"נפולת של נמושות", מאמר של דן מרגלית (בנצי, לא לקחת אישית)

[blavie]

לא חייבים להתחתן עם אמריקאית. יש כל מיני קומבינות

[blavie]

uWvLaGEbz3Q דרך יוטיוב

 

נראה לי מתאים לשרשור

גם זה -

http://www.youtube.com/watch?v=qbEhIihTzwg דרך יוטיוב

רק פה אני מרגיש שייכות

למרות שאני כועס על השחיתות

"ואם אתה בחו"ל נמצא ועל פיצוץ שומע?"

אז רק לפה פתאום אני

מתגעגע.

 

רק פה אני מרגיש שייכות

למרות שאני כועס על השחיתות

"ואם אתה בחו"ל נמצא ועל פיצוץ שומע?"

אני קולט מאיפה באתי

ומזדעזע.

[qil]

ברור לי שיש קומבינות לכל דבר, אבל כמו שאמרתי לי אישית יהיה קשה מאוד לחיות בצורה כזו שאני לא יכול לצאת מהמדינה במשך כמה שנים כדי לבקר בארץ או לחופשה מעבר לכל הנושא של החשש התמידי הזה שמישהו במקום מסויים מסיבה מסוימת מסוגל פשוט לגרש אותי בין אם זה תוך 30 יום או 24 שעות זה ממש לא משנה.

אני מתאר לעצמי שבכל זאת, ההרגשה היא לא נעימה להמנע מדברים מסויימים ואי יכולת לפנות לרשויות החוק בגלל הסטטוס הבעייתי.

[יוסי פרנקוס]

האמת היא שאת זה אני לגמרי מסוגל להבין.

 

אני במדינה בצורה חוקית לחלוטין (יש לי אזרחות) אבל לאשתי עדיין אין.

אנחנו מחכים למסמכים שיאשרו לנו שיש לה (או אין לה) שהות בלתי מוגבלת תוך 28 יום. הבעיה היא שהויזה מסתיימת תוך 18 יום, וזה נורא נורא מלחיץ.

 

אין לי מושג מה המשמעות של זה, חוץ מזה שיעלה לנו איזה 1200 ש"ח לטוס לכמה ימים לארגנטינה כדי שלא יעשו לה בעיות, עד שהיא תקבל את האישורים.

 

מאוד מלחיץ אותי שהיא תהיה פה באופן לא חוקי וזה לא משהו שהייתי מוכן יותר מדי לעשות.

 

לבנצי יש הרבה יותר ביצים מאשר לנו במובן הזה.

[ETAA]

חבל שהשרשור הזה הסיט את הדיון מנושא הירידה מהארץ לדיון פרטני על בנצי, אשר לכל אורך הדרך דואג למסור מידע חלקי ומגמתי אשר תומך באג'נדה שלו.

[בנצי]

למה מידע חלקי? אני אומר את האמת.

 

ולא התחתנתי בשביל ניירת, וחופשות אפשר לעשות גם בלי לצאת מארה"ב, יש את ווגאס, הוואי, מיאמי, ועוד המון יעדים יפים.

 

הייתה לי אפשרות להוציא ניירת בתור בעל עסק, מכיוון שהתחתנתי האפשרות הכי מהירה הייתה דרך האישה.

 

יכולתי גם להוציא ניירת דרך אבא שלי שהינו אזרח אמריקאי, מבינים את הרעיון?

 

תפסיקו לתת לפחדים לשלוט בכם, בודהה אמר : האויב הכי גדול שלך לא יכול להזיק לך כמו המחשבות שלך אם לא תשתלט עליהן.

 

כל צעד שאני עושה בחיים מלווה בספקות, ומה אם לא יצליח? אני בוחר להתעלם מזה ואני שואל את עצמי "מה אם כן?" ואם לא אנסה כל החיים אני ארגיש פספוס כי פחדתי לנסות.

 

מאוד פשוט להגיד אני לא יכול, יותר נכון להגיד אני לא רוצה. לא רוצה בגלל סיבות מסויימות.

כל אחד יכול להצליח, כל אחד יכול להטמע בחברה חדשה, כל אחד יכול לשנות את אורך החיים שלו.

אני בחרתי לעזוב סביבה מוכרת ובטוחה ולנסות, לא קל, אבל איפה שאחרים פוחדים מכשלון אני רואה אתגר.

ומה קורה אם לא הייתי מסתדר פה? תמיד אפשר לחזור לארץ לנקודת הפתיחה.

 

אז שדן מרגלית יסלח לי, הנטל של ההורים שנשארו מאחור לא נופל על הכתפיים שלו או של אף אחד אחר, הורים הם אזרחים נורמטיבים שמשלמים מיסים ולהם מגיע יותר מאוכלוסיות רבות שרק מוצצות דם, הכתבה שלו לא גרמה לי לשום תחושת אשם, רק לחלחלה מכיוון שקל מאוד להאשים אחרים מאשר להיות ביקורתי כלפי מערכת שמרפדת לך את התחת יופי.

 

ושיסלחו לי גם במשרד הקליטה או משרד החוץ, הפרסומות האלו עם הילד שקורא לאבא שלו DADDY, ממש קורע לב, מעניין מאוד איך כל הילדים של החברים שלי קוראים להם אבא ומדברים עברית מצויינת.

 

זה פשוט מגעיל, כל הביקורת הזאת וכל הצביעות הזאת. ראבאק, כ"כ מציק לאנשים שעזבנו וזה מה שהם מנסים לשנות?

למה שדן מרגלית לא יכתוב על הנוער האבוד, על האלימות? על כל הפגע וברח ועל חוסר הערך לחיי אדם?

[ברווז]

כל אחד יכול לשנות את אורך החיים שלו.

 

רק אם יש לו ביטוח בריאות טוב או מפגש עם רוצח.

לעומת זאת, כל אחד יכול לשנות את אורח החיים שלו.

בנצי אני מסכים אתך לחלוטין.

מי שלא מעיז, לעולם לא יצליח. אני לא יודע מה יותר עוצר אנשים מלהפוך לעצמאיים: המחשבה שהם ייכשלו, הפחד מהכישלון הזה או חוסר בדימיון ו"נוחות" במיקום שלהם עכשיו?

 

מילה או שתיים על עצמי: לא נהייתי עצמאי כי "נמאס לי לעבוד עבור מישהו אחר", כי "אני רוצה לקום כשאני רוצה לקום" או כי "בלונדיניות נהינות יותר". הפכתי לעצמאי כי הבנתי שזו הדרך היחידה שלי להתקדם, ואלמלא הייתי הופך לעצמאי, פשוט הייתי נשאר תקוע בלי שום עתיד. לצערי יש אנשים שנמצאים באותו מצב של אין ברירה ו... נשארים שם ולא עושים שום דבר כדי לצאת מזה, אולי חוץ מלמלא לוטו באדיקות של מחזיר בתשובה.

אתמול חטפתי מיני-קריזה פלוס ייאוש, והתחלתי לבדוק לאן אני יכול להגר. מאחר ואני דובר מלבד אנגלית רק עוד שפה אחת: עברית ( , לפחות אני דובר אנגלית ברמה גבוהה מאד), התחלתי ב"חשודים המידיים":

קנדה- יש לי דוד שם, אבל אני לא עונה על הקריטריונים. עוד מבחן שקיבלתי בו ציון נמוך מדיי. אנטישמים.

ארצות הברית: WTF?! אנשים אשכרה מצליחים להגר לשם עם כל הביורוקרטייה הזו?! אנטישמים.

אנגלייה: קיבלתי ציון גבוה במבחן! אבל לא מספיק. אנטישמים.

:lol:

:cry:

ואז הבליחה לי מחשבה בראש. מחשבה עצובה ומדכאת "טילים". ממש מחשבה עגומה ושביאסה לי את הלוטרה (תמונה להמחשה

אם היה לי כסף, הם היו רוצים שאני אהגר לשם גם ככה! כן כן, אם הייתי "טחון" יש מצב שהם היו פונים אליי שאני אהגר לשם!

לבריטים הייתה דרך מנומסת במיוחד להגיד את זה. יש להם קטגורייה של "יזם" עבור הגירה. בהסבר על אופן המילוי אתה נשאל אם "יש לך את ההון ההתחלתי" ועליך לסמן אם כן או לא.

השאלה: "האם יש לך הון התחלתי הנדרש של 200,000 פאונדס".

ראבק, אם היה לי 200K פאונדס, הייתי חושב להגר לאנגליה?!

(כן... )

שורה תחתונה: אני תקוע.

אין כסף כי קשה במדינה אין אפשרות להגר למקום שבו יהיה יותר קל

מעין משחק פונג אין סופי, הידוע בשם מלכוד 22.

 

שיא השיאים של הקריזה:

בנערותי (סביב 16, לפני בדיוק חצי מחיי) עלתה על הפרק אפשרות להגר לארה"ב עקב העבודה של אבי. עיקר ההחלטה, מסתבר, דווקא היה עליי (לא הייתה חובה להגר, וכמו בכל בית יהודי, תשאל 2 אנשים ותקבל 3 דיעות).

אני, כמו מטומטם, ממש כמו אדיוט חולה נפש ודפוק במח, רציתי להישאר.

ואני לא הולך לחזור על הטעות הזו פעמיים.

 

עם המידות שלי יכלתי לחיות כמו מלך על מלגת פוטבול.

 

לא משנה מה אני מחליט, איכשהוא זו ההחלטה הלא נכונה.

[roiei]

ברווז אתה מדבר שטויות, אם באמת היית רוצה להגר - היית מוצא דרך - בדיוק כמו שבנצי מצא.

 

חבל שדן מרגלית לא מתעסק בחרא שיש פה במקום להתעסק באנשים שעוזבים את הארץ, היה יותר מועיל "נפולת של בהמות".

[edan82]

 

ושיסלחו לי גם במשרד הקליטה או משרד החוץ, הפרסומות האלו עם הילד שקורא לאבא שלו DADDY, ממש קורע לב, מעניין מאוד איך כל הילדים של החברים שלי קוראים להם אבא ומדברים עברית מצויינת.

 

הבן שלי קרא לי בהתחלה daddy, היום הוא קורא לי אבא, עם אישתי ואנוכי הוא מדבר במיקס של עברית ואנגלית, עם העוזרת רק אנגלית.

 

בנוסף הוא גם מתחיל ללמוד מנדרין (סינית) עכשיו, ממש אסון.

 

[סאפיר]

שורה תחתונה: אני תקוע.

 

אתה לא, חד משמעית.

אפשרות ראשונה: להכנס לאתר מכה ולחפש חברות ישראליות שמוציאות אישורי עבודה: תלוי בגיל וברמת ה"פלפל" שלך, תוכל למצוא עבודה, החל מאיש מכירות בעגלות, דרך מנהל בחברות שונות ומשונות (בדרך כלל גם כן מכירות) ועד לוקסמית' (יש גם מאבטחים על ספינות אבל זה נראה לי פחות רלוונטי כי אין לך באמת זמן להשתקע במדינה אחת. גמובן שמרגע שיש לך את אישור אתה חופשי להתחיל עבודה אחרת שיותר תתאים לך.

 

אפשרו שנייה: למצוא חברות במדינת היעד שמעסיקות עובדים זרים (כן, תתרגל ) ולהגיש בקשה לאישור דרכן, חברות גדולות עושות את זה הרבה

 

אפשרות שלישית: להגיע בתור תייר (צריך שיהיה לך סכום כסף מסויים שאמור להספיק לך לתקופת השהייה), לעבוד בשחור (צריך קשרים עם מקומיים, או ישראלים) ותוך כדי למצוא עבודה חוקית.

 

אפשרות רביעית: לחכות שחבר שלי יחזור אליי ואז אני אוכל לתת לך מספר טלפון של עו"ד שמתעסק בהגירה פה בקנדה (אלברטה) וסידר לאותו חבר מדובר אישור עבודה לחברת בנייה שהכניסה לו 6000 דולר בחודש (לא רע לכל הדעות), כאן צריך לקחת בחשבון ש"עונת" הבנייה נגמרת אוטוטו טז הם לא מעסיקים עד מרץ-אפריל של שנה הבאה.

[יוסי פרנקוס]

אם אתה רוצה להגר הנה, כבר אמרתי לך לבוא עם קצת כסף ואז תהפוך אותו להרבה כסף.

[proxima]

אלברטה ??? זה איפה שבחורף הצלסיוס נופל למינוס 40 ובורח מפחד ?

אין עבודה בוונקובר ?

[סאפיר]

מזג האוויר פה לא כל כך נורא בכלל, הייתי פה בחורף שעבר, אמנם הספקתי לראות רק את פברואר ואמרו שהיה חורף יחסית טוב, ראיתי מינוס 20 וגם מינוס 30, תן לי להגיד לך, לא נורא בכלל. אם אתה לא מטייל ברחוב (וגם את זה כובע כפפות וצעיף פותרים יופי) שעות על גבי שעות, אין לך מה לדאוג בכלל. בזמן שהייתי פה, היה לי קר אולי פעמיים, בשתי הפעמים הלכתי הרבה, בערך חצי שעה, בלי צעיף, בלי כובע. בכלל מאז שהגעתי לא לבשתי צעיף או כובע אפילו פעם אחת, ולא, זה לא כי אני גבר גבר פעמיים בת.ז, פשוט כי לא מרגיש כל כך קר.

 

*סתם בשביל הכיף, תבדוק באיזה תדירות הטמפ' בדרום אלברטה (אדמונטון, רד דיר, קלגרי, באנף) יורדת למינוס 40.

*סתם בשביל הכיף 2, תנסה לבדוק כמה "קל" לקבל אישור עבודה חוקי לבריטיש קולומביה (קרי וונקובר).

[proxima]

מה ההבדל? זו אותה ארץ.

חוצמזה בוונקובר יש אחוז מרשים של כוסיות, אפילו יותר מגולני.

[סאפיר]

מחוזות שונים, "ממשלה" שונה, חוקים שונים.

זה עניין תלוי אחוזי אבטלה, כמות עובדים נדרשת, מצב כלכלי של המדינה, או אפילו העיר שבה אתה מגיש מועמדות לאישור עבודה.

 

אמנם המשרד שמנפיק את הוויזה הוא אותו משרד (משרד ההגירה הקנדי), אבל הם מאשרים את האישורים לפני קריטריונים שונים לכל פרובינציה.

 

חוץ מזה, לא ראית כמה... לא משנה...