התיעצות בנושא סכסוך בין אישתי לאימי (התחתן, עכשיו התגרש, פנוי...כבר לא פנוי)

[carisma kfir]

שלום לכולם, איני נוהג לחלוק עם אחרים את חיי האישיים, אך הגיע רגע בו איני מצליח להתמודד לבד

ואשמח לקבל דעות, או עצות מהגברים והנשים כאן בפורום.

 

התחתנתי לפני חודשיים, את אישתי הכרתי דרך אימי שעבדו יחד בבית הספר בו אישתי לימדה.

הקשר התחיל לפני שנה, אשכרה התאהבות ממבט ראשון, אישה מאוד חכמה, אישה צנועה שמגיעה מבית מסורתי, משפחה מקסימה

אישה שגרמה לי להכיר את הבגרות שלי ואת הראיה השונה על החיים.

עברנו לגור יחד בביתי לאחר כחודשיים, באמת שהכל היה מושלם, ארוחות משפחתיות, בילויים, המון תשוקה ורומנטיקה בעיקר מצידי, טיולים בכל הארץ, בישולים בבית, עד כה באמת אשת חייל.

הצעתי לה נישואים לאחר כשלושה כשלושה חודשי זוגיות, סגרנו אולם, היה מפגש עם ההורים, באמת מהאגדות.

התמונה החלה להשתנות שגיליתי תוך כדי תכנון החתונה יחס מאוד סימביוזי לאימא שלה, אני מדבר על כך שאם יש ריבים אז היא נתקפת התפרצויות זעם וצעקות ומילים כמו: "תניח לי" "שחרר" "עזוב אותי בשקט" ובריחה מידית לבית אימה הנמצא קילומטר מביתי, במהלך תכנון החתונה היא דרשה שאימה תיהיה איתנו כמעט בכל הליך, בין אם זה הקיטרינג לחינה, שזירת פרחים, שמלת כלה, וכד..

תוך כדי זה שאיני משתף את אימי בנעשה, והיא מתחילה עם רגשי נחיתות וקנאה מול אימה של אישתי, מדוע לה קוראים ולי לא.

בנוסף על כך אני שם לב שאני מקום שני בחייה, שקודם אימה שלה. בין אם זה ללכת לנקות לה את הבית, ללכת עליה לאחר שעות העבודה ולחזור בערב, לשוחח בוואטסאפ המון וגם בטלפון. אני גם מתחיל לשים לב לשתלטנות אדירה מצידה כלפיי, שטענה שככה זה הכי טוב, ואם אני מתנגד או מביע דעה אחרת זה מלווה בצרחות והתפרצויות זעם אדירות.

אני בטעות או שלא בטעות, משתף את אימי במה שעובר עליי, שאני כבר לא יכול יותר, וקשה לי עם המצב הזה שמכל דבר קטן ופשוט היא מגיעה לטונים ולצרחות אדירות, שאם זה לא כמו שהיא רוצה ובדרך שלה אז אין משהו אחר, והיא נאטמת ושותקת ומתכנסת בעצמה.

בסביבות אוגוסט השנה אימי ביקשה שנגיע עליה לשיחה, היא שפכה בפנינו את כל הטענות שלה ודיברה על היחס המשפיל שקיבלה מאיתנו, השיחה הגיע לטונים גבוהים ברגע שאמא שלה הוזכרה, ושנינו פשוט הגענו למצב שנאלצנו לנטוש במידית את בית אימי.

כל אותה תקופה של חודשיים לפני החתונה אישתי ביקרה מספר פעמים במר"ם עקב התקפי חרדה, אי יכולת לתפקד, בכי היסטרי, פאניקה ודיכאון.

נעשו מספר שיחות עם כל ההורים על מנת ליישר את ההדורים וכן לקיים את החתונה כמתוכנן ולהשאיר הכל מאחור.

התחתנו באוקטובר השנה, באמת שהכל היה נראה רגוע ושליו, היתה חתונה מהממת וקיבלנו מעל המצופה.

יום לאחר החתונה אישתי נתקפה שוב באותם תסמינים של פחד, חרדה, בכי, היסטריה, צרחות זעם, חוסר תפקוד בבית, הלכנו לרופאת המשפחה שלה והיא החלה לקחת טיפול של כדורים פסיכיאטרים, אני כבר מגיע למצב של בלבול ופחד מחיי הנישואים, כל אותו זמן אישתי מאשימה בכך שלהכל אחראית אימא שלי והיא הרסה לה את החיים. כשבועיים לאחר החתונה אימא של אישתי אושפזה כ10 ימים עקב דלקת בדרכי השתן, ואישתי שהתה לצידה יומם ולילה והגיע הביתה למספר שעות בודדות במהלך היום. תוך כדי כך היא הוציאה אישורי מחלה, סגרה את הטלפון ולא הגיע למקום עבודתה, רק לאחר שדרשתי ממנה להתפטר כמו שצריך היא עשתה זאת. ושוב היא מאשימה בהכל את אימי שאחראית למצב הזה, ולא יכלה להגיע לעבודה בכדי חלילה לא להתקל בה.

אישתי אינה יודעת להתמודד עם אנשים, זאת הסיבה שאין לה חברות, היא פוחדת משינויים, נתקפת בהמון התקפי חרדה קטנים. ואף בפניי אמרה מספר פעמים שאימא שלי זונה, שאימא שלי הרסה לה את החיים ובגלל זה היא במצב הזה, שאימא שלי שטן ומה לא..

בשבועיים האחרונים היא טענה שלא טוב לה בבית שלנו, והיא מבקשת שנעבור לבית אחר, על מנת שהיא תרגיש יותר אנרגיות ויותר מודרני מהדירה הקטנה והישנה שלי. (לא עשינו הסכם ממון)

 

נכנסנו לבית חדש לפני שבוע. אישתי דרשה ממני שאימי לא תעיז להכנס לכאן גם שהיא לא נמצאת, שהיא מכונה שכולם יבואו, חבריי, אחיותי, אבי, סבתי חוץ מאמא שלי.

היא פועלת בדרכים של שתלטנות, של חוסר התפשרות וויתור.

אני מוצא את עצמי בכל דבר נענה לדרישות שלה, הולך לפי הדרך שלה על מנת למנוע וויכוחים, מוותר על חיי מין (בממוצע פעמיים בחודש) מוצא את עצמי נלחם מול משפחתי ומתמודד מולה, קשה לי עם המצב הזה ואיני יודע אך לפעול.

מצד אחד היא מתנהגת ככה בצורה שתלטנית של אני קובעת וככה זה יהיה ואני מאבד את הגבריות שלי ושותק, מצד שני היא אומרת שהיא תעשה בשבילי הכל, שאני הגבר המושלם, האיש של חייה, שהיא רוצה בבית החדש לנקות, לבשל, לכבס. מה שלא עשתה בבית הקודם.

היא כן מראה נכונות בשבוע הזה וכן מתפקדת כאישה למופת.

אך עדיין העננה הזאת של הסכסוך האדיר בינה לבין אימי, שכבר כל משפחתי מעוברת בו ודורשת ממני להתגרש!

אישתי מאוד רוצה אותי בכך שאומרת לי שהיא תלותית בי, שהיא רוצה ילדים, שהיא רוצה להקים משפחה ולצאת לעבוד..

אך שוב, אם זה לא בדרך שלה ואני רק מביע דעה נגדית היא חוזרת למצבים הללו של התקפי זעם, אטימות, חוסר תפקוד ויחס משפיל כלפיי.

חשוב לי לציין שבכל מערכת היחסים הללו עשיתי רבות למען משפחתה, בין אם זה הסעות, עזרה כספית, ביקורים תכופים, יחס אוהב לאחיה והוריה.

תמיד דואג למחוות רומנטיות ונותן לה את הכל מכל הלב, מכין לה כריכים לעבודה (עד הרגע שהתפטרה) דואג לתת לה בגדים חדשים, בילויים, פרחים בכל שישי, מתנות קטנות, מחוות רומנטיות ומה לא..

מצידה קיבלתי פעמים ספורות בלבד דברים, לרוב אני זה שיוזם את הכל, דואג שתמיד יהיה לה הכל ולא יחסר, מטפל בה כל הזמן, נותן לה ומקדיש לה המון מעצמי, אוזן קשבת בשבילה, לצידה בכל רגע ולא מוותר עליה.

אך קשה לי עם הסכסוך הזה מול אימי והיחס המשפיל שלה כלפיי בעת עצבים, כנ"ל לגבי הסירוב שלה לקחת את הכדורים וללכת לפסיכולוג בטוענה שהיא מאושרת וטוב לה ויש לה את הגבר הכי מושלם שדואג לה.

מה כדאי לעשות על מנת כן להציל את הנישואים הללו וכן לחיות בשלווה ורוגע ולא במתחים שמשפיעים עליינו לרעה.

אשמח לעצות כנות ודעות בעניין.

תודה רבה

[ישה]

טעית שהתחתנת

 

תטעה אם תמשיך את הנישואין הללו

[eyali23]

בת כמה זוגתך? אתה הבחור הרציני הראשון שלה?

(צפה לשרשור עם 2000 תגובות מתחילים....)

[carisma kfir]

אני בן 31, היא בת 28

הייתה בעבר בשתי מערכות יחסית ארכות, שבשניהן היתה מאורסת ובוטל רגע לפניי

[teyal]

להתגרש ויפה שעה אחת קודם.

כשיהיו ילדים זה יהיה מסובך עשרות מונים.

לטעמי הבעיה היא לא בהכרח "הקצר" בין רעייתך לאמך.

אלא פשוט שמדובר בבחורה מטורללת ותלותית.

[eyali23]

אני בן 31, היא בת 28

הייתה בעבר בשתי מערכות יחסית ארכות, שבשניהן היתה מאורסת ובוטל רגע לפניי

אמרת את הכל ,צר לי ידידי עדיף לסיים כעת מאשר יהיה מאוחר מידי.

האם אתה רואה אותה כאם ילדך אני די בטוח שלא.

[haranza]

שמע, יש לך עצבים מברזל..אני הייתי מתחרפן.

לענייננו, הגברת צריכה לדעת שאתה זה נומרו אונו בשבילה, אין אף אחד או אחת שיכול לערער על המיקום שלך בחייה. אמא דומיננטית זה מאוד בעייתי, ניתן להתגבר על זה אבל זה בעיקר עבודה של האישה. מה עמדתה בנושא?

עריכה: אני רואה שכתבת שהיא ביטלה חתונה, זה לא הדליק לך אלף נורות אדומות?

עריכה אחרונה ב-8 לדצמבר, 2015 על ידי haranza

[Shmelov]

טעית שהתחתנת

 

תטעה אם תמשיך את הנישואין הללו

 

מחזק לגמרי! ככל שהזמן יעבור אתה תסבול יותר ויותר...

ככה לא מתנהלת מערכת יחסים נורמלית. אפילו לא בכיוון בכלל!

[carisma kfir]

אני גם צופה עתיד לא מזהיר במיוחד לצערי, לפעמים שהיא רגועה והכל שליו ביננו אני רואה אותה כאם ילדיי, אך שוב זה יהיה בדרך שלה ולא אוכל להחליט על כלום, רק אם נריב שעות ואתפוס ביצים היא אולי תתפשר. היא מאוד טובה עם ילדים וזה השאיפה שלה משפחה ענקית והרבה ילדים בבית.

אך לאור המצב שעבר עליי בשנה האחרונה והדברים כעת אני מפחד מאוד מלהקים איתה משפחה.

אני מוצא את עצמי משקר לה, שוב בכדי למנוע ריבים, ואומר לה שאני מוכן לילדים ולהקים משפחה.

מאמין שהדברים יכולים להסתדר, אך יש לי חשש כבד שיש לה מאניה דיפרסיה, עקב שינויים קיצונים במצבי הרוח.

[haranza]

על כל מה שלא תחליט, את עניין הילדים הייתי שם על מצב הקפאה עד שהכל יתאפס ויתברר.

[Shmelov]

תקשיב, להתפשר זה הדבר הכי חשוב בקשר!

אי אפשר לחיות עם בחורה כזאת.

[carisma kfir]

אני פשוט יעשה איתה שיחה מאוד ברוה, שעד שאין שינוי מיידי בקשר שלנו וביחס שלה מול משפחתי ואראה לה שאני עומד על דעותיי, אין שום התקדמות בלהקים משפחה, ובלקנות ריהוט לבית.

אני חושש מהתגובה שלה שהיא תגיד שאני מצודד באימי, ושהמשפחה שלי מנפחת לה את המוח, ומצידה היא מראה נכונות והיא כן רוצה להגשים את הכל בתנאי שאימי לא בחיינו.

אם היא תחליט להתגרש מה טוב, אם לא אז נעשה את הכל יחד על מנת לשפר את המצב.

חשוב לי לציין שאנחנו בחשבון בנק משותף היום, שחיים כרגע על המשכורת שלי ועל הכסף שהרווחנו בחתונה.

כנ"ל גם לפניי, הכל היה על חשבוני כמעט 80% דלק, בילויים, אי תשלום שכירות כיוון שזו הדירה שלי, חשבונות (למעט חשמל ואוכל שהתחלקנו) ומה לא..

היא אינה אישה בזבזנית, וחייה מאוד בצניעות, מאוד מאמינה שהכל בידי שמיים. גרמה לי כן לראות בדת ובמסורת דבר יפה, אך המצב הזה ממש קשה לי ואני חיי עם רגשות אשם מול משפחתי, נאבק בלעשות אותה הכי מאושרת ותמיד לתת לה כל מה שהיא רוצה.

[Pika007]

אני מעט צעיר יותר לעומת אלו שהגיבו ולא נשוי עדיין, אבל יכול להגיד דבר כזה:

בת זוג שדורשת להדיר את אמא שלך (או למעשה כל בן משפחה קרוב) מהחיים שלך כמעט לחלוטין היא לא בת זוג לחיים בשום מצב.

נשמע גם שזה לא משהו שהיא מוכנה לעבוד עליו.

 

תוך 3 חודשים לא לומדים להכיר בנאדם, בטח שלא לרמה של חתונה. שבו לדבר ותראו איך אתם סוגרים את הסיפור הזה יפה ובכבוד, לצערי מנקדות מבט של קורא מבחוץ אני לא ממש רואה לזה עתיד.

[yulianx]

לצערי אני לא רואה עתיד לקשר הזה.

אתה חיי בחשש מריבים ממנה,אין לך מקום בהחלטות,תחשוב שגם היא ואמא שלה יחליטו על הילדים,ומצד שני היא כניראה לא תירצה את אמא שלך לידם.

זה לא חיים,אתה צריך להיות מאושר,להיות ראש המשפחה ואישתך הצוואר,לעשות החלטות ביחד ולהתפשר אחרת לא מגיעים לשום מקום.

אמא שלך היא חלק מהחיים שלך,איני הייתי חי עם מישהי שהייתה מכנה את אמא לי זונה.

[KoF-sHeLeG]

אני אהיה פחות עדין מאחרים שהגיבו פה ואני מקווה שלא תעלב מזה, אבל - אשתך מטורללת לגמרי.

לא בצחוק, ברצינות. לפי מה שאתה מתאר, יש לה בעיות נפשיות חמורות, והיא צריכה טיפול דחוף.

 

אני מקווה שאתה מודע לזה. אני מייעץ לך לברוח כל עוד אתה יכול - כשיהיו ילדים זה יהיה הרבה יותר מסובך (אתה אפילו לא רוצה לדמיין אישה לא בריאה בנפשה מונעת ממך לראות את הילדים שלך, ואם היא עושה את זה היום לאמא שלך היא תעשה את זה גם לך בבוא היום).

 

מצטער על הדברים הקשים, אבל אתה נשמע בחור חביב וחבל יהיה לראות אותך הורס לעצמך את החיים בניסיון לחיות עם אישה כזו.