מה עושים כשהראש והלב סותרים אחד את השני (או הרהורי כפירה באופנוע)

[Cerebral Cortex]

אתה מסתכל על זה בשחור ולבן, זה לא טוב. אז בגלל שהחיים מסוכנים צריך לעשות כל דבר שיש סיכוי לצאת ממנו בחיים?

יש רמות בסיכונים וכל אחד מחליט איפה הוא חי על הסקאלה הזאת.

 

כפי שציין קודמי המרובע, בחיים יש לפחות 50 גוונים של אפור. כל ניסיון לבטל אותם ולהתמקד רק בקצוות הוא לדעתי ילדותי, ללא קשר לגיל ביולוגי של מאן דהוא.

 

הדגשתי בדבריי שאין בהם זלזול בך או בנסיון שלך.

הסברתי מדוע הטיעון הזה דמגוגי (בוא נשים את ה'ילדותי' בצד כי הוא כנראה מעליב, וזו לא הכוונה), אין כאן יותר מדי עניין של דעה אלא בעיקר מספרים. נכון שכל פעם שאתה יוצא מסף דלתך אתה מסתכן במוות (איפה אמרתי אחרת...?), השאלה היא כמה אתה מסתכן במוות, ומהו הסף האישי שלך שממנו אתה אומר 'זה כבר יותר מדי בשבילי'.

אני מקווה שאתה מבין שה'כמה' הזה, מבחינה הסתברותית, זה עניין שנסכם - לצורך העניין אם סטטיסטית אנשים שנוהגים על אופנוע היו נפצעים בכל נסיעה שלישית, יכול מאוד להיות שכל עניין ה'כל יציאה מהדלת אתה יכול למות ולכן תעשה מה שבא לך' היה עף מהחלון גם מבחינתך בגלל שהפעילות היתה מסוכנת מדי. למזלנו זה לא המצב.

 

אז מבחינתך, הסטטיסטיקה לא מצדיקה את הויתור על ההנאה - אחלה, זכותך, ומי יודע: יכול להיות שבעתיד אני אצטרף אליך (הערת צד: אם הייתי גר בקנדה, הייתי מחזיק אופנוע, ככה שזה לא שאני 'אנטי' או משהו).

 

קיצר אין לך מה להתעצבן, אף אחד לא מזלזל בך, ואם אחרי כל זה אתה עדיין חושב שהטיעון שלך רציונלי - אז שיהיה לך בכיף.

 

נכון, יש מספרים ויש הסתברויות. מה תעשו, לא תצאו מהבית? החיים יכולים להסתיים בכל רגע נתון וזה אולי מה שיפה ומייחד אותם.

אני יכול להביא כאן אין ספור דוגמאות על צורות מיתה שונות ומשונות שאף אחת מהן לא קשורה לאופנועים. כמו שאמרתי, החיים עצמם מסוכנים. מי שרוצה לחיות בפחד ובכך למנוע מעצמו הנאות מסויימות זאת זכותו. אני לא הייתי נועל את עצמי בבונקר תת קרקעי מחשש לחיי כי אז זה לא היו חיים.

ורק כדרך אגב, זה גם מסוכן לעשות פיקניק ביום העצמאות. מי יכול לחשב את ההסתברות שעץ יפול דווקא עלייך ביום פיקניק?

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4516787,00.html

[SlowRide]

אתה שוב לוקח את זה לקיצוניות עם הטיעון שכל דבר יכול להיות מסוכן, וזה ילדותי.

[Murzilka]

הסתברות שיפול עליך עץ כנראה נמוכה יותר מהסתברות שנהג אידיוט יפשל בשיטת ה"מילה-כביש-מילה-כביש" וינגח בך "קלות".

בתור בן אדם בוגר אתה מקבל החלטות על עצמך וכמה אתה רוצה להסתכן מהרגע שיצאת מהבית. ה"פחד" הוא לא רק על עצמך, אלא גם על ההשלכות על הקרובים אליך אם יקרה לך משהו.

[Cerebral Cortex]

אתה שוב לוקח את זה לקיצוניות עם הטיעון שכל דבר יכול להיות מסוכן, וזה ילדותי.

 

לא, זה לא ילדותי. זה מציאותי.

[falou]

תפיסת מציאות שנגזרת מאוסף מקרים בדידים והסתמכות על סיסמת פרסומת למוצרי צריכה - זה ילדותי.

 

קידוש בילוי זמן הפנאי זה משהו שקופירייטר ממשרד פרסום שמח להפוך לפילוסופייה קיומית ("אם אתה לא נושם, סימן שהעיפו אותך מהאופנוע... או משהו כזה), אבל בוא לא נתבלבל לגבי מה באמת חשוב בחיים.

כלומר, מי שאופנוע בשבילו זה עיסוק לחיים (פרנסה, עבודה, דרך חיים)... ok. אני מבין את החשיבות. בחירה של דרך חיים, לא בילוי לשעות הפנאי.

 

מי שאופנוע בשבילו זה הבילוי, אז סליחה, יש דברים יותר חשובים מאספקת האדרנלין שאתה אוהב לקבל, לא חשוב אם זה סקי, טיפוס הרים או זיון זונות בלי קונדום.

 

כל צעד שאתה עושה ברחוב מגדיל את הסיכוי שייפול עליך פסנתר, אבל השאלה היא מה ההסתברות. כשאתה רוכב על דו-גלגלי, אתה לוקח את כל הסיכונים שכבר מצטברים מרגע שיצאת מהבית, ומוסיף עליהם. כל הסיפורים על ההוא והאחר, שקרה להם מקרה כזה (או אחר) - לא יוצרים טיעון.

אני מכיר אנשים שעשו הרואין והמשיכו בחייהם וגם מי שעישן גראס וגמר עם התקף פסיכוטי. אף אחד מהמקרים הבודדים הללו לא יוצר טיעון תקף לגבי רמת הסיכון של השימוש בחומרים הנ"ל.

 

טיעון לסיכון או סיכוי, אחד כזה שהוא רציונאלי, מבוסס על הסתברות וסטטיסטיקה וזו די ברורה בשורה התחתונה שלה - אופנוע זה מסוכן

.

אני מכיר רוכב אחד שסיפר לי שמעולם לא נפל מהאופנוע, וגם הוא זנח אותו, כי המשקיע הראשון שלו לא הסכים להשקיע בסטארטפיסט עם אופנוע.

משקיע חכם.

על כל הדוגמאות של כאלו שמתו מכל מיני סיבות, יש לנו את עמיתנו לפורום והמקצוען ללא פשרות, טל שביט זצ"ל, שכל הניסיון והזהירות לא עמדו לו, ולא חסרות עוד דוגמאות של רוכבים סופר מנוסים .

אבל, כאמור, לא הדוגמאות מספרות את הסיפור, הסטטיסטיקה מספרת אותו.

 

אז בוא לא ניתן להייפ שטוען שהבילויים שלנו הם מרכז החיים (בניגוד לטל שביט, שרכבים ואופנועים היו עיקר חייו, לפחות המקצועיים, גם אם חיים מסוכנים), לבלבל אותנו לגבי מה חשוב. זה הייפ הדוניסטי שמקודם ע"י סלוגנים של אנשי שיווק.

 

מה שחשוב זה לחזור לילדים שלך בסוף היום.

זה חשוב.

אתה חייב להם יותר מהכיף שבא לך לעשות עם עצמך.

 

 

אם אני נהרג על מעבר חצייה, בדרכי לקנות חלב למשפחה, לפחות זו תאונה שקרתה במהלך החיים שאני חי, לא במהלך הבילוי העצמי שלי עם עצמי, בילוי שלא קידם אותי או את אלו שחשובים לי בחיים לשום מקום עם משמעות.

 

חופשות זה טוב ונחוץ.

בילויים זה טוב.

גם את זה צריך

אבל... בו לא נתבלבל ונהפוך את הבילוי למרכז חיינו ודבר קדוש.

 

ואם כבר הולכים לבילוי מסוכן, אז כמובן לעשות את כל הדברים שמפחיתים סיכון.

למשל, לא לרכב על אופנוע לעבודה כל יום, אלא רק לצורך ספורטיבי, בכבישים שסביר שהם פנויים יותר בשעות פחות עמוסות.

למשל, לעשות קורסים לשיפור המיומנות.

אבזור מתאים בטח גם עוזר.

 

אבל לקחת סיכון שלא תחזור לילדים שלך בשביל לחסוך חצי שעה ביום של לקום יותר מוקדם בבוקר...

מצטער - לא שווה את זה.​

 

נ.ב.

 

מעניין אותי לדעת אם כל אלו שמקדשים את לקיחת הסיכונים שלהם בחיים היו מגיבים אם האישה שלהם, אמא של הילדים, הייתה אומרת להם שגם היא באיזה עניין מסוכן, וארבע פעמים בשבוע יוצאת לעשות בייס-ג'מפינג מגורד שחקים מזדמן.

רק המחשבה שהם יישארו עם הילדים לבד, עם הלו"ז של החוגים ושיעורי הבית והכל, היתה גורמת להם לקשור אותה למיטה כל בוקר...

 

אבל היי, נשים כנראה קצת יותר טובות בלסדר את העדיפויות שלהם בחיים, אז אנחנו לא נתקלים בזה (לפחות לא הרבה).

[oryo]

falou כבר רשמתי את כל החצי הראשון של ההודעה שלך, מס' פעמים, בנימה פחות אסרטיבית בשביל לנסות להשאיר את זה עניינית - והתגובה היתה אותו תגובה. ההודעה שלך היא בגדר כוסות רוח למת.

 

אני מסכים עם רובה המוחלט, רק חושב שיש איזשהו 'סף' אישי לכל אדם/זוג. מה שאתה (ואני) רואה באופנוע כ'סיכון מוגזם', אחרים רואים עבור סקי, נהיגה ספורטיבית, אופני שטח, ואפילו טיול במזרח.

כל אחד והסף שלו.

עד כאן ענייני דעה/טעם.

 

מה שבטוח לא נכון, זה הטיעון האינפנטילי 'יש עוד דרכים למות', כמו שציינת (וציינתי) מדובר במאורעות בלתי תלויים ולכן זה פשוט לא קשור. אבל אחרי ההודעה האחרונה ויתרתי על הנסיון להסביר.

[falou]

כל סיכון יכול להיות סביר או לא סביר, בהתאם לחומרת הנזק הפוטנציאלי והשקפה כמה הוא סביר, אבל זה עניין סטטיסטי כמה הוא מסוכן.

 

זה כמו בדיקת מיי שפיר, עושים או לא עושים בהתאם לאחוזי הסיכון-סיכוי.

 

אני דווקא התייחסתי בעיקר לא לעניין הסיכון, אלא להשקפה ההדוניסטית שמקדשת את זמן הבילוי כאילו הוא תמצית החיים, והניסיון להפוך את זה לאיזו פילוסופיה קיומית נעלה.

זמן בילוי אישי זו פעילות אגואיסטית שאתה עושה עם עצמך בשביל הכיף. זה לא יכול לעמוד באותה דרגת חשיבות כמו לדאוג לזה שתוכל לדאוג לילדים שלך, שהבאת לעולם (ועוד התחייבויות אחרות שלקחת על עצמך).

זו השקפת עולם שמתאימה לאנשים (שעוד לא) חייבים כלום לאף אחד.

להחזיק בהשקפה כזו כשיש לך ילדים (כשאתה בזוגיות, כשיש לך התחייבויות מקצועיות וכו'), זו סוציומטיות גרידא, לא תמצית ראויה לחיים.

אם אתה רוצה לחיות רק בשביל הכיפכיף שלך - אל תעשה ילדים ואל תיקח עליך התחייבויות.

לגיטימי.

ל ג י ט י מ י.

 

כשהתחתנת והבאת ילדים, אתה לא יכול לשלוח אותם לחפש מי ינענע אותם כשאתה תהיה בגבס בגלל "זמן האיכות" שלך עם עצמך.

[סיוויק 08]

העניין הוא שכל אחד צודק לגבי עצמו והיכן הוא מותח את הקו ב'מה מסוכן'.

 

אם הילדים שלכם חשופים לראוטר אלחוטי בבית, לקרינת דור3 מהסמרטפון,

למאכלי חלב בקר, עודפי מלח וסוכר ומזון מתועש המכיל שפע חומרים, לשמפו או שפתון שרשימת רכיביו

אינסופית והם נספגים בגוף - עזבו - למנגל - כל מה שמתכהה על פחמים

הוא חומר מוכח כמסרטן, למשל, ובכלל רוב מה ש'השחיר' באוכל בהקפצה, טוסט וכד'.

 

הניסיון [שאישית סובייקטיבית אני מסכים בו לכל מילה] של פאלו להעביר את עמדתו

זהה בדיוק לניסיון לשכנע מעשן ותיק לחדול מכך. זה אפשרי אבל ממש ממש נדיר.

 

אנשים מתכופפים לא נכון 50, 100 פעם ביום לקשור נעליים\לפח זבל\לילקוט\לילד ופריצות דיסק

שיוצרות סבל עצום ונכות קבועה הן נפוצות יותר מפריצות לרכב, ואי אפשר

לשכנע אנשים בזה אפילו, שיפור ניכר שלא דורש ממך כלום.

 

פאלו, אם אמא שלי הייתה נוסעת ברכבך כשאתה נוהג באופן שעושה 'תחושות בבטן'

[או 30% מזה] היא הייתה בטוחה שאתה עבריין מטורף שלא אכפת לו מכלום בעולם.

כל אחד קובע לעצמו את המדרג שלו, מה לעשות. אני מסכים למדרג שהצעת לאופנוע

ולהסבר שלך, אבל זה רק אני.

[oryo]

בגלל זה מראש אמרתי שאין מה לדבר על מדרג, כי מדרג זה תלוי-אדם.

מה שלא תלוי-אדם, זה סטטיסטיקה. סטטיסטיקה זה מספרים, והם לא משקרים גם כשאתה משקר לעצמך.

 

אז אם נניח שההסברות שלך למות רק כי יצאת מהבית היא X, כשאתה מוסיף לזה רכיבה על אופנוע זה X+Y (וכן, Y>0...).

 

האופנוען לעיל משתמש בX בשביל להצדיק את X+Y, אין בזה שום הגיון שאני מסוגל להבין בתור אדם רציונלי, זה כאמור טיעון דמגוגי (אולי נשמע טוב, אבל לא מתאר מציאות).

לעומת זאת הטיעון השני שלו, שאומר "Y מספיק קטן בשביל שאני אהיה מוכן לבצע זאת למרות הסיכון", זה משהו שאני לחלוטין מבין. בשבילי Y גדול מדי, בשבילו Y לא גדול מדי. לא אני ולא אף אחד אחר יכולים לקבוע Y אוניברסלי... אפשר לא להסכים לגביו, מן הסתם, אבל כל אדם ורצונותיו.

 

זמן בילוי אישי זו פעילות אגואיסטית שאתה עושה עם עצמך בשביל הכיף. זה לא יכול לעמוד באותה דרגת חשיבות כמו לדאוג לזה שתוכל לדאוג לילדים שלך, שהבאת לעולם (ועוד התחייבויות אחרות שלקחת על עצמך).

זו השקפת עולם שמתאימה לאנשים (שעוד לא) חייבים כלום לאף אחד.

להחזיק בהשקפה כזו כשיש לך ילדים (כשאתה בזוגיות, כשיש לך התחייבויות מקצועיות וכו'), זו סוציומטיות גרידא, לא תמצית ראויה לחיים.

אם אתה רוצה לחיות רק בשביל הכיפכיף שלך - אל תעשה ילדים ואל תיקח עליך התחייבויות.

העלת סוגיה ממש מעניינת בנוגע לעניין הסיכון ואחריות, אבל הרי שגם אותה ניתן לקחת לקיצון ולומר שאם אתה טוען שבגלל שיש לך אחריות אסור לך לבצע תחביבים עם פוטנציאל נזק - האם זה אומר שאסור לרכוש רכב ספורטיבי ולצאת לטיולי סופ"ש? אסור לצאת לטראקים בחו"ל? בעצם אסור לעשות כל פעילות עם פוטנציאל נזק?

אני חושב שהתשובה היא לא, ואני חושב שאם נדבר על התחביבים שלך יש סיכוי שנמצא סתירה לטענה הזו שהעלת.

מה שאני חושב, זה שיש לך את אותו Y עליו דיברת מקודם, ואתה סבור (ובצדק) שאין לעבור אותו בגלל האחריות שלך.

לוותר על כל התחביבים שלך שיש בהם פוטנציאל נזק, כי יש לך משפחה, זו גישה שנשמעת לי קיצונית בצורה דומה ל"תעשה מה בזין שלך למרות שיש לך משפחה". לי נראה שהתשובה היא איפשהו באמצע, עם הY הזה שדיברתי עליו מקודם, שגורס כי 'תיקח את הסיכון המינימלי הסביר מבחינתך, אשר לא גורם לך לוותר על יותר מדי הנאות בחיים'.

 

מה אתה חושב?

[סיוויק 08]

אפשר להכניס גם לדיון אנשים שבין גיל 25 ל 50 נמצאים בעבודה קשה

ואינם נוכחים בשום מקום אחר, שבועיים מתוך כל חודש בחו"ל וכד'.

זה לא רק סיכון חיים ושבץ\התקף לב בגיל צעיר,

אלא זה אבדן להלכה של נתח נכבד מהחיים.

[Cerebral Cortex]

בזמן כתיבת שורות אלה מישהו שקשור אלי בעבודה שלי נמצא בטיפול נמרץ מורדם ומונשם. זה ככה כבר מספר שבועות. הוא נכנס עם הרכב שלו מאחורה במשאית שהופיעה לו משום מקום. כל החלק הקידמי של הרכב מעוך לגמרי. כל הטכנולוגיה, כל איבזרי הבטיחות ושום דבר לא עזר. לא בטוח אם הוא יחיה או לא. דבר אחד בטוח, שאם הוא ייצא מזה, הוא כבר לא יהיה אותו אדם כשהיה בעבר. בחור צעיר מאוד, נשוי עם ילדים. זה כל כך משנה אם הוא היה באוטו או באופנוע?

תגידו מה שתרצו, חלקכם יכול ללעוג ולזלזל. עברתי כבר חצי חיים ועל סמך נסיוני האישי לא משנה במה תהיה, בסופו של דבר, תאונה היא תוצאה של להיות במקום ובזמן הלא נכונים ואת זה אי אפשר למנוע לעולם. מי שמפחד על חייו כל כך שלא ייצא גם מהבית. שיעשה הזמנות של אוכל דרך האינטרנט. הכי בטוח.

[misterb]

אתה פשוט מסרב להבין שדוגמה אחת כזאת או אחרת לא מוכיחה כלום. כן, ברור שאפשר למות גם ברכב חדיש ובטיחותי.

אבל מדברים על *סיכוי* לא על מקרה בודד. זה כמו שתבוא לשכנע אותי למלא לוטו כי אתה מכיר מישהו שזכה פעם. זה נראה לך רציני? אני יכול לתת לך עשרות דוגמאות נגדיות של רוכבים שמתו, שלא היה קורה להם כלום אם היו נוהגים באותו זמן ברכב.

לכל דבר יש הסתברות ואי אפשר להתעלם מזה ולהגיד 'מה שצריך לקרות יקרה' או 'הכל עניין של מזל', זאת הסתכלות מאד לא עניינית ואפילו ילדותית על החיים.

אני מאד אוהב לקחת סיכונים, אבל כמו שנאמר - אני שוקל כל סיכון ומחליט האם ההסתברות שלי להפצע או למות מצדיקה את הרגעים של אושר שזה נותן לי.

עשיתי הרבה דברים שנחשבים מסוכנים : באנג'י, צניחה חופשית,מצנחי רחיפה, סקי, צלילה, טרקטורון בבעלותי, נהיגה מהירה ברכבים (במסלול ובכביש), טיסה אוירובטית, רכיבה על סוסים, סנפלינג, קניונינג, ועוד כמה וכמה דברים ששכחתי בטח.

כל הדברים האלה נעשו תחת הידיעה של הסיכון, שקלול כמות הכיף מול הסיכון הזה והחלטה אם זה שווה את זה.

יש לי רישיון על אופנוע עד 500 סמ"ק, ומעולם לא העזתי לקנות אופנוע. זה פשוט מעבר לקו הסיכון שמצדיק את הכיף, ואין לי ספק שזה הכי כיף שיש, אדרנלין לוריד. וזה כשאין לי ילדים. אם וכאשר יהיו אני מניח שרף הסיכון שאני מרשה לעצמי בכללי יירד למטה עוד יותר. פשוט העובדה שאתה נוסע בג'ונגל של מכוניות ונהגים גרועים, על כלי שאפשר לאבד שליטה עליו כתוצאה מהרבה גורמים לא צפויים בכביש, כשאין לך שום הגנה פיזית - כמעט כל תאונה נגמרת בפציעה, או במוות. תאונות קלות ברכב יכולות להיות קטלניות לרוכב אופנוע. וההסתברות של האופנוע להיות בכלל מעורב בתאונה כלשהי היא גדולה יותר (בגלל שהוא פחות בולט ופחות יציב).

מה שאתה עושה זה פשוט הדחקה של הסיכון הממשי הזה עם טיעונים חסרי לוגיקה, וזה משהו שלצערי הרבה אופנוענים עושים.

הם רואים את החברים שלהם מתים ונהיים נכים, וממשיכים עם זה, כי זה פשוט חזק מהם, ואי אפשר להצדיק את זה לוגית באמת.

בדיוק כמו שאי אפשר לשכנע אדם מעשן שיפסיק לעשן כי זה לא בריא. הוא גם יגיד - גם ככה אני אמות קודם בתאונת דרכים/פיגוע/מחלה אחרת, אז למה לא להנות מהחיים? אתה פשוט מוסיף לך עוד פקטור שמגדיל לך את הסיכוי למות בטרם עת, זה לא במקום, זה בנוסף.

[falou]

העלת סוגיה ממש מעניינת בנוגע לעניין הסיכון ואחריות, אבל הרי שגם אותה ניתן לקחת לקיצון ולומר שאם אתה טוען שבגלל שיש לך אחריות אסור לך לבצע תחביבים עם פוטנציאל נזק - האם זה אומר שאסור לרכוש רכב ספורטיבי ולצאת לטיולי סופ"ש? אסור לצאת לטראקים בחו"ל? בעצם אסור לעשות כל פעילות עם פוטנציאל נזק?

 

בוודאי שמותר, אבל צריך לזכור מה באמת חשוב, מה זה החיים לעומת מה זה בילוי, ולא לקדש את הכיפכף כאילו זו תמצית החיים.

 

עושים דברים מסוכנים (יחסית) אבל גם אותם אפשר לעשות באופן מושכל ואפשר לעשות בחוסר אחריות.

 

יכול מאן דהוא לעשות את החישוב שלו ולהגיע למסקנה שלהגיע כל יום על אופנוע לעבודה זה לא מסוכן, כי הוא זהיר, שקול, המסלול מוכר ועוד ועוד ועוד.

 

אני יוצא נגד נקודת המוצא הפילוסופית שהבילוי הוא קדוש ותמצית החיים.

זו גישה שלא מתחשבת בשותפים שלך לחיים, וזה לא מוסרי.

את הדברים צריך לראות דרך הפריזמה של כלל החיים, לא של "אני עושה מה שכיף לי ושייזדיינו הילדים (וכל השאר), כי מחר אני אולי אמות".

[oryo]

אני כן חושב שההנאה היא תמצית החיים, אבל אני לא חושב שזה סותר את מה שאתה אומר -

 

נראה כי חלק גדול, ענק, מההנאה בחיים של הורים, הם החוויות עם הילדים שלהם. אני עדיין לא הורה (לבני אדם) בעצמי ולכן לא יודע להעיד על עצמי, אבל אני רואה כמה ההורים שלי שמחים להפגש איתי (לא מבין למה, בחיי) וגם רואה חברים אחרים עם ילדיהם.

 

אז כשאתה לוקח בחשבון את ההנאה מפעילות X, כנגד ההסתברות של פגיעה ואובדן הנאה מפעילות Y - אז אתה מקבל מודל של נוסחא שתגדיר לך מה כן ומה לא בתוך הגבולות גזרה שלך. נניח עבורי אני יכול לומר שלנסוע יום יום בארץ על אופנוע זה חורג מהגבולות שלי, אבל לנסוע פעם בכמה שנים על אופנוע בחו"ל זה בסדר.

 

אם אתה לא מסכים (עם המשפט הראשון, לא עם ההעדפות הספציפיות שלי), אשמח לשמוע - מהי כן תמצית החיים בעיניך? (אני לא שואל בציניות)

 

עריכה: לכל העניין לעיל יש כמובן להוסיף את מוטיב האחריות שלקחת על עצמך, לא יודע איך למדל זאת אבל כמובן שיש לזה משקל ענק על ההחלטות שאתה אמור לקבל. קרי: ההנאה היא תמצית החיים, אבל לא בכל מחיר.

עריכה אחרונה ב-18 ליוני, 2015 על ידי oryo

[Cerebral Cortex]

]אתה פשוט מסרב להבין שדוגמה אחת כזאת או אחרת לא מוכיחה כלום.[/color] כן, ברור שאפשר למות גם ברכב חדיש ובטיחותי.

אבל מדברים על *סיכוי* לא על מקרה בודד. זה כמו שתבוא לשכנע אותי למלא לוטו כי אתה מכיר מישהו שזכה פעם. זה נראה לך רציני? אני יכול לתת לך עשרות דוגמאות נגדיות של רוכבים שמתו, שלא היה קורה להם כלום אם היו נוהגים באותו זמן ברכב.

לכל דבר יש הסתברות ואי אפשר להתעלם מזה ולהגיד 'מה שצריך לקרות יקרה' או 'הכל עניין של מזל', זאת הסתכלות מאד לא עניינית ואפילו ילדותית על החיים.

אני מאד אוהב לקחת סיכונים, אבל כמו שנאמר - אני שוקל כל סיכון ומחליט האם ההסתברות שלי להפצע או למות מצדיקה את הרגעים של אושר שזה נותן לי.

עשיתי הרבה דברים שנחשבים מסוכנים : באנג'י, צניחה חופשית,מצנחי רחיפה, סקי, צלילה, טרקטורון בבעלותי, נהיגה מהירה ברכבים (במסלול ובכביש), טיסה אוירובטית, רכיבה על סוסים, סנפלינג, קניונינג, ועוד כמה וכמה דברים ששכחתי בטח.

כל הדברים האלה נעשו תחת הידיעה של הסיכון, שקלול כמות הכיף מול הסיכון הזה והחלטה אם זה שווה את זה.

יש לי רישיון על אופנוע עד 500 סמ"ק, ומעולם לא העזתי לקנות אופנוע. זה פשוט מעבר לקו הסיכון שמצדיק את הכיף, ואין לי ספק שזה הכי כיף שיש, אדרנלין לוריד. וזה כשאין לי ילדים. אם וכאשר יהיו אני מניח שרף הסיכון שאני מרשה לעצמי בכללי יירד למטה עוד יותר. פשוט העובדה שאתה נוסע בג'ונגל של מכוניות ונהגים גרועים, על כלי שאפשר לאבד שליטה עליו כתוצאה מהרבה גורמים לא צפויים בכביש, כשאין לך שום הגנה פיזית - כמעט כל תאונה נגמרת בפציעה, או במוות. תאונות קלות ברכב יכולות להיות קטלניות לרוכב אופנוע. וההסתברות של האופנוע להיות בכלל מעורב בתאונה כלשהי היא גדולה יותר (בגלל שהוא פחות בולט ופחות יציב).

מה שאתה עושה זה פשוט הדחקה של הסיכון הממשי הזה עם טיעונים חסרי לוגיקה, וזה משהו שלצערי הרבה אופנוענים עושים.

הם רואים את החברים שלהם מתים ונהיים נכים, וממשיכים עם זה, כי זה פשוט חזק מהם, ואי אפשר להצדיק את זה לוגית באמת.

בדיוק כמו שאי אפשר לשכנע אדם מעשן שיפסיק לעשן כי זה לא בריא. הוא גם יגיד - גם ככה אני אמות קודם בתאונת דרכים/פיגוע/מחלה אחרת, אז למה לא להנות מהחיים? אתה פשוט מוסיף לך עוד פקטור שמגדיל לך את הסיכוי למות בטרם עת, זה לא במקום, זה בנוסף.

 

 

אתה צוחק עליי נכון? מחד, אתה מפרט את כל הדברים המסוכנים שעשית כאשר אני מעולם לא העזתי לעשות אותם כי לטעמי הם מסוכנים יותר מרכיבה על אופנוע.

מאידך, אתה טוען שהשקפת העולם שלי היא ילדותית.

תסביר לי מה פיספסתי כאן?

 

זה לא מקרה בודד אחד, אני יכול להביא לך אין ספור דוגמאות על מקרי מוות שלא קשורים כלל וכלל לאופנועים. רק בכדי להוכיח לך שבסופו של דבר, מוות הוא כתוצאה של הימצאות במקום ובזמן הלא נכונים. זה דבר שאתה לא יכול למנוע לחלוטין אלא אם כן אתה גר בבונקר תת קרקעי מוגן בפני התקפה כימית, ביולוגית, גרעינית ולא יוצא משם כל ימי חייך.

מה הסבירות שמטען עשוי ברזל ייפול ממשאית וימחץ אדם באוטובוס?

http://www.hnn.co.il/rss_news_article96729.html