התרחבות המשפחה (נולדה לי עוד ילדה) ובעיות היום יום

[בנצי]

זה כמו שתיכנס לפורום הטכני או המשפטי, והמסקנה שלך תהיה להתרחק מרכב כי זה רק צרות.

 

במקרה בשרשור הזה רוכזו האתגרים והקשיים.

 

 

האושר, החיוכים, החכמות הקטנות והגדולות, הנחת של גיל 8 או 25 מהילדים שלך, שווים כל מאמץ שבעולם.

 

 

לעניות דעתי כמובן. מי אני שאומר למישהו מה לעשות עם חייו שלו. רק טענתי שהשרשור הזה חייב להילקח בפרופורציה הנכונה.

יש לי שלל סיבות למה אני לא רוצה ילדים, לפחות לא כרגע ומבחינתי הרדיפה הזאת של זוגות צעירים להקמת תא משפחתי בהקדם היא שגויה, גם ההורים שלי תומכים בהחלטה שלי, ילד זאת אחריות רצינית ולמרות שאני אדם אחראי אני גם נהנה מאוד מהחופש שלי, זה לא דבר אגואיסטי, זה שיקול אישי, אני חושב שהנורמות מכתיבות לנו סדר מסויים ואני לא אוהב את זה, אני לא חושב שיש משהו פסול בבחירה שלי כרגע.

אני בן 32, גרוש בלי ילדים ואני מאושר.

החברים עם הילדים אומרים לי שאני לא יודע מהו אושר.

אבל על אותו המטבע החברים שמאמינים באלוהים אומרים לי שאני לא יודע מהו אושר כי אני לא מאמין באלוהים.

ותמיד אני שומע "הלוואי והייתי יכול אבל יש ילדים", אז זה give and take, אני מוותר על התענוג של להיות הורה, כן, למרות שאני מאוד אוהב ילדים ויש לי סבלנות עצומה (שוב, אני מוקף בילדים) אני לא רוצה ילדים משלי.

 

Sent from my FRD-L04 using Tapatalk

[ETAA]

יש לי 3 ילדים. הגדולים תאומים. בת ובן.

השנה הראשונה עם התאומים היתה שנה קשה מאוד, אם לא הקשה בחיי ( חוץ אולי מהתקופה בצבא). התמרון בין עבודה תובענית ועזרה לזוגתי שקורסת בבית לא היתה פשוטה. אבל זה הולך ומשתפר ככל שהם גדלים. החל מהשנה השניה אני זוכר שיפור אדיר באיכות החיים.

 

בנצי- זה כמובן אישי ולכל אחד רצונות אחרים, אך הילדים שלי הם הדבר הכי חשוב ומשמעותי בחיים שלי. גם אני אף פעם לא הייתי להוט לילדים (התאומים נולדו כשהייתי בגילך היום) אך הקלישאה במקרה הזה נכונה - לא ניתן להבין את האושר והמשמעות שילדים מעניקים עד שאין לך ילדים משלך. נכון, לפעמים גם לי מתחשק להיות רווק חופשי, אך במכלול, התמורה האדירה שווה את הויתורים.

[hans]

זה בסדר, בנצי, אתה לוקח חיצים ומצייר סביבן מטרות. תירוץ אפשר למצוא לכל דבר בעולם (רשמו פה אנלוגיה נהדרת לפורום הטכני). זה הולך גם בכיוון ההפוך. אף אחד פה לא ישתכנע לשום כיוון.

[oryo]

זה בסדר, בנצי, אתה לוקח חיצים ומצייר סביבן מטרות.

בלי קשר לבנצי באופן ספציפי, אני חושב שזה שימוש משעשע באנלוגיה למשפט החץ והמטרה - היות ובדיון עם ילדים הצד שהביא אותם הוא ליטרלי זה שזרק חץ (קבע עובדה בשטח), ממש ברמת ההגדרה

 

הדיון על הבאת ילדים לעולם הוא דיון סופר רגשי, אני חושב שמדובר בסוגיה מרתקת אבל שזה בלתי אפשרי לנהל עליה דיון פורה במדיה הזו (וקשה בכלליות). בשיחות פרונטליות היו לי דיונים מרתקים על הנושא.

יש לאנשים בלבול/ערבוב חזק מאוד בין סוגיית הבאת הילדים לבין הילדים שלהם עצמם - מעטים מסוגלים להודות בפני אחרים ובפני עצמם שיש בהם חרטה על העניין, ואני מנחש שזה בגלל שהם מקשרים את זה לתרשים זרימה סטייל "אם אני מתחרט על להביא ילדים --> אני מתחרט על הילד שלי --> אני לא אוהב את הילד שלי", וההצהרה האחרונה היא ברוב המקרים לא אמת.

 

המהדרין אמורים לקלוט שאין באמת גרירה בין ההצהרה השניה לשלישית (and vice versa).

 

שימו לב שהיה (ועדיין יש לרוב) טאבו ענק על הנושא הזה של אל-הורות, בטח ובטח כאשר משתתפים בדיון ההורים עצמם. בנוסף, אנשים פשוט מתפוצצים לגמרי בדיונים הקשורים באל הורות, כמו בדיונים רגשיים אחרים זה עושה 'טריגר' לחלקים נרחבים בציבור.

 

(דיסקליימר: אין כרגע ילדים, מסתמן שיהיו בעתיד, ברמת הרציונל אל-הורות נשמע לי כמו משהו קביל לחלוטין)

[avargel]

רגע לפני שזה יוצא משליטה וכל אחד מתחיל לצטט כל אחד ולהוכיח לו בדיוק למה הוא טעה טועה ויטעה, רק מבהיר שוב, שאין לי ולאיש זכות לשפוט איש על החלטתו להביא ' לא הביא ילדים.

 

רק התנגדתי לשימוש ברוח השרשור הזה כסיוע להחלטה זו, כי השרשור מרכז רק את הבעיות והאתגרים, ולא נותן חשיפה לצד השני [או החיובי, תלוי את מי שואלים].