ירידה מהארץ

[Guest car4fun]

הנה האמת הכואבת.

 

1. אפשר לחיות יפה מאוד בתוך תל אביב ואפילו לחסוך קצת עם משכורת מוצעת במשק. שכירות לדירת חדר 6K ש"ח. לא מנסיון במקרה אני שומע מלקוחות שיש להם ילדים המתגוררים בת"א.

2. לא מכיוון שאין פה פרנסה. אין פרנסה כי לכולם יקר, ובאופן אוטומט ממעיטים לבזבז על חשקים. רק במועדים חשובים כמו ימי הולדת חג וכו'.

3. יש פה עם שלם שפשוט לא יודע לכלכל את עצמו ו/אן להלחם על זכויותיו. קצת יומרני מצדך להגיד את זה בעוד שאתה לא עושה כלום.

4. אם היו באמת מתחילים למחות כמו שצריך, אז אולי משהו היה משתנה. בינתיים אני פה. אז בזמן שאתה פה,תחשוב על משהו.

5. בשנתיים באחרונות חסכתי למעלה מ20,000 ש"ח. 20K בשנתיים זה חסכון נמוך אל תבאס. לקנות דירה מעופשת ב 800K לפי הון אישי 40% זה 300K או במקרה הטוב לפי 30% זה 200K . לפי חיסכון של 10K בשנה (כמו שציינת) אתה מדבר על 20 שנה של חיסכון לרכישת דירה. וזה ניראה לך נורמאלי?!

6. הבעיה שאנחנו עם שמדבר. לא עם שעושה. אתה יותר ממוזמן להפסיק לדבר.

 

זאת הייתה צריכה להיות תגובתך מההתחלה בלי ששת הסעיפים המיותרים.

אם אתה בעל הכשרה, אתה יכול לחסוך ולפתוח עסק בחו"ל באמצעות ויזת עסקים. אתה יכול להרשם לגרין קארד. זה לא עולה כסף וברגע שנרשמת אתה בפנים עד לזכייה (או לא, יכול להיות שלעולם לא תזכה) אתה יכול לנסות למצוא אישה במדינה זרה על מנת לחיות עימה. קנדה ואוסטרליה הרבה יותר גמישות במתן ויזה למקצועות נדרשים (שהם לא קלים, אבל אין מתנות חינם). אפשר לבדוק אילו מקצועות נדרשים שם דרך הקונסוליות ואתרי האינטרנט שלהם.

אני עוסק בתחום היופי. המקצוע שלי לא מופיע ברשימת המבוקשים. וגם להתחתן לא אופצ' אני נשוי+1.

[maxcher]

 

הבעיה שאנחנו עם שמדבר. לא עם שעושה. צר לי על ההכללות, אבל זה מה שמצטייר.

אפשר להסתכל על החרדים ולקנא פשוט.

לא נכנס לעניינים דתיים ולמה הם עושים את זה , אבל יש להם כח קנייה עצום , הם מגזר בפני עצמם ומקבלים הנחות ומסלולים מיוחדים בכל מיני עסקים ושירותים , כשמשהו לא מתאים להם , הם מחרימים אותו בריש גלי , ואיכשהו תמיד מתגמשים מולם.

אני אישית מאז חרם הקוטג' לא קונה קוטג' של תנובה , במקרה החרם הזה הצליח , אבל הבעיה בדברים האלה שאנשים פשוט ממשיכים לקנות ובזמן שאני ואתה נחרים את הקוטג' , אנשים אחרים כן יקנו כי הם צריכים אותו ולא יכולים להסתדר חודש-2 בלעדיו , אז מה עשינו בזה , חסכנו לנו את המחיר אבל לא אכלנו קוטג'.

קח לדוגמא את הדלק , בוא נגיד עכשיו במצב הכי טוב קרה נס וכל מי שגולש בקארספורום לא מתדלק יותר בכלל , או שמתדלק רק בתחנות קטנות , ואנחנו מפרסים את זה , אבל יש כל כך הרבה נהגים מולנו שכן ימשיכו לתדלק כי הם חייבים רכב , ולא מוכנים לשמוע על תחבורה ציבורית , אז כל מי שבקארספורום סובל בלי דלק , אבל אין לזה תוצאה.

תשובות? אין לי , בקטע הזה באמת הייתי רוצה כח כמו לחרדים.

[urban.racer]

ללכת עם להרגיש בלי.

שאנחנו כל כך רוצםי להיות עם של צרכנים כמו אמרקיה. אבל אנחנו לא מוכנים להתאמץ בשביל זה. תקרא על החרמות שעשו האמריקאים מול חברות.

 

ממקדונלדס, דרך הדלק, דרך וולמארט והרשימה נמשכת. זה עם שפשוט שונא שנוגעים בחוויית הקנייה. בשביל זה גם יש תחרוץ, כי אמריקאים בודקים לפני שהם קונים. אין לנו את המנטליות הזו עדיין, זה מתבטא בהפגנות, בקניות ובבחירות. כאתה הולך לקלפי, אתה עושה מהלך שדומה לקנייה, אתה בוחר בראש הממשלה שהוא לדעתך ה"קנייה" הנכונה, אבל לצערנו אלו מוצרים בלי אחריות והם נוטים להתקלקל.

[bagira]

 

גרתי בל אביב כסטודנט וחייתי יפה ממשכורת של 4 אלף ועוד חסכון שהיה לי. כעקרון, עם 6-7 אלף הייתי חי כמו מלך. לקראת סוף השתיים שבהם חייתי בתל אביב עברתי שב שהביא אותי נקודה שבא חזרתי לצרוך סמים בצורה שפגעה בתפקוד היום יומי שלי והביאה אותי למצב של הוצאות מטורפות על אוכל וסמים.

 

שאנחנו כל כך רוצםי להיות עם של צרכנים כמו אמרקיה.

 

בשביל זה גם יש תחרוץ, .

 

נראה שבעיית הסמים השאירה תופעת לוואי קלה!

[urban.racer]

זה קורה שאני מתרגש...

למען האמת לא פעם אני פשוט שוכח לעבור הכתוב. קצת בעיה שאין לך עברית על המקדלת. יש לי מספיק (ה)ודעות שמראות על יכולות כתיבה ראויות... למרות שגם לא מעט שלא

 

זהו, מבטיח לבדוק את עצמי פעם הבאה

 

 

עריכה

picky picky...

[שניר106]

AND YET

 

גם בפעם שדיברת על זה שתבדוק את עצמך, לא בדקת

[edan82]

אני אף פעם לא יצא בקריאות לעזוב את הארץ, אבל כשמישהו כן מתעניין אני אומר בכנות- אם יש לך מה לעשות בחו"ל תפסיק לבזבז את הזמן בארץ.

 

יש לי יותר מדי חברים בגילי (30) בארץ הקודש שכולם עובדים בעבודות מסודרות, כולם נשואים, כולם גרים בשכירות ויש להם מכנה משותף נוסף:

 

לכולם אין גרוש על התחת, ממש ברמת "אני בדיוק סוגר את ההלוואה בעוד 4 חודשים ואז מתחיל לחסוך!!!".

 

עם זה לא מתקדמים לאף מקום, יתרה מכך, גם עם חסכון של 1000-3000 שקלים לא מתקדמים היום לאף מקום (אלא אם לוקחים משכנתא בגובה 90% וקורסים מהריבית).

 

לא צריך לנסות להמציא את הגלגל ולחפש מקומות מבוקשים בחו"ל, צריך לפשט דברים, למצוא עבודה שיכולה לכלול רילוקיישן (אל על זו התחלה,אבל לא רק) ומשם להתגלגל.

 

אפרופו אל על, זו חרא עבודה ששווה זהב אם אתה בחור איכותי, מספיק להיות מוצב בתחנה בחו"ל, מישהו כבר ידוג אותך (מנסיון, אני בדיוק לפני חודש "דגתי" בחור כזה).

 

לא צריך לחשוש מהרילוקיישן למרות שהוא נשמע מאיים (לעזוב את הארץ,חברים, משפחה, ומה עם הבריאות????), על הכל מתגברים, ב-2000$ לשנה קונים ביטוח רפואי שמכסה אותך מהכל בערך כמעט בכל העולם, למשפחה וחברים יש סקייפ וזה אפילו בחינם וכו'.

 

זה לא פשוט אבל גם לא יציאת מצרים ותמיד אפשר לחזור לארץ, לפחות תדע שניסית.

 

אחד הדברים שאבא שלי לא פעם מזכיר ומתחרט עליהם זה שלפני איזה 30 שנה הוא קיבל הצעה לעבור לחו"ל למדינה אירופאית בשכר מפואר ותנאי מחייה מצויינים.

הוא סרב מאותם שיקולים של אחרים פה (משפחה, בית, חברים).

 

לרבות הימים התברר שאת ההצעה הנ"ל הוא קיבל מאיזשהו מוסד....

[urban.racer]

הנה האמת הכואבת.

 

1. שכירות לדירת חדר 6K ש"ח. לא מנסיון במקרה אני שומע מלקוחות שיש להם ילדים המתגוררים בת"א.חארטה בארטה. זה מה יש לי להגיד לך. מישהו אמר שצריך על רוטשילד/דוויד המלך/דיזינגוף? גרתי בדירה של 150 מ"ר רבוע ושילמתי עם שני שותפים 5200. מתחתינו זוג עם שלושה ילדים שילם אותו דבר על אותה דירה. חבר שוכר כרגע בנווה צדק דירה ברחוב שקט בגודל חדר וחצי ב3000 ש"ח. נןןה צדק, כן? לא לווינסקי. בפלורנטין מתפנה עכשיו דירת שלוש החדרים ב3500 מרוהטת, רוצה? נקסט.

 

2.אין פרנסה כי לכולם יקר, ובאופן אוטומט ממעיטים לבזבז על חשקים. רק במועדים חשובים כמו ימי הולדת חג וכו'. i call bullshit. יש פרנסה למי שטוב ומוכן להשקיע, כמו כל דבר. מספרים (הספר שלי לוקח 120 לתספורת גבר, 240 לנשים ושלא נדבר על צבע, נחש מה? ברוך השם, הכל טוב, הוא מבסוט. ככה בבתי הקפה, ככה במכוני הקעקועים וככה בחנויות הנעליים.

 

3.קצת יומרני מצדך להגיד את זה בעוד שאתה לא עושה כלום. עושה אבאל'ה עושה. הייתי ברחובות יותר מאשר שאתה מבלה עם הילדים שלך. אני האחרון שאפשר להגיד לו את זה. אכלתי מכות משוטרים (באשמתי, אני התחלתי) הרמתי שלטים וריססתי גרפיטי בזמן שרוב עמישראל ישב בסלון.

 

4. אז בזמן שאתה פה,תחשוב על משהו. חשבתי, הנה התשובה, בסופו של יום יש חבורה גדולה של אנשים , ולא משנה אם אתה אחד מהם או לא שמעדיפה לקרוא למפגינים מפונקים ושמאלנים, במקום למצוא מכנה משותף ולהלחם, ולא הפגנה לא מספיק, צריך להלחם על מנת להשיג שינוי. אפשר לפתוח דיון נוסף על הערכים שעלו בהפגנות, על התוצאות ועל הפופוליזם הזול שצמח שם. אבל, הלכה למעשה, הם ניסו, אתה ניסית?

 

5. 20K בשנתיים זה חסכון נמוך אל תבאס. לקנות דירה מעופשת ב 800K לפי הון אישי 40% זה 300K או במקרה הטוב לפי 30% זה 200K . לפי חיסכון של 10K בשנה (כמו שציינת) אתה מדבר על 20 שנה של חיסכון לרכישת דירה. וזה ניראה לך נורמאלי?! לא, אני לא נורמלי. יש מספיק אנשים שיעידו על זה שלא, מה שכן, אני -סטודנט- שחסך 20 אש"ח, חי כמו קינג בתקופת תל אביב, חזר להורים ואוסף שקל לשקל. אני לא מתכנן להשאר עם כזה חסכון, אני אמנף אותו, אהיה שכיר תוך כדי פתיחת תיק השקעות. אם וכשתהיה לי משפחה, אני אכלכל את צעדי בהתאם ואחסוך ע"מ שיהיה לי כסף לכלכל את משפחתי בכבוד.

 

6. הבעיה שאנחנו עם שמדבר. לא עם שעושה. אני כבר מותש. באמת. הייתי בכל הפגנה, צעקתי בכל מרצי ועדיין, גורנישט. אני אישית מאמין שכרגע האופציה היא או אלימות שתאלץ את כולם להתעורר, או מנהיגות מסוג חדש. אין פתרון קסם. בשני המצבים יהיו נפגעים.

 

זאת הייתה צריכה להיות תגובתך מההתחלה בלי ששת הסעיפים המיותרים. מיותרים זה עניין של דעה

אם אתה בעל הכשרה, אתה יכול לחסוך ולפתוח עסק בחו"ל באמצעות ויזת עסקים. אתה יכול להרשם לגרין קארד. זה לא עולה כסף וברגע שנרשמת אתה בפנים עד לזכייה (או לא, יכול להיות שלעולם לא תזכה) אתה יכול לנסות למצוא אישה במדינה זרה על מנת לחיות עימה. קנדה ואוסטרליה הרבה יותר גמישות במתן ויזה למקצועות נדרשים (שהם לא קלים, אבל אין מתנות חינם). אפשר לבדוק אילו מקצועות נדרשים שם דרך הקונסוליות ואתרי האינטרנט שלהם.

 

ראה באדום

[נהג מתחיל]

קוראים לזה לדרהוזן!

 

 

אמרנו שלא מפרסמים תמונות מהערב ההוא, לא?

[ofir]

אני אישית מאז חרם הקוטג' לא קונה קוטג' של תנובה , במקרה החרם הזה הצליח , אבל הבעיה בדברים האלה שאנשים פשוט ממשיכים לקנות ובזמן שאני ואתה נחרים את הקוטג' , אנשים אחרים כן יקנו כי הם צריכים אותו ולא יכולים להסתדר חודש-2 בלעדיו , אז מה עשינו בזה , חסכנו לנו את המחיר אבל לא אכלנו קוטג'.

 

החרם התחיל בקוטג' בכלל, והמשיך בחרם על כל מוצרי תנובה

אגב, כיום יש חרם על שטראוס, שמעת עליו בכלל? כנראה שלא, כי זה כבר לא מה שמדברים עליו בחדשות כל יום, כמו שהיה בחרם הקוטג'

[martines]

נראה אם הכותרת תופסת.

 

לאחרונה ראיתי אי אילו דעות בפורום לגבי יורדים, דעותיהם וגם ביקורת על דעותיהם ומעשיהם בנכר,

 

הנה שאלה, בהנחה שאספתם ממון מספיק כדי למנף את שאיפת חייכם, האם הייתם מעדיפים לרדת מן הארץ ולנסות את מזלכם במדינה אחרת, או שהייתם ממשיכים להאבק על ה"זכות" (המרכאות היא דעה אישית בלבד) לחיות במדינת ישראל. אני אישית הייתי שמח להמשיך ולמנף את השאיפות שלי פה בארץ, אל צערי אני יודע שאין פה שוק לדברים האלו, ולכן זה או לוותר על החלום (שאין זה משנה מה הוא) ולמצוא תחום תעסוקה שיפרנס אותי בכבוד ואם אצליח גם יספק את השאיפות שלי או "לארוז פקלאות", אני לא יכול להתעלם מהעובדה שהמדינה מעמיסה קשיים על גבי קשיים עלינו כאזרחים, אבל האם אנחנו צריכים לשוא את הנטל ולמרות הכל להאבק ולנסות לשנות או שמושג "לרדת מן הארץ" כבר אינו בגדר טאבו והפך ללגיטימי?

 

אפילו אבא שלי, אדם ציוני, שאוהב את המדינה וחינך אותנו על כל הערכים של ישראל היפה, אמר לי לפני שבוע עקב דיון בארוחת שהוא לחלוטין מבין בני נוער שמתים לעזוב ולנסות את מסלם בחו"ל, ושאם אחד מאיתנו היה אומר לו שהוא עוזב, הוא היה מבין, מכיוון שגם הוא כבר מסכים שזו כבר לא אותה הארץ, והאנשים אינם אותם האנשים וכך גם הערכים.

 

מה דעתכם? ואם אפשר, בואו נשאר בדיון תרבותי.

 

 

עדכן אותנו, עשית בסוף את הצעד או שאתה עדיין בישראל ?

[edan82]

השרשור הוקפץ ואולי זו הזדמנות לשתף בסיטואציה שנתקלנו בה וגרמה לנו לעשות חושבים בעניין המשך מגורים בהונג קונג.

 

לפני בדיוק שנה פוטרת ממקום עבודתי, עבורנו זו היתה טלטלה לא פשוטה כי באותה תקופה אני ואישתי היינו טרודים מאוד בעניין אישי שעשה לנו המון נזקים (וגם בין היתר הוביל לכך שאיבדתי את מקום עבודתי).

מעל הכל, מקום העבודה שלי סיפק באותה תקופה כ-80-90% מההכנסה המשפחתית שכן העסק הפרטי שלנו היה בחיתוליו.

מעבר להכנסה החודשית מקום העבודה שלי גם מימן עבורנו את הביטוחים הרפואיים וטיסות לארץ (הטבה שלבדה שווה מעל 20k דולר בשנה).

 

נקלענו לדילמה אמיתית לגבי המשך הדרך שכן עלות המחייה החודשית שלנו מסתכמת בכ-17k דולר אמריקאי בממוצע, סכום שהיה נסבל כשעבדתי ומופרך עכשיו שפתאום לא עבדתי.

 

אופציה ראשונה שעמדה על הפרק היתה חזרה לארץ לתקופה קצרה לצורך התארגנות מחדש ויציאה חזרה לחו"ל.

נפסל עקב מורכבות יתר.

 

אופציה שניה היתה פשוט לחזור לארץ ולהקים את העסק הפרטי בארץ הקודש.

 

אופציה שלישית היתה להלחם בשיניים כדי להשאר, רצינו שהילדים ימשיכו להנות מהערך המוסף של המגורים פה, גם לא רצינו לוותר על העסק שהקמנו ושאני מאוד מאמין בו ובהצלחתו ושהיה חשוב לי שאנחנו נהנה מפירותיו ולא נחלוק את פירותיו עם שותף שמעולם לא השקיע בו, מס הכנסה למשל.

 

אז נלחמנו, חתכנו במה שניתן היה לחתוך בהוצאות, עברנו תקופה קשה אבל היום אני יכול לומר שאני שמח שבחרנו את האפשרות שאומנם היתה הכי קשה אבל שתוכל גם לתגמל אותנו הכי הרבה בעתיד.

 

במהלך השנה הזאת חזרו לארץ כמה זוגות חברים קרובים שלנו, עצוב לומר אבל הם ממש מתחרטים שלא נלחמו כדי להשאר בחו"ל.

[eyali23]

17K דולר בחודש מחייה

רק אני חשבתי שת"א בין הערים היקרות בעולם.

[bagira]

אין מס הכנסה בהונג קונג?

ממה המדינה מתקיימת?

[liav12]

ייתכן והמס זול יותר שם יותר מכאן?

שמח בשבילך שזה נגמר בטוב ומקווה שימשיך להישאר כך.

אכן 17K דולר מחיה נשמע מטורף לאדם הפשוט, אבל לא כאשר אפשר לחיות ברמה גבוהה מן הסתם שזה ילך ביחד.