שרשור פוליטי של אחרי/לפני/באמצע בחירות/מלחמות/שלום/חומוס בדמשק

[Coro]

[פינדר]

לפני 16 דקות, oryo כתב:

מה אתה חושב שהן ההשלכות, ככל שיש כאלו, למדינה שמבטיחה דבר אחד ומקיימת דבר אחר? 

תשאל את מודי'ס, או בתכלס על אדם שהתעסק בחוזים ואמון אי פעם, מה קורה כשהשחקן השני ידוע כשקרן. אסטרטגיה שמתאימה למשחק חד פעמי, אבל במשחק שחוזר על עצמו נוצר נזק מצטבר כשפלוני מיישם שקרים וכאוס כמדיניות פרופר. 

אני לא חושב שמודיס מדרגת אמינות של מדינה, ע״ס עמידה בהסכמים עם ארגוני טרור.

ובהקשר של תורת המשחקים, זה יכול להוריד את המוטיבציה של ארגון טרור לחטוף אזרחים, כשהוא יודע שהאסירים שישחרר בעסקה, לא יהיו מוגנים.

 

שוב, אפילו במשפט אזרחי בסיסי, אין שום ערך לחוזה שנחתם כשצד אחד מכוון אקדח לראשו של הצד השני. לא רואה את השוני בין זה לבין קיום ״הסכם״ שאנסו אותך לחתום עליו תוך שימוש בבני ערובה.

עריכה אחרונה ב-12 בפברואר על ידי פינדר

[David32]

לפני 33 דקות, oryo כתב:

נדמה לי (ודויד יתקן אם אני טועה) שהפואנטה היא לאו דווקא שהיה צריך לקבל את העסקה שהחמאס הציע, אלא שאין אינדיקציות או אמון בכך שיש חתירה לעסקה ברת קיימא מלכתחילה

אני אתקן, אבל זה לא רק אותך.

אני טענתי שיש חלקים בטיעון ש''צריך להחזיר את החטופים בכול מחיר'' גם טענות שהם נכונות ודי מוסכמות בין כולנו (או במקרה הספציפי הזה, שניקו יסכים איתם). וניסיתי להדגים את זה.

לא הלכתי על הטענה הקלה שאומרת שמגיע לחטופים לחיות, כי זה קל מדי ולא מעניין.

 

הלכתי לטענה שבחוזה של המדינה עם האזרח היא מחוייבת לספק ביטחון לאזרח, ושאסירים ביטחוניים הם רק חלק קטן מרשת הביטחון הזאת, ואם הם בבית כלא או מחוצה לו, לא משנה למעשה את התחייבות המדינה לספק ביטחון.

 

אני בכלל לא בטוח שהדעה שלי היא שצריך לשחרר אותם *בכול* מחיר, סך הכול רציתי לתת קצת קונטרה עם טענה שאני חושב שהבנתי.

 

לטיעון של ''המדינה לא יכולה לספק ביטחון לתושביה כי X.'' אענה ב ''בטוחים שאתם רוצים לחיות במדינה כזאת?'' הרי הצעקה למשילות, לפחות בחלקה, היא לגבי עמידה בהתחייבות הזאת.

 

לפני 14 דקות, Coro כתב:

תגובה מגעילה, פשוט תחסום אותו אם אתה לא רוצה לראות תגובות שלו. הוא גם כתב את זה שחור על גבי לבן.

 

[SlowRide]

אף מדינה לא מסוגלת לספק הגנה מלאה לכל האזרחים שלה כל הזמן. זאת המציאות.

לפני 7 דקות, פינדר כתב:

שוב, אפילו במשפט אזרחי בסיסי, אין שום ערך לחוזה שנחתם כשצד אחד מכוון אקדח לראשו של הצד השני. לא רואה את השוני בין זה לבין קיום ״הסכם״ שאנסו אותך לחתום עליו תוך שימוש בבני ערובה

אתה חותם על ערבויות מול מדינות אחרות, לא רק מול ארגון הטרור.

אם אתה מפר אותן, אתה מפר התחייבות למדינה אחרת ויש לזה השלכות. אם המדינות האלה יודעות מראש שזה מה שיקרה, גם הטרוריסטים יודעים ואז מה שווה כל ההצגה הזאת?

לא חושב שיש מה להשוות מצב כזה של הסכם בין מדינות להסכם שנחתם בין אנשים פרטיים תחת איומים. 

[garicho]

לפני 22 דקות, oryo כתב:

ומה אתה חושב שהן ההשלכות, ככל שיש כאלו, למדינה שמבטיחה דבר אחד ומקיימת דבר אחר? 

תשאל את מודי'ס, או בתכלס על אדם שהתעסק בחוזים ואמון אי פעם, מה קורה כשהשחקן השני ידוע כשקרן. אסטרטגיה שמתאימה למשחק חד פעמי, אבל במשחק שחוזר על עצמו נוצר נזק מצטבר כשפלוני מיישם שקרים וכאוס כמדיניות פרופר. 

 

צריך קצת פחות חשיבה מהבטן ויותר חשיבה מהמח, לא רק מהלך אחד קדימה אלא שניים או אפילו יותר. 

וכמובן שחמאס לא מעניינים ואם ניתן להרוג את כולם - מדהים אני בעד. מתייחס יותר לקבלה של שקרים וסוכני כאוס כמדיניות פרופר וההשלכות לטווח הארוך. תבדוק מדינות כושלות, תגלה שאחד הדברים הבסיסיים המשותפים להן זה אובדן אמון במערכת. 

 

בבקשה לא לבזבז בייטים בהסברים שלהרוג חמאסניקים זה אחלה או שמדובר בקבוצה של פסיכופתים, חבל על האנרגיה. 

 

מסכים לחלוטין. זה גם מה שטענתי כאן לפני כמה עמודים. אם עושים הסכם אז חייבים לעמוד מאחוריו.

כל מי שאומר ש"יאללה נשחרר אותם ואז נהרוג אותם" או שוגה באשליות או יודע שזה לא אפשרי אבל עדיין טוען את זה כי זה לכאורה טיעון שיאפשר "לרכך התנגדות" בשביל לשחרר אלפי רוצחים.

[oryo]

לפני 10 דקות, Ziv כתב:

תודה על המחמאה, מפותח אני מספיק (יש אפילו כמה ק"ג מפותחים עודפים). הדעה שלך חשובה וגם מעניינת, אבל כמו שמישהו כבר רשם לך - הנטייה שלך לפסימיות מוגזמת והניסיון להעליב קהל גדול של קוראים משכילים מורידה ולא מוסיפה לך, למרות שבבירור אתה נהנה להתנשא עלינו (אז לבריאות).

א. אני לא מנסה להעליב קהל גדול של "קוראים משכילים", גם כי אני לא מנסה להעליב אף אחד וגם כי תת הקבוצה המדוברת משכילה כמו שאני צנוע. אותו כנ"ל על הנאה מהתנשאות, אין הנאה בנצחון מול unqualified player ויעיד על כך כל מי ששיחק משהו עם ילדה בת 4, מה הכיף בדיוק..? 

 

ב. הסיבה היחידה שאני מגיב לך היא כי אתה מלכתחילה, לזכרוני המוגבל, בכלל לא בתת הקבוצה אליה אתה משייך את עצמך, מעצם זה שאני קורא את ההודעה. תבין, כשאנשים לא מגיבים עניינית אלא רק מלכלכים אישית אני לא נכנס לדיון אלא מתעלם ומדפדף הלאה. קרא את החתימה שלי ואולי תבין את האלגוריתם. 

 

ג. הנטיה שלי לפסימיות לא לרוחך? מוזמן להסביר איפה אני טועה כמו אדם בוגר הכותב מילים המבטאות את מחשבותיו. פגעתי בך אישית איכשהו? מוזמן להפנות תשומת לב ואולי אתנצל אם שגיתי, לא מחפש להעליב זרים באינטרנט (לא יודע מה פגע בך אישית בהודעה שכתבתי). רוצה ללכת על זה אישי? אז אני ממליץ לחסום במקום ללכלך את הידיים, לא בשבילי כי לשנינו לא אכפת מזה, בשבילך ובשביל הסביבה. 

 

אני משתתף בפורום גם כי יש כאן דעות מגוונות של אנשים מגוונים וזה מעניין לנהל דיון ואולי ללמוד/ללמד מדי פעם משהו - וגם כי הרגל קהילה ונוסטלגיה. לא בשביל להתנשא או להתלכלך על/עם אנשים זרים. תחשוב שניה, כמה מעניין אותך מה אני חושב עליך? פלוס מינוס אפס? מגניב, מאיפה קיבלת איזושהי אינדיקציה שלי אכפת הרבה יותר...? באמת אף פעם לא הבנתי את הקטע הזה. יש לך באג בלוגיקה 🤷

[פינדר]

לפני 19 דקות, garicho כתב:

כל מי שאומר ש"יאללה נשחרר אותם ואז נהרוג אותם" או שוגה באשליות או יודע שזה לא אפשרי

זה לא קל. בטח לא לחסל את כולם, כשמדובר במספרים גדולים.

אבל זה כבר בוצע בעבר וה״אמינות״ של ישראל לא נפגעה במיוחד.

 

[SlowRide]

לפני 13 דקות, garicho כתב:

 

מסכים לחלוטין. זה גם מה שטענתי כאן לפני כמה עמודים. אם עושים הסכם אז חייבים לעמוד מאחוריו.

כל מי שאומר ש"יאללה נשחרר אותם ואז נהרוג אותם" או שוגה באשליות או יודע שזה לא אפשרי אבל עדיין טוען את זה כי זה לכאורה טיעון שיאפשר "לרכך התנגדות" בשביל לשחרר אלפי רוצחים.

זה גם מסובך אחושרמוטה לבצע.

הרי עסקה כזאת, עד שאתה לא מקבל את כל החטופים אתה לא יכול לעשות כלום. מטפטפים לך אותם במשך חודשים ובינתיים הטרוריסטים המשוחררים כל אחד בורח לחיות באיזו חושה בקיבינימט ולך תמצא אותו ולקבל מודיעין עליו ממדינות אחרות אחרי שהתחייבת שלא תיגע בו.

שלא לדבר על זה שכל יום שאין בו לחימה, עוזרת לאויב לשפר עמדות ולשחוק לך את ההישגים שקנית בדם חיילים.

 

 

[oryo]

לפני 45 דקות, פינדר כתב:

אני לא חושב שמודיס מדרגת אמינות של מדינה, ע״ס עמידה בהסכמים עם ארגוני טרור.

ובהקשר של תורת המשחקים, זה יכול להוריד את המוטיבציה של ארגון טרור לחטוף אזרחים, כשהוא יודע שהאסירים שישחרר בעסקה, לא יהיו מוגנים.

 

שוב, אפילו במשפט אזרחי בסיסי, אין שום ערך לחוזה שנחתם כשצד אחד מכוון אקדח לראשו של הצד השני. לא רואה את השוני בין זה לבין קיום ״הסכם״ שאנסו אותך לחתום עליו תוך שימוש בבני ערובה.

מנסה שוב: 

זוכר כשביבי אמר לגנץ שזה הזמן לאחדות וחתמו על הסכם רוטציה? 

אתה זוכר מה עבר לך בראש? לי לצורך העניין עבר בראש שגנץ מטומטם כי ברור שביבי שקרן פתולוגי מפר הסכמים סדרתיים. 

 

זוכר כשביבי אמר למודי'ס שלא לדאוג לא הולכת להיות מהפיכה משטרית? 

אתה זוכר מה חשבת? אני חשבתי שזו תהיה רמה סופר נמוכה לשקר לשחקן בינלאומי משמעותי אבל אין מצב שביבי ישנה כיוון ולכן זה כנראה המצב. לא הייתי מופתע לגלות את זה קצת אח"כ, ובטח לא הופתעתי מהורדת דירוג האשראי, יש גבול לטרלול. 

 

פאסט פורווארד, ישראל וחמאס במאזן אימה, לכל שחקן יש מלא בני ערובה. אתה חושב שחמאס יודעים לעשות גוגל טרנסלייט ולקלוט שביבי שקרן פתולוגי? כמה ערבויות בינ"ל ובכלל הם יבקשו בשביל כל הסכם? 

 

מה אתה חושב שיקרה לרמת האמון העולמית במדינת ישראל כאשר יגלו, בפעם הלא יודע כמה, שישראל לא מכבדת הסכמים? 

 

והכי חמור - איך הגענו לנקודה בה אחד כמוך, לצורך עניין כמוני אם תרשה לי להשוות, מעודד גישה כאוטית ביבי סטייל? איך פינדר מתעדף את הבטן על המח, ומעודד יצירת הסכם שקרי ומתעלם מכך שמדינת ישראל עצמה אמורה לכבד את העולם (ועצמה) מספיק בשביל לא לשקר כאסטרטגיה ברת קיימא? 

 

חוזר ואומר - ברברים הם ברברים, זו חלק מהסיבה שהחיים שלהם בעזה הם מיץ של זבל. 

במדינות לא ברבריות, להסכמים יש משמעות. בלי אמון, בלי יסוד מוצק לקיום חוזים, כל שנותר זה כאוס של עולם שלישי. אתה לא שולט בשחקן שמנגד, אתה כן שולט בעצמך, ואם מדינת ישראל מורידה עצמה לרמה של ברברים שלא יודעים לכבד הסכמים - שלא תתבכיין דקה אח"כ כשגופים בינ"ל מורידים את רמת האמון בה, דרך הורדת אשראי, מניעת השקעות, וקריאה עולמית לסנקציות מול מדינה שמשחקת אותה מערבית אבל בפועל מתנהלת כמו פלאחים. 

 

(איפה מי שיכתוב לי שאני נהנה להתנשא על עזתים? 😅)

עריכה אחרונה ב-12 בפברואר על ידי oryo

[עדי-אל]

בכלל לא הבנתי מה הערבויות הבינלאומיות האלו אומרות בתכלס.

 

[פינדר]

לפני 21 דקות, oryo כתב:

איך פינדר מתעדף את הבטן על המח, ומעודד יצירת הסכם שקרי ומתעלם מכך שמדינת ישראל עצמה אמורה לכבד את העולם (ועצמה) מספיק בשביל לא לשקר כאסטרטגיה ברת קיימא? 

אני מתעדף את זה שאני קודם כל רוצה לראות אזרחים וחיילים חטופים בבית. גם אם אתה צודק ונשלם על זה במחיר של אובדן אמינות, בטח אם אני לא חושב שזה יפגע בנו בצורה קשה.

 

אני חושב שלהסכמים מול ברברים אין משמעות. בדיוק כמו שהסכם הפסקת אש בתוקף, לא מנע מהחמאס את ההתקפה שלו.

 

בניגוד אליך, אני חושב שמדינות העולם וסוכנויות דירוג, יודעות להפריד בין עמידה בהסכמים חוקיים ובין התנהלות מול ארגון טרור.

אבל אנחנו נכנסים פה לויכוח מעגלי וכנראה שנשאר חלוקים בנושא.

[Ooga]

לפני 32 דקות, oryo כתב:

לכל שחקן יש מלא בני ערובה

בישראל אין בני ערובה.

עריכה אחרונה ב-12 בפברואר על ידי Ooga

[mikyl]

לפני כשעה, oryo כתב:

ומה אתה חושב שהן ההשלכות, ככל שיש כאלו, למדינה שמבטיחה דבר אחד ומקיימת דבר אחר? 

תשאל את מודי'ס, או בתכלס על אדם שהתעסק בחוזים ואמון אי פעם, מה קורה כשהשחקן השני ידוע כשקרן.

 

דין שונה למודי'ס ולחמאס. כל מחבל שמשתחרר בעסקה מהסוג הזה חותם שהוא לא ישתתף בפעולות טרור. אז? ברומא תהייה רומאי.

[oryo]

לפני 16 דקות, עדי-אל כתב:

בכלל לא הבנתי מה הערבויות הבינלאומיות האלו אומרות בתכלס.

הפואנטה שלהן היא חמאס שאומר ״אנחנו לא יכולים לסמוך על ישראל כי היא מפירת הסכמים סדרתית לדעתנו, עולם יקר, תחזיק אותה accountable בשביל שנוכל לעשות הסכם״ ואז העולם אומר ״😳 ישראל האם את מוכנה להתחייב שתעמדי בהסכמים?״ וישראל אומרת ״כן אחי בטח״.

עקרונית צריך את אותו הדבר מהצד השני כי זה לא שחמאס זה איזשהו ארגון של אנשים נורמליים שאפשר לסמוך עליהם, מדובר בפסיכופתים, אבל מה שנחמד בלחימה אסימטרית במסגרתה יש לך פי מליון יותר כח זה שאתה לא *באמת* צריך ערבות בינ״ל. ישראל יכולה למחוק את עזה - היא לא רוצה (בינתיים) כי העולם מסתכל אז היא רק מוחקת חלקים נרחבים ממנה. עזה, עם כל הרצון, לא יכולה למחוק את ישראל.

 

אגב - כשמסתכלים על זה בצורה קרה יותר, מבחינת מקרים והפרות, התמונה המשתקפת די מפתיעה מבחינת מי שובר יותר הסכמים מול מי. אני הולך לחטוף על זה אבל here goes nothing:

ציטוט

כעת הגענו לנושא ההידברות עם החמאס. לפני ששואלים על היתכנות, צריך לפרק עוד מוקש של דיסאינפורמציה שמגויס להפלת הרעיון מלכתחילה: הטענה הנפוצה ש"ניסינו וזה לא עבד". הטענה הזאת מעולם לא נתמכת בראיות. בפועל, המצב הפוך: הסכם רגיעה אמיתי עם החמאס נחתם פעם אחת בלבד בהיסטוריה, הוא עבד יפה מאד (גם אם לא מושלם) – ואז ישראל סיכלה אותו.

ההסכם היחידי הזה, שנחתם בין החמאס לישראל, נכנס לתוקפו ב-19 ביוני 2008 והיה אמור להתחדש לאחר 6 חודשים. ב-4 בנובמבר, אחרי כמעט 5 חודשים של שקט הולך וגובר (עד לרמה של 4 שיגורים באוקטובר, צניחה של פי 60 מרמת הירי לפני ההסכם) – ישראל ריסקה אותו בחדירה לשטח הרצועה לצורך פיצוץ מנהרה של החמאס; צה"ל הרג 6 לוחמי חמאס, ושם החלה הידרדרות מהירה, שהסלימה עד לפרוץ מבצע "עופרת יצוקה" ב-27 בדצמבר 2008. את הכרוניקה המדוקדקת של האירועים שקדמו למבצע, כיצד ישראל ממש התנקשה ברגיעה שהחמאס ביקש שוב ושוב להאריך – תוכלו לקרוא בתחקיר הנרחב שכתבתי שנה אחרי. מדוע ריסקה ישראל את התהדיאה? גם על כך תוכלו לקרוא שם. בישראל היו מאד לא רגועים מן הרגיעה, וחששו מהשלכותיה. הנה דברים שכתב צבי בראל במרווח הזמן הטעון ההוא, בין ריסוק הרגיעה לבין פרוץ "עופרת יצוקה": "הדבר האחרון שישראל מתכוונת לו הוא להניח לחמאס להכתיב לה רגיעה גם שם [ביהודה ושומרון]. נדמה כי הגרסה המדויקת למה שקורה הוא שישראל מעדיפה להגביל את שדה הקרב למקום שבו כבר "רגילים" אליו, בדרום, מאשר לתת בידי חמאס עוד שטחי השפעה אם לא שליטה, ובכל מקרה אין לתת בידי חמאס תירוץ להפעיל את התהדיאה גם בגדה."

מה קרה ליוזמות הרגיעה האחרות? ישראל אפילו לא שקלה אותן. בעיצומו של מבצע "צוק איתן" הזכיר ד"ר יונתן מנדל שורה של סירובים ישראלים לדון בהצעות רגיעה של החמאס (אני מודה ליונתן על העזרה באיתור המקורות):

1997: השיח' אחמד יאסין העביר לישראל, דרך מלך ירדן, הצעה להפסקת אש (הודנה) של 30 שנה. ראש המוסד לשעבר, אפרים הלוי, שחשף את דבר ההצעה ב-2004, אמר כי ישראל כלל לא דנה בה. "אם היום היו מציעים הצעה כזו אני בטוח שלא היינו דוחים אותה על הסף", הוא הוסיף. אני מפקפק בכך.

1998: בראיון לטלוויזיה הישראלית, השיח' יאסין מציע הודנה בלתי מוגבלת תמורת הקמת מדינה פלסטינית בגבולות 1967 שבירתה מזרח ירושלים. ההצעה לא נענתה.

1999: השיח' יאסין שוב מעביר הצעה, להודנה של 20 שנה, בתמורה להקמת מדינה פלסטינית בגבולות 1967 שבירתה מזרח ירושלים. ההצעה לא נענתה.

2006 (ינואר): בראיון ל-CNN מציע מחמוד א-זהאר הודנה שלמה תמורת מדינת פלסטינית בגבולות 1967. ההצעה לא נענתה.

2006 (נובמבר): יועץ בכיר להנייה, אחמד יוסף, מציע בשם החמאס הודנה של 25 שנים תמורת סיום הכיבוש בגדה ובעזה. יוסף הסביר את היגיון ההצעה כך: "בתקופת הרגיעה והמשא המתן הזאת, נוכל לדון בסוגיות החשובות של זכות השיבה ושחרור אסירים. על הדור הבא של פלסטינים וישראלים יוטל להחליט אם לחדש או לא לחדש את ההודנה ואת החתירה לשלום בדרך המשא ומתן." ההצעה פורסמה כמאמר בניו-יורק טיימס, לא זכתה לאיזכור בתקשורת הישראלית בעברית, ולא נענתה.

2007: היועץ אחמד יוסף שוב מעביר הצעה, להפסקת אש בלתי מוגבלת תמורת שחרור כל האסירים הפלסטינים ונסיגה לקווי 1967. ההצעה לא נענתה.

2014 (מרץ): אחמד יוסף חוזר על הצעת ההודנה לתקופה בלתי מוגבלת. כמו כן הוא מצהיר שאם העם הפלסטיני יצביע במשאל עם בעד שלום עם ישראל, חמאס לא יתנגד. הצעת ההודנה לא נענתה.

2014 (יולי): לפני הכניסה הקרקעית של צה"ל לעזה ב"צוק איתן", הגיעה הצעה נוספת להודנה של 10 שנים. לראשונה, ההצעה לא כללה כתנאי נסיגה של ישראל לקווי 1967 ושחרור כל האסירים הפלסטינים, אלא רק את נירמול החיים ברצועה, לרבות יציאה לדיג במרחק 10 ק"מ מהחוף, פיקוח בינלאומי במעבר רפיח, ושחרור האסירים ששוחררו בעסקת שליט ונאסרו שוב. ההצעה לא נענתה.

2015: בשיחות חשאיות על הודנה ל-5 שנים, בתיווך אירופאי, מתגבש התוואי הבא: הסרת הסגר ופתיחת כל המעברים לייבוא ולייצוא של כל סוגי הסחורות; הקמת מעבר ימי (נמל צף); ניהול משא ומותן על שחרור אסירים תמורת גופות החיילים הישראלים. השיחות אינן מבשילות להסכם.

2018: החמאס מעביר הצעה להודנה ארוכת-טווח, לאורך שנים, תמורת הקלות ניכרות במצור על הרצועה, אישור להקמת פרויקטים גדולים בתחום התשתיות ועסקה לחילופי גופות ושבויים. ההצעה לא נענתה.

ספרתם? 10 הצעות עד ל-2018, ומתוכן 9 לא זכות לתגובה ישראלית בכלל. אי אפשר שלא להיזכר בהתעלמות הגורלית של ממשלת גולדה מהצעת סאדאת ב-1971, כמו גם בסירוב הגורלי של ממשלת שרון לדון ביוזמת הליגה הערבית ב-2002. ישראל אפילו לא פתחה לדיון את ההצעות המקדמיות האלה. מה עושה ארגון מיליטנטי אבל גם פרגמטי אחרי שכל ניסיונותיו להגיע להרגעה בדרכי משא ומתן זוכים להתעלמות? אתם יודעים מה.

[קריאת ביניים: אלה היו הצעות סרק, לא רציניות, מלכודת פתאים. ובכן, אי אפשר לטעון מצד אחד של הפה שהחמאס לא הציע אף פעם רגיעה ומצידו השני של הפה לפטור את כל הצעותיו מבלי לבחון אותן אפילו; לא תום לב יש כאן ולא רצון אמיתי לבחון אלטרנטיבה לא צבאית להיחלץ מעגל הדמים שהדרך הצבאית לכדה אותנו בתוכו].

על 10 ההצעות האלה צריך להוסיף את היוזמה העצמאית של המתווך גרשון בסקין בשנת 2012, בשיתוף עם איש הקשר שלו בחמאס משיחות שליט. השניים ניסחו הצעה ובה מנגנון שימנע מישראל לבצע פעולות סיכול ממוקד תמורת הוכחה שהחמאס פועל למניעת התקפות טרור שלו ושל הפלגים האחרים. ההצעה הועברה למפקד גדודי עז א-דין אל-קסאם, מוחמד ג'עברי, למנהיגי החמאס בחו"ל, ובמקביל לבכירים ישראלים. ג'עברי הביע נכונות להתקדם בה, אבל באותו יום שקיבל אותה לידיו, ישראל התנקשה בו; זו היתה יריית הפתיחה של מבצע "עמוד ענן". גרשון בסקין כתב בעקבות המבצע:

 

"כמה ממפקדי כוחות הביטחון היו מאד מתוסכלים מהעובדה שהסכמי רגיעה קודמים הציבו את ישראל בעמדה חלשה יותר, כאשר חמאס קובע את התנאים. אותם מפקדים קראו לחידוש כושר ההרתעה של ישראל… הגאונים האסטרטגיים האלה נכשלים בהבנת העיקרון שמה שמעולם לא עבד בעבר, לא יעבוד גם עכשיו…. חיסולו של ג'עברי היה סיכול האפשרות להפסקת אש ארוכת טווח. נתניהו נהג בחוסר אחריות משווע, תוך שהוא מסכן את אזרחי ישראל ופוגע פגיעה משמעותית בגורמים החשובים המעטים היותר פרגמטיים בחמאס."

 

האם החמאס הוא בן שיח אפשרי? ישראל לא במעמד שהיא יכולה לחרוץ דעה בעניין, כיוון שהיא לא בת שיח אפשרית. פרופ' שאול משעל טוען במשך שנים שבחמאס יש יסודות פרגמטיים שאפשר וצריך להגיע איתם להסדרה, פרופ' מנחם קליין משוכנע שבחמאס יש צד פרגמטי חזק, גם ראש המוסד לשעבר, אפרים הלוי, מחזיק בדעה הזאת: "צריך לדבר עם החמאס – לדבר עם האויב, לקיים דיאלוג אמיתי, חשאי וסודי. אם לא, אנחנו בדרך לבכייה לדורות, יהיה עוד סבב ועוד סבב ובסוף נמצא את עצמנו בתוך עזה – אנחנו מאבדים שליטה על הגורל שלנו". הטענה שרק עוכרי-ישראל שחורשים את רעתה, או רק אנשים ללא שום הבנה של העולם הערבי והאיסלאמי, מסוגלים להאמין שדיאלוג עם החמאס הוא צורך ביטחוני חיוני של ישראל – היא דעת הבל; ובמקרה הרע, טקטיקת אד-הומינם נחותה לסלק קולות אלטרנטיביים מן השיח המונוליטי על עזה.

ואולי חמאס הקצין מעבר לכל אפשרות דיאלוג? כן, אולי. אולי גם ישראל של סמוטריץ' ובן-גביר כבר הקצינה מעבר לכל אפשרות דיאלוג? אולי נפסיק להיתלות בפגמים של הצד השני רק כדי לא להבחין בפגמים שלנו? ואיך זה בדיוק משרת את העמדה הישראלית, לומר שאחרי שסיכלנו כל סיכוי להודנה עם החמאס במשך 25 שנה, ודחפנו אותו לנקודה הכי מיליטנטית שאי פעם היה בה – כבר אין עם מי לדבר? מי שטרח כל כך קשה שלא יהיה עם מי לדבר, אולי עדיף שישתוק.

רגיעה איננה הסכם שלום. לאף אחד אין אשליות שארגון החמאס יוותר על חלום פלסטין הגדולה. מנגד, לאף אחד גם אין אשליות שחברי הכנסת אורית סטרוק ועמית הלוי ושמחה רוטמן יוותרו על החלום לחזור ולהתנחל בעזה. הפנאטים בשני הצדדים יחשקו שיניים ויגנזו את חזיונות יום הדין שלהם. להיתלות בהם כתירוץ לאי-פעולה, או כתירוץ לטבח, זהו פשע כפול – הן כלפי קורבנות ההווה והן כלפי קורבנות העתיד, שמנענו מהם את אפשרות החיים.

איך ינהג החמאס בהסכם רגיעה אמיתי? אם לשפוט על פי העבר, יש לו קרדיט אמין יותר מאשר לישראל. אף צד אינו תמים, אך אם יבואו הצדדים בידיים נקיות להסכם רגיעה של 6 חודשים, כפי שהוסכם לפני "עופרת יצוקה", זאת תהיה נקודת התחלה מצוינת. הסכם כזה יזכה לתמיכה בינלאומית מסיבית – מן העולם הערבי, אירופה וארה"ב. מה זה תמיכה – מדינות העולם יעמדו בתור כדי לסייע לשימורו, שכן הפצע המדמם של עזה משלח גלי הדף שליליים בכל העולם.

איך ייראה ההסכם? ככל שהציפיות צנועות יותר, כך סיכויי ההצלחה גדולים יותר. לפני הכל, הפסקת אש ופעולות איבה. שני הצדדים ייאלצו לוותר על שליטה מוחלטת בשטח החיכוך; כוח או"ם יוצב שם. לישראל הוויתור על שליטה מוחלטת קשה מאד, בהיותה רגילה להפר את הריבונות הטריטוריאלית של כל שכנותיה, גם בשגרה. במרוצת הזמן, ישראל תיאלץ לוותר על מפתחות שליטה נוספים, תמורת התחייבות של החמאס ושאר הפלגים החמושים להימנע מכל יוזמה צבאית. גם את זה קשה לראות את ההנהגה הישראלית בולעת: ויתור על המצור הימי, נמל תעופה בינלאומי בעזה, ויתור על השליטה במרשם האוכלוסין בעזה (לא ידעתם, אה? ישראל שולטת גם בו). שחרור אסירים כמובן. הצעדים האלה יתקדמו בהדרגה, רק לאחר שייבנה אמון הדדי. כל צעד ילווה בפיקוח ובקרה בינלאומיים, וכל מחלוקת תובא בפני בוררות בינלאומית.

בלי ספק, בכל שלב הקיצונים בשני הצדדים צפויים לנסות ליירט את האמון שנבנה; האתגר הגדול של ההנהגות יהיה להכיל ולרסן את הפרובוקציות, ובטח שלא לעודד אותן בחשאי.

מה לא יהיה בהסכם? כל מיני הזיות כגון "פירוז הרצועה מנשק". רק גנרלים ישראלים שמתייחסים לעזה כאל חצר אחורית של נתינים חסרי זכויות יכולים לדמיין הסדרה אמיתית שבמסגרתה החמאס יתפרק מנשקו. נשאל זאת כך: האם ישראל מוכנה לפרז את כל שטח השליטה של אוגדת עזה? יפה מאד. אז גם החמאס לא יסכים ולא יפרז ומוטב לזרוק את הרעיון הזה לפח; תפקידו היחידי הוא לסכל מראש כל הסדרה אפשרית.

הסכמי אי-לוחמה נחתמים בין צדדים לוחמים. הצדדים לא מתפרקים מנשקם, ודאי לא כששניהם מייצגים יישויות מדיניות נפרדות. בעולם האמיתי ולא בעולם הדמיונות של מומחי הביטחון שלנו, מה שמבטיח את ההרתעה הוא הבנתם של שני הצדדים שיש להם מה להפסיד, וההפסד יהיה כואב מאד, יותר מאשר חזרה לדרך המלחמה. לשם כך יש לוודא שההסכמים משאירים בידי כל צד נכסים ממשיים, שלא היו בידיו קודם לחתימת ההסכמים, ושיקשה עליו מאד לוותר עליהם. נכון לעכשיו, בידי החמאס יש אפס נכסים כאלה. זאת הסיבה שהחמאס (ובעצם, כל אוכלוסית עזה) אינו מורתע באמת מן המכות הצבאיות האדירות שמונחתות עליו מזה 17 שנה.

 

אנחנו אומרים במשך שנים שאין פרטנר, אבל יודעים מי עוד אומר את זה? הפלסטינים. בפועל נדמה ששני הצדדים צודקים, אין פרטנר באף אחד מהצדדים, אין אמון ואף אחד לא מנסה לבנות אמון. לא האפסים בהנהגה שלהם ולא האפס בהנהגת ישראל.

 

וכל זה בשביל לומר: אם יהיה הסכם, אז אנחנו - האנשים הנורמטיביים - לא צריכים לעודד מהיציע את ישראל לחתום על הסכם שקרי ואז לשבור אותו, אלא לחתום על משהו שמתכוונים אליו ולא לחתום על שום דבר שלא מתכוונים אליו בכלל. קצת כמו בפורום, כשאתה רושם משהו, you better mean it, אחרת זה האינטגריטי שלך שנפגע. כשאתה משקר, אתה לא רק מערים על הצד השני, אתה יוצא אפס בעצמך קבל עם ועדה.

עריכה אחרונה ב-12 בפברואר על ידי oryo

[farkash7]

לפני 37 דקות, oryo כתב:

מנסה שוב: 

הכל תלוי מה כתוב בהסכם.
אם כתוב "עזה חייבת להישאר מפורזת וחמאס צריך להפסיק לעסוק בטרור", אז הכל טוב, אחרי יום הם יפרו את ההסכם ואז אפשר לעשות כרצוננו.
עכשיו רק צריך לשכנע אותם לחתום על הסכם כזה. להזכירכם אדון סינוואר סירב לחתום לפני שהוא שוחרר על מסמך שבו הוא מתחייב להפסיק לעסוק בטרור.
לפחות יש לו מילה.

עריכה אחרונה ב-12 בפברואר על ידי farkash7