טריומף גלבוע: נוע תנוע!

[A110]

חוששני שהחמצת את הציניות בתגובתו של רענן. לא רק שכל המכוניות שהורכבו בארץ לא היו "תוצרת הארץ" אלא בעיקרם קיטים שהורכבו בארץ, עם ערך מוסף אפסי, קיטים של מוצרים שתוכננו ויוצרו בחו"ל, אלא שרובם היו של חברות נואשות בסוף דרכן שניפטרו כאן מתוצרת שלא היה לה ביקוש. אוטוקרס אפילו נחשבה לחטיבה ב"טריומף" הבריטית - שלא בחלה בו בעת להתחרות בה ישירות ואף הביסה אותה - היא עד כדי כך זלזלה בה.

אפילו האפליה הבוטה במיסים לא עזרה להציל את המוצרים הללו והלקוחות העיקריים היו "לקוחות שבויים". אין כאן שום מקום לגאווה - שלא ללכת קצת יותר רחוק...

 

תעשיית הרכב הישראלית, ובוודאי זו שניסתה "לייצר" כאן מכוניות, היתה פשוט תכנון מס. לא יותר ולא פחות. קישון בגאוניותו הגדיר זאת (בהתייחסו לאוטוקרס דווקא, למרות שזו רק שכפלה ושכללה את השיטה) בתמצות ובמדויק: "המונח הכלכלי המלא הוא 'מחזור אמצעי התשלום מכיס משלם המסים למאגר הצמרת באמצעות שובינסקי'".

 

אני לא מחזיק בדעה שליילנד זלזלה באוטוקרס. היא ראתה בה כלי יעיל לדריסת רגל בשוק ייצוא נוסף אחד, לפחות. יש לכך לא מעט ראיות ואחת המעניינות שבהן היא שליילנד המשיכה למכור קיטים לכונס הנכסים עד לפברואר 1974, כשנתיים וחצי לאחר "ניתוק היחסים" הרשמי.

 

שובינסקי, להבדיל מקישון, נהג לפזם בכשרון בכל משרד ממשלתי פרקים מהמחזמר "אוטוקרס, יצרנית הרכב היחידה בישראל" (בעקיצה ברורה ומכוונת למתחרהו ממזרח, אפרים אילין) אך את המוצרים שייצר ראוי אולי להכתיר בתואר non-vehicle, "לא אוטו", גם אם התכולה המקומית שבהם עלתה עם השנים, והגיעה לשיא ממש לקראת סגירת רום כרמל.

 

אז מה הערך בשימור של המורשת החבוטה הזו? את התשובה לשאלה הזו אני משאיר לאחרים.

[lulisa]

"המונח הכלכלי המלא הוא 'מחזור אמצעי התשלום מכיס משלם המסים למאגר הצמרת באמצעות שובינסקי'".

 

שובינסקי, להבדיל מקישון, נהג לפזם בכשרון בכל משרד ממשלתי פרקים מהמחזמר "אוטוקרס, יצרנית הרכב היחידה בישראל" (בעקיצה ברורה ומכוונת למתחרהו ממזרח, אפרים אילין) אך את המוצרים שייצר ראוי אולי להכתיר בתואר non-vehicle, "לא אוטו", גם אם התכולה המקומית שבהם עלתה עם השנים, והגיעה לשיא ממש לקראת סגירת רום כרמל.

רן, אריק, און, דורון - אני שותף לדעתכם על הערך הנוסטלגי והסנטימנטלי שמיחס חלק מהציבור לסוסיתא לדורותיה. כך גם כתבתי. אפשר להסתכל על סוסיתא בחיוך ולהזכר באנשים שאהבנו, באיך שהיינו פעם צעירים ויפים.

אבל התיחסתי ל"גאווה הלאומית". וסוסיתא זה לא משהו שאפשר להתגאות בו, אולי להפך.

עבדתי שנים רבות גם בתעשיה הבטחונית וגם בתעשיית ההי טק בארץ, וההבדל ביניהן לבין אוטוקרס ומוצריה הוא כהבדל בין שמים וארץ. לא אכנס כאן לניתוחים כלכליים מדוע הרעיון להקים כאן תעשיית רכב דווקא (המתבססת על השקעות אדירות בציוד ועל עבודה זולה) היה רעיון עיועים. עובדה: לא השלטונות גרמו לכישלונו - הם החזיקו אותו בחיים בהנשמה מלאכותית זמן רב, תוך פגיעה בכלל הציבור ובמשק - ואפילו זה לא עזר.

יש ברשותי ספר בהוצאת "גינס" על קוריוזים בעולם הרכב. על אוטוקרס הם כותבים "קו יצור ידני, בגודל של קו הייצור של רולס-רויס ובעלויות דומות, המייצר מכונית עממית מיושנת".

לא ממש גאווה.

[Benni Haspel]

דעתי הצנועה היא אי שם באמצע. הסוסיתא היתה בהחלט מכונית ישראלית כי היא תוכננה עבור ישראל, יוצרה רק כאן ובהמשך כמו שנכתב גם תוכננה כאן.

זה שהיא היתה מכונית ישראלית מיותרת ברור לי גם כן. שוק הרכב הישראלי היה כבר רווי במכוניות שונות (להבדיל משנות החמישים שבהן היה אסור לייבא) ולא היתה מניעה לוותר על הטבות המס לשובינסקי ואילין ולחלק אותן בין יתר המכוניות ובכך להוזיל אותן במקצת.

אגב, אני שייך לדור שהיתה בבעלותו סוסיתא ליום יום. בשנת 1972 כזוג צעיר קנינו סוסיתא 12 סטיישן משנת 1966 והיא היתה לא רעה כלל. לאימי המנוחה היתה כרמל דוכס משופצת מהצבא וגם היא היתה בסדר גמור.

ועוד אגב, שכחתם את תעשיית האוטובוסים שחיה ובועטת. היו שני נסיונות לייצר "אוטובוס ישראלי". האחד בשנת 1981 בשם "פאיא" (פרוייקט אוטובוס ישראלי אינטגרלי) ובמסגרתו נבנו שני אבות טיפוס והנושא נזנח וכן את ה"מטאור" שהיה אוטובוס יפייפה שתוכנן על ידי "מרכבים" ועדיין נוסע כאן

בתמונה: הפאיא" כפי שצולם על ידי משתמש בשם pincas1 בקומונת אוטובוסים ב"תפוז"

 

 

[elibaba]

אני חושב שהמטאור רק "חצי נחשב" כי הוא מרכב על שלדות מוכנות של וולבו, מאן וכד'. זה נפוץ בעולם האוטובוסים.

[און יעקבסון]

ישראל, אתה קצת יותר מבוגר ממני וחווית בבגרותך את העידן של המכוניות האלו כשהיו חדשות, וברור שהקהל היעד לא ממש העריך את המכונית, אבל היא הייתה שלנו, משלנו ועל כך הגאווה.

אגב. אבא שלי היה ממתי המעט שרכשו סוסיתא חדשה. חדשה-חדשה. לא יד שניה מהצבא. היא שירתה אותנו נאמנהעשרים שנה ואבא מאוד אהב אותה והתחרט שלא רכש בשעתו את מחליפתה - רום כרמל.