התרחבות המשפחה (נולדה לי עוד ילדה) ובעיות היום יום

[natco]

קודם כל, מזל טוב. הקטנטונת מדהימה.

 

דבר שני הצטרף בהקדם לקבוצת הפייסבוק הזו. כולנו שם באותו סטטוס, ואפשר לשפוך חופשי, לראות שאחרים מתמודדים עם אותו דבר, וגם להתייעץ.

(אם סער עושה לך בעיות בלאשר אותך, פנה אלי בפרטי)

 

דבר שלישי- אני יכול לעשות לך ספויילר קטן להמשך הדרך?

אבא שלי אמר לי "ילדים קטנים צרות קטנות".

רק היום, כששני הנינג'ות שלי כבר בגיל פרה-ההתבגרות, אני מבין על מה הוא דיבר.

הקשיים שונים מאד, אבל לא פחותים.

 

יש לך נק' פתיחה טובה מלרבים אחרים. למרות שאין לך בייביסיטר צמודה בדמות אמא/חמות.

אתה חי במקום עם מדיניות סוציאלית מפותחת, מתפרנס היטב, בעל בית.

אלו דברים שהרבה הורים במצבך חולמים עליהם, והעדרם הוא מקשה מאד, כשמצרפים אליו את הקשיים האחרים איתם אתה מתמודד.

עריכה אחרונה ב-9 לאוגוסט, 2017 על ידי natco

[eyali23]

מזל טוב על הבובה הקטנה.

מה רק אני הייתי בחופשת לידה חודש?

אין ספק שה 3 חודשים הראשונים קשים. (תכף יתחילו הגזים...)

אבל זה עובר מהר.

בשבועות הראשונים זה נע סביב אוכל ושינה.

החוק אומר התינוקת ישנה הגברת ישנה ולא חשוב מה השעה.

דבר עם המעסיק שאתה מסיים לעבוד מוקדם לפחות פעמיים שלוש בשבוע.

אגב חמי וחמותי גרים קו אווירי של 200 מטר ממני ואף פעם לא ביקשו עזרה.

[phpclub]

אם לדעתכם 15 דקות בבית החולים זה מספיק, קטונתי.

[איציק נ.]

תקח עזרה בתשלום , משהי שתגיע כל יום לכמה דעות , תקפל כביסה , אולי קצת נקיון. תשגיח על הקטנה כדי שאשתך תוכל להקדיש תשומת לב לגדולה.

שהעזרה תגיע ב שעות שהגדולה חזרה מהמסגרת ועד שאתה חוזר..

ומזל טוב , זה קצת קשה בהתחלה אבל הולך ונהיה קל יותר ככל שד הן גדלות.

 

אני גם לא שולל את העובדה שבזמן שיש מטפלת בתשלום בבית, האמא תשלים שעה-שעתיים שעות שינה. צריך את זה במיוחד בהתחלה.

 

המכשול העיקרי: "לשחרר".

להורים טריים לא קל לשחרר את העולל\ה הקטן\ה לידיים של מישהו אחר, אבל במצב של עייפות קיצונית ולחץ - רוב הסיכויים שגם אם היתה פוגשת הומלס ברחוב שהיה מוכן לשמור על הילד\ה לשעתיים, היא היתה קופצת על ההזדמנות ;-)

 

(מזל טוב !)

 

איציק

[SurfHigh]

המון מזל טוב!

שנים קשות, אין חולק. אני פחות או יותר במצב דומה.

עצה מעשית, מה שאפשר לקנות בכסף - קונים בכסף. ניקיונות, כביסות, אוכל. את החלק שהכי קשה לאשתך תעבירו לאאוט סורסינג.

חשוב גם לשתף את הגדולה במטלות השונות. אמנם בהתחלה זה יוצר לך ולאשתך עוד יותר עבודה, אבל זו השקעה משתלמת, כי בהמשך זה יראה לה טבעי להשתתף במטלות, ויותר מזה הם אפילו גאים לדעת שהם עוזרים לאמא ואבא.

*מטלות כרגע זה לא ספונג'ה, כן ? יכולה לשחק עם הקטנה קצת, להחזיק לה את הבקבוק אולי, להביא לאמא חיתול חדש וכו'.

[pooh-bear]

אם לדעתכם 15 דקות בבית החולים זה מספיק, קטונתי.

זה מאוד מאוד אישי ותלוי בדינמיקה של כל משפחה. אין פה מינימום ומקסימום סבירים.

מכיוון שפות"ש לא הציג את המצב המשפחתי (המורחב) שלו לעומק, אפשר גם להניח שהוריו עובדים ולא יכולים לקחת חופש של שבוע-שבועיים, שאין להם איך לממן חופש כזה + טיסה לשוויץ, או שאפילו מי שבאמת צריך עזרה כרגע זה הם, ולא הוא. גם יכול להיות שההגירה שלו נתפשת אצלם כעניין שלילי והם מעדיפים להשקיע את הזמן שיש להם בעזרה למי שנשאר, יש מיליון סיבות אפשריות.

 

כמו ש-oryo כתב, עצמאות היא דבר חשוב. חינוך לעצמאות (והכרה והתמודדות עם המציאות) הם אחד הדברים החשובים, לדעתי, שהורה צריך להעניק לילדיו.

 

לעניין: כל ההתמודדות נעה סביב שלולשה דברים: הכרה במציאות והשלמה איתה, ניהול זמן אפקטיבי ושבירת פרדיגמות.

 

לגבי הכרת במציאות והשלמה איתה, נטחן מספיק.

 

לגבי ניהול זמן אפקטיבי - להבין כמה זמן דברים לוקחים ולתכנן כראוי. לא לעשות תוכניות אופטימיות מדי ולהתאכזב שוב ושוב. ניהול זמן נכון מאפשר להכניס את מה שנחוץ, וגם להבין למה מה שלא נכנס ללו"ז הוא בלתי אפשרי כרגע. מאוד עוזר להשלמה עם המצב.

 

לגבי שבירת פרדיגמות - הרבה אנשים תקועים בכל מיני שטויות מכל מיני מקומות. יש כאלו שחייבים כל יום לבשל מחדש כי "אצלם יאכלו אוכל טרי", יש כאלו שלא ישאירו את הילדים לעולם עם בייביסיטר כי "בשביל מה עשינו אותם", יש control freaks שלא משחררים כלום לאף אחד (נניח אישה שלא נותנת לבעלה ללכת לסופר כי הוא יביא רסק עגבניות מהסוג שהיא לא אוהבת). חשוב לבדוק שאתם לא תקועים באיזו פרדיגמה כזו שגוזלת לכם המון זמן יקר שאין לכם כרגע.

[discoTD5]

אני (נשוי +3) לא מתכוון לתת עצות לפות"ש.

רק אומר שאם ההורים שלי או ההורים של אישתי היו מתנחלים אצלי בבית כשהילדים נולדו (לא משנה אם זה הילד הראשון, השני או השלישי) הייתי משגר אותם על הטיל הקוריאני החדש לגואם.

זה בדיוק הזמן שצריך להתאפס כמשפחה על המצב החדש ולא להתחיל לדאוג לעוד גורמים שמייצרים רעש בבית.

 

פות"ש - קח נשימה עמוקה, החיים יפים, קיבלת מתנה ענקית, תדאג שאישתך תאכל טוב ומזין, תדאג גם לבת הגדולה, ותירגע. כשנדמה לך שהכי קשה, תדע שזה יכול להיות עוד יותר קשה.

 

המון המון מזל טוב.

[קורן בן אשר]

כאבא לתאומים, מצטרף למה שנכתב מעליי, חד משמעית - מיקור חוץ היכן שניתן, לפחות בשנה הראשונה. אני בטוח שהסיטואציה בשוויץ שונה לחלוטין מישראל השכונתית למדי - מבחינת המעגל החברתי שלכם, מה מקובל ומה לא, עלויות עזרה חיצונית ועוד היבטים. ממליץ בחום שתתחילו לעשות זאת בצורה מבוקרת והיכן שניתן.

 

גם לנו לא הייתה עזרה מיידית זמינה של ההורים. ההורים שלי וגם ההורים של אשתי גרים במרחק של שעה נסיעה מביתנו. מדי פעם הם היו מגיעים לעזור במועדים שנקבעו מראש, וזה היה נהדר, אך עזרה ספונטנית לפי הצורך לא הייתה זמינה. הדבר החשוב ביותר שעשינו, ביוזמתה של אשתי שהחלה בכך עוד לפני הולדת הילדים, היה לייצר רשימה (רשימה ממש - עשרות מספרי טלפון!) של מטפלות ב"רמות הסמכה" שונות, החל מבייביסיטריות בנות 15 לעת מצוא, ועד מטפלת לילה שמסוגלת להעביר לילה שלם עם הילדים. בדיעבד לא היינו יכולים לשרוד אחרת.

[oryo]

אור,

סורי, ממש לא מסכים איתך, אני מציע לך להפוך להיות אבא ואז לחזור לכאן ולדווח לנו, לך תדע - אולי תשתנה דעתך.

הורה צריך לתת הכל לילד שלו, כך עשו אצלי, כך אני אעשה אצל הילדים, וידוע לי שתמיד יהיה אחד מהחבורה שיהיה בסטטוס "חלש" יותר ויזדקק לעזרתי יותר

אני לא אומר לעשות אפליות, אני פשוט אומר שאחד צריך יותר תשומת לב, והשני צריך יותר שיעורים פרטיים, והשלישי בכלל צריך עזרה כלכלית.

אם פות"ש החליט לסוע לחו"ל, מצד אחד צריך להבין, מצד שני אני כן מצפה מההורים לקפוץ על מטוס במהירות האפשרית, אני יודע שזה מה שאני הייתי עושה

ויודע שכל אחד מבני משפחתי היה עושה (ועושים - דברים אחרים, גם כשזה לא נוח ולא ממש מתחשק).

 

ואגב, בלי קשר לעזרה, ברמה האישית לא מבין סבא וסבתא שלא מוצאים זמן לראות את הנכדה החדשה, גם אם היא בקצה השני של העולם - לא מוזר בעיניך ?

לגבי ה"קודם תהפוך להורה אח"כ תגיב" - אתה מוזמן להתעלם ו/או לבטל את הדברים שלי, אבל מ"היכרות-וירטואלית" אני נוטה להאמין שאתה לא באמת התכוונת לאיך שזה נקרא אז נדלג מעל המשוכה הזו רגע.

 

כמו שאתה שופט את הוריו, פלוני יכול לשפוט אותך על כך שאתה מפתח ומעודד תלותיות, דבר שעלול להועיל בטווח קצר ולהזיק בטווח הארוך... אני חושב ששיפוטיות כזו זה רעה חולה, ושעדיף להתרכז בעצות והשקפות עולם במקום לשפוט אנשים זרים לחיוב או שלילה על סמך כ"כ מעט מידע.

או במילים אחרות: לייעץ להורים לטוס בשביל לסייע זה דבר אחד, לטעון שהם הורים רעים בגלל שהם לא עושים מה שאתה חושב שעוזר זה דבר אחר.

 

ההורים שלנו השקיעו בנו את מיטב שנותיהם וכספם, וקיבלו על כך מעט מאוד תמורה "מדידה" (וכנראה הרבה תמורה נפשית, או לפחות כך אני מקווה). אני חושב שיש לנו מעט מאוד לגיטימציה, אם בכלל, לבוא אליהם בטענות על הא ועל דה בשלב בו אנחנו בוגרים האחראיים על החיים שלנו.

 

מבחינתי, ההורים שלי כבר נתנו לי הרבה יותר ממה שאוכל להחזיר להם אי פעם, אני מאמין שהסיכוי שאני אבוא אליהם בטענות בגלל תסכול הקשור בחיי הפרטיים שואף לאפס... אני חושב שלטעון שהם "חייבים" לך ככה וככה כשאתה כבר בגיר זה משהו שנמצא על הספקטרום בין חוסר מודעות לבין כפיות טובה.

 

למען הסר ספק אציין שבפן האישי אני די מחבב אותך (וירטואלית) מדיוני עבר, ולא מתכוון להעליב באיזושהי צורה.

[ניקו פ.]

נוסף על כך, אין על מה לא להסכים עם אור.

אור ציין עובדה.

אתה טוען שהדור שלנו מפונק ואז באותה ההודעה טוען שאתה לא מבין את אלו שההורים שלהם לא עולים על מטוס מיד, שזו בערך רמת הפינוק הכי גבוהה שאפשר לדרוש.

אז אצלך הייתה סביבה סופר פינוקי, שבה ההורים והמשפחה עזרו לכם בכל. מעולה, באמת שמח בשבילכם. אני גדלתי עם סבא וסבתא גם כן. אבל, שים לב שזו צביעות. אז כמו שאור אמר, טול קורה.

 

שנית,

כבר כתבו פה מיליון פעם ואני לא מאמין שאני כותב את זה בדיון עם אנשים שרובם (אם לא כולם) בוגרים ממני ובעלי ניסיון רב ממני, אבל לאנשים שונים מצבים משפחתיים שונים (כלכלי, בריאותי, חברתי, דינמיקות שונות בין משפחות, מנטליות ועוד מיליון גורמים). היכולת של אדם - שאני רואה בו אדם בוגר ואינטלגנטי (מהיכרות וירטואלית וטיפה אישית, בג'ימקאנה) - לא להבין סיטואציה של אנשים אחרים פשוט מאכזבת אותי. זה כל כך קל להבין שלא כולם יכולים לעזוב את כל העיסוקים שלהם ולעלות על מטוס לחו"ל. אני לא מצליח להבין איך אתה לא מצליח להבין

 

דבר אחרון: פות"ש, אין לי ילדים (שאני יודע עליהם), אז אסור לי להגיב פה. בכל זאת מאחל לכם שהזמן יעשה את שלו ולאט לאט תתגברו על המשוכה. הילדה חמודה ממש ואני בטוח שהקשיים יעברו, יתחלפו באחרים כנראה. אני חושב שלשפוך פה קצת צרות ולקרוא דברים של אחרים תמיד עוזר. אולי באמת עוזרת בית/שואב אבק רובוטי, או כל פתרון אחר שעולה כסף יכול לעזור כדי להוריד מכם עומס.

[phpclub]

אין לי זמן לקרוא לעומק את שכתבתם ובלי להכנס להורים כן/לא/עזרה/התנחלות וכו',

כוונתי הייתה שההורים צריכים לטוס לראות את הנכדה החדשה, לראות, לא לעזור.

על העזרה אפשר להתווכח, ואני לא מתייחס לזה כרגע.

על זה שסבא וסבתא צריך להיות להם מספיק חשוב ללכת לראות נכדה חדשה, אי אפשר להתווכח.

אלא אם יש בעיות רפואיות, לא רואה סיבה למה שזה לא יקרה. והיות ופות"ש כתב בעצמו שהוא התלונן שקשה לו וסיפר מה הייתה תשובתם (ושהם עוזרים לאח השני כאן בארץ), אני מניח שאין כאן בעיות רפואיות ו/או בעיות אחרות שמונעות את זה.

 

זאת דעתי, לא רואה שום דבר אחר שהוא בגדר הסביר.

[leon1.8]

מתחילים בלהבין שאין דבר כזה "אין לי זמן" (אחלה תירוץ ולפעמים הוא גם נכון - גם אני אומר אותו כל הזמן אגב !), אפשר לפנות זמן.

כמו שמצאת זמן לכתוב את ה 5 שורות האלו, היית גם מוצא עוד 10 דקות לפתוח שרשור.

ולשאלתך, זה לא הזמן שיהיה לך זמן לעצמך, אתה צריך להפנים את זה, האסימון עוד לא נפל.

עוד שנה/שנתיים/שלוש תוכל לקחת קצת זמן לעצמך, עד אז אתה אבא במשרה מלאה, האחריות של אדם אחר בידיך - grow up.

 

אני חושב שאני ואתה פשוט מייצגים גישות שונות בתכלית ואסביר למה.

כדי שאשאר שפוי, מתפקד, אוהב ותומך אני צריך זמן לעצמי, זו לא נוחות ולא אקסטרה אלא מינימום הכרחי.

לצורך העניין אתן אנלוגיה שאולי תיראה טיפשית ואולי לא: אני כלי רכב [גודש חזק כמובן] אבל נגמר לי הדלק. אתה בעצם אומר לי "אין לך זמן לתדלק". איך אני אמור להמשיך מכאן? איך לקחת את הטיפ שלך?

ציינת שהאסימון לא נפל ועל זה אני יכול להסכים חלקית כמובן, כי אינני יודע איזו הכרה והבנה יגיעו בסיבוב הבא.

 

בכל מקרה, לא יודע עד כמה זה קשור לגרואו-אפ...

[oryo]

אין לי זמן לקרוא לעומק את שכתבתם ובלי להכנס להורים כן/לא/עזרה/התנחלות וכו',

כוונתי הייתה שההורים צריכים לטוס לראות את הנכדה החדשה, לראות, לא לעזור.

על העזרה אפשר להתווכח, ואני לא מתייחס לזה כרגע.

על זה שסבא וסבתא צריך להיות להם מספיק חשוב ללכת לראות נכדה חדשה, אי אפשר להתווכח.

אלא אם יש בעיות רפואיות, לא רואה סיבה למה שזה לא יקרה. והיות ופות"ש כתב בעצמו שהוא התלונן שקשה לו וסיפר מה הייתה תשובתם (ושהם עוזרים לאח השני כאן בארץ), אני מניח שאין כאן בעיות רפואיות ו/או בעיות אחרות שמונעות את זה.

 

זאת דעתי, לא רואה שום דבר אחר שהוא בגדר הסביר.

א. זה לא מה שטענת בהודעה הראשונה, אבל ניחא

ב. יש 1001 סיבות למה לא לטוס: ההורים מפחדים מטיסות, ההורים חסרי אמצעים, להורים יש עבודה שלא מאפשרת להם לטוס כרגע, ..........

הרבה, הרבה דברים בגדר הסביר. המון. זה לפני שמתייחסים לחשיבות המפגש הפיזי עם עולל בן אפס, חשיבות שברמה הרציונלית אני בכלל לא מסוגל להבין (ברמה הרגשית - סבבה). לי נראה הרבה יותר חשוב שהסבים יבקרו את הילד שהוא בן 4, מאשר כאשר הוא בן 0. אני יודע שההורים שלי אוהבים אותי (ואת ילדיי הדמיוניים) גם מבלי שהם פיזית הגיעו לאזור זה או אחר, אם כבר אתה שופט כאן אנשים על ימין ועל שמאל שאל את עצמך מדוע כ"כ חשוב לך הנוכחות הפיזית שלהם במיקום גאוגרפי כזה או אחר... לי זה נשמע זניח.

 

לך זה חשוב? מגניב, זכותך!

אבל על מה ולמה אתה שופט כאן אנשים אחרים ומחלק להם ציוני הורות ...?

ממני והלאה

[pooh-bear]

אני חושב שאני ואתה פשוט מייצגים גישות שונות בתכלית ואסביר למה.

כדי שאשאר שפוי, מתפקד, אוהב ותומך אני צריך זמן לעצמי, זו לא נוחות ולא אקסטרה אלא מינימום הכרחי.

לצורך העניין אתן אנלוגיה שאולי תיראה טיפשית ואולי לא: אני כלי רכב [גודש חזק כמובן] אבל נגמר לי הדלק. אתה בעצם אומר לי "אין לך זמן לתדלק". איך אני אמור להמשיך מכאן? איך לקחת את הטיפ שלך?

ציינת שהאסימון לא נפל ועל זה אני יכול להסכים חלקית כמובן, כי אינני יודע איזו הכרה והבנה יגיעו בסיבוב הבא.

 

בכל מקרה, לא יודע עד כמה זה קשור לגרואו-אפ...

אני לא רואה פה סתירה אמיתית בין הדברים.

 

כל אחד צריך קצת זמן לעצמו, זה ברור. רק צריך להבין שבאופן כללי כשמגדלים מספר ילדים קטנים הזמן הזה די מצומצם, ובתקופות מסוימות לא קיים בכלל. במונחי האנלוגיה שלך, זה הזמן להחליף מג'וליה תלתן לפריוס, שעדיין צריכה דלק (= זמן חופשי), אבל פחות.

 

מצד שני, ואני מתנצל שזה כבר נשמע כמו קאוצ'ר מתחיל שחוזר על איזו מנטרה שחוקה, אתה חייב לנהל את הזמן שלך באפקטיביות, קרי, לדעת כמה זמן דברים לוקחים ולתכנן מראש מה אתה עושה ומתי כדי שתוכל גם לתכנן את מעט הזמן הפנוי לעצמך. רוב האנשים לא ממש עושים את זה, ואז מגיעים למצב שהם תמיד עסוקים בכיבוי שריפות ואף פעם לא מגיעים לעשות מה שהם רוצים.

[hans]

ניתנו פה עצות נהדרות, לידיעת פותח השרשור שעדיין מקדש יותר מדי את שעות השינה שלו

אבל מעל כולן בולטת החכה של פו הדב בנוגע לאופן ההתמודדות. מסיר את הכובע.

 

(ומתחיל להתכונן למחר מכיוון שעכשיו אשתי מאושפזת עם סיבוכים בהריון הרביעי. יהיה קטעים)