איסור חופשה - האם חוקי

[Derish]

בגדול, זה יפה מאוד אבל רלוונטי רק לאירגונים גדולים.

מנסיוני, זה עובד יפה מאד גם בחברות קטנות של עשרים איש. פשוט שוכרים את האנשים הנכונים מלכתחילה, דואגים ליצור את האווירה הנכונה, ואז לא צריך לחיות בפרנויה שהעובדים שלך 'יתחלו'. אותם עובדים שכשצריך, יעבדו לילות וסופ"שים מבלי להתחשבן איתך, כי יש להם בוס שיודע לנהל עם קומון סנס ולא רק עם שוטים ועקרבים.

 

מן הסתם זה פחות רלוונטי לחנויות, מוסדות ציבוריים וכו' עקב אופי עבודתם, אבל כל ההשקפה הזאת של 'עובדים שלי/אצלי' לעומת 'עובדים איתי' היא שריד מהמאה שעברה.

[yuvk]

גם אני עובד בחברה של 120 עובדים, מתוכם 80 מהנדסים. עובד שם כ-23 שנה. משלמים שם מיום המחלה הראשון. עד היום לא לקחתי אפילו אחד.

[bagira]

כל ההשקפה הזאת של 'עובדים שלי/אצלי' לעומת 'עובדים איתי' היא שריד מהמאה שעברה.

 

אוי, תנוחי...

[m3x7r3m3]

אם עובד מתחלה, עניין התשלום על הימים הראשונים הוא הבעיה האחרונה של המעסיק שלו, הבעיה היא בעובד.

[yuvalganim]

אני אשמח לראות את הסימוכין בחוק עליהם הסתמכת כשכתבת את זה...

 

 

 

• במקרים הבאים עובד זכאי לבחור את מועד החופשה ולמעסיק אסור להתנגד:
  
  • העובד רשאי לקחת יום אחד מתוך החופשה בכל מועד שיבחר, בתנאי שהודיע על כך למעסיק לפחות 30 ימים מראש. במקרה זה למעסיק אסור להתנגד ליציאתו של העובד לחופשה, והעובד אינו זקוק להסכמתו.
    
  • כמו כן, העובד רשאי לקחת יום אחד נוסף מתוך החופשה באחד מהמועדים שנקבעו בחוק כימי חופשה לבחירה, ובתנאי שהודיע על כך למעסיק לפחות 30 ימים מראש. גם במקרה זה למעסיק אסור להתנגד ליציאתו של העובד לחופשה, והעובד אינו זקוק להסכמתו.
    
  • עובד זכאי לקחת חופש מהעבודה לצורך הצבעה בבחירות המקדימות למפלגה שבה הוא חבר, מבלי שהמעסיק יוכל להתנגד לכך, כל עוד הודיע על כך מראש לפחות 14 ימים. למידע נוסף ראו יום חופשה לצורך הצבעה בבחירות מקדימות של מפלגה ("פריימריז").
    

   

  [*]בהסכמת העובד והמעסיק, העובד רשאי לקחת ימי חופשה במועדים נוספים שנוחים לו ולא רק במועדים הקבועים בחוק.

[bagira]

אם עובד מתחלה, עניין התשלום על הימים הראשונים הוא הבעיה האחרונה של המעסיק שלו, הבעיה היא בעובד.

 

 

עם יד על הלב, יש פה אחד שמעולם לא התחלה בכדי לא ללכת לעבודה (לא משנה מאיזה סיבה)?

 

אני לא חושב שיש אדם כזה, כולל עבדך הנאמן בימים שהיה שכיר.

 

העניין הוא פשוט שאתה מדבר איתי על מהנדסים בוגרים (שלרוב בטח גם בעלי משפחה ומשכנתא) בעוד אני (ופות"ש) מדבר על חברה צעירים, חסרי מקצוע (לרוב סטודנטים) שרובם לוקים בתסמיני דור ה Y שבהם עיסוקים פרטיים שלהם בפירוש קודמים לעבודה (כמובן מדובר על עיסוקים בשעות חופפות לעבודה) ולא רואים לא את מקום העבודה ולא את המעסיק ממטר.

 

איזה הודעה 30 יום מראש? הוא מודיע לך 30 דקות מראש.

במקסימום, לא יאשרו לו, הוא עוזב, הם גם ככה לא מחזיקים עבודות מעל שנה (ואני מפרגן).

 

הבן/בת אנוש האחרון/ה שעבד/ה איתי/לצידי בחנות ושילמתי לו/ה על זה (דריש, מספיק PC בשבילך?) היה עובד ע"ב העברת כרטיס נוכחות.

מסגרת המישרה שלו הגיע ל 7800 שקל.

תכלס, פה הוא לא מרגיש טוב, פה יש לו תחרות גלישה, שם אזכרה לסבתא שלו, רוצה לצאת מוקדם, רוצה לבוא באיחור... לא היה חודש אחד שהגיע אפילו ל 5000 שקל.

 

זה חלק מהתנהלות יום יומית עם כח עבודה צעיר.

ברור שלא *כולם* ככה אבל זה סממן היכר מובהק של חברה צעירים.

בכל מקרה, פות"ש לא מדבר על חופש/התחלות פה ושם (או בהודעה של 30 יום) אלא על איזה מגיפה שפשטה אצלם במקום העבודה.

[m3x7r3m3]

בעבודה אני מעולם לא התחליתי, אבל אולי זה בגלל שאני חולה מספיק פעמים כדי שלא יהיה חסר לי "להישאר בבית".

יוצא לי בממוצע יום מחלה בחודשיים בערך.

 

אני מסכים איתך לגבי הדור הזה לצערי, כל ה-Special Snowflakes והבעיות שלהם, גרוע ביותר לדעתי, ואנחנו כנראה נראה בשנים הקרובות איך הפריון ממשיך לרדת בגלל זה.

[SlowRide]

עם יד על הלב, יש פה אחד שמעולם לא התחלה בכדי לא ללכת לעבודה (לא משנה מאיזה סיבה)?

 

אני לא חושב שיש אדם כזה, כולל עבדך הנאמן בימים שהיה שכיר.

 

בחיים לא לקחתי יום מחלה באף עבודה שעבדתי.

אף פעם לא הייתי חולה ברמה שלא מאפשרת ללכת לעבודה.

כשצריך יום סידורים בהפתעה פשוט מבקש יום חופש ומתנצל על אי הודעה מראש.

[sperial]

אני לא מכיר אדם שאינו חולה מפעם לפעם. אבל רוב האנשים שאני מכיר נמנעים לחלוטין מימי מחלה שאינם מוצדקים. אם מישהו מכריז על מחלה יש לו סיבה רפואית טובה לכך.

הצד השני הוא שמקום העבודה גמיש מאד. דוגמא טריה מהיום: אשתי נזקקה לפעוה רפואית מסויימת והייתי צריך ללוות אותה. ביקשתי חופשה ליום הפעולה, אולם היא הוקדמה בשבועיים בהתראה קצרה. טלפון למזכירה ולאחראי המקצועי - תוך התאמת תאריך חלופי - והכל הוסדר, למרות שמדובר בלא מעט עבודה למזכירה וכמובן בשינויים בלו"ז של לקוחות. כמוכן, סידור העבודה השבועי שלי הוא כזה שמשחרר מספר שעות בשבוע שמאפשרות יציאה לסידורים.

[A_lex]

מעולם לא התחליתי. והיו שנים שגם לא לקחתי אף יום מחלה (איך אני יודע? ראו * ).

אם נותנים כמות סבירה של ימי חופש (ולא את המינימום הקבוע בחוק) והמנהל לא מסרב ליום חופש בלי סיבה ממש (אבל ממש!) טובה, אז העובדים לא חשים צורך להתחלות.

לא חושב שאי פעם סורבתי כשביקשתי יום חופש ואני בד"כ לא מודיע חודש מראש (אבל משתדל גם לא מהיום למחר). מצד שני גם לא שאני יוצא לחופש של שלושה שבועות, ואני זמין במידה מסוימת גם כשאני בחופש או אפילו חולה (כמובן לדברים קטנים ודחופים - לא אקדיש לזה חצי יום כשאני בחופשה).

 

* אפילו נותנים לנו תמריץ לא לקחת ימי מחלה סתם - מי שלא לוקח ימי מחלה בכלל בשנה קלנדרית, מזוכה בכמה ימי חופש. מי שלוקח יום או יומיים במהלך השנה, גם מזוכה אבל בפחות. שלושה ימים ומעלה כבר לא זכאי לתוספת ימי החופש הזו.

 

כמובן, שאי אפשר לצפות להתנהלות דומה מעובד כללי בשכר מינימום.

[bagira]

אתם לא מבינים את ה MO של חלק לא קטן מהדור הצעיר.

 

לא המצאה שלי, כבר נכתבו על זה מגילות.

[SlowRide]

אני חושב שבכל דור יש בטלנים.

יש גם סוגים שונים של בטלנים. הכי גרועים זה הבטלנים החרוצים. עובדים באותו מקום 30 שנה, באים לעבודה כל יום בלי להחסיר אף פעם, צוברים וותק וזכויות רבות, אבל מתוך ה30 שנה הם עבדו באמת אולי 5 שנים במצטבר.

אפשר להביא עובד חדש במשכורת של מתחיל שיעשה ביום עבודה יותר מ3 כאלה.

[sperial]

מה זה MO?

 

סלואורייד, תתפלא כמה אנשם עובדים באותו מקום 30 שנה וממשיכים להיות מועילים. מאד. כמובן שהמרץ בגיל 60 פחות מזה שבגיל 30, מצד שני - הניסיון מפצה על כך.

[SlowRide]

מרץ בלבד זה לא פקטור. יש גם בטלנים נמרצים שכל היום פול גז בניוטרל ובתכלס לא עושים כלום חוץ מלהראות עסוקים.

[hans]

בחיים לא לקחתי יום מחלה באף עבודה שעבדתי.

אף פעם לא הייתי חולה ברמה שלא מאפשרת ללכת לעבודה.

במקום העבודה שלי יש הוראה מפורשת - מי שחולה, אסור לו להגיע לעבודה, כדי שלא ידביק אחרים.

זה מתקזז עם היכולת לעבוד מהבית במקרה הצורך, ומה שקורה לא פעם ולא פעמיים

הוא שהבנאדם החולה כן עוזר בחצי-כוח (או אפילו בחצי שעה) מהבית, כדי לא לתקוע את שאר הצוות.

 

לגבי שאר ההודעה של בגירה - אכן מצב קשה, ולא קשור בגרוש למשכורת או לתנאים,

אפשר לקרוא לו ״יש משהו דפוק באופן יסודי בחינוך״. מה שכן, בסוף כמעט כולם מתבגרים (באיחור) וזה חולף להם (באיחור).