אופל אומגה - מכונית השנה 1987.

[חן פרחי]

http://www.carsforum.co.il/cars/%D7%9E%D7%92%D7%96%D7%99%D7%9F-%D7%A8%D7%9B%D7%91/1573/%D7%90%D7%A1%D7%A4%D7%A0%D7%95%D7%AA-/%D7%90%D7%95%D7%A4%D7%9C-%D7%90%D7%95%D7%9E%D7%92%D7%94--%D7%9E%D7%9B%D7%95%D7%A0%D7%99%D7%AA-%D7%94%D7%A9%D7%A0%D7%94-1987

קריאה מהנה ושבוע טוב !

[zvit]

היה לי הכבוד (המפוקפק לעיתים יש לציין) להיות בעלים של אחת מהאומגות הראשונות שעלו על הכביש בארץ. זה היה אי שם בינואר 1988 והיא היתה בבעלות המשפחה אחת עשרה עד שנהגת נמהרת גאלה אותנו ממנה...

 

היא היתה אצלנו כמעט 200 אלף קילומטר, שני שיפוצי מנוע נרחבים, ובשל שטח החלונות הרחב היא לה שני(!) מזגנים וכדי למלא גז במזגן היה צריך להרים אות ה על ליפז כי במכונית היה מורכב אחד מאבות הטיפוס שאלכס פיתח עבור הדגם הזה.

 

היא היתה מכונית נפלאה כשהיא נסעה, אך בשל הידע הלא ממש נרחב של היבואן בארבע השנים הראשונות בילתה המכונית כ-10(!) חודשים במוסך בשל בעיות מגוונות.

 

למרות הכל, לפעמים אני מתגעגע...

[ek3003]

חן, תודה רבה על הסקירה המעניינת כתמיד.

זכורה לי גרסת "לימוזינה" של האומגה בעלת 3 שורות מושבים ו-6 דלתות אשר הופיעה כאן בסביבות 93', שימשה בעיקר נהגי מוניות ונעלמה לחלוטין תוך זמן קצר.

תוכל לספק פרטים נוספים?

[חן פרחי]

האומגה הגיעה לארץ בסוף 87' בגירסת 1.8 מוזרקת, ונחתה לפלח שוק שממש היתה תפור עבורה.

באותה העת היתה קיימת עדיין אפליית מיסוי לטובת מכוניות שנפח מנוען עד 1.8, ולכן היו לא מעט מכוניות פופולאריות בסגמנט הנ"ל - אודי 100, פיג'ו 505 וב.מ.וו 518.

מאחר ודגם ה 1.8 לא הוצע עם מזגן מקורי, אלכס אורגינל פיתחו עבורה מערכת מיזוג שאמורה היתה להתשלב במערכת האיוורור המקורית של המכונית.

הבעייה היתה שהמכונית יועדה לארצות קרות, ומצנן המזגן חסם חלק גדול מהאוויר שהיה מיועד לקרר את מצנן המנוע, ומכאן החלו הצרות.

בעיות התחממות הפכו לדבר שבשגרה, למנועים נגרם בלאי מואץ, ובנוסף הזרקת הדלק סבלה מאיכות הדלק הישראלי באותה התקופה.

בשל שטח השמשות הגדול, סבל פנים הרכב מהתחממות, מה שגרם לתא הנוסעים פשוט להתפורר, ואחרי מספר שנים מועט נראו המכוניות מרופטות ובלויות.

משנת 90' הגיעה האומגה גם בגירסת 2.0, הפעם עם מזגן מקורי, אולם היא נמכרה במספרים איזוטוריים.

יבואני אופל ניסו מזלם גם בשוק המוניות, בו הוצעה האומגה עם מנוע טורבו דיזל 2.3 שפיתח 100 כ"ס.

גם כאן, בעיות אמינות גרמו להעלמותן המהירה.

גירסה מעניינת במיוחד היתה הלימוזין, שכמו המרצדס E הציעה 7 מקומות ישיבה.

את ההסבה ביצעה דווקא סדנא אמריקאית עלומת שם, ששלחה לאחר מכן את המרכב להמשך הרכבה בגרמניה.

לארץ הגיעו מספר מכוניות כאלו, מעניין מה עלה בגורלן.

[מועדון סאאב]

זכיתי להחזיק בביתי את האומגה דור ראשון האחרונה שעלתה על הכביש במדינת ישראל. המכונית משנת ייצור 1991, היתה מאמצע השנתון, אולם היא נמכרה ועברה רישוי רק בסוף 1993.

שנתון 1991 של האומגה נהנה ממתיחת פנים שלא היתה לה פנים. עיקר השינויים באו במערכת בלימה מוגדלת, וכן בשיפור מכלולים רבים בתא המנוע ובמערך המתלים. גם איכות הייצור וההרכבה שופרו, ובניגוד למכוניות הראשונות, שנתון זה זכה להזדקן בצורה מכובדת יותר.

המזגן של אלכס אורגינל למכונית זו היה מזגן טוב מאוד, כל עוד שמרו אותו במצב אורגינל. כמו שמוסכי ליאו גולדברג שיחקו במערכת הדלק מסוג L3 Jetronic של מנועי ה- 1.8, כך גם המשחקים במזגן היו מיום מסירת המכוניות ללקוחות.

את המכונית שבמשפחתי, רכשנו בשנת 1997, אחרי שטיפול לא טוב הביא את המנוע להרס. אחרי שיפוץ המנוע, שיחזרתי את מערכות ההזרקה, ההצתה והמיזוג (של אלכס) למקוריותן.שתי הבעיות איתן התמודדתי היו מאוורר לרדיאטור - מתאים למה שחן כתב, וכן דרגת חום של המצתים. הבעיה במאוורר היתה במצמד הויסקוזי, שאכן לא אפשר ספיקות אוויר מספקות ואצלי הוא הוחלף במאוורר חשמלי של אסטרה עם מזגן מקורי - מאוורר חזק מאוד. בניסיון השני מצאתי מה דרגת החום הרצויה, ומאז ועד למכירת המכונית מספר שנים מאוחר יותר לא היו בה תקלות כלל.

הבדל מהותיים בין ה- 1.8 לבין ה- 2.0 הם: ב- 1.8 מערכת הזרקה L3 ומערכת הצתה נפרדת, מערכת קירור פתוחה, מזגן אלכס ותיבת הילוכים אוטומטית עם שילוב סימפסון. ב- 2.0 מערכת ניהול מנוע מוטרוניק 1.5, מערכת קירור סגורה (עם מצמד ויסקוזי המתאים לארץ,) מזגן מקורי מוצף (מזגן אמריקאי אמיתי!) ותיבת הילוכים עם שילוב רבניו.

בעת שהחזקתי את מחלקת סאאב במוסך המרכזי של UMI, היה מקובל לתת לי גם את האומגות, אז גם הגיעה הנפילה הגדולה בדמות אומגה דור שני. מדובר במכונית עם מערך מתלים נחות בהרבה מזה של הדור הראשון, והתנהגות הכביש בהתאם. רבים טענו וטוענים למכלולים משותפים רבים לאומגה דור שני ולסאאב 9-5, אולם המשותף היחיד הוא בלוק מנוע V6.

 

אורן

[504L]

נהניתי מאד מהכתבה - ואהבתי את איזכור ההסטוריה המפורטת של הרקורד, מה שמסייע להבין את גודל הנפילה של אופל עם האומגה.

 

בארץ, היתה לרקורד תדמית של עגלה זקנה. רקורד E נמכרה בעיקר עם מנוע 1.7N שסיפק 60 כוחות סוס מסכנים, עליהם נגזר להאיץ קרוב ל-1200 ק"ג של מכונית אוטומטית וממוזגת(!) למאה בלמעלה מעשרים שניות. אפילו וולוו 240 ופיז'ו 505 בנפח 1.8, שתי עגלות עם קבלות, לא היו איטיות כל כך. במתיחת הפנים של 83', הוחלף המנוע במנוע 1.8S עם 90 כ"ס, שסיפק ביצועים סבירים יותר. בנוסף, לגרסאות הבסיסיות של הרקורד ששווקו בארץ לא היה הגה כח; להגה הרגיל היו כחמישה סיבובים בין הנעילות והוא היה כבד ואיטי בתגובותיו. המכוניות היו ערומות באיבזורן והמחיר היה גבוה, כך שבארץ אופל רקורד הפכה לסוס מת כבר מתחילת שנות השמונים.

 

וזה חבל, כי עם מנועים בריאים יותר, הגה כח ורמות איבזור סבירות - כפי שנמכרה בחו"ל - רקורד היתה מכונית מצויינת ובעלת התנהגות כביש טובה, על אף מערכת המתלים הפשוטה. אגב, מנוע ה-1.7N כלל לא הוצע במערב אירופה עם גיר אוטומטי...

 

גם את האומגה זכיתי להכיר, יום בהיר אחד בשנת 92', כשנתבקשתי לקחת אחת מחיפה לת"א וקפצתי על המציאה. היא היתה מדגם GLS, מוזרקת ואפורה מטאלית. היו לה 115 כ"ס על הנייר, אך בפועל הרגישה כאילו היו לה 60. היא היתה כבדה, מגושמת להחריד ועם גיר אוטומטי ארוך כאורך הגלות, לטובת נתוני צריכת דלק בפרוספקט.

[`Infinity]

תודה על הסקירה! מזכיר לי את האופל אומגה שאבא שלי קנה ב 88 חדשה מהסוכנות. בתור ילד אני זוכר שהאמינות הייתה מזעזעת, אני זוכר אינספור פעמים שנתקענו בה בצד הדרך.

באותה תקופה הייתה לו גם ביואיק סנצ'ורי שאומנם הייתה הרבה יותר אמינה אבל פחות נוחה ואיכותית מהאומגה.

 

עד היום הוא מספר שהוא קנה אותה בזמנו ב 25 אלף דולר, באותו סכום ובאותה תקופה הוא גם קנה דירה. את האומגה הוא מכר בשנת 99 ב 5000 ש"ח והדירה היום שווה יותר ממליון ש"ח.