

 

עכשיו זה ברור,

אכן עברו הרבה שבועות מהסיפור האחרון, ונשארו עוד שלושה סיפורים שטרם פורסמו.

 

בסוף האירוע האחרון ברמת גן, שבו השתתפתי.

כאשר ניגשתי לחבר את המצבר בחזרה. פגשתי אדם שאיני מכיר (האם זה אתה פלטינום ?) עומד ליד הרכב.

כאשר פתחתי את מכסה המנוע הוא שאל אותי איפה בקבוק הזכוכית. הצבעתי על הבקבוק ושאלתי מה הקשר שלו לבקבוק.

התשובה שקיבלתי: "אני קורא את הסיפורים שלך בפורום, ומחכה לשאר הסיפורים" שמחתי מאוד על ההתענינות והבטחתי לסיים את הכתיבה.

 

אז בקרוב מאוד, הסיפור השישי: "חלון אחורי"

[שימוניק]

שלום רם,

 

אני זה שניגשתי אליך ברמת גן, וכמו הרבה אחרים, אני מחכה להמשך הסיפורים שנותנים צבע ומוסיפים טעם לפורום.

[רם מילון]

הסיפור השישי:

 

חלון אחורי

 

באחת הפעמים שסידרתי את המגירות בחדר העבודה של אבי, מצאתי דף עם מדבקות של אותיות ומספרים. המדבקות עשויות פלסטיק לבן בפונט צר וארוך כמו במספר הרישוי. מייד ידעתי שהמדבקות יתאימו לחלון האחורי ברנו לכיתוב שנת היצור של הרכב - 1969. ואכן כך נעשה. הם הודבקו בצד הימני התחתון בדיוק ליד סמל רנו, כך שלא יפריעו לשדה הראיה שגם כך מוגבל מאוד.

 

כך עברו השנים, וכאשר הוחלט לשפץ את הרכב, נדרש גם פירוק של החלונות. משום מה פעולת הפירוק וההרכבה של החלון האחורי והקדמי נראו לי בעיתיים לביצוע עצמי. בדרך לפחח עברתי אצל הזגג. ביקשתי יפה שיפרק לי את החלון, כמובן תמורת תשלום. תוך מספר דקות היו החלונות מחוץ לרכב. כששאלתי כמה יעלה לי הפירוק ענה הזגג: "תשאיר לי את החלונות כאן עד להרכבה ונתחשבן בסוף". אמרתי שאני פוחד שיקרה משהו לחלונות. נעניתי בביטול: "יש לי כאן מתקן לחלונות , לא יקרה להם כלום".

 

אכן ראיתי בפינת בית המלאכה מתקן ובו עשרות חלונות מסוגים שונים, עומדים ומחכים לבעליהם החדשים. ונחה דעתי. השארתי את החלונות ונסעתי לפחח. העבודה על הרכב התארכה כצפוי, ושבתי אל הזגג רק אחרי כשלושה חודשים.

 

כשראה אותי הזגג, אמר לי: "כבר חשבתי שלא תבוא, אבל אין בעיה נרכיב את החלונות מייד". שמחתי וחיכיתי לביצוע שכן זה הדבר היחידי שחסר להשלמת השיפוץ - גומיות חדשות וחלונות. אחרי כמה רגעים ראיתי את הזגג הולך וחוזר משוחח עם אחד העובדים ושוב הולך אל מתקן אחסנת החלונות וחוזר בידיים ריקות. כששאלתי מה קורה עם החלונות, ענה לי הזגג: "החלון האחורי נשבר".

 

פני נפלו, ושאלתי " איך נשבר? ומה עם המתקן? אמרת שלא יכול לקרות כלום?". הזגג הרים ידיו וענה: "קורה, אבל למזלך החלון ישר, נחתוך לך חלון חדש".

"למזלי" הרהרתי בדברי הזגג, מה המזל פה, "מזלי" אם הייתי הולך לזגג אחר חשבתי לעצמי. ובכל זאת כל החלונות של הרנו 4 עשויים פלטת זכוכית ישרה. תוך כמה דקות הכין הזגג שבלונה מקרטון. לפיה חתך זכוכית בדיוק למידה, שייף, השחיז, ליטש, הדביק והרכב מוכן עם גומיות וחלונות, "כמו חדש". אבל החלון האחורי ללא המדבקות שחסרו, קצת צובט בלב.

 

הימים עוברים וכך גם שבועות וחודשים. הרכב אחרי השיפוץ כבר לא משמש ביום יום. רנו 4 כבר נראים פחות ופחות בדרכים, כאשר כבר נראה אחד זוהי אטרקציה, אני מנסה לאתר אותו ולמצוא עוד חבר לתחביב. כך באחד הנסיעות ליד העיר העתיקה בירושלים, אני מבחין ברנו 4 לבנה שעומדת כמה רכבים לפני ברמזור. אני מנסה להתקרב בתנועה הצפופה והרנו מתחמקת. ליד הרמזור של שמואל הנביא, אני מבחין במשהו מוזר. בחלון האחורי בצד הימני התחתון בדיוק ליד סמל רנו יש תאריך גדול ולבן, בספרות צרות וארוכות - 1969.

 

הייתי המום, זהו החלון האחורי שלי ש"נשבר". הרנו הספיקה להעלם לי באחד הרחובות של מזרח העיר, וכבר לא ראיתי אותה יותר מאז. אבל בכל פעם שיוצא לי לעבור ליד בית המלאכה של הזגג השקרן, בורחת לי איזה "ברכה" ירושלמית עסיסית.