גיבוב גיטרות מותאם לפורום רכב

[אנלוגי]

כמו שהבטחתי בהודעה הזו, שרשור גיטרות. בתוך פורום רכב אנחנו חיים, אז זה לא מרגיש ראוי סתם לדבר על גיטרות.

 

כמו עם מכוניות, מה שהרבה פעמים מוביל את הקניה זו אהבה לפעמים לא ברורה לגמרי. היא יכולה להאפיל על שיקולים רציונלים. כמו עם מכוניות - הנהג המיומן והמקצועי יודע בדיוק מה לקנות כי זה מה שמתאים לו, מה שהופך את החיבור נהג/מכונית למכונה אחת משומנת ויעילה.

החובב לאו דווקא צריך את התוצאה המושלמת אובייקטיבית. אין לו עניין בזמני מסלול או קוים מדוייקים. הוא רוצה לחייך בבוקר כשהוא יורד לחניה, לנהוג סתם כי כיף לו בתוך האוטו ולהסתכל עליו שעה ארוכה אחרי שהגיע למחוז חפצו.

 

אז הנה החניה שלי:

 

הראשונה היא פנדר טלקסטר, אמריקן סטנדרט. נרכשה בשנת 95' אחרי קיץ מפרך של עבודה בגיל 16. היא הייתה חלום אז, הלמבורגיני קונטאש שלי. עם השנים היא קצת הדרדרה בעיני בסולם האקזוטיקה, והיום היא התייצבה על מעמד של לנד קרוזר פראדו. דור ראשון כמובן. יעילה בטירוף, אמינה, מוצקה, תעשה כל מה שאני רוצה בכל יום נתון. מחוברת למגבר מרשל היא מספקת לי הכל, מצלילים נקיים ושקטים בשעת לילה מאוחרת כמו שיוט בכביש 6, עד דיסטורשנים מלוכלכים כמו מעלה טוב בנגב, או אוברדרייב בלוזי נהדר טוב כמו טיול ביער קק"ל לקראת שקיעה. גם המראה דומה, רבוע, פשוט וקלאסי. בקושי בשימוש בימים אלה, משמשת בעיקר לטיולי שטח (דיסטורשן) כשקופץ הקוף. היום כנראה הייתי קונה אותה בצבע אחר, אבל לעולם לא אוותר על מקומה בחניה.

 

 

השניה היא משהו מזרח גרמני. כנראה יוצרה ע"י חברה בשם Musima שעברה מהעולם מזמן, ככל הנראה בשנות ה-60 או ה-70 המוקדמות. נקנתה בברלין מאהבה במבט ראשון, ובמבט בלבד, כיוון שלא ממש הייתה במצב נגינה. 150 יורו, ששכנעתי את עצמי שייעלמו בחשבון הכולל של הטיול. צדקתי. עברה שיפוץ בארץ וקיבלה חיים חדשים.

זוהי כמובן הפורשה 911 שלי. משנות ה-70. יפהפיה אמיתית, קלאסית, חלום של שנים (הסגנון הזה, Archtop). פורטת על כל מיתרי החשק שלי, אבל כשנכנסים ומתניעים זה סיפור אחר. קשה מאוד לכיוון מדוייק, קשה לנגינה, צריך להיות נהג מיומן עם יד שרירית. טעות קטנה והיא מעיפה אותך קיבינימט. אני לא מיומן, אבל מדי פעם הכל מתחבר והיא תענוג צרוף. יש לי תוכניות להעביר אותה מקצה שיפורים שיהפכו אותה לכלי נגינה מוצלח יותר, מקביל להחלפת מתלים בפורשה (?). יכול להיות שכמו ב-911, כלום לא ממש יעזור וזה האופי שלה. ככה או ככה, בשביל הרגעים הקצרים שהיא מתחברת לי בול, ובגלל שהיא עושה את החניה כ"כ יפה מקומה מובטח לשנים ארוכות קדימה.

 

 

השלישית, אחחח השלישית. Framus אקוסטית קטנה ומגניבה עד דמעות שקניתי בשוק פשפשים בוורשה באיזה 30 ש"ח. צוואר שבור בחיבור לגוף, מכוונים חסרים, חבוטה ומלוכלכת. סחבתי אותה כמו שהיא בלי נרתיק במטוס. עברה שני שיפוצים בארץ, אחד מחורבן והשני מצויין. הוסבה למיתרי ניילון בעצת המשפצת השניה, החלטה שבזכותה הפכה לנסיכה שהיא, ובזכותה יש לי רק כתובת אחת לתיקון גיטרות בארץ. פרטים בפרטי.

מהי? היה לי קשה להחליט עד שראיתי את השרשור הזה. כמובן! זוהי החיפושית 62' שלי. גם היא הייתה מוזנחת וחיכתה למושיע. היא בערך באותו גיל או אפילו זקנה יותר, שואבת השראה משנות ה-40. קטנה, אולדפאשן אמיתית, בעלת גב מעוגל. בנויה גס וכפרי אך עם המון עידון ויד אוהבת. עיצוב קלאסי שלא נס ליחו. כמו החיפושית, גם היא מטרטרת קצת, מזייפת קצת, נוסעת לאט, אבל מגיעה לכל מקום. יש לה צליל יחודי רק לה. היא נכנסה לי ללב בצורה שלא חשבתי אי פעם שגיטרה תיכנס. לא חובב חיפושיות באופן כללי, וגם לא חיבבתי מיתרי ניילון מעולם - אבל גיליתי שיש יוצאות מן הכלל.

היא הגיטרה שאני מנגן בה הכי הרבה. מתאימה מאוד לנגינה שקטה על הספה, בדיוק כמו זחילה ב-60 קמ"ש באיזה כביש צדדי בשרון. מתאימה כמו כפפה לסגנון הנגינה שלי, בלי מפרט, פולק/בלוז רגוע. הזמנתי לה אתמול באיביי מיתרי ניילון שחורים שיתנו לה מראה וינטג'י עוד יותר ואמורים להתאים עוד יותר לאופי הצליל שלה. מגיע לה, היא שיפרה לי מאוד את יכולת הנגינה בזכות שעות של אימון, כ"כ נהנה ממנה, אני חושב שאפילו עיצבה לי את סגנון הנגינה. לא תגיע לעולם ליום מסלול, הוא הופעה על במה. לא אוהב לראות אף אחד נוהג בה, תמיד נראה לי שמתעללים בה. לא תימכר לעולם בשום מחיר שהוא.

 

 

 

מוזמנים כמובן לשתף בחניה שלכם.

[locomotive]

רק קפצתי כדי לומר שאני עוד אחזור לכאן עם הסטוק שלי ברגע שאגיע הבייתה.

[locomotive]

אני משער שגיטריסטיי הפורום ביצעו הסבה מקצועית לתוף מריים.

על המיטה מונחת הגיטרה הכי ותיקה שלי, היא חוגגת 20 שנים,

אימא שלי קנתה לי אותה ליום הולדת 11 כשאמרתי לה שאני מעוניין ללמוד גיטרה.

הגיטרה עלתה 220 ₪ בזמנו ואני עדיין זוכר את הקושי שהיה לאימי לשלם עליה.

הגיטרה הזו ליוותה אותי לאורך הילדות וגיל ההתבגרות והחליפה את תיק בית הספר,

על עץ הגיטרה חרוטים משפטים מתקופות שונות בחיי וכל ססמא שכזו זורקת אותי

לזכרון אחר.

נכון להיום היא לא בשימוש אך היא חלק בלתי נפרד מהחיים שלי.

 

היו בבעלותי המון גיטרות, חלקם מעניינות וחלקם פחות. אך כרגע אדבר

רק על מה שמופיע בתמונות כי הן נמצאות היום איתי

 

בערך לפני חמש שנים הלכתי כהרגלי לקנות מיתרים לגיטרות, בצד החנות הבחנתי

בקבוצת אקוסטיות עומדות בחצי ירח ובינהם הייתה הטיילור ביג בייבי,

לא הכרתי אותה לפני כן והיא סקרנה אותי. תחילה הטלתי ספק ביכולותיה כי הרי מדובר ב3/4

קטנטנה ללא חיבור להגברה, אך הקטנה הזו הפתיעה אותי ובגדול.

היו מעט גיטרות שהתרשמתי מהן בצורה כזו והטיילור היא אחת מהן.

נכנסתי לקנות מיתרים ויצאתי עם גיטרה...אבל זה בערך הסיפור של

כל הגיטרות שהחזקתי, הכל היה אימפולסיבי.

 

הטיילור כישפה אותי וגרמה לי לבצע פשע בל יתואר, היא גרמה לי

למכור מספר גיטרות אחרות שהיו בבעלותי ולפנות לקטנטנה הזו את

המרחב שלהם.

לאחר שמכרתי מספר גיטרות מיררתי בבכי והבנתי שמכרתי חצי ממני,

וכאן צצה לפתע בבואה של זקן סיני חכם שאמר לי "גיטרות לא מוכרים"

בסינית זה נשמע יותר עוצמתי.

אבל אלו החיים וממשיכים הלאה ואני מקווה שמי שרכש ממני איזו גיטרה

מבין שיש בידיו נכס. לא פחות.

 

רגע לפני הולדת בני השני הרגשתי שעלי לקנות עוד גיטרה מפני שכפי

שאני מכיר את עצמי לעולם לא הוכל להרשות לעצמי עוד גיטרה על חשבון הילדים,

התקציב שלי היה נמוך כ3k וחשקה נפשי בחשמלית,

גיטרה שפזלתי לכיוונה הייתה gretsch5120, למרות שגם היא לא הייתה

בתקציב כל כך אך קרובה יחסית.

כמובן שאיני יכול להשוות אותה לסטרטוקסר סטנדרט וללס פול סטנדרט

שהיו לי וכבר אינם(הסיפור המלא באולפן שישי ) אך בטווח המחיר המדובר

ה. Gretsch הייתה האידאלית ביותר.

 

באורח פלא מצאתי מודעה ביד 2 ,בחור תל אביבי שמעוניין למכור

אותה כחדשה לגמרי בדיוק בתקציב שלי ואפילו הוא בא לקראתי בהוצאות

הדלק.

הgretsch מאוד הפתיעה אותי ביכולות שלה, הקלין שלה הוא שונה מדברים

אחרים ששמעתי והביגאבי רק תורם לנופף המיסתורין שבצלילים.

משהו שם אמר לי שבדיסטורשיין היא לא תחזיק, מישהו שם טעה בגדול.

זו גיטרה פשוט לא מוערכת מספיק וטוב שכך.

סליחה שלא השוותי למכוניות או חמאה, סתם גיבבתי לי.

 

 

 

זה לא וורוד, זה וורוד עתיק.

[psychuil]

אני עם סטאפ צנוע.

 

ESP LTD K-500 וYamaha RBX200.

 

 

 

 

 

את הבס בכלל קניתי בגרושים בשביל לשחק במשחק מחשב D:

 

ואיך אפשר ת'רד גיטרות בלי להראות

?

[Liviur]

תמונות מאוחר יותר.

יש לי 2 גיטרות כרגע בארסנל - גקסון דינקי רוורס 92 פרו יפנית (אחרונות היפניות האיכותיות שלהם) עם 2 המבקרים ופלויד של שלר שנשמעת לא פחות ממדהים ואפיפון sg Toni iommy משודרגת לסט emg 81/85 של זאק ווילד - שנשמעת כבד בטירוף (כמו כל sg עם סט אקטיבי כזה כבד) בתור הגיטרת התעללויות שלי.

הגקסון איתי מאז 96 בערך, האפיפון מ2008

 

ממגברי מרשל ביתיים נגמלתי ממזמן ועברתי לאגנייטר מנורות 20w שייחוד שלו הוא זוג מנורות 6l6 וזוג e84 (אם אני זוכר נכון את השמות) ועוד 3 מנורות בפרהאמפ - ככה שאפשר לעבור מהסאונד אמריקאי שמן לגמרי לבריטי לפנים מארשלי.

הסוליד סטייטים הביתיים זה סתם צעצועים עם וואטים שמקבילים לpmpo של מערכות של פעם...

[ceyal]

אני אמנם הקלידן בלהקה (פסנתר מגיל 5 אצל מורה רוסיה עם פסנתר כנף בסלון, כיאה וכראוי למשפחה ייקית..) אבל מאחר והילד החליט לבחור בגיטרה, פישפשנו ביחד במחסן של ההורים ומצאנו את הגיטרה הזאת של פנדר שקנה אחי לפני 25 שנה.

נשמעת נהדר והיתה צריכה רק מיתרים חדשים.

 

אין לי מושג אם היא שווה משהו אבל העיקר שהילד נהנה..

[locomotive]

היא תוצרת יפן, איכותית למדי . לא יודע לגבי שווי אך בהחלט משהו ששווה לשמור.

פרטים לגבי הגיטרה שלך שמצאתי באמצעות המספר הסידורי:

http://www.guitardaterproject.org/fender.aspx

[ceyal]

פנדר יפנית? לא ידעתי. עכשיו שהסתכלתי עליה בשביל לצלם יש חתימה של אריק קלפטון.

[locomotive]

כן, והן מאוד איכותיות, בראש הגיטרה רשום לך מייד אין יפן, תכנס לקישור שפירסמתי

בהודעה הקודמת ותקיש את המספר הסידורי שגם הוא מופיע לך שם למעלה.

היא יוצרה בשנת 93.

[Liviur]

סה"כ היפניות מהשנים האלו לרוב די איכותיות אך מסחרית לא ממש בעלות ערך יותר מדי. במיוחד פנדרים.

מה שכן - כלי ששכב כ"כ הרבה זמן - צריך סטאפ ושמשהו יעבור על הצוואר ועל האלקטרוניקה שלו ולא פשוט לשים מיתרים ולנגן.

 

ליביו

[ceyal]

נכון. שלחנו אותה לכיוון והחלפת הבורר האמצעי ועוד כמה דברים שאני לא מבין (איזה פיקפאק או משהו דומה) וחיזוק הכפתורים באמצע.

בסה"כ עלה 250 שקל עם מיתרים והמוכר אמר שהיא במצב מצויין יחסית לגיטרה ששכבה לפחות 15 שנה במחסן.

[אנלוגי]

Locomotive, ה-Gretsch מדליקה לאללה, תמיד אהבתי אותן.

 

לגבי ה Big Baby - משהו בה לא מתעכל לי לגמרי. היא נשמעת מעולה, נוחה לאללה לנגינה וזולה יחסית לאיכויות שלה. מצד שני חסר לה (עבורי, רק עבורי) האלמנט החמקמק הזה של אופי. אין לי ספק שאם הייתה יושבת אצלי בחניה הייתי מנגן בה בהנאה רבה, אבל כשיגיע היום לרכוש אקוסטית חדשה בסכום דומה אקנה משהו אחר כנראה. יד שניה בטח, עם עבר טרגי. אם להקביל לעולם הרכב בעיני היא קיה ריו 5 דלתות דנדשה, שבערך הדבר הכי רע שאני יכול להגיד עליה זה שלא אקנה אחת. אני מסייג את דברי בכך שכל ניסיוני איתה מתמצה בכמה דקות בכלי זמר.

 

לגבי הכובע ורוד עתיק, זה סיפור אחר. מוכר?

 

Ceyal - אהבתי את ההונדה אקורד 93' שלך, יפנית בסגנון אמריקאי, יעילה ואמינה. כמו יפנית, גם אחרי שנים של ישיבה במחסן - רענון קל והיא מוכנה לעוד שנים ארוכות של נסיעה.

 

psychuil - אין לי רעיון לכלי רכב עבור הכלים שלך. אני מצטער, אבל תודה על השיתוף!

 

Liviur - קדימה, תמונות של הדריפטרית היפנית המשופרת ושל הקאמרו שנות ה-80 המשודרגת (אני פתוח כמובן לתיאורים אחרים).

 

 

 

שכחתי בהודעה שלי את הסוויפט החבוטה שניצלה מגריטה, חבר שעבר דירה רצה לזרוק אותה לפח, ורחמן כמו שאני ישר אימצתי. לא יודע לנגן בה, אפילו לא לכוון אותה, היא מקשטת את העמוד שבאמצע הדירה שלי.

כאן היה לי ממש קל להחליט איזה רכב היא, היא באמת מתוצרת סוזוקי.

 

[Liviur]

תמונות

האפיפון.

[Liviur]

הגקסון.

[locomotive]

למי קראת קיה ריו 5 דלתות?!

אם כבר הייתי הולך לכיוון של קרייזלר קרוזר. תזכור את המילים שלי:

בעוד 10 שנים כשהטיילור תהיה חבוטה ועם סיפור או שניים, אתה תשנה את דעתך.

 

ב98' נכנסתי לכלי זמר וקניתי פנדר סטרטוקסטר אמריקאית ב3800 ₪ מתצוגה.

לא היה בה כלום מיוחד, סטנדרטית לחלוטין, אפילו הפיקאפים היו סטנדרטים זוועתיים.

הייתה איתי כמעט עשור ומלבד החלפה לפיקאפ של דימרציו לא עשיתי לה דבר.

סה"כ גיטרה פשוטה מפס ייצור המוני שמכרתי ב 2000 ₪ יותר ממה שרכשתי אותה.

אני אומר בפה מלא שהביג בייבי, עד כמה שזה נשמע דפוק, הרבה יותר ייחודית מאותה סטראט.

והיה לי המון כבוד לסטארט.

אם השרשור ימשיך אחשוף את ההקלטות שביצעתי עם הסטראט בשילוב עם אקוסטית 12 של פנדר.

 

הכובע הוא מסיפור אחר,

באחד מימיי החורף הקרים שהיתי בבית חמתי עד מאוחר, כשרציתי להתקפל חזרה לביתי

חיכה לי קור שועלים בחוץ. חמתי הביאה לי את הכובע שלה יחד עם כפפות ואמרה לי שגם ככה

מאוחר ואין אף אחד בחוץ שיראה אותי.

לאחר שהתגברתי על המבוכה החלטתי לאמץ את הכובע ואני חובש אותו בגאון באירועים מיוחדים.