צומת ''קטן'' בחיים. [כנסו יהיה מעניין]

[sperial]

הצבא לא נותן התמחות, אני באזרחות אתמחה. אפרט הלילה שאחזור מביה''ס.

לכל השאר אני ענה בפירוט אין לי זמן

 

שוב, אינך מכיר את המערכת. יש הסדרים להתמחות במסגרת הצבא, ולשם שינוי הרופא בוחר בתחום שמעניין אותו, גם אם מדובר ברפואת יילודים ופגים. כאשר מדובר במסלול שירות ארוך ההתמחות תקטע לטובת תפקיד צבאי ותתחדש לאחר השלמתו.

[ניקו פ.]

אם תתקבל ללימודי רפואה, סביר לומר שיש לך ציון פסיכומטרי גבוה, ולפיכך אתה יכול להיות מורה פסיכומטרי. עבודה מעולה, שלא מצריכה שום תואר. כל הנאמר הוא יציאה מתוך נקודת הנחה שאתה באמת עושה פסיכומטרי.

[ברווז]

תגידו כמה נערים בני 15 אתם מכירים שמתבטאים ככה? וכמה לושמדים בגיל 15 באוניברסיטה?

 

כנראה שיש כאן עסק עם בחור מחונן מאוד, וחבר'ה כאלו בדרך כלל מתחילים את התארים שלהם מוקדם מכולם, ולכן בגיל שלושים הם כבר דוקטורים לפחות.

מעניין אותו רפואה? שילך על זה.

רק חבל שיבזבז את הזמן על קורסים שלא יעזרו במטרה הזו.

 

הבחור תותח רציני, אין שום ספק בעניין.

אנרכיה, מה שלא תחליט בסוף, שיהיה לך המון בהצלחה!

[Anarchy]

הכי חשוב וכמו הרבה ישראלים למדתי את זה על בשרי.

הצבא זו מסגרת מאוד בעייתית מבחינת נהלים, כל מקום יגיד לך משהו אחר, וכשירצו ישכחו את כל מה שהבטיחו ויקחו אותך לען שיבוא להם.

זה שמישהו ולא משנה מי זה, כולל ראש אכ"א, אמר לך שידחו לך שירות, זה לא אמור שתקבל את זה.

וגם אם תקבל את הטופס ליד עדיין יכולים לקרוא לך בהודעה של חודש.

אז אל תבנה שלוש שנים קדימה את הדחיה.

 

לגבי המקצוע, להתנדב במד"א ולהיות רופא זה שני עולמות שונים, בכיתה שלי בישיבה היו לפחות חמישה שהתנדבו במד"א ונשבעו שיהיו רופאים. כמו שאתה מנחש אף אחד מהם לא הלך לשם.

 

אם זה באמת מה שאתה רוצה תלך על זה ואל תתפזר עם קורסים שלא קשורים, אני לא רואה מה הצבא עושה עם אונקולוג ילדים, אבל ניחה.

 

זה כמו שתגיד לי אל תילך ללמוד באוניברסיטה בכלל, כולם מתים בסוף.

אני לא מוצא סיבה למה להגיע בנימה כ''כ פסימית, אני אופטימי בנתיים.

אני לא נשבע שאהיה רופא, זה הדבר שאני אוהב, עוד הרבה לפני מד''א, מה שגרם לי להכנס למד''א. יש קשר את זה אי אפשר להכחיש.

בתור אונקולוג ילדים אין לי מה לעשות בצבא, זה לאחר הצבא. התמחות זה משחק ילדים, שנה +-.

יש הבדל בין לתכנן בגדול מה אתה רוצה לעשות לבין לקבוע בגיל 15 שבגיל 30 אתה תלך להתמחות בכירורגיה, שאתה בכלל לא יודע מה המשמעות של מה שאתה אומר.

 

אני רוצה עד סוף השנה להיות להיות עשיר ולצאת כל ערב עם דוגמנית על אחרת (ושזה יהיה סבבה מבחנית חברה שלי ).

 

יאללה תיכננתי. ואנחנו עוד רק בינואר. נדבר עוד שנה.

 

לסיים את הלימודים בגיל 29 זה ממש לא מילה גסה ובטח עדיף על להיכנס לא בשל ללימודים ולפרוש באמצע, או להתקע עם תעודה שלא מעניינת אותך.

אני גם סיימתי ללמוד (סוג של) בגיל 28. יש המון אנשים שרק מתחילים בגיל הזה...

 

קצת מעליב הזלזול, אני מבין קצת מה המשמעות, עברתי כמה וכמה ניתוחים במהלך החיים. אני לא ילד מושפע שרע HOUSE ומתלהב.

לא מילה גסה, אבל יש אפשרות לגמור לפני, למה לא לנצל ?!

 

לדעתי לא יהיו הרבה מעסיקים שירצו לקחת ילד בן 19 עם תואר אבל בלי ניסיון

השנקל שלי:

האם אתה בטוח, בכל מאת האחוזים, שזה מה שאתה רוצה ללמוד? האם לא יהיו לך חרטות אחר כך?

אני אומר את זה ממרומי גילי (כפול משלך) המופלג ומניסיוני עם כל הדברים שאני רציתי ללמוד, שהשתנו כמה פעמים ובסוף לא יצא לי ללמוד כלום

עצתי היא, קח לך יום-יומיים-שבוע, תיסגר על עצמך סופית, תבין שיהיה לך קשה מאד לשנות נתיב אחרי שתתחיל, ואז תחליט אם זה מה שאתה רוצה.

 

אם זה אכן מה שאתה רוצה, 3 נשמע הכי נורמלי, אבל בעירבון מוגבל- ראה המשפט הראשון שלי בהודעה זו.

ושים לב שהחיים בד"כ לא נוטים לאפשר לך ללכת בנתיב שתיכננת, אלא זורקים עליך לימונים

אני לקחתי יותר מיומיים, הדיון בפורום נפתח אחרי חשיבה מעמיקה, לא חשבתי שזה הדבר הנכון לעשות. אבל רוח השרשורים פה שברה אותי.

תתפלא, מוחות צעירים עובדים טוב יותר, ואת זה לא אני אומר.

הדבר היחיד בו אני בטוח זה המוות

 

תגידו כמה נערים בני 15 אתם מכירים שמתבטאים ככה? וכמה לושמדים בגיל 15 באוניברסיטה?

 

כנראה שיש כאן עסק עם בחור מחונן מאוד, וחבר'ה כאלו בדרך כלל מתחילים את התארים שלהם מוקדם מכולם, ולכן בגיל שלושים הם כבר דוקטורים לפחות.

מעניין אותו רפואה? שילך על זה.

רק חבל שיבזבז את הזמן על קורסים שלא יעזרו במטרה הזו.

 

לא מחונן, אני תמיד מגדיר את עצמי כאחד שיודע להתנהל יחסית, אני מעריך שכולם יוכלו לעשות דברים כאלו, רק עם התנהלות נכונה, גב מהבית ומהחבריו, ואהבה של העבודה הקשה.

 

שוב, אינך מכיר את המערכת. יש הסדרים להתמחות במסגרת הצבא, ולשם שינוי הרופא בוחר בתחום שמעניין אותו, גם אם מדובר ברפואת יילודים ופגים. כאשר מדובר במסלול שירות ארוך ההתמחות תקטע לטובת תפקיד צבאי ותתחדש לאחר השלמתו.

מכיר, אני עשיתי הרבה מאוד חקר לפני.

כנראה שיש כאלו שמבינים יותר, אבל לקטע של ההתמחות אני מודע, בצבא אני לא אשתשמש בה.

 

אם תתקבל ללימודי רפואה, סביר לומר שיש לך ציון פסיכומטרי גבוה, ולפיכך אתה יכול להיות מורה פסיכומטרי. עבודה מעולה, שלא מצריכה שום תואר. כל הנאמר הוא יציאה מתוך נקודת הנחה שאתה באמת עושה פסיכומטרי.

 

בתור סטודנס לרפואה אחד שקיבל 780, אמר לי שלהיות מדריך פסיכומטרי זה לא כ''כ צבעוני.

עבודה קשה שעות לא הגיוניות, אבל גם זאתי אופציה טובה.

[Anarchy]

בשנים הפרה הקליניות אפשר לעבוד בלי בעיה, בשנים הקליניות אי אפשר לשלב עבודה סטנדרטית יחד עם שגרת מחלקות.

 

ובלי קשר, אתה בן 15, אין לך מושג מה זה כירורגיה או אונקולוגיה או רפואה באופן כללי, קודם תלמד את המקצוע ואז תחשוב על התמחות.

יש לי טיפה מושג, ממש טיפונת, הטיפה הזאתי זאת הזיקה למקצוע, שבגלל אי-הזיקה הזאתי הרפואה נראית ככה.

גם 3 שנים של משוכורת גבוהות שווה בסופו של דבר. אחר כך אפשר להיות סתם עובד ערב או משהו כזה.

 

 

עזוב אותך משטויות. תנסה במקום המסלולי פראיירים של הצבא להתקבל למשהו בחיל מודיעין (שחקים וכו'), תראה קצת דברים מעניינים ותכיר אנשים מוצלחים. תמצא מישהו שיעביר את הפרטים שלך לאיתור חמ"ן. זה הדבר הכי טוב שאתה יכול לעשות לעצמך - תאמין לי.

 

סדרי העדיפויות שלך בחיים עוד ישתנו וכדאי שתבין שכסף חייב להיות מדורג גבוה. אם אתה רוצה חיי משפחה, אני יכול לחשוב על כמה קריירות יותר טובות מרפואה. אם אתה רוצה בכלל להגיע למצב שיש לך משפחה, כדאי שתחשוב על מקצוע שיש בו כסף. רפואה זו קריירה טובה מאוד (גם בגלל שהיא מאפשרת מעבר קל לחו"ל, ואם אתה עכשיו בן 15 אז עד שתגיע לגיל 30-35 זה יהיה נושא רלוונטי מאוד), פשוט אני לא חושב שהייתי עושה את זה במסגרת צבאית.

 

שטויות?

צמר''ת נחשב למסלול ''הבוטיק'' של צה''ל.

הכתיבה שלך מ ראה מצב בו רופאי ישראל נמצאים במצוקה כלכלית קשה, רובם ככולם חיים יותר טוב ממני ממך ומרובנו.

המסגרת הצבאית נותנת כ''כ הרבה פלוסים, כולל קורס קצינים שאני כ'''כ רוצה.

 

 

מי שאמר לך את זה צריך למלוק לו את הצוואר. אני לא יודע אם זה נעשה בכוונה או שזאת באמת טעות תמימה אבל הסיכויים שלך לקבל דח"ש במיוחד לצורך לימודים בלי שתחויב בקבע שואפים ל-0.

את מה שאני כתבתי יעידו כל ההנדסאים שלמדו י"ג-י"ד על חשבונם האישי ללא השתתפות של אגורה מצד צה"ל ובסוף חוייבו בקבע.

 

לגבי לימודים, קשה לי לייעץ לך, החיים נוטים להפתיע את כולנו. בין גילאים 17-25 המטרות שלי השתנו בצורה מוחלטת ויותר מרק פעמיים או שלוש. גם היום, כשכבר התחלתי מסלול לימודים אני יודע שבכל רגע עלול לקרות משהו שיהפוך את הקערה על פיה ואני אלך לכיוון אחר לגמרי.

 

אולי כשתלמד "סתם תואר" תשאב לנושא, או לכסף או לאלוהים יודע מה. אולי כשתסיים לימודים רפואה תחליט שזה לא בשבילך (וכן אני מכיר מקרה כזה, מישהי שבשנה שביעית החליטה שרפואה זה לא בשבילה והלכה להיות מורה).

 

אל תבין אותי לא נכון, אני לא מנסה להוציא לך את הרוח מהמפרשים. אתה נשמע כמו בחור מאוד אסרטיבי אבל אתה נשמע כמו אחד שלא בדיוק סגור על מה הוא רוצה אלא הבין מה נחשב "הכי טוב" והחליט שזאת מטרת העל שלו כי אם כולם אומרים שזה פנסי זה חייב להיות הדבר הכי נכון לעשות.

 

לא מוציא רוח מהמפרשים, בסה''כ המטרה שלך היא נטו לעזור.

נכון, תמיד קוראים מקרים של אי התאמה . אבל למה לחשוב על זה בכלל ?!

רפואה כיום לא נחשב מקצוע על. במדינתנו הצנועה והקטנה ממש לא.

שוב אני יגיד, המשיכה שלי לענף לא נובעת מכסף, או כבוד !

כבוד אפשר להשיג בכ''כ הרבה דרכים אחרות.

 

ראשית - אני שמח לראות בפורום אנשים צעירים המתלבטים בבעיות חיוביות.

מבט ממי שהכיר את המסלולים מתוך היכרות עם עתודאים ועם מסלולי השירות:

1. אין צורך ללמוד לתואר ראשון כדי למצוא עבודה סבירה בזמן לימודי רפואה - מרבית הסטודנטים עובדים בעבודות סיעוד או מעבדה ודומות לאלה בבתי החולים. כלכלית מדובר בהפסד כיון שגם לימוי התואר הראשון יעילו הרבה עשרות אלפי ש"ח.

2. בגיל 15 קשה לבחור קריירה. בני הבכור התחיל לימודים במסגרת דומה (אתג"ר באוניברסיטת חיפה, תוכנית שבה היה מסיים תואר ראשון במדמ"ח בגיל 19). לאחר סמסטר אחד הבחור הבין שזה לא מסתדר עם בגרות של 35 יחידות ב"ריאלי" + חיי חברה, ובכלל לא בטוח שהוא מעוניין לעסוק במקצוע זה - אז הוא חיכה שנתיים ובסופו של דבר למד מקצוע אחר (הנדסה) כעתודאי.

3. מסלול השירות של רופא בצה"ל הוא מסלול משעמם להפליא - השירות כרופא יחידה כמעט חסר אתגרים מקצועיים, רוב העבודה היא להיות נוכח במטווחים בזמן שהטנקיסטים יורים "כבדה" ישיבות מטה שבהן עוסקים בעיקר בבעיות בבוגיזים של הנגמשים וכל מיני עבודות רס"ר מסוג זה.

4. במהלך שירות החובה מקבלים משכורת קצת יותר גבוהה מזו של חייל שאינו עתודאי, אבל מדובר בכמה מאות ש"ח לחודש. מאידך - שכר רופא בקבע נגזר מהסכם השכר של הרופאים. צריך לברר מול רופא צבאי בשלב זה של חייו כמה הוא מרויח.

5. גם רופא שלומד אחרי שירות צבאי מתחיל להשתכר ממקצועו הסביב גיל 28 (בשנת הסטאג', שהיא השנה השביעית ללימודי הרפואה). זאת בהנחה שלא שירת שירות ממושך בקבע.

6. היתרונות העיקריים של מסלול העתודה לרפואה הם סיכוי יותר גבוה להתקבל לימודים (ביקוש יחסית נמוך במסגרת זו) ותשלום שכ"ל על ידי צה"ל.

7. כלל לא מובטח שקורסים שתלמד בבר אילן יוכרו על ידי בתי הספר לרפואה, כיון שלצורך הכרה הקורסים צריכים להיות בעלי תוכן מקביל לזה של הקורס באוניברסיטה בה תלמד, וכמובן שלכ לאוניברסיטה יש הדרישות שלה ובמיוחד בפקולטה יוקרתית ומלאת אגו כמו רפואה.

נכון, עובדתית לצמר''ת קל יותר להתקבל, אבל בהפרשים מינוריים לחלוטין.

גם זה, זה טוב בקבע, כמו שאמרת שכרך נגזר מהסכם השכר, ככה שלהיות עני אתה לא תהיה.

יש כ''כ הרבה תוכניות, כל כך הרבה סיפורים, אבל עליהם אני יכול לתת לך המלצה מסטודנס לרפואה, שאמר לי שאם אני כ''כ בטוח ברפואה, צמר''ת זה ה-דבר בשבילי, והוא בדק את זה בשביל לענות לי, בחור שאני מעריך.

 

לא התעמקתי בכל האופציות, אבל בגדול לגבי רפואה ותכנון קדימה:

 

רפואה זה לא משהו שבנאדם מחליט לעשות, ככה בשביל גיוון, בגיל 30. רפואה זה for life, לוקח הרבה שנים ללמוד, להתמחות ו(עם קצת כשרון ויכולת שיווק עצמי) גם להתחיל להתפרנס מזה כמו שצריך ולהנות מה"כיבודים" של המקצוע. זה גם מקצוע שצריך מאוד מאוד לרצות אותו, צריך לבוא מבפנים ואני חושב שדי הרבה רופאים התחילו להתכוונן לתחום בגיל צעיר יחסית - במקרים רבים, בגלל הורים או רופאים אחרים במשפחה.

 

אולי בגלל שהתרגלנו למקצועות של "לופט גשעפט" שכחנו כבר מה זה לרצות משהו מגיל צעיר כשאיפת חיים. אולי בגלל זה חסרים רופאים במדינה, אבל יש המון עורכי דין, מתווכים ויועצים. אם הבחור רוצה לעשות בתחום, מודע לקשיים, מבין את המשמעות - לא צריך לדחוף אותו ל"כיוונים פרקטיים" ו"להתפרנס בינתיים" ואני מקווה שבקרב משפחתו וחברים הוא יקבל עידוד ללכת בכיוון הזה.

 

לא מצאתי משיכה ע''י בני משפחה, לשם הסר ספק, אני לא מכיר רופא אחד המשיכה באה באמת מאהבה הזאתי של המקצוע.

וגם מהקטע הזה של אשכרה לקום בבוקר ולדעת שהיום הולך להיות משהו חדש ומעניין ולא עוד אלגוריתם חדש לפיצוח עם קפה של הבוקר.

 

הבחור תותח רציני, אין שום ספק בעניין.

אנרכיה, מה שלא תחליט בסוף, שיהיה לך המון בהצלחה!

 

תודה!

[ניקו פ.]

לא מצאתי משיכה ע''י בני משפחה, לשם הסר ספק, אני לא מכיר רופא אחד המשיכה באה באמת מאהבה הזאתי של המקצוע.

וגם מהקטע הזה של אשכרה לקום בבוקר ולדעת שהיום הולך להיות משהו חדש ומעניין ולא עוד אלגוריתם חדש לפיצוח עם קפה של הבוקר.

 

תודה!

 

אגב, אני גם מנסה להתקבל ללימודי רפואה, ויצא לי לדבר עם סטודנטים/רופאים. ברוב הזמן, לא יהיה לך משהו חדש ומעניין, לרוב זו תהיה שגרה ארוכה ומשעממת. בנוסף, תחושת הסיפוק והצלת החיים, היא הרבה יותר נדירה ממה שחושבים, ולרוב מדובר בשגרה משעממת ומתישה, אך חשובה מאוד. אני שמח שאתה הולך למקצוע בכדי לעזור לאנשים, זו גם הסיבה שאני רוצה לעסוק ברפואה, רק קח בחשבון, שהתחושה הזו של שליחות נדירה מאוד. לצערי, במדינת ישראל, קשה מאוד להיות רופא.

למרות כל אלה, אם קיימת בך התשוקה והרצון, וזה משהו ששקלת בכובד ראש וגמרת בדעתך, לך על זה.

שיהיה הרבה בהצלחה.

[Anarchy]

אגב, אני גם מנסה להתקבל ללימודי רפואה, ויצא לי לדבר עם סטודנטים/רופאים. ברוב הזמן, לא יהיה לך משהו חדש ומעניין, לרוב זו תהיה שגרה ארוכה ומשעממת. בנוסף, תחושת הסיפוק והצלת החיים, היא הרבה יותר נדירה ממה שחושבים, ולרוב מדובר בשגרה משעממת ומתישה, אך חשובה מאוד. אני שמח שאתה הולך למקצוע בכדי לעזור לאנשים, זו גם הסיבה שאני רוצה לעסוק ברפואה, רק קח בחשבון, שהתחושה הזו של שליחות נדירה מאוד. לצערי, במדינת ישראל, קשה מאוד להיות רופא.

למרות כל אלה, אם קיימת בך התשוקה והרצון, וזה משהו ששקלת בכובד ראש וגמרת בדעתך, לך על זה.

שיהיה הרבה בהצלחה.

 

בהצלחה !

נכון, אבל אני מעריך שבמקצוע הזה יש יותר ''ריגושים'' מהיי-טק.

במדינת ישראל קשה להיות רופא, אבל מבחינתי זאת לא סיבה לעזוב כ''כ מהר ולמרר.

[ניקו פ.]

אם כך כל מה שנותר לי זה לאחל לך בהצלחה, ושתישאר בדעתך תמיד.

אגב, ניסית להתייעץ עם רופא שאתה מכיר? אפילו רופא המשפחה שלך?

[Anarchy]

אם כך כל מה שנותר לי זה לאחל לך בהצלחה, ושתישאר בדעתך תמיד.

אגב, ניסית להתייעץ עם רופא שאתה מכיר? אפילו רופא המשפחה שלך?

 

המתנח שלי, ראש מחלקה באסף הרופא

[sperial]

אנרכחה - קצת עצות משועל ותיק:

1. התמחות לא אורכת שנה אחת. ההתמחות הקצרה ביותר אורכת 4 שנים ויותר, ויש התמחויות שאורכות 6-7 שנים, לא כולל GIA.

2. ה-House'ים וה-ER'ים לא קיימים במציאות. רפואה הוא מקצוע עם הרבה שגרה. נכון שכמעט תמיד צריך לפתור בעיות, אבל מרביתן קטנות וחוזרות על עצמן שוב ושוב.

3. הסטודנט שאתו דיברת עדיין לא החל את שירותו הצבאי. דבר אתו אחרי שנה כרופא גדודי.

4. תקופת ההתמחות היא תקופה קשה מבחינת שעות עבודה, אני מתכוון ל-2-4 לילות בשבוע מחוץ לבית. וזה נופל בד"כ בדיוק בשנים שבהם אתה רוצה לבנות משפחה ולגדל את ילדיך הצעירים. גם מבחינה כלכלית זו אינה תקופה טובה, אם כי כך הדבר בכל מקצוע.

5. אתה תעשה שימוש בקטע של ההתמחות במסגרת הצבא, גם אם מדובר בכמה חודשים. בגיל 30 לא דוחים דברים.

6. נראה לי שהסיסמא "קצין ודוקטור" פועלת עליך יפה.

 

ובקו התחתון - נראה לי שאתה בחור מוכשר וערכי. הרפואה זקוקה לכמוך, ואני מאחל לך הצלחה אם תבחר במסלול זה, וגם במסלול אחר.

[Anarchy]

אנרכחה - קצת עצות משועל ותיק:

1. התמחות לא אורכת שנה אחת. ההתמחות הקצרה ביותר אורכת 4 שנים ויותר, ויש התמחויות שאורכות 6-7 שנים, לא כולל GIA.

אחלה, צודק ב100% התלבלו לי המושגים בראש, התכוונתי לסטאז' של השנה האחרונה.

2. ה-House'ים וה-ER'ים לא קיימים במציאות. רפואה הוא מקצוע עם הרבה שגרה. נכון שכמעט תמיד צריך לפתור בעיות, אבל מרביתן קטנות וחוזרות על עצמן שוב ושוב.

נכון, אבל עובדתית המקצוע יותר מעניין לא ?

3. הסטודנט שאתו דיברת עדיין לא החל את שירותו הצבאי. דבר אתו אחרי שנה כרופא גדודי.

הוא לומד רגיל, ואמר לי שהוא מצטער שהוא לא למד בצמר''ת כי הוא מכיר משם חבר'ה

4. תקופת ההתמחות היא תקופה קשה מבחינת שעות עבודה, אני מתכוון ל-2-4 לילות בשבוע מחוץ לבית. וזה נופל בד"כ בדיוק בשנים שבהם אתה רוצה לבנות משפחה ולגדל את ילדיך הצעירים. גם מבחינה כלכלית זו אינה תקופה טובה, אם כי כך הדבר בכל מקצוע.

נכון, אבל מה לעשות, בשביל להיות רופא צריך להתאמץ. לא היית נותן לרופא שלא למד מספיק לנתח אותך.

5. אתה תעשה שימוש בקטע של ההתמחות במסגרת הצבא, גם אם מדובר בכמה חודשים. בגיל 30 לא דוחים דברים.

לא הבנתי את מה שרשמת.

6. נראה לי שהסיסמא "קצין ודוקטור" פועלת עליך יפה.

ממש לא, אני יכתוב,יגיד,יצעק ויזעק!

אני לא מחפש כבוד, יכלתי התחיל תואר ראשון במשהו, לגמור ד''ר בגיל 27, זה הרבה יותר מכובד לא ?

 

ובקו התחתון - נראה לי שאתה בחור מוכשר וערכי. הרפואה זקוקה לכמוך, ואני מאחל לך הצלחה אם תבחר במסלול זה, וגם במסלול אחר.

תודה, מקווה

 

......

[natco]

ה10 אגורות שלי:

1. את השרשור הזה צריך להראות לכל מי שאומר שהנוער זה בררה,וכל מה שמעניין אותם זה פייסבוק.

2. מדובר פה ללא ספק בבחור בוגר לגילו, ובעל אינטליגנציה, יכולת ביטוי, ובגרות נפשית הרבה מעל הממוצע.

 

(בגילו, הדבר היחיד שמוח שלי הפיק: #@%%^בחורה ערומה*&%%@#%$אופנוע$%$^$%וואו ,בחורה ערומה על אופנוע%#%5#%).

 

לבחור כזה, הייתי מציע (ממרומי גילי), ללכת ישר בכיון שהוא ממילא נעול עליו (ומי שלא משוכנע שהוא נעול, שיבדוק באיזה להט הוא מגן על המסלול של רופא קרבי). כל דבר נוסף, יהיה לא בזבוז זמן (כי ללמוד משהו שמעניין אותך זה אף פעם לא בזבוז זמן, גם אם זה לא מייצר עבורך פרנסה באופן ישיר), אבל סטייה מהמטרה.

 

כלומר- אנרכיה - אני במקומך, אם יש לי סיכוי ריאלי להכנס לפרויקט צמר"ת (לי אין ) הולך על זה בכל הכוח בלי להסתכל אחורה.

כשתהיה בקבע, תוכל ללמוד עוד דברים שמעניינים אותך (אפילו בין ההקפצות, בבסיס של 669:lol: )

[sperial]

שיהיה ברור לכולכם - במקצוע הרפואה יש הרבה סברים יפים, אבל גם לא מעט קשיים. העיסוק במקצוע הרבה פחות זוהר ממה שמצטייר מבחוץ. לא שאין עניין, לא שאין אתגרים - יש הרבה מכל טוב, אבל פחות ממה שנדמה מבחוץ. ובמחיר לא קטן בחיים האישיים והמשפחתיים.

הוזכרו מתנדבי מד"א - אין מה לדבר, לאנשי מד"א יש גאוות יחידה שצריך ללמוד ממנה. אבל אין כל קשר בין פעילות מד"א לבין הרפואה במרפאה ובבית החולים, חוץ מהמפגשים במיון.

ועניין אחרון - העיסוק ברפואה במצא כולל מעט מאוד רפואה. הוא כולל הרבה עבודה לא רפואית אפורה, הרבה שעות מתות, ואם יש אקשן - זה בדרך כלל צבאי (כמו רופא חי"ר שיוצא עם צוות למארב).

ליותר מבוגרים שבינינו, לקבלת מבט קצת ציני על הרפואה מומלץ הספר "בית האלוהים" מאת סמואל שם (במקור "The House of God, by Samuel Shem) שמתאר את הסטאז' בבית חולים בבוסטון לפני כ-40 שנה. תאור יפה של כמה צדדים פחות מוכרים של הרפואה. כמובן שהכל בהגזמה פראית והרפואה המתוארת מתאימה ל-1974, אבל בכל זאת נותן משהו. רק זהירות לגבי בחור ישיבה בן 15 - יש שם כמה תאורים מיניים די בוטים, ולמרות שאני משוכנע שאתה פתוח לעולם הגדול ולא נבהל מדברים כאלה - היה מוכן לכך.

[DORSHR1]

אני יבוא ממקום אחר, בתור צעיר אני חושב שאם אתה לא תנצל את השנים האלה בשביל להנות אתה תצטער.

אני יוסיף סטטוס שמישהי כתבה ולפי דעתי זה המקום הנכון:

 

"בגיל ההתבגרות תהיו הכל ..

פריקים , אוחצ'ות , ערסים , פרחות , פקאצות , בהמות , אלימים , מסוממים , מצחיקים , מציקים , שיכורים , ילדים

ככה עוד כמה שנים לא תתלוננו שלא עשיתם כלום בחיים , שאף פעם לא הייתם מי שרציתם להיות , שאף פעם לא עשיתם שטויות

ושההתבגרות שלכם הייתה הכי משעממת שיש

די עם הרצינות ו " להיות בוגר " יש לנו חיים שלמים להיות בוגרים , עכשיו זה הזמן שלנו להתנהג כמו ילדים

תהנו תצחקו תעשו תבלו תשתו תבכו תשמחו תרקדו תעשו שטויות תסתבכו

כי ילדים אנחנו לא נהיה שוב (;"

תסתכל על זה מהמבט הזה!

אני למשל עד לפני חודשיים בערך לא הייתי יוצא ימי שישי כל כך ולא מתחבר לכולם, החלטתי לשנות משהו בעצמי ורק עכשיו אני מבין כמה דברים פיספסתי להנות לצחוק להכיר וכל הדברים הכיפים שתזכור.

לעומת זאת יש לי חבר שלומד לתואר הנדסת מחשבים או משהו כזה, הוא לא יוצא כמוני הוא לא נהנה כמוני, ולדעתי הוא יצטער על כך כי הוא מפספס את השנים הכי טובות שלו בדיוק כמו הסטטוס.

אם יש לך ראש יהיה לך ראש גם עוד שנה שנתיים שלוש.

בכל מקרה כל מצב שתבחר מאחל לך בהצלחה

[sperial]

דור - כל אחד והאישיות שלו, כל אחד והלו"ז שלו וכל אחד עם השאיפות שלו.

יש כאן בחור עם שאיפות גדולות שמגיל צעיר עובד כדי להגשימן - למה ליאש אותו, במיוחד כאשר הוא כותב שאין לו בעיה של בילויים. מעבר לכך - הוא באמת צעיר (15), כך שגם כל הבילוים לפניו, וגם החברה שבה הוא חי (הבחור דתי ולומד בישיבה תיכונית) שלו בעלת ערכים אחרים.