סיפור בהמשכים - אהבה מוטורית

[rashkana1]

 

פרק ראשון: Top Dead Center

הנקודה הקיצונית ביותר אליה מגיעה בוכנה בתוך הצילינדר (TDC)

 

ב־12 בנובמבר 1994 יצאתי לרילוקיישן בפיניקס, אריזונה. עמדתי על המדרגות הנעות בטרמינל הישן של בן־גוריון ונופפתי לשלום לאבא ואמא, מנסה לשמור את התמונה חדה, סוג של רגע אחד ברור בזמן, כזה שאתה עוד לא יודע שיישאר איתך שנים.

 

אני חושב שלבשתי חולצת אלפין סטאר עם הדפס של קסדת המרוצים האגדית של Keijo Erik “Keke” Rosberg. אבא קנה לי אותה באיטליה כמה שבועות לפני כן. לא סתם חולצה הדרך שלו להגיד דברים על אהבה משותפת לרכב, למנועים, לאופנועים, למכאניקה, לכל מה שחי על גלגלים וצריך יחס נכון כדי לעבוד.

שבוע אחרי שטסתי, אבא מכר לשכן את האוסטין מיני מטרו MG שלנו.

יותר מ־90 אלף קילומטרים עשינו עליה.

שש שנים היא הייתה שלי, ושש שנים מעבר לזה היא הגדירה אותי.

עם החברה גמעתי איתה אלפי קילומטרים, מרמת הגולן ועד אילת.

ימי שישי בצהריים, נס הרים הרבה לפני שהמקום הזה הפך לאתר עלייה לרגל. כביש ריק. אני מול עצמי: מבט רחוק, קו נכון, בלימה, העברת משקל.

זוכר ששמעתי פעם את סבסטיאן לב אומר שאסור שנהיגה מהירה תהיה דרמה נהיגה היא טכניקה, שצריך לשייף עוד פעם ועוד פעם.

זוכר איזה הגה מטורף היה למטרו, חיבור.

אבל גם זוכר שהיה לה גיר כל כך ארוך, כמו פיצוי על ההגה המצוין. בריטיש ליילנד למה אפשר לצפות.

הרכב הזה, שהיה ממשיכת דרכה המודרנית והפחות פופולרית של המיני, הייתה, כמובן, גשר נוסף לאבא סוג של מפתח לזיכרונות שנשארים. כן, גם אני רכשתי בתחנה המרכזית הישנה רמקולים של פיוניר עם טוויטר מובנה, וחירבנו ביחד את מגש תא המטען עם חורים אובליים.

שמעתי שהיום באנגליה מגשים מושלמים הם בעלי ערך רב.

האמת? אני לא זוכר מתי בפעם האחרונה ראיתי בארץ אוסטין מיני מטרו MG. יותר מ־30 שנה  אפילו תמונה שלה אין לי. 

זו הייתה גם הפעם האחרונה שראיתי את אבא, שנפטר צעיר מידי, בפתאומיות כמה חודשים אחר כך.

 

פרק שני BDC – Bottom Dead Center

Audi R8

20 ומשהו שנה קדימה איפשהוא ליד מינכן,

המשך יבוא. 

 

 

 

[NickName1]

אמנם קצת הרבה אחרי תקופתי בכדי לזכור את הרכב הזה, אבל אהבתי את הסיפור.

אגב, בעברית אם אני זוכר טוב תרגמו את זה לנמ"ע - נקודה מתה עליונה ולנמ"ת - נקודה מתה תחתונה בהתאמה.

[מיץ פטל]

מחכה להמשך. 

הקטע האישי מוסיף ומדגיש שלאהבה/תחביב יש שורשים ועומק.

[amosbmw]

בתאריך 1.2.2026 בשעה 22:51, rashkana1 כתב:

רמקולים של פיוניר עם טוויטר מובנה, וחירבנו ביחד את מגש תא המטען עם חורים אובליים

גם אני עשיתי את זה בלפחות 3 מכוניות! הייתי בטוח שזאת הדרך היחידה לסאונד טוב.

6x9 קראו לזה.

שיא השיכלול היה להתקין תקע בקצה של המדף, ככה שיכולת עדיין לשלוף את המגש לצורך הובלות ולנתק את הרמקולים בנוחות.

[IsraCar]

בתאריך 1.2.2026 בשעה 22:51, rashkana1 כתב:

האמת? אני לא זוכר מתי בפעם האחרונה ראיתי בארץ אוסטין מיני מטרו MG.

ואני לא זוכר בכלל שהביאו אותה לארץ בגרסא של MG , רק תחת רובר ואוסטין.

האגדה מספרת שהיה לה 70 כ"ס על 800 קילו. ממש חיה רעה. כמעט 10 שניות מאפס למאה. (לא שזה מה שקובע בחיים אבל בכל זאת).

אוסטין-רובר  מטרו הייתה בשנת 1988 הסופרמיני הכי זולה בארץ.

אבא שלי שקל את הקנייה שלה. בסוף החליט ללכת על הרנו5

תודה אבא. נוח בשלום.

 

(*) לימים כאשר החלטתי לעבור מדו-גלגל ל 4 ,

פיציתי את בריטיש ליילנד, בכך שרכשתי את ה"אמא" של המטרו, מינימיינור המקורית.

לא חדשה כמובן, אחת שנת 78' תחת השם של אוסטין.

וזאת שהחליפה אותה, שנת 83' תחת השם רובר.

שתייהן היו בנות 14 בזמן הרכישה.

סיפקו הרבה לימוד ועבודה. (נהיגה ומכונאות)

עריכה אחרונה ב-2 בפברואר על ידי IsraCar

[Buki]

לפני 10 שעות, IsraCar כתב:

ואני לא זוכר בכלל שהביאו אותה לארץ בגרסא של MG , רק תחת רובר ואוסטין.

הוא נבחנה בגיליון "אוטו" בתחילת שנות ב 90, יש לי את הגיליון הזה. אבל אז הם לפעמים בחנו מכוניות שלא מיובאות ביבוא סדיר אז ה לא אומר הרבה.

[rashkana1]

פרק שני

BDC – Bottom Dead Center

המצב שבו הבוכנה בתחתית הצילינדר.

 Audi R8

יש רגע כזה שאתה מבין שמה שחשבת שאתה מבין, זה שאתה בעצם לא מבין כלום.

יוצאים ממינכן על A95 דרומה.

ליד גארמיש‑פרטנקירכן נגמרת האוטובאן, והכביש נהיה אלפיני.

נכנסים לאוסטריה ומתחברים ל‑A13, Brenner Autobahn.

חוצים את האלפים דרך מעבר ברנר (Brennerpass).

בצד האיטלקי זה כבר A22, Autostrada del.

 

מאחורי מינכן, לפני המעבר.

מימין האישה, ובגב ה‑V8 נושם.

המחוג מטפס ל‑7000 סל״ד, קלאץ׳, הילוך חמישי, גז, ובום.

היא צועקת: “אני מרגישה את זה בבטן!”

ואני חושב לעצמי שכל מה שצריך זה רגע אחד כשהכול נטען קדימה והאוטו מסרב לשחרר כדי להבין שכל מה שחשבתי שאני מבין על כוח, מהירות ואחיזה בעצם לא הבנתי כלל.

 

הכביש נפתח קדימה כאילו מישהו סידר את העולם במיוחד לרגע הזה. מכוניות זזות הצידה בלי דרמה, רק הסכמה שקטה בין נהגים, במהירויות שלא משאירות מקום להסברים.

אנחנו בדרך לסימונה, לארוחה במסעדה שאמא אמרה לי שאבא כל כך אהב. עוד מעט ניפגש עם אדון מ׳ וגברת פ׳, נאכל פסטה, ונמהר, נמהר חזרה ל‑R8. איזה יום שמש מושלם.

 

נשבע שבעולם התצוגה הראשי של אודי, הבחור שמסר לנו על הרכב לבש כפפות לבנות, כאילו מדובר ביצירת אמנות ולא במכונית. אני לא אשכח את המבטים שהאנשים המנומסים הגניבו אליה. איזה רכב יפה זו R8.

 

היא הייתה בעיניי כל כך מודרנית, וגם היום היא כל כך מדויקת. אומרים שהידנית עם V8 יותר נחשקת מהאחות הגדולה, V10, ובצדק. מבחינתי, רק הכלוב הכסוף של ידית ההילוכים מנצח.

בלילה אני זוכר שהייתי יורד לחניה התת‑קרקעית, לראות אותה, לבדוק משהו. אני לא יודע מה בדיוק, או אולי לנסות להבין למה לא הבנתי כלום.

קראתי פעם ראיון עם רוב דיקינסון, המייסד והבעלים של Singer, שאמר שאחד הדברים הכי חשובים ברכב זה היציבה. היחס בין גודל הגלגל, לרוחב ולגובה של הרכב.

ומהרגע שאתה רואה את ה‑R8, זה כל כך ברור על מה הוא מדבר. המעצבים באינגולשטאדט עשו עבודה מצוינת. אומנם החלק האחורי כבד, אבל זה לא מונע מהרכב להיראות כאילו היא כבר מזנקת קדימה, גם כשהיא עומדת במקום.

 

כנראה שגם אני לא היחדי שלא מבין הכל כי מה שנראה ב‑2006 כמאופק מדי, נתפס היום כעל‑זמני ומדויק