רכש אופנוע גנוב וקיבל שירות לתועלת הציבור

[The Garlic Press]

בתאריך 13.4.03 קבע בית המשפט, על יסוד הודאת נאשם מס' 2 (להלן: "הנאשם"), ביצע עבירה של קבלת רכב או חלקים גנובים, לפי סעיף 413י בחוק העונשין התשל"ז - 1977.

 

מדובר באופנוע שגנב נאשם מס' 1 ומכר לנאשם, אשר החזיק בו עד שנתפס על ידי המשטרה בתאריך 24.8.02.

 

שירות המבחן הגיש לבית המשפט תסקיר, לפיו, הנאשם רווק בגיל 38, מתגורר עם הוריו, עובד בתפקיד טכנאי בבית החולים הדסה. שירות המבחן התרשם שמדובר באדם בעל מערכת ערכים נורמטיבית, ותפקודו תקין. ביחס לעבירה, הודה הנאשם בביצועה, אך לדבריו, רכש את האופנוע מתוך התלהבות, מבלי שידע שהוא גנוב, ורק לאחר מכן התברר לו שהוא גנוב.

 

שירות המבחן המליץ להימנע מהרשעתו, כדי לא לחבל בעתידו התעסוקתי, ולהטיל עליו לבצע שירות לתועלת הציבור בהיקף של 140 שעות.

 

התביעה ביקשה מבית המשפט להרשיע את הנאשם על יסוד הודאתו, ולגזור עליו עונש של שירות לתועלת הציבור ומאסר על תנאי, בנוסף לפיצוי למתלונן.

 

לדברי ב"כ התביעה, מדובר בעבירה חמורה, אשר העונש בצדה מלמד על חומרתה, הנאשם בגיר, ואין כל נסיבות יוצאות דופן המצדיקות חריגה מהכלל של הרשעה.

 

הסניגורית, עו"ד מ' בנטין ,טענה שיש לאמץ את המלצת שירות המבחן, להימנע מהרשעת הנאשם, ולהסתפק בחיובו לבצע שירות לתועלת הציבור.

 

לדברי עו"ד מ' בנטין, מדובר בעבירה ראשונה של הנאשם, אשר הינו בגיל 38, מעולם לא היה לו שום קשר להסתבכות פלילית, אין קשר בין העבירה לבין עיסוקו של הנאשם במקום עבודתו, אין כל ספק שהוא לא יעבור שום עבירה נוספת בעתיד, מדובר בעבירה שבוצעה בשנת 2000, ומאז לא הסתבך הנאשם בשום עבירה נוספת, הוא לא ידע שהאופנוע גנוב כשקנה אותו, יש כאן יותר עצימת עיניים מאשר עבירה מכוונת, מדובר במקרה חד פעמי, לגביו הביע הנאשם צער וחרטה, והרשעתו בפלילים עלולה לפגוע בהמשך העסקתו בבית החולים הדסה, ובכל מקום אחר בעתיד.

 

שקלתי בכובד ראש את טיעוני הצדדים, והחלטתי להימנע מהרשעתו של הנאשם.

 

הנאשם טען, כי לא ידע שהאופנוע גנוב בעת שרכש אותו, וטענתו לא נשללה על ידי התביעה. מדובר באדם נורמטיבי לחלוטין, אשר זוהי הסתבכות פלילית ראשונה, מקרה חד פעמי, הוא לא השתמש באופנוע, ומתוך האמור בתסקיר שירות המבחן ודברי הסנגוריה, הרי שמדובר ברוח שטות הנעוצה בהתלהבות גברית-ילדותית שניתן להתייחס באופן סלחני לאובדן שיקול הדעת ועצימת העיניים, כפי שאירע בעניינו של הנאשם.

 

התרשמתי שעצם העמדתו לדין של הנאשם, וההליך המשפטי עשו את שלהם, והסבירות שהנאשם ישוב לבצע עבירות נוספות או יסתבך בפלילים, קלושה.

 

אשר על כן, אני מטילה על הנאשם לבצע שירות לתועלת הציבור בשעת הפנאי וללא שכר, בהיקף של 140 שעות בהתאם לתכנית שקבע שירות המבחן בתסקיר.

 

מובהר לנאשם, כי במידה ולא ימלא אחר המוטל עליו, עניינו יובא לדיון מחדש בבית המשפט, לרבות הרשעתו וגזירת העונש.

 

כב' השופטת ר' שלו-גרטל

בית משפט השלום ירושלים

פ 004872/02