התיעצות בנושא סכסוך בין אישתי לאימי (התחתן, עכשיו התגרש, פנוי...כבר לא פנוי)

[carisma kfir]

אני נוטה באמת להבין, להסכים ואולי סוף סוף להתעורר.

הייתי בשיחת יעוץ אצל עורך דין, הוא אמר לי שבמצב שלי זה עדיין קל, לטעון על כך שמשפחתה הסתירה את עברה הפיסיכאטרי, (לקחה גם את אותם כדורים לפני החתונה) וששאלתי מה זה אמרה כדור לכאב בטן והשני הרגעה לישון טוב בלילה.

לדבר על חוסר התפקוד בבית, ואין מה לפחד שהיא לא תתן גט כי היא עלולה להגיעה אזוקה לבית המשפט באם תסרב לבוא ולשתף פעולה.

כנ"ל לגבי עניין הבית, היא מעולם לא הכניסה כסף הביתה, ולא תפקדה בבית, ולא קנתה שום דבר לבית. כך שאיו לה שום זכות לקבל דבר!

השאלה היא מה עושים היום במצב המשותף, אך מפרקים. חוזה השכירות הוא על שנינו, חשבון הבנק והצ'קים על שנינו, כנ"ל לגבי דברים בודדים שקנינו כמו הליכון, טלויזיה, וכלי בית.

אך מתחילים הליך כזה, האם אני יכול לדרוש ממנה לאחר שהוצאתי בקשה לגירושין לצאת מהבית? אך מוציאים אותה מחשבון הבנק, או סוגרים ומתחלקים.

יש לי המון שאלות והמון דברים שאני חושש להתמודד מולם ופוחד לפגיעה במקום העבודה.

[אלעד]

כמה דברים:

 

1. כפיר, אני מבין את סערת הרגשות שאתה נמצא בה, אבל בבקשה השתדל להקפיד יותר על ההגהה. יש הבדל בין "אליה" לבין "עליה", וכשקוראים קטע ארוך יחסית כמו שאתה כתבת ואין הקפדה בנושא, אישית מצאתי את עצמי לא מעט פעמים קורא את אותו המשפט כמה פעמים כדי להבין למה התכוון המשורר.
   
2. אני חושב שבשרשור הזה רק תגובותיהם של מי שהינם נשואים או היו נשואים לגיטימיות. כל מי שלא חווה זוגיות מחייבת פשוט לא נמצא בנקודה שבה כפיר נמצא ולכן לדעתי עדיף שלא יגיב.
   
3. ולמרות הסעיף הקודם, אני מאוד מתחבר לדברים הבאים:
   

   תוך 3 חודשים לא לומדים להכיר בנאדם, בטח שלא לרמה של חתונה. שבו לדבר ותראו איך אתם סוגרים את הסיפור הזה יפה ובכבוד, לצערי מנקדות מבט של קורא מבחוץ אני לא ממש רואה לזה עתיד.

4. ולמרות שאיני יודע מה הסטטוס המשפחתי של הכותב הבא, גם עם דבריו אני מסכים:
   

   על כל מה שלא תחליט, את עניין הילדים הייתי שם על מצב הקפאה עד שהכל יתאפס ויתברר.

5. לעניין התרופות: זה ממש לא משנה אם המחלה היא פיזיולוגית או פסיכיאטרית. מחלה באשר היא היא מחלה, ויש לטפל בה בין אם היא צינון ובין אם היא מאניה דיפרסיה. אם אשתך ביקרה אצל הרופא שלה ולאחר שבדק אותה הוא החליט על מתן תרופה, אשתך חייבת לדבוק בטיפול שהותווה לה - אם לא עבורך אז עבורה, ואם לא עבורה אז עבור הכשרת הקרקע לצאצא שהיא כה מייחלת לו. יותר מכל, הדבר שאינכם רוצים הוא להביא ילד לתוך סביבה חולה.
   
6. זה מאוד קל להציע לפרק את החבילה, אבל זה הרבה יותר קשה לביצוע. אני לא בהכרח אומר שזה לא הפתרון הנכון, אבל זה ללא צל של ספק הפתרון האחרון. השתמש בו בתבונה, ורק לאחר שהגעת למסקנה המוחלטת שכל שאר הפתרונות כשלו.
   
7. לדעתי, הכי חשוב: שמענו כאן רק צד אחד. ולמרות שהדברים לכאורה נראים מאוד ברורים ומאוד חדים, איש מהמגיבים כאן אינו יכול להיות נחרץ לטובת צד כזה או אחר, לפחות כל זמן שקולו של הצד האחר לא נשמע.
   

תהיה חזק ותעדכן. אנסה לעזור ככל האפשר מניסיוני בחיי הנישואים (כבר 4 שנים, ינעל העולם )

[MadCat_LE]

נראה שאתה מסכים עם העצות שניתנו לך אך לא רוצה עדיין להחליט.

זה לא "אם היא תחליט להתגרש אז יופי".

אתה אומר שאתה מרגיש כמו סמרטוט וחלק מהפיתרון זה לקום ולעשות באופן אקטיבי במקום לסבול.

אם תמשיך להיות פסיבי, קרוב לודאי שהמצב ימשיך עוד חודשים, בהם תסבול יותר ויותר (למרות שיאמרו לך לעזוב) עד שתשתגע סופית ותחליט ללכת.

עשה לעצמך קיצור דרך אל הבלתי נמנע, לך לעו"ד ותעזוב עכשיו.

[carisma kfir]

disco אשמח לשמוע מה שיש לך לומר, ומוכן לדבר בפרטי.

 

מודע לשגיאות כתיב הקטנות הללו, נכתב תוך כדי סערת רגשות וריב עימה..

אשים לב לפיסוק, לשגיאות ולמיקוד בכתב.

 

שאני מדבר עימה על טיפול תרופתי, היא מגיעה לצרחות אימים ונעלבת שאני חושב שהיא חולה ומשוגעת. היא טוענת שהיא אדם בריא שעשה תואר ועם שמחת חיים, ולכל זה אחראית אמא שלי.

[vladclar]

לפרק את החבילה זה הדבר האחרון לעשות כאשר יש לך ילדים, נכסים, חיים שבניתם ביחד.

כאשר יש הליכון וחוזה שכירות לחלק, זה לא הדבר האחרון.

הבחור צריך להחליט, האם הוא רוצה לנסות להפוך למטפל שלה, בתקווה שמשהו ישתנה, או למצוא חיים שפויים.

[matanfr]

על פניו נראה שאישתך לא מסוגלת להתנתק מאמא שלה ופיתחה בה תלות עד כדי כך שהיא אינה מסוגלת להתמודד עם מה שהחיים מציבים מולה,

והיא צריכה את דמות ההורה שתחליק את כל העניינים ותנהל לה את החיים.

מערכת יחסים שכזו בין אמא לבת זו מערכת יחסים חולה, שמשפיעה על מערכת היחסים שלך כבעל. יתכן שאפילו מעורבים כאן הורים מרעילים מצידה של אשתך (חפש בגוגל על המונח הנ"ל).

עצם זה שאישתך מסרבת בכלל שאמא שלך תיכנס אליך הביתה מכל בני המשפחה (על אחת כמה וכמה שהיא צורחת (!!) על אמא שלך ללא פרובוקציה, לפי מה שהבנתי)

צריך לגרום לך "להפוך שולחן" על אשתך. ולהתחיל לשרטט גבולות בבית, כי אשתך לא מכירה בגבולות נורמליים של יחסים בין-אישיים ולוקחת לעצמה בעלות על עניינים שבכלל לא נמצאים בתחום החלטותיה כל עוד זה לא משפיע עליה באופן אישי כגון סכסוך בינה לבין בני המשפחה שלך.

אתם שניכם צריכים ללכת לטיפול זוגי, רצוי שהיא תלך לפסיכולוג במקביל על מנת לנסות ולסדר את העניינים אצלה בראש.

עצם זה שאין ילדים זה עוד שיקול, לא הייתי מעז להביא ילד לעולם עם אישה כזו מטורללת (תסלח לי על הבוטות).

אתם חייבים לעבוד על זה ביחד ואם אתה רואה שפסיכולוג או יועץ זוגיות לא עוזר לה להתאפס, אתה תהייה חייב לחתוך כמה שיותר מהר. עם אדם כזה אי אפשר לנהל מערכת יחסים וזוגיות בריאה.

 

עריכה: אחרי שראיתי את מה שרשמת, אני מחזק את דעת קודמיי וחושב שהמוצא היחידי שלך הוא להתגרש-בעיקר כי הסתירו ממך את מחלת הנפש שלה (במידה וקיימת).

עצם זה שהיא מפילה את כל האחריות על המצב על אמא שלך (במקום להבין ולהפנים שלמטבע יש שני צדדים ואי אפשר להאשים אך ורק צד אחד) רק מחזק את טענתי

לכך שהיא מחוברת בחבל הטבור אל אמא שלה, by hook and by cook. ושוב-שלא תעז לעשות ילדים, לא משנה מה! הם יגדלו לתוך תא משפחתי הרוס ולא מתפקד.

עריכה אחרונה ב-9 לדצמבר, 2015 על ידי matanfr

[phpclub]

תשמע, בלי להכנס לכל השרשור מפעת חוסר זמן, אספר לך סיפור קצרצר.

 

יש לי חבר טוב אם לא החבר הכי טוב שלי, יש לו מאניה דפרסיה.

 

long story short, קצת מחיי הבעיות הנפשיות :

 

הייתה לו אישה, בערך כמו מה שאתה מספר, הוא היה עם הבעיות, היא הייתה עם בעיות אחרות, לא יודע אם נפשיות אבל היא הייתה שתלטנית, כשהוא היה בדיפריסה תקופה מאוד ארוכה (בערך ממתי שהם הכירו עד מתי שהם התגרשו) היא הייתה מכתיבה הכל, צועקת, צורחת, רק מה שהיא חושבת, ורק מה שהיא רוצה.

היא הייתה עושה לו בושות ליד אנשים ולא הייתה מבינה מה לא בסדר.

 

זה שהוא היה בדיפרסיה נתן לה לגיטימציה להשתלט על הכל, הוא בחור מאוד הגיוני ומאוד טוב, ולא משנה כמה הם ניסו, עם האמא, בלי האמא, טיפול זוגי, ומה לא, הוא סבל.

אגב, גם לה היה דפוס דומה, ההורים שלה גרושים, רק ששם האמא כמעט תמיד רבה איתה והאבא היה בצד שלה.

כאן היה בדיוק ההפך עם האמא של החבר, היא הפכה להיות כמו אמא שניה של האשה, ועדיין לקראת הסוף כל הרפש והגועל יצאו החוצה.

 

אתה כבר הבנת שזה נגמר בגירושים, וגם שם, זה עדיין בתהליך כבר יותר מחצי שנה.

עורכי דין, חברים, היא באה לקחת את הדברים שלה ואנשים כמעט הלכו מכות, סיפורי זוועות.

 

תברח ותתכונן למלחמה, זה לא נגמר טוב, זה לא יכול להגמר טוב, במיוחד עם בעיות נפשיות, כי אין כאן הגיון, אין כאן מטרה, אין כאן רוע, יש פה כאוס ובלאגן שאדם סביר לא יודע איך להתמודד עם זה.

 

ובנוגע לאמא שלך - חביבי, למדתי כמה פעמים בחיים, אין כמו משפחה, זה המפלט היחידי, הדבר היחידי שיש לך כדי להשען עליו, אם נפשית ואם כלכלית, אף אחד אחר לא יעזור לך. אם תהרוס את זה, אתה תהיה לבד.

אמא שלך תמיד תהיה לצידך, אשתך כנראה שכבר לא, ולפי הסיפורים שלך כנראה שגם אף פעם לא.

גם לי היו חיכוכים בין אמא שלי לאשתי, למדתי כמה דברים והיום הן יותר בקשר ממני ואמא שלי.

 

תוספת קטנה :

ראיתי ברפרוף כל מיני הצעות על טיפולים, פסיכיאטרים וכו', בוא נגיד שאני למוד נסיון, וזה לא משנה כמה אתה מנסה לנתח אדם או קשר, אפשר לשבת שעות על גבי ימים ולדבר ולנתח מה היה לא בסדר ומה אפשר לשנות ומה לעשות לפעם הבאה, תאמין לי שעשיתי את זה, שעות על גבי ימים.

 

זה לא עובד. אתה מצייר תמונה של אדם עם בעיות קשות, אתה תתיש את עצמך ותגמור לעצמך את החיים לרמה שאתה לא תבין אחר כך איך לחזור לחיות.

תבין שזה לא זה, תתגרש ותמצא לך חברה לחיים.

ואל תציע חתונה אחרי 3 חודשים!

עריכה אחרונה ב-9 לדצמבר, 2015 על ידי phpclub

[NirLevi]

שאני מדבר עימה על טיפול תרופתי, היא מגיעה לצרחות אימים ונעלבת שאני חושב שהיא חולה ומשוגעת. היא טוענת שהיא אדם בריא שעשה תואר ועם שמחת חיים, ולכל זה אחראית אמא שלי.

 

אמר לי פעם לקוח, שיש לו עסק גדול לייעוץ זוגי וניסיון עצום - עם בעיות נפשיות לא מתעסקים.

בורחים כמה שיותר מהר.

אם אתה מוכן להיות הבייביסיטר שלה ושל הילדים (שתידפק להם הקופסא מתי שהוא בגלל האמא) זה משהו אחר.

[zvit]

קל מאוד לייעץ כשיושבים יד המחשב... אבל צריך לעשות זאת בזהירות רבה, כי אנחנו לא באמת יודעים כל מה שקורה.

 

מה שבטוח זה שבמצב כזה ילדים רק יכולים להרע את המצב - ולכן כפי שאמרו לפניי, בשום אופן לא להביא ילדים - גם לא בטעות.

 

בקטע של גירושין יש לך יתרון כי אם תבוא לבית הדין הרבני עם הוכחות שהגברת לא יציבה נפשית, סביר שבית הדין יכפה עליה גט גם אם היא לא רוצה.

 

בכל מקרה תתייעץ עם עו"ד. ייעוץ וירטואלי לא יכול להחליף ייעוץ פרונטלי של אנשי מקצוע.

 

אם אתה בכל זאת רוצה לנסות להציל את מערכת היחסים אתה חייב לפגוש את הרופא המטפל שלה, ולהתנות את המשך מערכת היחסים בכך שהיא תלך לטיפול.

[אלעד]

שאני מדבר עימה על טיפול תרופתי, היא מגיעה לצרחות אימים ונעלבת שאני חושב שהיא חולה ומשוגעת. היא טוענת שהיא אדם בריא שעשה תואר ועם שמחת חיים, ולכל זה אחראית אמא שלי.

אני יוצא מתוך הנחה שתיארת את הדברים כהווייתם:

האם תגובה כפי שתיארת היא תגובה של אדם שפוי? זוהי בדיוק השאלה שעליך להציג בפניה בפעם הבאה שתיקלעו לסיטואציה דומה.

למעשה, ההתפרצות שלה היא העדות הטובה ביותר לכך שיש לה בעיה, פשוט אשתך עדיין אינה מוכנה להכיר בעובדה הזאת. בלי קשר, גם שאר התופעות שתיארת (בוכה במיטה, מסוגרת עם עצמה, מיעוט יחסי מין) הן סימפטומים של דיכאון. דיכאון שאינו מטופל הוא מחלה קשה. כמובן שאינני עוסק ברפואה ואין לי שום יומרה לאבחן את אשתך דרך הפורום, אבל אם אני עושה 1+1 על הסימפטומים שתיארת מחד ועל זה שהרופא החליט על מתן תרופה פסיכיאטרית (ואין כל פסול בכך, רבים מאיתנו פה ושם זקוקים לכדור שיעשה להם סדר במה שמתרחש אצלם במוח) מאידך, אני מגיע למסקנה אחת ויחידה.

 

אין שום קשר בין העובדה שהיא עשתה תואר לבין הבעיה שלה.

עריכה אחרונה ב-9 לדצמבר, 2015 על ידי אלעד

[ytimsit]

1. אמצעי מניעה עד להודעה חדשה.

2. ביטול 2 אירוסים קודמים היה אמור לתת הרבה חומר למחשבה.

3. אני רוצה להיות אופטימי אבל לא נראה שמשהו באמת ישתפר.

4. כדורים פסיכאטריים וזוגיות/ילדים זה לא אידאלי.

[MadCat_LE]

אמר לי פעם לקוח, שיש לו עסק גדול לייעוץ זוגי וניסיון עצום - עם בעיות נפשיות לא מתעסקים.

בורחים כמה שיותר מהר.

 

אני לא חושב שזה נכון באופן גורף, אלא בעיקר אם האדם לא מוכן כלל להכיר בבעיה.

אם מוכנים לעבוד על דברים, אפשר להגיע למקומות טובים יותר...

[falou]

כל אותה תקופה של חודשיים לפני החתונה אישתי ביקרה מספר פעמים במר"ם עקב התקפי חרדה, אי יכולת לתפקד, בכי היסטרי, פאניקה ודיכאון.

 

לא קראתי את כל התגובות, עדיין, אבל אני חייב לכתוב לך דבר אחד:

 

אין סקס בלי קונדום!

אין סקס בלי קונדום!

אין סקס בלי קונדום!

 

​השאר אחר כך.

[Night Driver]

1. א

4. כדורים פסיכאטריים וזוגיות/ילדים זה לא אידאלי.

 

פה אני חולק עליך.

 

יש לי ידידה טובה שפעם היתה חברה שלי (לפני יותר מ 25 שנים כשהייתי עוד חייל בסדיר) שסובלת ממחלת נפש ומטופלת בכדורים ומידי פעם אשפוזים קצרים לאיזון התרופות (כשהיינו חברים היא כבר היתה מטופלת ולא הסתירה את זה). היא בחורה מקסימה עם משפחה (4 ילדים), שני תארים ועבודה קבועה.

 

מה שעושה את ההבדל זה שהיא מודעת למצבה ויודעת שהיא צריכה טיפול תרופתי. אם נקביל את זה למחלות "קונבנציונאליות" אז היא כמו נשא HIV מטופל ולא כמו עפרה חזה שמתה בגלל הסטיגמה.

[itaysamurai]

ליבי אליך, כפיר. זה מצב מחורבן. אבל אל תרגיש חוסר אונים, אתה במצב כרגע שכל מכה שתקבל היא כספית בלבד (וגם נפשית, כי זה כמובן לא קל).

אתה באמת צריך להודות שאין ילדים בעסק ואני במקומך מדלג גם על הפעמיים בחודש האלה.

ראיתי בני זוג קצת יותר שפויים, שלא מגיעים לרמות כאלה של התנהגויות, שהולדת ילדים פשוט חירבה את חייהם.

אצלך המצב קיצוני כי לא רק שיש בעיה, יש גם התעלמות קשה מהבעיה.

אני במקומך חותר מיידית לגירושים. לא משפחה מייעצת, לא גישור, בטח שלא רבנים. עו"ד וקדימה לעבודה.

בהצלחה, חבר. אשמח אם תעדכן.