סקר| מתי הבנת שאתה אוהב לנהוג?

[S^M]

אני מתכוון בשאלה באיזה גיל החלטתם שהרכב הבא שלכם צריך להיות ספורטיבי.

הרי נסיון קודם אין (שאליו מתווסף גם פחד מהעלויות הכרוכות) ובד"כ כל נסיונך הוא על המיצובישי של אמא ועל הסקודה של המורה לנהיגה.

אז מאיפה מגיעה ההחלטה הזאת? מעניין אותי לשמוע אתכם (לא רק את בעלי הקליאו ספורט/מיאטה).

[viper05]

אני משער שהרוב ירשמו אחרי איזו נסיעה ברכב לא רע בכבישי אירופה, אבל אז חוזרים לארץ וגם אם יש לך איזה פרארי אתה מבין בעצם שאין פה כל כך מה לאהוב בנהיגה בארץ.

[thestig3]

אחרי קניית הרכב הראשון שלי פונטו HGT שמתיימרת להיות ספורטיבית, הבנתי שאני באמת אוהב לנהוג

[dj_dani]

אני חושב שמי שאוהב לנהוג ממשש את האהבה הזאת בהתאם לתקציב ולמגבלות, אני אוהב לנהוג והתקציב איפשר לי סוזוקי סוויפט ונהנתי בה מאוד, עכשיו התקציב אפשר רכב קצת יותר "רכב" אז איפשרתי לעצמי, ועם בעתיד אני יהיה במצב כלכלי יותר טוב אני ינהג בהתאם.

[S^M]

השאלה היא למה קנית את הפונטו HGT ולא פונטו רגילה.

[Philip R]

מאז שהייתי ילד בן 3 והייתי יושב במיטה עם מכסה של סיר "ונוהג".

או מאז שקיבלתי רישיון ונהגתי על הפונטו SX60 של אמא.

בקיצור, מאז ומתמיד, תמיד חלמתי על נהיגה, תמיד שיחקתי בכל משחקי הנהיגה, ראיתי WRX,F1 וכל מה שנע על גלגלים.

[Japanese Engine]

אני לא אוהב ספורטיבי,אני אוהב חזק,אני אוהב כוח.. ואהבתי את זה בערך מהשנייה שעברתי לנהוג מהרנו מגאן של המורה נהיגה שלי להונדה אקורד של דודי ,ועוד יותר התעצמם שקיבלתי סיבוב על הS-350 של אבא,פשוט מבחינתי לראות את האוטו מזנק קדימה מהר ובעוצמה ברגע שאתה רק מלטף את הגז, ולא נאבק לסוע קדימה כמו במגאן של המורה נהיגה שגם בהילוך 4 נחנקה על 70 קמ''ש...

[MTKS]

בשיעור הנהיגה הראשון שלי חשבתי: Now this is for me!

[Ahbarony]

נהיגת בכורה שלי הייתה בגיל 6 על הברכיים של אבא כאשר הוא מחליף הילוכים ומטפעל דוושות.

אבי היה מהנדס מכונות ותכנן אוטובוסים ומשאיות ברוסיה. גדלתי במוסך, כאשר כל התחזוקה הוא עשה לבד ואני עוזר לו.

בגיל 10 כבר ידעתי לנהוג. בגיל 16 הייתי נוהג באוטו של אמא באישור.

בתקופה ההיא הרשיונות היו מנייר. הייתי שולף ספרון של כל המסמכים שבו היו רשיונות רכב, ביטוח ורשיונות נהיגה של כל המפשחה. שיבחרו להם. בחיים לא בקשו תעודת זהות.

כלומר ינקתי את זה עם חלב אם.  

אבל יש משהוא מאוד מוזר בזה.

אני מאוד אוהב נהיגה אבל שונא לנהוג.

כלומר אני ממש אוהב לצאת לסיבוב התגרזנות בלילה אבל לא הייתי הולך לעבוד נהג בחיים.

למעשה בנסיעות ארוכות הרגשתי הכי טוב במושב אחורי של סידרה 7 מאורכת.

גם הגישה שלי לרכב היא מאוד פרגמטית. אני מעדיף טויוטה קורולה על אלפא 156 JTS.

[TDean]

גם לי בגיל 7 יצא "לנהוג" כשאני יושב על אבי (כמו הבחור שמעלי^^)

 

אבל מתי שבאמת הבנתי שאני אוהב לנהוג, היה כשאבא שלי נתן לנהוג בעצמי בגיל 14 ברכב הספורט החלומי שלי - רנו אקספרס.

[בן ה]

איך אומרים? זה עובר בגנים .

איך ידעתי שהרכב הבא שלי יהיה ספורטיבי?

נראה לי שלכל אחד צריכה להיות שאיפה להתקדם בחיים ולא להשאר במקום(או לחזור אחורה). הרכב הראשון היה איביזה 1.4 שנת 94,אחרי זה התקדמנו לאיביזה 1.4(100 כ"ס) שנתון 07. ולפני חודש הוחלט שהגיע הזמן להתקדם עוד טיפה קדימה וצריך לעבור למנוע שגודש(על פי שיאשה היה קורא לו אטמוספרי) ולהשאר עם הספרדים לא היה בא בחשבון,אז עברנו לגרמנים.

או כמו שאומרים, "יש נהגים ויש נוהגים..".

 

בן.

[edan82]

אצלי זה התחיל בצורה שונה,

 

מגיל אפס אהבתי כל מה שקשור למכוניות.

 

זה התחיל עם אהבה למכוניות עם מראה מיוחד (פיירבירד למשל..), משם עבר לאהבה עזה לכלל הרכבים הספורטיביים.

 

בהמשך (איזור גיל 12) זה קיבל ביטוי בכך שקיבלתי את המכונית על שלט המקצועית הראשונה שלי וזה היה הדבר הכי קרוב שיש לנהיגה ברכב ספורטיבי (הנעה אחורית, המון כוח ביחס למשקל, זה הבסיס), משם זה עבר למכוניות על שלט עוד יותר רציניות (כאלה שמגרדות את ה-100 קמ"ש מלמעלה), ואז היה רשיון, התחלתי לנהוג והיתה שם אהבה גדולה, וכמובן הרכב הראשון הפרטי שלי היה ספורטיבי, כצפוי.

[tt for ever]

כשראיתי בשנת 99 אאודי טיטי בסוכנות ליד בייתי

[GuyIzr]

לא יודע אם זה בדיוק מה ששאלת, כי אני עדיין נוסע על האוטו של אבא...

אבל, בפעם הראשונה שראיתי אלפא.

[bagira]

הרכב הראשון שקניתי לאחר הוצאת הרשיון היה סתם איזה ערמת ג'אנק על 4 גלגלים עם שפע בעיות מכניות, מי ידע שמאחורי כל זה, המיני תספק כ"כ הרבה רגעי כיף ותלמד אותי כ"כ הרבה על נהיגה.