טריומף גלבוע: נוע תנוע!

[A110]

תקציר הפרקים הקודמים:

 

בתחילת 1967 השיקה חברת אוטוקרס מטירת כרמל את המשפחתית החדשה שלה: גלבוע-טריומף 12/50. זה קרה כשנה לאחר שהפכה לחברת-בת של חטיבת סטנדרט-טריומף בקונצרן ליילנד הבריטי. חלומו של יצחק שובינסקי, הרוח החיה מאחורי אוטוקרס, התגשם. סוף סוף היתה למפעל שלו ההילה הבינלאומית אותה חיפש קרוב לעשר שנים.

 

הגלבוע היתה הראשונה שהשתמשה בערכות של טריומף, שנשלחו מקובנטרי החל בחודש יולי 1966. היא הציגה מרכב ארבע דלתות, מודרני אמנם אבל שלא כמו הסוסיתא והכרמל מהדור הקודם - חסר כל חן. כהיום כן אז, זוג דלתות אחוריות היו המפתח לפריצה לשוק בו לא הצליחה אוטוקרס, זה של הרוכשים הפרטיים, להבדיל מאלו המסחריים.

 

הדבקת האותיות TRIUMPH בחזית לא שיפרה בהרבה את הסקס-אפיל של אוטוקרס. תחילה פרצה מלחמת ששת הימים, והיצור הופנה בלעדית כמעט לטנדר סוסיתא 1500 של צה"ל. בכל זאת, עד נובמבר יוצרו 151 גלבועים. נראה שאוטוקרס ציפתה למכירות של 200-250 יחידות בשנה. זה לא קרה. ציבור הלקוחות לא ראה בגלבוע חלופה ראויה לרכב משפחתי, והפנה לה עורף. המחצית הראשונה של 1968 סימנה את היציאה מהמיתון והיתה פנטסטית לאוטוקרס, אבל רק 27 גלבועים יוצרו באותה תקופה, חלקם כבר עם מנוע ה- 1300.

 

באוטוקרס הופיעה גם מתחרה מבית - טריומף 1500. הפרש המחירים היה אמנם עצום - הטריומף עלתה 14,890 ל"י, שהם 30% יותר מאשר הגלבוע, אך היו לקוחות שזה לא הפריע להם. משרד הבטחון, למשל. בסוף ינואר 1968 הזמין אגף האספקה עשרה גלבועים. רק אחד - צ181000 - סופק בסופו של דבר. יתר תשע המכוניות הוחלפו, ניחשתם נכון, בטריומף 1500.

הצלחתה של ה- 1500 (עד קיץ 1969 הורכבו 911 יחידות כאלו), עמעמה את הצורך בגלבוע הכושלת. בעוד שגרסת שתי הדלתות - הכרמל דוכס של 1967 - המשיכה לצעוד עד 1975, באוטוקרס ויתרו על הגלבוע כבר בסתיו 1969, לאחר 328 יחידות בלבד. הכמויות הקטנות דנו את הגלבוע לאבדון. המכוניות הלכו והתמעטו, וכיום לא נותרה אף אחת עם רשיון בתוקף.

 

הסיפור התחדש בנובמבר בשנה שעברה, עת מצאו אנשי "פיברקלאב" גלבוע מדגם 1967, בליבו של יער חדרה. עם הנסיון שנצבר בפיברקלאב, נעלה את הגלבוע הזו לכביש. החזרת עטרה ליושנה? קשה לומר. היא פשוט לא היתה שם מעולם.

 

מה בתמונות? נכון לעכשיו פורקה שלדה והמרכב נשלח לשיקום ב"טל פיברגלאס" (חברה שעוסקת בשיקום מרכבי פיברגלאס מאז 1964). בשלב הבא ישלחו חלקי השלדה והשלדה עצמה לשיקום וניקוי, ויאספו חלקי הפנים הספציפיים הנחוצים לגלבוע. אנחנו כבר רוצים לראות אותה נוסעת!

[מוטיקוביה66]

יוחאי נוע תנוע

יש משהו שלא מסתדר בשלדה. בנות היצור של המכונית עוד לא היו מושבי פלסטיק!

[XOFIRX]

מה קרה לכם בעלי הסוסיתות בזמן האחרון ?? כמה שרשורים על סוסיתות !

האם האביב והפריחה בשילוב הפיבר גורם לכם להיתגרד ומעורר אתכם ?

[hearse]

מה קרה לכם בעלי הסוסיתות בזמן האחרון ?? כמה שרשורים על סוסיתות !

האם האביב והפריחה בשילוב הפיבר גורם לכם להיתגרד ומעורר אתכם ?

 

 

קצת גאווה לאומית

 

זה תמיד עוזר במצב רוח

[דרור]

אני ממש מתפעל מכמות הסוסיתות שמשופצות בימים אלו .

לא זוכר בעבר כל כך הרבה סוסיתות שמשופצות בזמן נתון .

 

מעורר גאווה .

 

אכן , גאווה לאומית ,

הסוסיתות קמות לתחיה !!!!

 

יישר כח לכל המשפצים .

 

בהצלחה לכולם .

 

דרור .

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

 

XOFIRX כתב:

מה קרה לכם בעלי הסוסיתות בזמן האחרון ?? כמה שרשורים על סוסיתות !

האם האביב והפריחה בשילוב הפיבר גורם לכם להתגרד ומעורר אתכם ?

 

 

 

קצת גאווה לאומית

 

זה תמיד עוזר במצב רוח

[Daniel.K]

ב ה צ ל ח ה ! אחלה מועדון הקמתם לכם

[lulisa]

מעורר גאווה .

 

אכן , גאווה לאומית ,

חוששני שהחמצת את הציניות בתגובתו של רענן. לא רק שכל המכוניות שהורכבו בארץ לא היו "תוצרת הארץ" אלא בעיקרם קיטים שהורכבו בארץ, עם ערך מוסף אפסי, קיטים של מוצרים שתוכננו ויוצרו בחו"ל, אלא שרובם היו של חברות נואשות בסוף דרכן שניפטרו כאן מתוצרת שלא היה לה ביקוש. אוטוקרס אפילו נחשבה לחטיבה ב"טריומף" הבריטית - שלא בחלה בו בעת להתחרות בה ישירות ואף הביסה אותה - היא עד כדי כך זלזלה בה.

אפילו האפליה הבוטה במיסים לא עזרה להציל את המוצרים הללו והלקוחות העיקריים היו "לקוחות שבויים". אין כאן שום מקום לגאווה - שלא ללכת קצת יותר רחוק...

לגל השיפוצים שתי סיבות: האחת - זה שיפוץ יחסית קל מסיבות שכבר נזכרו פעמים רבות; והשניה נוסטלגיה, יותר געגועים לאבא או לסבא מאשר לתקופה או מוצר שטוב שעברו מהעולם.

היחידים שהכרתי שהתגאו בסוסיתא קוביה שלהם היו ילדיו של מרטין בראון, הנהג של הקונסוליה האוסטרלית והבעלים הקודם לי של 26-069. הם התביישו נורא בטרנטה המשפחתית בה נסעו בשבתות לחוף הים של פלמחים, וחשו שכבוד המשפחה ניצל כשאביהם מכר לי את הרובר וקנה במקומו קוביה.

[השושנים]

סבתא ננה אומרת:

 

"כל קוץ בעיר הוא פרח במדבר ובאין בשמים ציפור שיר, גם התחת יחשב זמיר..."

 

גאווה של עניים אבל עניים שלנו! - רן

[adig1971]

סבתא ננה אומרת:

 

"כל קוץ בעיר הוא פרח במדבר ובאין בשמים ציפור שיר, גם התחת יחשב זמיר..."

 

גאווה של עניים אבל עניים שלנו! - רן

 

 

רן, מילים כדורבנות

 

אנשי הסוסיתא אנשים צנועים

[lulisa]

סבתא ננה אומרת:

 

"כל קוץ בעיר הוא פרח במדבר ובאין בשמים ציפור שיר, גם התחת יחשב זמיר..."

 

גאווה של עניים אבל עניים שלנו! - רן

לא מסכים.

אלו שקנו\השתמשו בסוסיתות באותם ימים לא היו עניים. קצינים בצבא, פקידי סוכנות... ובעיקר - זה לא היה שלנו אלא כאילו שלנו.

[השושנים]

הלביא שלנו, הכפיר שלנו, המרכבה שלנו, העוזי שלנו, הגליל שלנו, וגם הסוסיתא שלנו

אני לא נותן לשום עובדה לבלבל אותי!

מי מזמין אותי לסברה? - רן

[און יעקבסון]

חוששני שהחמצת את הציניות בתגובתו של רענן. לא רק שכל המכוניות שהורכבו בארץ לא היו "תוצרת הארץ" אלא בעיקרם קיטים שהורכבו בארץ, עם ערך מוסף אפסי, קיטים של מוצרים שתוכננו ויוצרו בחו"ל, אלא שרובם היו של חברות נואשות בסוף דרכן שניפטרו כאן מתוצרת שלא היה לה ביקוש. אוטוקרס אפילו נחשבה לחטיבה ב"טריומף" הבריטית - שלא בחלה בו בעת להתחרות בה ישירות ואף הביסה אותה - היא עד כדי כך זלזלה בה.

אפילו האפליה הבוטה במיסים לא עזרה להציל את המוצרים הללו והלקוחות העיקריים היו "לקוחות שבויים". אין כאן שום מקום לגאווה - שלא ללכת קצת יותר רחוק...

לגל השיפוצים שתי סיבות: האחת - זה שיפוץ יחסית קל מסיבות שכבר נזכרו פעמים רבות; והשניה נוסטלגיה, יותר געגועים לאבא או לסבא מאשר לתקופה או מוצר שטוב שעברו מהעולם.

היחידים שהכרתי שהתגאו בסוסיתא קוביה שלהם היו ילדיו של מרטין בראון, הנהג של הקונסוליה האוסטרלית והבעלים הקודם לי של 26-069. הם התביישו נורא בטרנטה המשפחתית בה נסעו בשבתות לחוף הים של פלמחים, וחשו שכבוד המשפחה ניצל כשאביהם מכר לי את הרובר וקנה במקומו קוביה.

 

ישראל, את הציניות לא פיספסת, אבל חוששני שיצאת בהנחה מעט גורפת ומטעה לגבי המכוניות הישראליות. נתחיל ממה שאנו מסכימים: התוצרת של אוטוקארס ורום כרמל שווקה בעיקר לקהל שבוי והייתה נחותה משמעותית מהמקובל גם בעת ההיא. מצד שני, היא הוכיחה את עצמה בסיבוב השני של חייה (כמכונית יד שניה) כאמינה ועמידה ובסיבוב השלישי (אספנות) כאחת ששורדת וקל מאוד לשפצה.

ועכשיו לנקודות המטעות:

1. המכוניות של אוטוקרס שונות משאר המכוניות שהורכבו פה, שהגיעו כקיטים מושלמים ורק הורכבו כאן. אמנם הקוביה הראשונה תוכננה באנגליה, ומשם הגיעה גם יחידת הכוח, מערכת חשמל ועוד כמה דברים, אבל ייצור השלדה, המרכב ועוד הרבה חלקים אחרים יוצרו כאן בארץ. החל מסוסיתא 12, גם התכנון של המרכב נעשה כאן בארץ. ולקנות יחידות כוח מושלמות מיצרן אחר - זו לא בושה. זו עובדה שקיימת עד עצם היום הזה. בקרב יצרני קיט קאר ועד מכוניות-על כמו מקלארן.

2. בריטיש ליילנד קנתה אחוזים באוטוקרס, ונתנה לישראלים נגישות למדף החלקים שלה. היא ממש לא התחרתה בה. מי שהרכיב את הטריומף בארץ היו אוטוקרס. יתרה מזאת, לפי מחקרו של יוחאי שנער ניסו הבריטים לשכנע את שובינסקי לוותר כליל על מכוניות הפיברגלס לטובת קיטים מושלמים של טריומף שיגיעו מאנגליה. כלומר, להיות אחד ממפעלי ההרכבה הרשמיים של החברה האנגלית. אבל שובינסקי סרב והמשיך לייצר סוסיתא, אבל עם חלקי טריומף.

3. הסיבה שטריומף 1300 הצליחה יותר מאשר הגלבוע, הייתה פשוטה. הגלבוע הייתה מוצר בוסר לא מוצלח ובמקום להמשיך לפתח אותו, המפעל ויתר עליה.

 

וציניות בצד: בתור אחד שנוסע על תוצרת הארץ שכזו כיום, אני יכול להעיד בגוף ראשון כמה אמוציות מעוררת המכונית הזו בקרב הצופים בה. כל מי שעוצר אותי, טורח לספר שהייתה ל-אביו/דוד/חבר/בוס/לו מכונית כזו וכמה הוא זוכר אותה לטובה. אז נכון שכמכונית היא הייתה כישלון, אבל היא בהחלט מעוררת גאווה מקומית. וכן, היא משלנו.

 

אני מציע לך לקרוא מאמרים של יוחאי שנער בנושא זה.

[דורון סגל]

און כתב:

"וציניות בצד: בתור אחד שנוסע על תוצרת הארץ שכזו כיום, אני יכול להעיד בגוף ראשון כמה אמוציות מעוררת המכונית הזו בקרב הצופים בה. כל מי שעוצר אותי, טורח לספר שהייתה ל-אביו/דוד/חבר/בוס/לו מכונית כזו וכמה הוא זוכר אותה לטובה. אז נכון שכמכונית היא הייתה כישלון, אבל היא בהחלט מעוררת גאווה מקומית. וכן, היא משלנו."

 

זה בדיוק התבלין של התמצית בתחביב שלנו. להיות בעלים גאה של רכב נוסטלגי שכמעט כל אחד מאיתנו קשור כך או אחרת למכונית כזו.

לעשות "חשבון כורדי", בדיעבד, לדעתי סותר את מטרת התחביב. החשבון הנכון, אם בכלל, צריך להיות בהתאם לתקופה, לתנאים, לסיבות לעשיה בזמנו וכו'.

 

איך אומר בני ל', הוא יכול לקנות את כל החומרים לעוגה, לקרוא את המתכון ולערבב.... מקסימום תהיה יציקה. צריך את זהבה בשביל שזו תהיה עוגה טעימה...

[השושנים]

מה שמביא אותנו לשאלה מאד פילוסופית מה היה קורה אילו...

 

תעשיית הנשק שלנו התפתחה והגיעה לאן שהגיעה כי לא הייתה לנו ברירה,

ההחלטה להשקיע שם נבעה משיקולים שונים ומשונים והעובדה שהפכנו

לאורים ולתומים של התעשייה, מעלה מחשבה מה היה קורה בתחום הרכב

אם היינו צריכים להישען רק על תוצרת מקומית?

 

לאן הראש היהודי, היכולות המוכחות, הידע, היה יכול להוביל אותנו במציאות

קצת אחרת?

 

האם רכב יוקרה/רכב על/ רכב שטח ישראלי נטו הוא פנטזיה?

 

יש היום מס' רכבים ישראלים שמיוצרים ומיוצאים לחו"ל למשימות שונות,

יש לנו את מיטב המהנדסים והמתכננים בכל התחומים, יש לנו סדנאות עיצוב

ואנשי מקצוע מהשורה הראשונה, תעשיית צמיגים, יצור שמשות לרכב, אופטיקה,

אלקטרוניקה, צריך רק לתת להם קרקע פוריה, תעדוף וגב ותיראה לאן שנגיע.

 

אולי אין הצדקה כלכלית לטווח הקצר, אבל אם נסתכל קצת יותר רחוק אולי

גם לנו תהיה פעם תעשיית רכב ראויה לשמה? - רן

[raven1222]

הלביא שלנו, הכפיר שלנו, המרכבה שלנו, העוזי שלנו, הגליל שלנו, וגם הסוסיתא שלנו

אני לא נותן לשום עובדה לבלבל אותי!

מי מזמין אותי לסברה? - רן

 

רן, יש המשך לנשקים -יריחו, נגב, תבור וההמשך יבוא.

לגבי בעלי הסוסיתות, אולי בתחילה אלו שקנו חדשות או קבלו אותם ממוסדות המדינה נחשבו ליותר אמידים. בוא נקרא להם מעמד הביניים כי העשירים נסעו במכוניות יותר משודרגות ויקרות .

הכרתי הרבה אנשים שקנו ונסעו בסוסיתות משומשות שהיו אנשים פשוטים מן השורה כי זה היה רכב פשוט זמין נפוץ וזול.

לדוגמה הטנדר שלי שנת ייצור 1974 שירת בצבא 4 שנים עד 1978 עת נמכר לאזרחות .אז נקנה ע"י אבי ז"ל שהיה אדם צנוע ולא עשיר שנסע בו 18 שנים ברציפות . הרבה ישראלים גדלו לצד הסוסיתות לדורותיהן וגם אם היא הייתה סלט של חלפים מיובאים שזה עוזר היום מאד מכיוון שיש היצע רב לחלפים חדשים בגלל סמיכותה להרלד ןלספיטפייר.

לא לשכוח שהרבה מהרכב יוצר בארץ עובדה שפרנסה הרבה עסקים : המרכב מהפיבר יוצר כאן, הארגז לטנדרים, דלתות אחוריות, השלדה יוצרה בארץ, גם במפעל מרכבים , מערכת הפליטה מפעלי גומי שיצרו מוצרי גומי שונים ,אטמים ועוד. היה גם את מפעל "הדייקן" בכפר סבא שייצר הרבה מפרקי הגה ופרונט תחליפיים לרכבים וגם לסוסיתות והרשימה עוד ארוכה.

לדעתי זה פרק יפה בתולדות ייצור הרכב בישראל, וגם אם הרכב אינו פאר הטכנולוגיה יש לו אישיות רבה.

בברכה אריק