מוות של ידידה: איך מתמודדים?

[יוסי פרנקוס]

היום בבוקר הודיעו לי שידידה טובה מאוד שלי נפטרה מסרטן.

 

אני התכוננתי לרגע הזה כבר כמה חודשים ומתמודד עם זה די טוב (בתוך הגבולות האפשריים).

 

לפני כמה דקות נשלח SMS מהטלפון שלה לכל מי שהיה בטלפון והודיעו על הפטירה שלה ועל מועד הלוויה וחברה לכיתה פשוט קמה ורצה בבכי החוצה.

זה היה אחד מהמראות הכי קשים שראיתי כי זה היה רגע של סבל נטו.

זה ממש כאב.

 

מה אומרים למשפחה?

איך מתמודדים מול חברים משותפים אחרים?

 

יש עצות ממישהו שהיה במצב כזה אי פעם?

 

הנה לינק לכתבות עליה בYNET

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3884069,00.html

[GOLF]

אין דרך להתמודד עם דבר שכזה, שום דבר לא ירפא את הכאב חוץ מהזמן, וגם זה לא נעלם לגמרי אף פעם.

 

שבני משפחתה לא ידעו עוד צער.

[Night Driver]

אני הייתי בסרט הזה עם בן דוד שנפטר מסרטן בגיל 22 (אני הייתי אז בן 17).

 

אל תתכנן מה אומרים למשפחה ולחברים אלא פשוט זרום איתם כי כל אדם מגיב אחרת ואין דרך אחת נכונה עבור כולם.

 

מה שכן תשתדלו זה לשמור על קשר עם המשפחה (לפחות אלה שהכירו אותם) כי אתם זה כל מה שנשאר להם מהבת שלהם.

 

תנחומיי למשפחה ולחברים.

[talroze]

הזמן לא תמיד מקהה את הכאב והסיטואציה ככלל לא קלה .

כמו שכתבו מעליי תנסה להיות הכי סובלני ומבין ולהציע את העזרה שלך בצורה כנה.

התפקיד שלי במילואים הוא "מודיע נפגעים" והדבר אף פעם לא קל, במיוחד כשמדובר בחברה צעירים.

[renault5]

מקרה מאוד עצוב קראתי עליו לא מזמן גם בynet חבל שכך זה נגמר.

אבי לא מזמן נפטר גם ממחלת הסרטן לצערי אין מה להגיד ומה לומר.

[gil elbaz]

מקרה עצוב מאוד, גם אני עברתי חוויה כזו לפני שנתיים שחבר קרוב נהרג בגלל תאונת אופנוע.

בקשר מה להגיד למשפחה אין מה להגיד חוץ משלא ידעו עוד צער, ומספיק שתיהיה שם בשבעה ותראו למשפחה שלה עד כמה אהבתם אותה זה יחממם להם את הלב טיפה.

[ALX]

עצוב לי לקרוא על מותה של שני באינטרנט.

הידיעה מותירה אותי במצב רוח נסער למדי.

שני ואני שירתנו בצבא באותה היחידה ויצא לנו לבצע מספר לא קטן של תפקידים ותורנויות ביחד. תמיד היה לשני חיוך על הפנים ותמיד הייתה לה גישה אופטימית - מה שלא תמיד קל למצוא בצבא.

לאחר שחרורנו מהצבא הקשר ביננו ניתק - עד לשבוע שעבר בו נתקלתי בהודעה בפייסבוק הקוראת לבעלי סוג דם AB לבוא לבדיקת התאמה לתרומת טסיות דם עבר שני. "טסתי" לבי"ח רמב"ם בהזדמנות הראשונה שהייתה לי ושם פגשתי את ההורים שלה שהם אנשים מקסימים. מאז ועד היום קיוויתי שהיא תצא ממצבה הקשה ותחזור להיות אותה בחורה חייכנית שהיא הייתה.

עכשיו התקווה נגוזה ובאותו הזמן החלו לקנן בראש המחשבות על כמה שהחיים קצרים ושבריריים.

 

שני לבון - RIP.

[bmw ricer]

נפטרה מלוקמיה?!.....אתמול אבא שלי אמר לי בדיוק שדוד שלי מאושפז ושיש לו לוקמיה גם. :cry:

עצוב....

תראה את זה ככה...במוקדם או במאוחר כולנו נגיע לשם גם

[kd2]

כל כך כל כך עצוב...

תנחומיי למשפחה.

 

לא היה לי כל קשר אליה אבל המקרה העלה לצומת ליבי שאני צריך לבדוק את סוג הדם שלי.

כיום אין לי מושג מהו ואם אראה בעתיד עצומה כזאת ברשת, הייתי מאוד רוצה לעזור...אבל כאמור - אני לא יודע את סוג הדם שלי.

[ALX]

תרמת פעם דם?

אם כן, אתה יכול להתקשר לבנק הדם ולשאול אותם.

[kd2]

אני מחר אצל רופאת המשפחה שלי, אני מניח שהיא יכולה לברר לי (?!?!).

[talroze]

נפש האדם מדחיקה מחשבות מורבידיות מפני שקשה לנו לקבל את הלא ידוע.

למרות שזמננו קצוב ,אף אחד לא אוהב לחשוב על קיצו.

קשה המחשבה ,

אבל כולנו באותה דרך .

[Fitch]

באמת סיפור עצוב,

 

כמו שאמרו, אין דרך להתמודד. אפשר רק להשתדל, ולחזק את האבלים האחרים.

[יוסי פרנקוס]

היום הייתה הלוויה.

לא נעים בכלל.

 

אני דיברתי איתה לפני כמה חודשים על הנושא של המוות האפשרי שלה, ככה שאני שלם עם עצמי ועם כל ההתמודדות שלי.

 

למזלי יש לי קבוצה של חברים שתומכים אחד בשני כל הזמן וההתמודדות יותר קלה לכולם.

[V8Driver]

אני מחר אצל רופאת המשפחה שלי, אני מניח שהיא יכולה לברר לי (?!?!).

 

עד כמה שזה מפתיע, לא. הרופאה לא יכולה לברר לך.

אלא אם כן אתה עמוד לעבור ניתוח בקרוב.

 

למה?

אז בתור אחד שעבד בהנהלה של כללית כמה שנים טובות אני יכול להגיד את הברור מאליו למי שמכיר"את הראש".

זה לא כלכלי.

פשוט אין סיבה לשלם עליך את עלות הבדיקה כשאין לכך מטרה.

ויש בזה היגיון מסויים.

סל הבריאות הוא ציבורי, ולא ניתן לעשות בדיקות לאנשים ש"סתם" רוצים לדעת.

 

ובנימה יותר אישית, גם לי זה הפריע כי לא ידעתי מה סוג הדם שלי.

וזה מביא אותי לבחורה שני עצמה.

לפני הכתבה המצערת הנ"ל, הייתה פנייה ב YNET לבוא ותרום טסיות דם.

מאחר ואין לי מושג מה סוג הדם שלי, שזה דבר שציער אותי פעמים רבות בגלל דברים כאלה (אופציה לעזור למישהו)

מיד התחלתי לחרוש את האינטרנט אחר פיתרון, וזה הגיע מיד באתר של מד"א.

 

מסתבר שכל אחד שתרם אי פעם דם, יכול לפנות את מד"א ולברר זאת.

וכך עשיתי. אתה פשוט ממלא איה שאלון פצפון באתר שלהם, וזהו.

ותבין שאני תרמתי דם פעם אחרונה כשהייתי בצבא בשנת 1997 !

התקשרו אלי אחרי שבוע.

 

סוג הדם שלי הוא או מינוס O-.

 

שזה מרתק במיוחד.

 

נורא הצטערתי לראות את הכתבה עליה שהיא נפטרה.

ורק "בזכותה" אני יודע מה סוג הדם שלי.

 

יוסי פרנקוס.

הייתי במצב עם חבר קרוב שהתחתן ושאשתו נפטרה אחרי כחודש ימים ממועד החתונה.

דבר מזוויע. הייתי בהרבה הלוויות בחיי (כשיש הלוויה, חשוב ללכת בשביל כבוד המת)

וזו הייתה הקשה שבהם.

 

אם היו דברים שתיכננתי לומר, הם בסופו של דבר לא נאמרו, כי כמו שאמרו מעלי, אתה פשוט זורם עם בני המשפחה.

מה שנראה לך הולם בעת התכנון, עשוי להיראות לא שייך ברגע עצמו.

קל לזהות את אלה שתיכננו מראש לומר משהו. רואים שהם אומרים משהו ששיננו.

טוב, ההתמודדות הזו קשה מאד.

 

חשוב להפגין אחדות עם המשפחה.

להגיע לשבעה יותר מפעם אחת.

 

אם מארגנים מניין תפילה, זה עוזר מאד אם מגיעים, כי בד"כ, זה קומץ אנשים.

אם יש לך זכרונות ובים ממנה שראוי לספרם בחברה, אתה יכול לספר זאת בשבעה.

בני המשפחה מאד ישמחו לשמוע דברים טובים אודותיה.

 

זהו.

 

זה כואב, אבל עם הזמן זה נרגע קצת.

 

היה חזק.