התרחבות המשפחה (נולדה לי עוד ילדה) ובעיות היום יום

[phpclub]

באמת שזה מתחיל להיות מוגזם.

 

 

בשלב הזה או שאתה לא מבין למה אני מתכוון ואני לא מסביר טוב, או שפשוט בעולם שלך אין קשר בין הסבא והסבתא לנכדה, או לפחות לא קשר כזה חשוב כמו

שאני מחשיב אותו.

 

 

אנשים היום נוסעים לחו"ל מעכשיו לעכשיו, הכל זמין ומהיר, אתה מציג את זה כאילו לתכנן טיסה זה עכשיו להזיז הרים וגבהות.

אם לדעתך לידת נכד/ה זה לא חשוב מספיק בשביל לקחת טיסה ולטוס, כן! השם ישמור! לטוס! באמת שאין לנו קרקע משותפת.

 

 

בעולם שאני חי בו - אני חושב שהם יכולים לעשות את זה כל עוד אין משהו רציני שמונע, ולא שזה נחמד מצדם, אלא הם צריכים לרצות ולהפוך עולמות כדי לעשות את זה

אבל פשוט לא רוצים לעשות את זה, ועל זה אני שופט אותם (עזוב אותי, פות"ש כתב את אכזבתו בעצמו).

 

 

בעולם שאתה חי בו - גידלתי ילד, שיחררתי חבל טבור וזהו. כל אחד לעצמו, אם יסתדר לי מתישהו אני אקפוץ, אם לא אז לא. אם אתה חי עם זה בהבנה וקבלה - סבבה.

לפי דעתי זה לא תקין ובמקרה דנן גם לפי דעתו של פות"ש - אם זה לא היה מפריע לו, לא היה כאן דיון על הנושא הזה בכלל.

[sperial]

php - יש לך בעיה בהבנה: יחסי הורים ילדים אינם חד צדדיים. כלומר, כל עוד מדובר בילד התלוי בהוריו - אין ספק שהמחוייבות היא מוחלטת וחד צדדית. אבל כאן מדובר בצאצא בוגר שחייו עצמאיים, והבחירות שעשה מרחיקות אותו - לפחות גאוגרפית - מהוריו.

 

יתרה מזאת - לילדים שונים קשר שונה עם הוריהם. חסרות משפחות שבהן הקשר בין ההורים לילד אחד הדוק עד חונק, ועם ילד אחר יש נתק מוחלט, ולא פעם "באשמת" הצאצא שבחר בדרך חיים בעייתית מבחינת ההורה? יותר מזה. אפילו כאשר מדובר בהורים "נורמליים" וילדים"נורמליים" הקשר בין ההורה(ים) לבין כל אחד מילדיהם שונה. לא רק שאנחנו לא יודעים מה גורם להורים של פות"ש לא לבוא אליו כעת , גם אין לנו מושג מה היה הקשר ביניהם כאשר היה בן 10 או 20. וכמובן שאננו לא יודעים מה טיב הקשר יהם לבין אחיו של פות"ש, ומה הצרכים של האחים. אולי יש שם ילדים (נכדים) עם קשיים אשר מצריכים סיוע נוסף של הסבים והסבתות? אלה מצבים שכיחים, ויכולים לגרום לתעדוף רציונלי לחלוטין של משאבי ההורים לטובת נכד זה או אחר. שים לב - תעדוף רציונלי, לא רגשי.

 

אני לא חושב שמישהו מאתנו צריך להיות שיפוטי כלפי פות"ש ולא כלפי הוריו. אני מבין מדוע הוא מצפה לעזרתם, אבל גם יכול להבין מדוע הם אינם מגיעים אליו מיד סביב הלידה. יותר מזה. אורחים לרגע מהווים לא פעם מעמסה על מארחיהם, ויתכן מאד שההורים מעדיפים לתת לפות"ש ולאשתו זמן להתאושש מהלידה וישמחו להגיע בעוד כמה שבועות, אחרי שהאשה התחזקה ומסוגלת גם לארח. בכל מקרה, אפילו אם הם יעזרו במשהו, מדובר בשבוע או חודש, כאשר מדובר במצב בו העזרה, אם נדרשת, היא לטווח הרבה יותר ארוך. וכאן זו בחירתו של פות"ש לחיות רחוק מהוריו. אפשר לצפות הבייבי סיטר לבוא מרמת גן לגבעתיים, אפילו להרצליה. אבל לא לציריך. אפילו לא לחיפה.

עריכה אחרונה ב-12 לאוגוסט, 2017 על ידי sperial

[ישה]

לא התערבתי עד עכשיו כי אני עסוק בימים הקרובים ביותר להוסיף עוד סמיילי לחתימה.

 

אכתוב מנסיון אישי בלי כל שיפוטיות לא של פות"ש לא של PHP

 

כל משפחה בנויה אחרת, מה שנכון לאחת לא נכון לאחרת.

 

שתי בנותי הגדולות נולדו בהפרש של 15 חודש.

 

בתקופה הזו הייתי יוצא מהבית בשעה 0655 וחוזר אחרי יום עבודה ולאחריו לימודים בשעה 2200. ככה חמישה ימים בשבוע.

 

ששי שבת היה מוקדש לביקורים אצל המשפחה ולהכנת שיעורים.

 

רוב העול נפל על אשתי, לכן הגדולה הלכה לגנון יחסית בגיל מוקדם, גנון שהיה אוסף את הילדים בבוקר ומחזיר אחה"צ אחרי ארוחת צהריים מזינה ושנ"צ.

 

את העבודות הקשות כמו כביסה , הורדת אשפה וכיו"ב הייתי מבצע בלילה.

 

שני הורי עבדו גם כן, הורי אשתי במצב דומה לכן עזרה חיצונית לא הייתה.

 

ושרדנו.

 

רף הציפיות היה אפס לכן כל סיוע שהגיע היה בונוס.

 

והוא כלל ביקורים של אימי כל יום ג' אחה"צ ושל אבי כל יום ה' אחה"צ , הוא הגיע עם סלים מלאים כל טוב למלא את המקרר.

 

נכדים

 

אחת הנכדות נולדה בגולה, בפראג, לבת יש כבר שני ילדים נוספים, אשתי שהתה שם מעל חודש לאחר הלידה, ודאגה לכל, כאשר הבת דואגת לקטנה.

 

אצלנו מתי שניתן לעזור יש עזרה, ככל שיש לנו תוכנית משלנו העזרה לא ניתנת ואף אחד לא רוטן או כועס.

 

שוב העזרה היא הבונוס.

 

גדלו בת לתפארת בעוד שנים כל הקשיים יישכחו ויישארו החוויות היפות בלבד. בערך כמו שקורה עם שירות קרבי בצבא.

[malcishua]

בשלב הזה או שאתה לא מבין למה אני מתכוון ואני לא מסביר טוב, או שפשוט בעולם שלך אין קשר בין הסבא והסבתא לנכדה, או לפחות לא קשר כזה חשוב כמו

שאני מחשיב אותו.

קשר בין הסבתא לנכד לא חייב להתבטא בכך שהסבתא קופצת לפקודת ההורה בכל פעם שקשה לו קצת. יש קשרים מסוג אחר, שמגיעים מתוך אהבה והבנה הדדית (של הסבים וההורים).

 

אנשים היום נוסעים לחו"ל מעכשיו לעכשיו, הכל זמין ומהיר, אתה מציג את זה כאילו לתכנן טיסה זה עכשיו להזיז הרים וגבהות.

אם לדעתך לידת נכד/ה זה לא חשוב מספיק בשביל לקחת טיסה ולטוס, כן! השם ישמור! לטוס! באמת שאין לנו קרקע משותפת.

אנשים שאתה מכיר נוסעים מהיום למחר. יש הרבה אנשים שלא. מכל מני סיבות, לאו דווקא כלכליות.

 

ושוב אתה רואה רק את הצד של ההורה - נולדה לו ילדה, אז אין שום דבר בחייהם של ההורים שלו שיכול להיות יותר חשוב מזה.

 

אז זהו, שיש. ההורים שלו עבדו קשה כל החיים שלהם והשקיעו בו ספציפית את מיטב שנותיהם. זכותם המלאה לבחור מה לעשות בזמן שלהם. ואם הוא לא מקבל את זה בהבנה, הוא זה שמתנהל בצורה לא תקינה (וגם - בעיה שלו).

 

בעולם שאני חי בו - אני חושב שהם יכולים לעשות את זה כל עוד אין משהו רציני שמונע, ולא שזה נחמד מצדם, אלא הם צריכים לרצות ולהפוך עולמות כדי לעשות את זה

אבל פשוט לא רוצים לעשות את זה, ועל זה אני שופט אותם (עזוב אותי, פות"ש כתב את אכזבתו בעצמו).

אני שמח שאתה מרגיש שההורים שלך עושים הכל בשבילך. באמת. אבל צא רגע מהמטר על מטר שלך, ונסה להבין גם את הצד השני. זה לגיטימי לגמרי מצד ההורים לרצות את הזמן הזה לעצמם, ונסיעה לחו״ל לכמה שבועות בשלב הזה בחיים - ועוד כדי לטפל בתינוקת - היא ממש לא טריוויאלית עבור המון אנשים.

 

בעולם שאתה חי בו - גידלתי ילד, שיחררתי חבל טבור וזהו. כל אחד לעצמו, אם יסתדר לי מתישהו אני אקפוץ, אם לא אז לא. אם אתה חי עם זה בהבנה וקבלה - סבבה.

לפי דעתי זה לא תקין ובמקרה דנן גם לפי דעתו של פות"ש - אם זה לא היה מפריע לו, לא היה כאן דיון על הנושא הזה בכלל.

בעולם שלי, ההורים שלי עבדו קשה מספיק כדי לפרנס ולחנך אותי עד שבגרתי מספיק כדי להיות עצמאי. אני פשוט לא מצפה מהם ליותר מזה - במישור הפיזי כמובן. אני כן מצפה להמשך הקשר החם והאוהב שיש לנו, ואתאכזב נגיד אם ארגיש שהם מנתקים אתי קשר (אם כי שוב, אם זה מסיבות טובות מבחינתם, כמו מעבר למקום שאין בו תקשורת ובו הם מאושרים, אני אהיה שמח עבורם). אבל ודאי לא מצפה מהם לעזרה כלכלית או פיזית. אם יתנו כזו - אשמח מאוד ואהיה אסיר תודה. אם לא - אקבל זאת בהבנה מלאה. הם תמיד יהיו ההורים שלי ותמיד אוהב אותם, וזה לא תלוי בכמה חיתולים הם יחליפו לילדים שלי.

עריכה אחרונה ב-12 לאוגוסט, 2017 על ידי malcishua

[phpclub]

דברי נופלים על אוזניים ערלות, הודעה אחר הודעה אתם נותנים פירושים שונים ומשונים למה שאני כותב שהם כלל לא מה שאני כותב חושב או מתכוון.

 

"

הסבתא קופצת לפקודת ההורה בכל פעם שקשה לו קצת"

"ז

ה לגיטימי לגמרי מצד ההורים לרצות את הזמן הזה לעצמם"

לא אמרתי שההורים חייבים, לא אמרתי שהם צריכים לקפוץ דום, לא אמרתי שזה בסדר להקפיץ את ההורים או לצפות מהם שיתייצבו ככל שאני רוצה, לא אמרתי שהם צריכים לשנות תוכניות ואין קשר לעבודה הקשה שלהם בכל שנותיהם כדי לפרנס ולכלכל ולגדל את הילד (שכמובן מוערך מאוד).

רק אמרתי שלפי דעתי הם צריכים לרצות, זה צריך לבוא מהם, לא שאני דורש, אלא שהם צריכים לרצות.

 

זה בתפיסה שלי המשמעות של להיות הורה, אשתו של ישה רצתה ונסעה לבת שלה.

הוא רוצה לעזור ככל שהוא יכול, ואני בטוח שאם הילד שלו יספר לו כמה קשה לו אז הוא יהפוך עולמות ויבטל תוכניות כדי לעזור לו. לא כי הילד ביקש (ואלא אם הילד נתקע הוא לא צריך לבקש), אלא כי ישה רוצה!

ישה, תקן אותי אם אני טועה.

[sperial]

php - איני יודע בין כמה אתה. תביא בחשבון שיש הבדל עצום בין ילד בן 10, 20, 30 או 40. כמובן שגם גיל ההורה עולה בהתאם. בגיל 10 הילד זקוק לתמיכה בכל צעד. בגיל 40 הוא אמור להיות מספיק עצמאי כדי לנהל את ענייניו, כולל תכנון המשפחה. בשרשור עלויות המחיה דובר לא פעם על עלות גידול ילדים. אז כשם שכאשר מתכננים ילד צריך לחשוב איך מספקים לו קורת גג, מזון וחינוך צריך לתכנן כיצד מספקים לא את תשומת הלב ההורית הנדרשת, כולל חלוקת המשאבים בין כל ילדי המשפחה. אבל זה נכון לדור אחד. הדור הבא הוא באחריות הוריו, לא באחריות הסבתא והסבא (כמובן שאני מדבר על מצב נורמלי, לא אם יש איזה מחלה פתאומית של אחד ההורים או בעיה לא צפויה אחרת).

 

אין לי ספק שהוריו של פות"ש לא יוותרו על הכרות עם נכדתם החדשה. אבל כנראה שמבסדרי העדיפות שלהם זה סובל דיחוי. בינינו - כפי שכבת נאמר כאן יותר מפעם אחת: כאשר פות"ש בחר לבנות את ביתו בשווייץ הוא ויתר על היתרונות של בנית הבית בישראל, שאחד מהם הוא הסיוע מההורים.

[redroze]

 

היו לנו9 חודשים להתכונן, 9 חודשים אשר הינו יושבים על הספה בערב ואומרים עזוב אותך שטויות, זה לא יהיה שונה מאשר להיות עם ילדה אחת, ואז זה קרה, הילדה נולדה ואני קבלתי את השוק, אשתי דווקא היה לה הכל מסודר בראש (אבל גם זה לא עבד במחבן המציאות).

 

 

לדעתי כאן קבור הכלב.

אני דיי בטוח שזה יעורר פה סערה אבל אני לא מבין מדוע מהרתם לעשות את מספר 2. פער של שנתיים משמעותית יותר קשה מפער של 3-4 שנים מכיון שהגדול/ה עדיין לא עצמאי.

נכון שיש את העניין של לחזור להתרגל ללקום באמצע הלילה, להחליף חיתולים וכו' אבל זה כמו לרכב על אופניים, חוזרים לזה מהר מאוד.

[malcishua]

php, די נמאס לי לחזור על עצמי, אבל בשבילך אני אעשה את זה עוד פעם אחת.

 

ציטוט שלך, מלה במלה:

 

אבל - אני לא מבין איך ההורים שלך לא עלו על המטוס ברגע שנולדה הנכדה החדשה, לא משנה במה הם עסוקים כאן, הם צריכים לתת תשומת לב ועזרה

למי שהכי צריך אותה, וכנראה שעכשיו זה אתה, ואני מצטער בשבילך שהם כנראה לא חושבים אותו הדבר.

אתה בפירוש מבטל כאן את הרצונות או העיסוקים של ההורים באמירה שאין להם חשיבות, כי ברגע שהתינוקת נולדה הם היו צריכים לעזוב הכל - לא משנה מה הם עושים או רוצים - ולהתייצב לפקודתו של פות״ש.

 

זה כתוב שחור על גבי פורום, במילים שלך. אנחנו לא המצאנו פה כלום ולא שמנו לך מילים בפה. אז מספיק, באמת.

 

ודבר אחרון - אתה לא יכול לשפוט אף אחד על מה שהוא רוצה או לא רוצה, מכיוון שזה לא משהו נשלט, וגם מכיוון שאתה אף פעם לא יכול לדעת בוודאות מה קורה למישהו בראש. אם כבר, אנשים נשפטים על המעשים שלהם, לא על הרצונות שלהם. אז מספיק עם כל העניין הזה של ״הם צריכים לרצות״ וכו׳. אתה לא יכול לומר למישהו מה לגיטימי בשבילו לרצות או לא לרצות. רק לעשות.

[phpclub]

גם לי נמאס לחזור על עצמי והסברתי את המשפט (שכבר ציטטת פעם שניה) דיי היטב, אתה בוחר לתת לזה משמעות שהיא לא כוונתו של המשורר.

[avargel]

נראה לי ששני הצדדים הבהירו את עמדתם היטב.

[בנצי]

אני הבנתי את php ואת כוונותיו כבר בהתחלה.

 

בכל מקרה, אני מאחל מזל טוב לכולם על כל התינוקות, שתזכו לנחת ושהכל יעבור בקלות.

 

אישית, כל השרשור הזה (שקראתי בשקידה) מרחיק אותי עוד מהרצון לילד.

 

Sent from my FRD-L04 using Tapatalk

[ישה]

^^^

 

לדעתי זאת טעות.

[avargel]

אני הבנתי את php ואת כוונותיו כבר בהתחלה.

 

בכל מקרה, אני מאחל מזל טוב לכולם על כל התינוקות, שתזכו לנחת ושהכל יעבור בקלות.

 

אישית, כל השרשור הזה (שקראתי בשקידה) מרחיק אותי עוד מהרצון לילד.

 

Sent from my FRD-L04 using Tapatalk

 

 

זה כמו שתיכנס לפורום הטכני או המשפטי, והמסקנה שלך תהיה להתרחק מרכב כי זה רק צרות.

 

במקרה בשרשור הזה רוכזו האתגרים והקשיים.

 

 

האושר, החיוכים, החכמות הקטנות והגדולות, הנחת של גיל 8 או 25 מהילדים שלך, שווים כל מאמץ שבעולם.

 

 

לעניות דעתי כמובן. מי אני שאומר למישהו מה לעשות עם חייו שלו. רק טענתי שהשרשור הזה חייב להילקח בפרופורציה הנכונה.

[ניקו פ.]

לא התערבתי עד עכשיו כי אני עסוק בימים הקרובים ביותר להוסיף עוד סמיילי לחתימה.

 

מזל טוב!

[YaronNahum]

^^ מה שהוא אמר ,

מזל טוב ישה