היא שולטת, אני נשלט ונימאס לי!

[fish]

אז בהחלטה של רגע לאחר שיצאתי מפגישה בסדנא לגמילה בעישון החלטתי שאני מפסיק לעשן. פשוט לא מדליק יותר סיגריות. וככה, בתאריך ה9.9.14 בשעה שבע ואחת עשרה דקות לקחתי את השכטה האחרונה שלי. מעניין האם היא באמת תהיה האחרונה.

בכל מקום אומרים לעשות טקס הפסקת עישון, סיגריה אחרונה בהחלט, לקחת ציון של תאריך משמעותי בחיים ולהפסיק דווקא בתאריך, לקבוע את התאריך מראש להעיף את המאפרות מהבית, לשטוף את האוטו ולכבס את הבגדים.

לי אין את כל זה. וזה כל כך חסר לי.

ובעצם האם חסר כי אני פשוט "מת" לעשן או שהצליחו להחדיר לי אידיאל בהפסקת העישון וחלק נכבד מהתהליך זה הטקס?

 

אבל רגע, מה קפצתי למאוחר, בעצם הכל התחיל באותה ישיבה, אותה ישיבה שמתקיימת כל שבוע בנוכחות המנכ"ל, אנשי המכירות והפקידות.

אותה ישיבה מייאשת אשר מתקיימת כל שבוע באותה שעה, באותו המקום, בנוכחות אותם משתתפים ומדברים על אותם דברים.

אותה ישיבה שבלו"ז מוקצה לה חצי שעה ואין מצב שהיא נמשכת פחות משעתיים.

 

אתה כבר כל כך מתורגל בזה שאפילו אין לך צורך להכין נושאים ודגשים לישיבה מראש, פשוט להופיע בזמן ועדיף בלי ריח של סיגריות.

פאוזז, רגע!! מה זאת אומרת בלי ריח של סיגריות?

זאת אומרת שהמקום הקבוע שלי באותה ישיבה הוא תמיד צמוד למנכ"ל ששונא ריח של סיגריות וביקש במפורש לא לעשן לפני פגישות מולו.

 

אז מגיע יום ראשון, אני עובר על הלו"ז ונזכר בקיומה של הישיבה.

השעה תשע בבוקר והישיבה בשתיים בצהררים, ועדיין- כל מה שאני מצליח לחשוב עליו זה איך אני הולך לשרוד את זה? שעתיים וחצי בלי סיגריה? ועוד צריך לאכול לפני זה צהריים, ומה עם הסיגריה של אחרי הארוחה?

ואולי אני בכלל אצא לסיגריה עכשיו כדי שבפעם הבאה שאני אצא לעשן תיהיה רק בדרך למסעדה?

 

ואז זה היכה בי, כל חיי מסתובבים סביב הסיגריות! בסך הכל ישיבת מכירות אחת עוד 5 שעות וכל מה שאני חושב עליו זה סיגריה ואיך אני מתכנן את היום שלי לפי הסיגריות!

אז מה היה לנו פה:

 

אני מפחד משעתיים ללא עישון בזמן הישיבה, אני מחשב שחצי שעה לפני הישיבה אני לא יכול לעשן ולוקח את התזמון לפי ארוחת הצהריים והסיגריה של אחרי האוכל.

ובכלל, מה עם הסיגריה של לפני האוכל שמשפיעה גם היא על זמני ארוחת הצהריים?

 

הסיגריות פשוט שולטות בי, כאילו שהכל מתגמד לעומת הצורך לעשן ושאר הדברים בחיי רק ממלאים את הזמן בין סיגריה לסיגריה.

ובעצם- גם הכל מתקשר, כי אין כמו הסיגריה של אחרי האוכל,לא, בעצם הסיגריה של אחרי הסקס יותר טובה!

אהה כן וגם הסיגריה של האספרסו בבוקר?

ואולי זאת בעצם הסיגריה בזמן שאני בשירותים?

אולי זאת העצם הסיגריה עם הבירה בפאב כאשר אתה יושב על בירה עם חבר?

ואולי זאת בעצם הסיגריה עם הלימונענע ערק גרוס בים בשבת בצהריים?

ואולי זאת הסיגריה שאני מדליק כבר אוטומטית ברגע שאני נתקע בפקק על הכביש?

 

אני מ-כ-ו-ר.

 

פה קיבלתי הארה\הבנה\הפנמה, הסיגריה שולטת לי בחיים ומנהלת לי אותם.

כיצד זה קרה? ויותר חשוב, איך הופכים את היוצרות ואני מתחיל לשלוט בעצמי?

 

אין ברירה, עם כל הצער שבדבר סחבק צריך להפסיק לעשן...

 

 

טוב, אני מ-כ-ו-ר.

מאוהב בסיגריה,

חי בשבילה, מממן אותה, אוהב אותה ומתאהב בה בכל הדלקה מחדש.

חושב עליה מהרגע שאני קם בבוקר ועד ששוקע בשנת הלילה.

 

אותה סיגריה שליוותה אותי במשך 18 שנה,

אותה סיגריה שהדלקתי בפעם הראשונה בגיל 12 כי לכולם היה סוד ורק לי לא...

אותה סיגריה שכל כך עזרה לי, החל ביצירת אינטראקציה עם הבחורה הראשונה שירדה לי ועד לחיבור המדהים עם הלקוחות שלי.

אותה סיגריה שהרגיעה, שהעירה וגם שניחמה.

אותה סיגריה שגרמה לי לנסוע 16 ק"מ בלילה גשום כדי לקנות אותה, ואתה סיגריה שגרמה לי להבין שהיא שולטת בי בצורה שאי אפשר להמשיך ככה יותר.

 

אומרים שהיא עולה הון תועפות, שהיא פוגעת בבריאות שלי ושל סובבי, שהיא מסריחה ושאני לא באמת צריך אותה וזה הכל בראש.

אז אולי הכל נכון, אבל אין לזלזל בכוחה של מחשבה, הרי גם הנחיתה הראשונה על הירח התחילה מחלום קטן של אחד שרצה להגיע לשם.

הרי גם הרגשות מתחילים ונגמרים במחשבה.

 

אז היא שולטת בי, חתיכת נייר דק שעוטף עשב יבש בתוכו ובסיומו חתיכת ספוג.

כל כך שולטת בי שעכשיו אני קולט שלפי הפסקה למעלה, היא משנה לי את המחשבות והרגשות.

 

אני מ-כ-ו-ר

 

אומרים שהימים הראשונים הכי קשים, אז אני עוד לא בסיום היום הראשון וממש קשה לי.

האם מפה אפשר רק לעלות? או שהמצב ייתרדר יותר?

 

האם לעשות החלטה שאני מפסיק לעשן לתמיד או לקחת כל יום ביומו ולראות איך זה מתקדם?

ומתי לעזאזל הצ'מפיקס כבר יתחיל להשפיע?

 

בא לי סיגריה. אבל ממש בא לי סיגריה.

[Dittohead]

בהצלחה!

 

מחכה לברווז שיעביר אותך לאלקטרונית, ולחמישה-שה מתנגדים לאלק' ע"ב שמועות.

[סלע]

היי

אתה כנראה מכור רציני.

אצלי היה סיפור שונה.

התחלתי לעשן בגיל 19

תשאל למה?הייתי בשריון, ושם יש הוראות בטיחות האומרות שאסור לעשן ברדיוס של פחות מ 100 מטר מהטנק.

מסתבר שחברי צוות הטנק שלי מעשנים, וכל חצי שעה לוקחים הפסקת סיגריה, ומכיוון שסחבק לא מעשן- הוא עובד על הטנק נון סטופ.

ככה? אז גם אני מעשן.

עשנתי משהו כמו 10 שנים רצופות, ברמה של קופסה ליום, ויום אחד החלטתי שזה מסריח ומגעיל וזהו.לא מעשן יותר.

אשקר אם אומר שפעם בחודש אני לא משנורר אחת עם בירה או קפה, אבל הקטע הוא שאני מצחצח שיניים מיד.

אני אומר-לגביי זה עניין של החלטה וכח רצון, לא הייתי צריך את כל מכוני הגמילה האלו.

לא שופט אחרים שצריכים חיזוקים, ם זה מצליח בסוף-זה שווה.

בהצלחה בגמילה.

אילן

[Ahbarony]

עשיתי את זה שלושה פעמים.

פעם ראשונה בלי כלום. החזיק חצי שנה וחזרתי לעשן תוך חצי שנה בגלל בוס מניאק שעשה ישיבות צוות בפינת עישון.

פעם שניה עם הילר שאפילו נתן אחריות על העבודה שלו.באמת שלא יכלתי לעשן. הגעיל אותי. רק כששתיתי הרבה השסתום היה נפתח. זאת הייתה שנה מאוד קשה לכבד שלי כי 3 פעמים בשבוע לפחות הייתי שיכור מתנדנד. כעבור שנה הלכתי לחיזוק והוא בטעות פתח לי את הצ'אקרות או איך שלא קוראים לזה בחזרה.

לפני 4 שנים הביא לי במתנה מחול קופסת כדורי "צ'אמפיקס" וניסיתי. אכלתי הרבה סרטים ממנו, אבל הוא עבד. פשוט לא רציתי לעשן. אבל שמתי לב שהתחלתי לחפש בכל מסיבה את החברה עם הג'וינט כדי לבקש שאכטה. כי זה לא פארש.

לפני שנה בחו"ל עם החברה לקחתי סיגריה. בעצם כמה. אבל הצלחתי להישאר בקטע "נה שקרה בחו"ל - נשאר בחו"ל." היום אני לא צריך סיגריה ביום יום. אבל כשיש איזה חגיגה ושותים וכאלה, אני לוקח. אפילו אין לי בעיה לקנות. אני לא נוגע ביום יום. מסטבר שיש הרבה אנשים כמוני. שהפסיקו, אבל לא לגמרי.

כנראה שהחרא הזה לא משחרר עד הסוף. אבל אין לי בעיה לקנות קופסה פעם בחצי שנה. טוב לי עם זה.

[Accent Coupe]

מקווה שישפיע על מישהו:

 

[yossy]

קראתי את עיקרי הפוסט שלך ואגיב לפיכך,

אני עישנתי 25 (!!) שנה,בגיל 16 התחלתי, וחדלתי ביום בהיר אחד,

ללא הכנה מוקדמת,סדנה וכו',לא מאמין בסדנאות הללו.

פשוט עישנתי את הסיגריה האחרונה במרפסת והודעתי לאשתי

על כך לקול תרועת צחוקה המתגלגל/מזלזל.

(אני כבר 8 שנים ללא עישון,למרות משבר קשה מאד שעברנו במשך שנתיים מתוך ה 8 הללו)

היה לי מאד קשה בהתחלה,רעדתי ממש מרב תשוקה לזה,

לא העליתי במשקל, וזללתי חלילה,

הפתרון הנכון הוא לשלב את הפסקת העישון בספורט או תרגילי כושר גופני,

אני למשל עליתי וירדתי במדרגות הבית,וקצת אימוני כוח,משקלות וכו'

אבל כל אדם ויכולתו הגופנית.

3 חד' ראשונים היה לי מאד קשה אבל זה דעך היום איבדתי את החשק לעשן

בכלל!

בהצלחה,ואם תרצה עוד טיפים תפנה אלי ואשמח להיות לעזר.

עריכה אחרונה ב-15 לספטמבר, 2014 על ידי yossy

[duki]

אומנם לא עישתי מספר דו ספרתי של שנים

אבל, עישנתי בערך מגיל 14-15, עד לרגעים אלו ממש (מינוס ארבעה חודשים).

את האמת זה התחיל כ-show off לחבר בשביל להוכיח לו שאפשר להפסיק ככה, ללא כדורים וללא מדבקות.

את האמת, היה די קשה. כנראה הדבר הכי קשה שעשיתי בחיים שלי עד עכשיו.

החודשיים-שלוש הראשונים ממש קשים. אין סיגרית , וגם לא עם הבירה.

אגב, אפעם לא הבנתי למה להפסיק, כי למעשה מבחינה רפואית זה לא כזה הפריע לי, ומאוד נהנתי מהאקט הזה, ברמה כזו שאפשר היה לקרוא לזה תחביב.

אנסח את זה ככה, אל תרבה בסיפורים ודיבורים, וגם לא בחשיבה, פשוט תפסיק. דבר נוסף שעזר לי זה טיפ ששמעתי ממישהו, לפני שאתה רוצה לעשן, דחה את זה בחמש דקות, ואז שהזמן יגיע שתה כוס מים. זה אמור כביכול להסיח את דעתך, אם כי אני לא סגור על זה, אני פשוט שתיתי מים במקום לעשן.

[fish]

אני לא מעשן כבר שבוע.

הכדורים אמורים להתחיל להשפיע רק בתחילת שבוע הבא וזה גם תאריך היעד שלי להפסקת העישון.

הפסקתי במיידית כי חשוב לי לדעת שהפסקתי בעצמי ולא בהכרח רק בגלל כדורים.

מבחינתי הכדורים יהיו שם רק לוודא שאני לא חוזר בחודשיים שלושה הראשונים.

וגם הבטיחו לי שכבונוס יהיו לי חלומות ממש מוזרים, איזה כיף!!!!

[duki]

קח בחשבון, לכדורים תופעות לוואי מרובות. אותו חבר שהוכחתי לו שאפשר בלי,לקח את הכדורים ונפל לדיכאון.

[pasat04]

קצר ולעניין...

עישנתי מגיל 16 (התחלתי בפורים) עד גיל 39.5.

בשנת 1991 עברנו דירה והפסקתי לעשן בבית בגלל הילדים. קיץ יוצא לגינה, חורב יוצא למבואה החיצונית של חדר המדרגות.

בסוף שנת 2000 רכשתי גולף חדשה. החלטתי לא לעשן ברכב. בנסיעות ארוכות היו הפסקות עישון.

שבוע לפני ראש השנה בשנת 2001 (ספטמבר) היינו בסוף שבוע במלון. לפני כניסת השבת עישנתי את הסיגריה האחרונה (לפני שבת), ואמרתי לאישתי "שבוע הבא ראש השנה, אני מפסיק לעשן". אישתי והילדים כמובן הסתירו חיוך.

ערב ראש השנה, לפני כניסת החג, יצאתי לעשן בגינה. סיימתי את הסגריה, הדלקתי איתה עוד אחת, וזהו. נכנסתי הביתה, נתתילאישתי את הקופסה והמצית ואמרתי לה "את יכולה לזרוק אותם, אני לא מעשן יותר". היא אמרה "אני שמה במזנון, כדי שיהיה לך במוצאי החג". אמרתי לה שאין צורך, אני סיימתי.

וכך היה, בערב ראש השנה הקרוב זה 13 שנים שאני לא מעשן.

לא אגיד שהיה קל, אבל גם לא סיוט. אחרי כל כך הרבה שנים שמעשנים קופסה ויותר ליום, ההרגל כל כך טבוע בך, שדרוש המון כח רצון כדי לשנות.

אחרי קפה או אוכל, הייתי לוקח מסטיק, לפעמים בלי סוכר. בהמשך, כוס מים או שתיים במקום המסטיק.

הפסקתי לשתות בבית קפה של בוקר, כדי לשבור את ההרגל של קפה וסיגריה על הבוקר. אחרי בין שלושה שבועות לחודש, כבר לא חשבתי על הצורך הזה יותר.

הבעיה הייתה לפגוש מעשנים, אני אוהב את ריח העשן עד היום, אבל אף פעם לא התפתתי.

 

עוד שבוע ראש השנה, תחליט, ותתחיל שנה חדשה בלי עישון.

בהצלחה!!

[Michael.R]

אתם נותנים לי השראה.

אני מעשן מגיל 16, והיום אני בן 26.

פעם האחת והיחידה שעשיתי נסיון רציני ואמיתי להפסיק סיימתי את הסיגריה האחרונה שלי ואמרתי "זהו". חתכתי.

וזה תפס למשך כמעט 4 חודשים. בשבוע הראשון הייתי ממש בלחץ, אבל עם הזמן זה ירד. ואחרי חודשיים כבר לא רציתי לעשן. לא היה את הדחף.

ואז כל זה נדפק איכשהו. הייתי שיכור ערב אחד ועישנתי. אמרתי "פעם אחת לא נורא" ואחרי זה קראו לי למילואים, ושם קפה שחור לא הולך בלי סיגריה.

ואז חזרתי וכבר המשכתי לעשן רגיל. FAIL.

 

אני הולך להפסיק שוב בקרוב. אולי אנסה את הכדורים.

הפעם אני חייב להצליח.

[Night Driver]

אני הפסקתי פעמיים.

 

התחלתי בצבא וההפסקה הראשונה היתה בגיל 32. ההפסקה היתה פשוט החלטה וזה היה קל מאוד באופן מפתיע. אחרי שנתיים ללא סיגריות כשהייתי בשיקום אחרי תאונה התפתתי לסיגריה והדרך חזרה היתה מהירה מאוד.

 

לפני כשנתיים וחצי החלטתי לנסות אלקטרונית ואיתה תוך כחודשיים ירדתי לנוזל נטול ניקוטין לחלוטין. מהר מאוד שמתי לב שאני פשוט צא נוגע בה.

 

בשנה הראשונה הייתי אדיש לעשן הסיגריות אבל היום כבר מפריע לי אם מעשנים לידי באוטו או בחדר סגור.

 

בשני ך

[hans]

לחץ חברתי לעשן יהיה בכל מקום עבודה. שום דבר לא ישנה את זה.

בסופו של דבר הכול באופי - כולנו מכירים את אלה שנופלים שוב ושוב

בין סדנאות יוגה למיניהן, ומאידך, חבר טוב ולא צעיר בכלל (60 פלוס)

עבר בבת-אחת מקופסה וחצי ביום לאפס, כבר כמה שנים טובות.

 

הכול בראש.

[vadim6385]

לפני שנתיים, ביבי ושטייניץ עזרו לי להפסיק לעשן, ולפיד עזר לי לא להישבר. איך? ראיתי את המחירים במכונת סיגריות בעבודה ואמרתי זהו.

 

סיימתי את הקופסה שהייתה לי, זרקתי את הבדל סיגריה האחרון, ומאז זהו. בשבועיים הראשונים הייתי לוקח מסטיק בכל פעם שהיה בא לי סיגריה (מסטיק אורביט פשוט, היה לי חתיכת סטוק של זה), אחרי שבועיים התחילו לי כאבי בטן מהמסטיקים, אז הפסקתי גם עם זה. עכשיו, בכל פעם שאני עומד/יושב בחוסר מעש, אני מתעסק עם הטלפון (ברוך אתה גוגל בורא האנדרואיד).

 

האם עברתי סדנת גמילה כלשהי? לא, אני לא מאמין בזה, גם לא קראתי ספר של האיך קוראים לו שאני לא מוכן לפרסם כי לא משלמים לי. האם ציינתי יום וערכתי טקס? לא ממש, אני אפילו לא זוכר מתי בדיוק הפסקתי, לפני שנתיים בערך.

 

אולי עזר לי זה שאני לא הייתי מעשן בבית ובאוטו, ושאני לא שותה אלכוהול.

[eyali23]

אני "גמול" כמעט 3 שנים הייתי מעשן קופסא ליום ,גדלתי בבית מעשן הייתה לי טראומה מהסיגריות היינו שרים להורים שלי "אנחנו במסך עשן..."

אני זוכר שהם היו צובעים את הבית כל שנה בגלל שהקירות היו מצהיבים מהניקוטין בעיקר התיקרה.

התחלתי לעשן בצבא בגלל החברה.

הפסקתי כשנולד הילד פשוט זרקתי את החפיסה,חזרתי קצת לעשן בעקבות מוות במשפחה (לא מהסיגריות).

אני לא קונה בעיקר משונרר מחברה שכן מעשנים 1 או 2 בשבוע.

הכי קשה בהפסקה למי שמתחיל הפסקה זו השיגרה שהייתה עם קפה אחרי אוכל בבוקר באוטו.

חשוב לשנות הרגלים זה ממש מקל על הגמילה.

אשמח לתת עוד טיפים ותמיכה.