על סרטים, מוזיקה, פלצנות ועליבות

[sronis]

מצטער מראש על החפירה...

 

לקראת סוף השנה האזרחית ניתן תמיד למצוא רשימות של "ה-X של 2011" (החלף את X במוזיקה, סרטים, משחקים, מכשירים טכנולוגיים, ספרים... כל מוצר צריכה, בעצם). אפתח ואגיד שלא התעמקתי במגוון גדול של רשימות (כי בסופו של דבר זה לא באמת מעניין) אבל עברתי על כמה רשימות באתר הגדול במדינה (ואחד הגרועים ביניהם, שלא במפתיע) - ויינט.

החלטתי לכתוב את ה"סקירה" הזו בגלל שבאמת מעניין אותי מה אנשים אחרים חושבים על הבחירות האלו. אז תרגישו חופשי להגיד שאני טועה ושאלו בחירות גאוניות

אגיד רק שאשתמש בסקירה הזו בכמה הכללות שנועדו להעביר נקודה ולכן יהיו מוקצנות במידה כזו או אחרת, אז תסלחו לי מראש.

 

סרטים

נדמה לי, ואולי אני טועה, שלמרבית מבקרי הקולנוע יש צורך עז להתבלט בבחירות מיוחדות שאליהן הם יוכלו לקשר מגוון רחב של ביטויי ספרות יפה ודימויים מוקצנים הכוללים סופרלטיבים לא מעטים. אולי זה נובע מהזניית המקצוע (כולנו בעצם מבקרי קולנוע ברמה כזו או אחרת) שמביאה בתורה תחושת עליונות של המבקרים ה"מבינים" וצורך להוכיח לפשוטי העם שהם טמבלים שלא מבינים כלום. באופן מעניין זה נפוץ לא מעט גם בויינט, שהוא האמ-אמא של המיינסטרים.

 

אחרת, איך אפשר להסביר את רשימת הבחירות ההזוייה של מבקרי ויינט, שנראה שלקוחה רובה ככולה ישירות מ"מצעד הסרטים שזכו/כמעט זכו בפסטיבל קאן, ושאף אחד חוץ ממי שאשכרה היה בקאן לא באמת שמע עליהם/צפה בהם".

למשל "הסוס מטורינו". סרט הונגרי שהוא בעצם שעתיים וחצי של תיאור חיי היום יום של אב, בתו וסוס אחד (מטורינו) בסוף המאה ה-19. צילום בשחור לבן, סצנות ארוכות שבהן לא קורה דבר ופסקול שמורכב רובו ככולו ממוזיקה רבת חשיבות עצמית - ממש כר מרעה מופלא למגוון ביטויים קלישאתיים בסגנון "יצירת מופת אפוקליפטית", "מוזיקה רפטטיבית מהפנטת", "עיצוב מרתק של יחסי חלל-זמן" וכדומה. הטריילר של הסרט, אגב, מורכב מ-30 שניות של צילום סטטי של מנורה דולקת.

לא אלאה בעוד דוגמאות, אבל אציין שיש גם כמה סרטים מפתיעים ברשימה ובכל מקרה - אלו הבחירות האישיות של המבקרים. אגב, אני בכלל לא טוען שמבחינה אומנותית הסרט הזה הוא קשקוש, פשוט לא מצליח להבין למה "סרט השנה" חייב להיות מקביל ל"הדבר הכי מוזר שיצא לאקרנים השנה".

 

מוזיקה

במקביל לשלל רשימות המיינסטרים המגוחכות, חייבים להכניס גם משהו איכותי, לא? בויינט התגייסו למשימה והעלו רשימת מוזיקה אלטרנטיבית, שנבחרה על ידי מבקר מוזיקה אחד שלהם ומהווה את דעתו האישית. לדבר כזה אני קורא לרוב בלוג, אבל מכיוון שהתפוצה כה נרחבת, אני מרשה לעצמי להתייחס קצת אחרת.

אני מחשיב את עצמי כחובב מוזיקה אלטרנטיבית ובעל כמה אלבומים די מוזרים בפלייליסט האישי שלי, אבל מה שהמבקר הנכבד מנסה למכור לנו כאן הוא מוקצן מדי אפילו בשבילי.

זה מתחיל באלבום שמורכב מדגימות תקליטים מלפני 100 שנה שחוזרות על עצמן לאורך כמעט שעה אבל עייפו אותי כבר אחרי חצי שעה, מתוקף היותן מדגם מייצג של מוזיקת מעליות סטנדרטית שהיה בוודאי ניתן לשמוע במעליות לפני 100 שנה, אם היו באמת מנגנים בהן מוזיקה. ובמילותיו של המבקר "מהפנט, מערער ומסחרר... מכשף, לא פשוט להאזנה - ושובר לב". בואנה, יפה. קלעת בול עם הלא פשוט להאזנה.

ממשיך באלבום של רדיוהד (כי אף רשימה אלטרנטיבית לא מלאה בלעדיהם, מאז שהם עשו קאמבק מהמיינסטרים), ואח"כ עוד כמה בחירות טובות יותר ופחות, אבל במקום הראשון (בעצם בשני, כי הוא היה חייב להתחכם) נמצא איזה "יפיוף בריטי צעיר" (במילותיו, כן?) שזוכה לכבוד "הפעם ה-20 בכתבה שבה נכתבה המילה מהפנט כתיאור לאלבום" (זה כבר במילותיי...) וכמובן לרשימת סופרלטיבים אדירה שרובה ככולה נוגעת לעובדה שהוא "עילוי דאבסטפ מחונן" (מה, גם הוא למד אצל אריקה לנדאו?). עכשיו, דאבסטפ זה ז'אנר מוזיקלי שבעקרון מכיל ערבוב של כל אלמנט אלקטרוני שניתן להעלות על הדעת. מה שהבריטי היפיוף עשה זה לשלב מקצבים משתנים עם עיוותים של הקול שלו, ביחד עם טקסטים מוזרים וחסרי פשר, ברמה שהקשתה על ההאזנה אפילו לשיר אחד עד הסוף. ותאמינו לי שניסיתי.

 

כמובן שזה בא כקונטרסט מושלם לבחירות המגוחכות ב"מצעד השנתי של ויינט", בו אוסף הטוקבקיסטים הגדול במדינה יכול להצביע ולבחור את... מה שכולם בוחרים, אלא מה. השנה הייתה זו אדל, גיבורת המיינסטרים הלא צפויה. מה שמשעשע כאן הוא שהיא לא גרועה, אפילו, גם אם משעממת לגמרי אחרי מספר האזנות. אבל תרבות העדר שלנו התעלתה על עצמה, מסתבר, ובחרה בה בכל שלושת המקומות הראשונים(!). מה שמוכיח כמה חסר דימיון ומקובע הוא הקולקטיב... למה יש לי תחושה שאם ג'סטין ביבר היה מסוגל לשיר עוד משהו חוץ מ"בייבי בייבי" גם הוא היה יכול לקבל את השלישייה הפותחת? אולי כי קולדפליי הם אלו שהתברגו למקום הרביעי (ולתואר להקת השנה) אחרי שהוציאו עוד אלבום מסחרי שמכתיר שפל חדש בקריירה, ושיר בינוני אחד שכל מה שהוא מציע זה פזמון קאצ'י.

למטה יש עוד זבל כמו ברונו מארס, בריטני ספירס, ביבר חברנו, LMFAO ושלל בחירות מחליאות שמוכיחות היטב שמי שאשכרה מצביע לדברים האלה הוא קלאברים וילדים בני 15. השיא הוא בלהיט המועדונים חסר ההשראה המוזיקלית "לוקה פיפל" שהמקום היחידי שבו הוא אשכרה יכול להיחשב כמוזיקה זה באמצע מועדון אפוף עשן ואחרי 5 שוטים של וודקה. בשאר הזמן אפשר רק לתאר אותו כ"מניפסט מהפנט ומלא פאתוס על השבריריות החולפת של חיינו, המסתכמת באופן מדויק ויפה עד כאב במילים רבות העוצמה: כשבאתי לספרד וראיתי אנשים מבלים, אמרתי לעצמי: וואט דה פאק? לא יכולתי להאמין מה שחייתי, אז קראתי לחברי ג'וני ואמרתי לו: וואט דה פאק?". ועבור מי שלא מכיר את השיר - כן, אלו הן המילים.

עכשיו, בכל מצב אחר זה לא היה מפריע לי, כמו שמגוון להיטי מועדונים לא מפריעים לי (LMFAO אפילו לא רעים). אבל כאן באמת מדובר בפיסת ביוב קולי שלא ראויה אפילו לפסיק מההצלחה לה היא זוכה. אין שום מקוריות או תחכום במוזיקה והשירה היא ברמה שגם מתמודדים בתוכניות ריאליטי יתביישו להופיע איתה. בעצם, ה"שיר" הזה מוכיח רק דבר אחד: שבשביל להצליח כל מה שצריך הוא להשתמש במילה fuck בטקסט, ועדיף כמה שיותר פעמים (מה שסי-לו הוכיח כבר בעבר, אבל הוא לפחות עשה את זה בטוב טעם ועם כשרון).

 

ואסיים בברכת: וואט דה פאק.

 

רוני

[בנצי]

נהנתי רוני, זאת בערך הדעה שלי על כל הפלצנות הזאת של השואו-ביז.

 

אין לי כוח ושום רצון להכנס לYNET לקרוא את השטויות הללו אבל אשמח לדעת האם הייתה התייחסות לסרטו האחרון של וודי אלן, Midnight in Paris, בעיני הסרט הינו יצירת מופת אמיתית, ישבתי ובהיתי במסך עם חיוך ענקי על הפנים.

ובתור פריק של סרטים (אין כבלים בבית, רק NETFLIX וDVD) אני יכול לאמר שראיתי המון סרטים, זה קוטף את המקום הראשון אצלי.

[נהג מתחיל]

רוני, מהפנט

[בנצי]

טוב נו פתחתי את הקישור, עכשיו יש סרט שאני ממש רוצה לראות, זה שמספר על הוליווד בסוף שנות ה20, הייתה שם סצינה שהזכירה לי את סדרת הסרטים של מירנה לוי וווילאהם פאוול "טין מן", זה בשחור לבן וזה מקסים, הפרומו היפנט אותי.

 

הסוס מטיזינאבי מציק לי בעין, בוא נדבר על ניטשה בפתיחה, בוא נצלם איזה עגלון זקן נלחם בסופת חול (שמקורה ככל הנראה מרכב הצילום שנוסע לפני הסוס).

 

הבעיה של מבקרי קולנוע היא לרוב הרצון להיות שונה, להיות דעתן ומתחכם, תתן להם חרא על מגש ותגיד להם שזה הדבר הכי טוב של השף האיטלקי הנודע "שקר כלשהו" והם ילקקו את האצבעות וישתמשו במילים "מפעים", "קורע לב", "היציאה הטובה של השנה" (שזה די נכון).

 

בקיצור, שמת לי סרט חדש על הכוונת.

 

כל מה שקשור להוליווד הישנה מרגש אותי, התמימות, הפשטות והזוהר שבהשוורה לימינו היה די צנוע.

 

הייתי עם האשה בערב על מירנה לוי במוזיאון המורשת ההוליוודית, היה ממש ממש ממש כייף, שעתיים וקצת של סרטים בשחור לבן, נגיעות בהיסטוריה, קצת קלארק גייבל, קצת MGM וקצת קסם.

 

בכל מקרה לא אסיט את השרשור לסטיות האישיות שלי, ורק עכשיו שמתי לב שהשם שלה נראה כמו LEVI אבל זה LOY.

 

 

עריכה :

 

בסרט BELLFLOWER מראים מכונית ישנה עם אגזוזים שיוצאים מתא המטען, הרכב הזה חונה בסוף הרחוב שלי ומשמש כרכב יומימוי של מישהו, ממש ממש ממש מגניב!

[maxcher]

רוני אתה טועה , הבחורה מתקשרת לג'וני ואומרת לו "ג'וני , האנשים מאוד משוגעים , WTF?"

[maxcher]

בנצי

ציטוט מYNEY

ארז: "חצות בפריז" - לא הופתענו שגם השנה הזינו אותנו יוצרים כמייקל ביי ("הרובוטריקים 4"), אדם סנדלר ("ג'ק וג'יל") או רוברט רודריגז ("ספיי קידס") בפסולת קולנועית. אך גם הסרט החדש של וודי אלן סיפק חווית צפייה מייסרת ונטולת קסם. במקום תחכום, קיבלנו קריקטורות שטחיות של אמנים ומחזור (נוסף) של רעיונות מעבודות קודמות ומוצלחות יותר

[Derish]

השיא הוא בלהיט המועדונים חסר ההשראה המוזיקלית "לוקה פיפל" שהמקום היחידי שבו הוא אשכרה יכול להיחשב כמוזיקה זה באמצע מועדון אפוף עשן ואחרי 5 שוטים של וודקה. בשאר הזמן אפשר רק לתאר אותו כ"מניפסט מהפנט ומלא פאתוס על השבריריות החולפת של חיינו, המסתכמת באופן מדויק ויפה עד כאב במילים רבות העוצמה: כשבאתי לספרד וראיתי אנשים מבלים, אמרתי לעצמי: וואט דה פאק? לא יכולתי להאמין מה שחייתי, אז קראתי לחברי ג'וני ואמרתי לו: וואט דה פאק?". ועבור מי שלא מכיר את השיר - כן, אלו הן המילים.

 

אהבתי.

 

סה"כ להיט קיץ קליל שרץ באירופה כמה חודשים ושקע אל תהום הנשיה, לא יודע מה עשו ממנו בארץ.

רמת תוכן שבהחלט מיישרת קו עם להיטי קיץ אחרים באותו סגנון, קצב לא רע, וקליפ שצולם בברצלונה.

 

לגבי הרמה של YNET, חבל להתעלל במקלדת. נראה לי שהנושא ברור.

[urban.racer]

עוד שנה, עוד רשימות בטלות בשישים.

 

האינדיקטור שלי לסרטים לא היה ולא יהיה אחר מרוטן טומייטוז.

מבקרי מוזיקה זה לא שונה ממבקרי סרטים, ולכן אני מאזין למוזיקה אך ורק דרך הטיוב, אי-מיוזיק ולאסט אפ.אם.

[בנצי]

בנצי

ציטוט מYNEY

ארז: "חצות בפריז" - לא הופתענו שגם השנה הזינו אותנו יוצרים כמייקל ביי ("הרובוטריקים 4"), אדם סנדלר ("ג'ק וג'יל") או רוברט רודריגז ("ספיי קידס") בפסולת קולנועית. אך גם הסרט החדש של וודי אלן סיפק חווית צפייה מייסרת ונטולת קסם. במקום תחכום, קיבלנו קריקטורות שטחיות של אמנים ומחזור (נוסף) של רעיונות מעבודות קודמות ומוצלחות יותר

 

הגעתי לשם עכשיו, הבחור צריך להתבייש שהוא מגדיר את עצמו כמבקר קולנוע, באמת הזוי מה שהולך שם.

 

הסרט היה מעולה, לא סרט נשים, אני לא סובל את כל הקוצ'י מוצ'י הזה, הסרט הזה הוא פשוט סרט מקסים.

 

עכשיו אני עובר על התגובות, איך שכולם נכנסים בארז חחחחח

[Mr_Shankly]

רוני, מסכים איתך לחלוטין. במיוחד בקטע של המוזיקה: אני מקווה שזה לא בגלל שאני מזדקן, אבל משנה לשנה כמות האלבומים האיכותיים שיוצאת קטנה באופן מדאיג. קשה לי להיזכר באלבום שממש היפנט אותי בשנה האחרונה, וגם אם אתאמץ לא אצליח למנות 5 אלבומים/להקות/זמרים שממש עשו לי את זה השנה. פשוט עצוב.

 

נ.ב: "חצות בפריז" סרט ממש חמוד. הייתי בטוח שאתאכזב, אבל הצלחתי להנות.

 

נקווה ש-2012 תפתיע לטובה.

[elibaba]

אם ביקורת קולנוע, שתהיה בארבע מילים

http://fwfr.com/display.asp?id=446

[saar5555]

2011 לא היתה שנה מוצלחת בתחומים שרוני מזכיר בהתחלה. נקווה ש-2012 הבאה עלינו לטובה תהיה הרבה יותר פוריה ומוצלחת.

[Gosser1860]

ממזמן אינני מתייחס למבקרים כאלה ואחרים בתחומים כמו מוזיקה וסרטים. לדעתי, בנושאים כאלה רק הפרט יכול להחליט מה מצא חן בעיניו ומה "שווה" להישמע. יש שיר שבעינייך איכותי/טוב/מוצלח/וכו' ועבור אחר הוא זבל טהור.

 

לדוגמא דאבסטפ. אתה אומר שזה קשקוש רנדומלי של צלילים אלקטרוניים כאלה ואחרים שנשמעים כעיוותים חסרי משמעות. אני אומר שמדובר במוזיקה הדורשת יכולת מוזיקלית גבוהה על מנת ליצור אותה.

 

אתה בא לטעון על פלצנות ועליבות, אני טוען שאין אחד שיכול לחוות דעתו על תחומים כה רחבים ונרחבים מבלי שאחר יטען נגד- ואי אפשר להשוות בצורה אובייקטיבית. גם השוואה סובייקטיבית, מכורח המושג, לא מאפשרת דיון וויכוח "צודק".

 

לצורך העיניין, אחרי ששמעתי דאבסטפ אני יכול להאזין למוצרט ואז לLed Zeppelin, ועדיין אני אהנה מכל אחד בתורו.

 

אם תרצה לנהל וויכוח, נניח בבחירת זמר/להקה/יוצר בז'אנר מסויים, אשמח להצטרף. מפה ועד להשוואה בין רוק נניח לדאבסטפ המרחק גדול.

 

ערב טוב לכולם,

 

אריאל.

[ezuf]

בנצי,הביקורת שלי על חצות בפריס היא בדיוק ההפך משלך.

 

סרט כל כך משעמם,שלראשונה איבדתי ספירה על מספר הפעמים שפיהקתי.

 

אם היה אפשר לקפוץ לתוך התמונה ולהרביץ לדמויות - את כולם כולל כולם הייתי שולח למיון.

 

37ש"ח שנגזלו ולא אראה אותם בחזרה לעולם

 

מצד שני - על טעם ועל ריח....

[בנצי]

אני סירבתי לראות אותו בקולנוע, כשהוא יצא בDVD, רכשתי עותק, בבית, בערב, כוס תה ואיזו עוגה והסאט פשוט מקסים אבל שוב עניין של טעם אישי, אני אוהב היסטוריה, שלל הדמויות החל מהמינגווי ועד סאלבאדור דאלי עשו אותי ממש שמח, אני וזוגתי פריקים של אומנות והסרט היה תפור עלינו.

 

אני גם חושב ש Horrible bosses היה סרט טוב אבל זה כיוון אחר.