צומת ''קטן'' בחיים. [כנסו יהיה מעניין]

[SlowRide]

ה10 אגורות שלי:

1. את השרשור הזה צריך להראות לכל מי שאומר שהנוער זה בררה,וכל מה שמעניין אותם זה פייסבוק.

2. מדובר פה ללא ספק בבחור בוגר לגילו, ובעל אינטליגנציה, יכולת ביטוי, ובגרות נפשית הרבה מעל הממוצע.

 

(בגילו, הדבר היחיד שמוח שלי הפיק: #@%%^בחורה ערומה*&%%@#%$אופנוע$%$^$%וואו ,בחורה ערומה על אופנוע%#%5#%).

 

לבחור כזה, הייתי מציע (ממרומי גילי), ללכת ישר בכיון שהוא ממילא נעול עליו (ומי שלא משוכנע שהוא נעול, שיבדוק באיזה להט הוא מגן על המסלול של רופא קרבי). כל דבר נוסף, יהיה לא בזבוז זמן (כי ללמוד משהו שמעניין אותך זה אף פעם לא בזבוז זמן, גם אם זה לא מייצר עבורך פרנסה באופן ישיר), אבל סטייה מהמטרה.

 

כלומר- אנרכיה - אני במקומך, אם יש לי סיכוי ריאלי להכנס לפרויקט צמר"ת (לי אין ) הולך על זה בכל הכוח בלי להסתכל אחורה.

כשתהיה בקבע, תוכל ללמוד עוד דברים שמעניינים אותך (אפילו בין ההקפצות, בבסיס של 669:lol: )

 

עם זה אני חייב להסכים. הלוואי וכל הנוער היה ככה ככה.

[natco]

אני יבוא ממקום אחר, בתור צעיר אני חושב שאם אתה לא תנצל את השנים האלה בשביל להנות אתה תצטער.

 

אז זהו. שכשהייתי צעיר, גם אני חשבתי בדיוק כמוך. (וגם אני התעלמתי בלי שום אלגנטיות מקשישים נרגנים שאמרו לי ש"כשהייתי בגילך גם אני...).

כשאתה מתבגר, (וזה קורה כמעט לכולם,למרבה הצער) אתה פתאום מבין, שוואלה, בשנים האלה ששרצתי בגורדון וניסיתי (ללא סימני הצלחה) להתחיל עם תיירות (כן, פעם, עוד היו תיירות), כשבדרך לביה"ס הייתי אוסף חבר ושש בש ונוסע לים, לא התקדמתי בשום דבר.

 

והחוויות האלה? עושים מהם הרבה יותר רעש ממה שהן באמת שוות. (נוסטלגיה זה נחמד. אבל לא קונים עם זה במכולת).

 

היה לי בתיכון מורה, אמיתי. מאלה שזוכרים. משפט אחד שהוא אמר לי, נתקע לי, והיום, אני מבין כמה שהוא נכון.

הוא אמר "החיים מתחלקים לשלושה שלישים. מה שתשקיע בשליש הראשון, ישרת אותך בשני השלישים האחרים". (בשיחות שהיו לנו אח"כ הוא טען ש"תאריך התפוגה" האמיתי הוא קצת מאוחר יותר -בגיל 35)

ברגע שעברת את השליש הראשון, אין לך אפשרות אמיתית לתקן. למעט חריגים-אתה די תקוע עם מה שהשגת.

בשליש השלישי, אתה חי מהשאריות של השליש השני. כלומר, (אלא אם היו שם שאריות שגדולות יותר מהמנה) רמת החיים שלך עוד יורדת.

 

אגב, הוא לא טען שחייבים להשקיע דווקא בלימודים.

גם רכישת מקצוע, או תקיעת יתד לעסק רציני ומבוסס נחשבת בהחלט ל"השקעה בעתיד".

 

היום, אני קצת יותר מבוגר ממה שהוא היה כשלימד אותנו.

אני מבין בדיוק למה הוא התכוון.

אני שמח נורא, שלמרות שזלזלנו בו, משהו ממה שהוא הטיף לנו, נכנס לנו לראש. ובזמן. ממש ברגע האחרון לפני הצבא.

חבל לי שנפגשתי איתו רק בשנה האחרונה של התיכון.

[iAmital]

3.למידה מלאה של תואר ראשון, בתחום ריווחי, ואז בתור סטודנט לרפואה בן 19, אני יהיה כבר לאחר תואר ראשון בXXXXX

ואז אוכל לעבוד בעבודה נורמלית ולא במלצרות כמו כל סטודנט, האופציה הזאתי נראת לי הכי מעניינת. בואו ניראה מי הראשון שיבדה לי את האשליה כנראה.

 

ומה עם צבא? שכחת שיש לך חובה לשרת את המדינה 3 שנים?

http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%94%D7%A2%D7%AA%D7%95%D7%93%D7%94_%D7%94%D7%90%D7%A7%D7%93%D7%9E%D7%99%D7%AA

[אומי5]

זה כמו שתגיד לי אל תילך ללמוד באוניברסיטה בכלל, כולם מתים בסוף.

אני לא מוצא סיבה למה להגיע בנימה כ''כ פסימית, אני אופטימי בנתיים.

אני לא נשבע שאהיה רופא, זה הדבר שאני אוהב, עוד הרבה לפני מד''א, מה שגרם לי להכנס למד''א. יש קשר את זה אי אפשר להכחיש.

בתור אונקולוג ילדים אין לי מה לעשות בצבא, זה לאחר הצבא. התמחות זה משחק ילדים, שנה +-.

 

 

כנראה שלא הובנתי נכון.

אם זה החלום שלך לך עליו בכל הכוח, רק תדע כשאתה מתכנן קדימה שלא כל מה שהבטיחו לך בצבא תמיד קורה.

וכמו שכתבתו פה אל תשכח לבלות מידי פעם.

 

ואגב לאלו שפחדו שוהא יפספס את הנעורים, למזלו הוא לא ממש יכול ללמוד בשבת, אז יש לו לפחות יום בשבוע לחברים.

מעבר לזה מי שלא בוער לו לעשות שטויות, לא יעשה אותם, גם אם בגיל 30 הוא יחשוב שהוא היה עושה אותם.

[DORSHR1]

אז זהו. שכשהייתי צעיר, גם אני חשבתי בדיוק כמוך. (וגם אני התעלמתי בלי שום אלגנטיות מקשישים נרגנים שאמרו לי ש"כשהייתי בגילך גם אני...).

כשאתה מתבגר, (וזה קורה כמעט לכולם,למרבה הצער) אתה פתאום מבין, שוואלה, בשנים האלה ששרצתי בגורדון וניסיתי (ללא סימני הצלחה) להתחיל עם תיירות (כן, פעם, עוד היו תיירות), כשבדרך לביה"ס הייתי אוסף חבר ושש בש ונוסע לים, לא התקדמתי בשום דבר.

 

והחוויות האלה? עושים מהם הרבה יותר רעש ממה שהן באמת שוות. (נוסטלגיה זה נחמד. אבל לא קונים עם זה במכולת).

 

היה לי בתיכון מורה, אמיתי. מאלה שזוכרים. משפט אחד שהוא אמר לי, נתקע לי, והיום, אני מבין כמה שהוא נכון.

הוא אמר "החיים מתחלקים לשלושה שלישים. מה שתשקיע בשליש הראשון, ישרת אותך בשני השלישים האחרים". (בשיחות שהיו לנו אח"כ הוא טען ש"תאריך התפוגה" האמיתי הוא קצת מאוחר יותר -בגיל 35)

ברגע שעברת את השליש הראשון, אין לך אפשרות אמיתית לתקן. למעט חריגים-אתה די תקוע עם מה שהשגת.

בשליש השלישי, אתה חי מהשאריות של השליש השני. כלומר, (אלא אם היו שם שאריות שגדולות יותר מהמנה) רמת החיים שלך עוד יורדת.

 

אגב, הוא לא טען שחייבים להשקיע דווקא בלימודים.

גם רכישת מקצוע, או תקיעת יתד לעסק רציני ומבוסס נחשבת בהחלט ל"השקעה בעתיד".

 

היום, אני קצת יותר מבוגר ממה שהוא היה כשלימד אותנו.

אני מבין בדיוק למה הוא התכוון.

אני שמח נורא, שלמרות שזלזלנו בו, משהו ממה שהוא הטיף לנו, נכנס לנו לראש. ובזמן. ממש ברגע האחרון לפני הצבא.

חבל לי שנפגשתי איתו רק בשנה האחרונה של התיכון.

אני מסכים איתך שצריך לחשוב על העתיד ועל משפחה ופרנסה ואיך לקנות במכולת,

אבל לדעתי והאמת ששמעתי עוד כמה כאלה שהיום הם מאוד מצליחים ומלומדים שחושבים כמוני שלא צריך להקדים את המאוחר

בסך הכל עובדה שאתה זוכר שניסתה לתפוס תיירות או שהלכת לים מה הוא יזכור? שהוא למד לבחינה בעל פה?

שהוא למד למבחן? שהוא לא יצא ולא נהנה כמו שיכל להנות פי עשר או פי עשרים יותר? כן זה נכון שלכל דבר יש חשיבות בחיים

ואחת מהחשיבויות זה ללמוד ולתכנן עתיד, אבל יש עוד דברים כמו לשמוח להנות וכולי.. ואני רואה את זה אצל חבר שלי שיימי שישי נשאר בבית לעשות עבודות שבנתיים כולם יוצאים. כל דבר אפשר להסתכל מנקודת מבט אחרת.

[Anarchy]

אני מסכים איתך שצריך לחשוב על העתיד ועל משפחה ופרנסה ואיך לקנות במכולת,

אבל לדעתי והאמת ששמעתי עוד כמה כאלה שהיום הם מאוד מצליחים ומלומדים שחושבים כמוני שלא צריך להקדים את המאוחר

בסך הכל עובדה שאתה זוכר שניסתה לתפוס תיירות או שהלכת לים מה הוא יזכור? שהוא למד לבחינה בעל פה?

שהוא למד למבחן? שהוא לא יצא ולא נהנה כמו שיכל להנות פי עשר או פי עשרים יותר? כן זה נכון שלכל דבר יש חשיבות בחיים

ואחת מהחשיבויות זה ללמוד ולתכנן עתיד, אבל יש עוד דברים כמו לשמוח להנות וכולי.. ואני רואה את זה אצל חבר שלי שיימי שישי נשאר בבית לעשות עבודות שבנתיים כולם יוצאים. כל דבר אפשר להסתכל מנקודת מבט אחרת.

 

לכל השאר אענה בהמשך, זה משך אותי

אני לא יוצא בשישי כמוך, אני עם חברים, אין שבוע שאני לא ערב אחד יוצא, לפחות כמה פעמים בשבוע סתם רוכב ביער או עושה מנגל,

אל תדאג לחיי החברה שלי.

פשוט תמליץ לחבר שלך לצאת קצת מהבית, וגם לסדר לעצמו תזמן.

[DORSHR1]

^^

דבר ראשון לנו אין זמן לצאת כל כך באמצע השבוע אם זה עבודה, חברה, לימודים.. אתה שישי לא יוצא

בשבילנו לצאת לפאב לצאת למסעדה להיפגש עם בנות וכל זה זה חלק מהשישי שהיה לנו תמיד, ואת זה הוא מפספס.

זאת בדיוק הבעיה אולי חברים שלך לא עושים כל מיני דברים כי אתם עם המסורת והדת לפעמים לא יכולים לעשות מה שאנחנו עושים

אז אתם מסתפקים בימים שבשבוע לצאת עד 11 וזהו,

אותנו בתור כאלה ששישי אצלם זה היום הכי כיף ולו הם מחכים כדי לצאת

נדפק שאדם לומד כל כך הרבה.

בקיצור התבלבלתי בכתיבה כבר עם עצמי כנראה בגלל החוסר שעות שינה

[אומי5]

בקיצור, אנרכי, תמשיך לבלות ולבנות את העתתיד שלך במקביל, אל תוותר על החלומות שלך מול אף ספקן.

אבל אל תשכח לברר שהחלומות שלך הם מה שאתה חושב שהם, ושלא להאמין לכל מה שמישהו במדים אומר לך.

המון הצלחה.

[Anarchy]

ה10 אגורות שלי:

1. את השרשור הזה צריך להראות לכל מי שאומר שהנוער זה בררה,וכל מה שמעניין אותם זה פייסבוק.

2. מדובר פה ללא ספק בבחור בוגר לגילו, ובעל אינטליגנציה, יכולת ביטוי, ובגרות נפשית הרבה מעל הממוצע.

 

(בגילו, הדבר היחיד שמוח שלי הפיק: #@%%^בחורה ערומה*&%%@#%$אופנוע$%$^$%וואו ,בחורה ערומה על אופנוע%#%5#%).

 

לבחור כזה, הייתי מציע (ממרומי גילי), ללכת ישר בכיון שהוא ממילא נעול עליו (ומי שלא משוכנע שהוא נעול, שיבדוק באיזה להט הוא מגן על המסלול של רופא קרבי). כל דבר נוסף, יהיה לא בזבוז זמן (כי ללמוד משהו שמעניין אותך זה אף פעם לא בזבוז זמן, גם אם זה לא מייצר עבורך פרנסה באופן ישיר), אבל סטייה מהמטרה.

 

כלומר- אנרכיה - אני במקומך, אם יש לי סיכוי ריאלי להכנס לפרויקט צמר"ת (לי אין ) הולך על זה בכל הכוח בלי להסתכל אחורה.

כשתהיה בקבע, תוכל ללמוד עוד דברים שמעניינים אותך (אפילו בין ההקפצות, בבסיס של 669:lol: )

 

1. הנוער של היום נראה בררה, רק נראה.

2.תודה

 

אני לא נעול במאת האחוזים, אני בא עם תזה מסויימת ודרך מחשבה, הכי הגיוני שאני יגן עלייה כמו על עצמי.

כמובן שאם תגובה תצליח לשבור את הדרך מחשבה שלי [קרה כאן, השרשור גרם למחשבה ].

אז אני יגן פחות, או יגן עם סייגים.

 

אני כן חושב שיש לי סיכוי טוב להתקבל, לא יודע בטוח.

 

שיהיה ברור לכולכם - במקצוע הרפואה יש הרבה סברים יפים, אבל גם לא מעט קשיים. העיסוק במקצוע הרבה פחות זוהר ממה שמצטייר מבחוץ. לא שאין עניין, לא שאין אתגרים - יש הרבה מכל טוב, אבל פחות ממה שנדמה מבחוץ. ובמחיר לא קטן בחיים האישיים והמשפחתיים.

הוזכרו מתנדבי מד"א - אין מה לדבר, לאנשי מד"א יש גאוות יחידה שצריך ללמוד ממנה. אבל אין כל קשר בין פעילות מד"א לבין הרפואה במרפאה ובבית החולים, חוץ מהמפגשים במיון.

ועניין אחרון - העיסוק ברפואה במצא כולל מעט מאוד רפואה. הוא כולל הרבה עבודה לא רפואית אפורה, הרבה שעות מתות, ואם יש אקשן - זה בדרך כלל צבאי (כמו רופא חי"ר שיוצא עם צוות למארב).

ליותר מבוגרים שבינינו, לקבלת מבט קצת ציני על הרפואה מומלץ הספר "בית האלוהים" מאת סמואל שם (במקור "The House of God, by Samuel Shem) שמתאר את הסטאז' בבית חולים בבוסטון לפני כ-40 שנה. תאור יפה של כמה צדדים פחות מוכרים של הרפואה. כמובן שהכל בהגזמה פראית והרפואה המתוארת מתאימה ל-1974, אבל בכל זאת נותן משהו. רק זהירות לגבי בחור ישיבה בן 15 - יש שם כמה תאורים מיניים די בוטים, ולמרות שאני משוכנע שאתה פתוח לעולם הגדול ולא נבהל מדברים כאלה - היה מוכן לכך.

נכון, יש מחיר. שאני כנראה אהיה מוכן לשלם.

כמובן, השוותי את העניין של מד''א, יותר בקטע העיוני, אני באמת לומד על מקרים כאלו, ורוצה ללמוד עוד ועוד, משתי סיבות:

א. מעניין אותי נורא.

ב. חושב שזה תורם המון.

אני אנסה להשיג את הספר

 

דור - כל אחד והאישיות שלו, כל אחד והלו"ז שלו וכל אחד עם השאיפות שלו.

יש כאן בחור עם שאיפות גדולות שמגיל צעיר עובד כדי להגשימן - למה ליאש אותו, במיוחד כאשר הוא כותב שאין לו בעיה של בילויים. מעבר לכך - הוא באמת צעיר (15), כך שגם כל הבילוים לפניו, וגם החברה שבה הוא חי (הבחור דתי ולומד בישיבה תיכונית) שלו בעלת ערכים אחרים.

אני לא ''דוס'' משוגע,

להפך, אני חי בצורה פתוחה מאוד. אני מבלה ויוצא, אז כן אני לא נכנס למועדונים, אבל לא רק מבחינה דתית. אני לא מוצא סיבה לילד בן 15 להכנס לשם.

 

 

עם זה אני חייב להסכים. הלוואי וכל הנוער היה ככה ככה.

 

הרבה מהנוער ככה, אני מהפשוטים.

 

אז זהו. שכשהייתי צעיר, גם אני חשבתי בדיוק כמוך. (וגם אני התעלמתי בלי שום אלגנטיות מקשישים נרגנים שאמרו לי ש"כשהייתי בגילך גם אני...).

כשאתה מתבגר, (וזה קורה כמעט לכולם,למרבה הצער) אתה פתאום מבין, שוואלה, בשנים האלה ששרצתי בגורדון וניסיתי (ללא סימני הצלחה) להתחיל עם תיירות (כן, פעם, עוד היו תיירות), כשבדרך לביה"ס הייתי אוסף חבר ושש בש ונוסע לים, לא התקדמתי בשום דבר.

 

והחוויות האלה? עושים מהם הרבה יותר רעש ממה שהן באמת שוות. (נוסטלגיה זה נחמד. אבל לא קונים עם זה במכולת).

 

היה לי בתיכון מורה, אמיתי. מאלה שזוכרים. משפט אחד שהוא אמר לי, נתקע לי, והיום, אני מבין כמה שהוא נכון.

הוא אמר "החיים מתחלקים לשלושה שלישים. מה שתשקיע בשליש הראשון, ישרת אותך בשני השלישים האחרים". (בשיחות שהיו לנו אח"כ הוא טען ש"תאריך התפוגה" האמיתי הוא קצת מאוחר יותר -בגיל 35)

ברגע שעברת את השליש הראשון, אין לך אפשרות אמיתית לתקן. למעט חריגים-אתה די תקוע עם מה שהשגת.

בשליש השלישי, אתה חי מהשאריות של השליש השני. כלומר, (אלא אם היו שם שאריות שגדולות יותר מהמנה) רמת החיים שלך עוד יורדת.

 

אגב, הוא לא טען שחייבים להשקיע דווקא בלימודים.

גם רכישת מקצוע, או תקיעת יתד לעסק רציני ומבוסס נחשבת בהחלט ל"השקעה בעתיד".

 

היום, אני קצת יותר מבוגר ממה שהוא היה כשלימד אותנו.

אני מבין בדיוק למה הוא התכוון.

אני שמח נורא, שלמרות שזלזלנו בו, משהו ממה שהוא הטיף לנו, נכנס לנו לראש. ובזמן. ממש ברגע האחרון לפני הצבא.

חבל לי שנפגשתי איתו רק בשנה האחרונה של התיכון.

אני מטל ספק בחוויות, וצברתי המון, ואני עוד אצבור.

הקטע עם המורה נכון מאוד לטעמי, זה נמשל קצת לעץ, אם תשקה אותו טוב טוב בהתחלה, הוא יצמח.

 

אם אני אשקיע בחלק הראשון של החיים, אני אצמח.

 

http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%94%D7%A2%D7%AA%D7%95%D7%93%D7%94_%D7%94%D7%90%D7%A7%D7%93%D7%9E%D7%99%D7%AA

כן עתודה

 

כנראה שלא הובנתי נכון.

 

אם זה החלום שלך לך עליו בכל הכוח, רק תדע כשאתה מתכנן קדימה שלא כל מה שהבטיחו לך בצבא תמיד קורה.

וכמו שכתבתו פה אל תשכח לבלות מידי פעם.

 

ואגב לאלו שפחדו שוהא יפספס את הנעורים, למזלו הוא לא ממש יכול ללמוד בשבת, אז יש לו לפחות יום בשבוע לחברים.

מעבר לזה מי שלא בוער לו לעשות שטויות, לא יעשה אותם, גם אם בגיל 30 הוא יחשוב שהוא היה עושה אותם.

 

החלום ? חלום זה משהו שהוא פחות ריאלי לדעתי, [אני חולם נגיד לעוף].

לעומת זאת השאיפה שלי היא להיות רופא.

 

ותאמין לי, גם בשבת לומדים

[Anarchy]

בקיצור, אנרכי, תמשיך לבלות ולבנות את העתתיד שלך במקביל, אל תוותר על החלומות שלך מול אף ספקן.

אבל אל תשכח לברר שהחלומות שלך הם מה שאתה חושב שהם, ושלא להאמין לכל מה שמישהו במדים אומר לך.

המון הצלחה.

 

ברור, אני מברר כל פסיעה ופסיעה. תודה

 

^^

דבר ראשון לנו אין זמן לצאת כל כך באמצע השבוע אם זה עבודה, חברה, לימודים.. אתה שישי לא יוצא

בשבילנו לצאת לפאב לצאת למסעדה להיפגש עם בנות וכל זה זה חלק מהשישי שהיה לנו תמיד, ואת זה הוא מפספס.

זאת בדיוק הבעיה אולי חברים שלך לא עושים כל מיני דברים כי אתם עם המסורת והדת לפעמים לא יכולים לעשות מה שאנחנו עושים

אז אתם מסתפקים בימים שבשבוע לצאת עד 11 וזהו,

אותנו בתור כאלה ששישי אצלם זה היום הכי כיף ולו הם מחכים כדי לצאת

נדפק שאדם לומד כל כך הרבה.

בקיצור התבלבלתי בכתיבה כבר עם עצמי כנראה בגלל החוסר שעות שינה

 

לא נכון,

ממש לא.

אז תגיד שכל הדתיים נדפקו, כל אחד והערכים שהוא חונך, יותר נכון ה''כיף'' שלו.

[sperial]

תראה, בסופו של דבר למסלול העתודה יתרונות וחסרונות, והרופאים העתודאים מגיעים לכל מקום שאליו מגיעים גם מי שלמדו אחרי השירות הצבאי - אם כי בדרך אחרת.

כיום יש מגוון גדול של מסלולי לימוד המשולבים בשירות מקצועי בצבא. יש לי בן שסיים לאחרונה את לימודיו במסגרת העתודה ו"חזר לשירות" (זה המונח הרשמי) לאחרונה, לגראת שירות במקצועו. אני סקרן עד כמה השירות הצבאי יקדם אותו מבחינה מקצועית.

כפי שכתבתי ואתה מודע לכך - מדובר במקצוע תובעני עד שמגיעם למנוחה ולנחלה.

לגבי הספר - זכור את האזהרה שלי לגבי התכנים (אם כי אישית קראתי ספרים עם תאורים ברמה דומה בגיל 13-14 וזה היה בזמנים אחרים, לפני למעלה מ-40 שנה). פשוט היה מוכן ואל תבהל, וכמובן שהדברים תלויים גם בסביבה שבה אתה חי.

[Anarchy]

תראה, בסופו של דבר למסלול העתודה יתרונות וחסרונות, והרופאים העתודאים מגיעים לכל מקום שאליו מגיעים גם מי שלמדו אחרי השירות הצבאי - אם כי בדרך אחרת.

כיום יש מגוון גדול של מסלולי לימוד המשולבים בשירות מקצועי בצבא. יש לי בן שסיים לאחרונה את לימודיו במסגרת העתודה ו"חזר לשירות" (זה המונח הרשמי) לאחרונה, לגראת שירות במקצועו. אני סקרן עד כמה השירות הצבאי יקדם אותו מבחינה מקצועית.

כפי שכתבתי ואתה מודע לכך - מדובר במקצוע תובעני עד שמגיעם למנוחה ולנחלה.

לגבי הספר - זכור את האזהרה שלי לגבי התכנים (אם כי אישית קראתי ספרים עם תאורים ברמה דומה בגיל 13-14 וזה היה בזמנים אחרים, לפני למעלה מ-40 שנה). פשוט היה מוכן ואל תבהל, וכמובן שהדברים תלויים גם בסביבה שבה אתה חי.

 

לא יפחיד כנראה, שרדתי את אגוטה כריסטוף

[iAmital]

אם יש לך שאלות או התלבטויות דבר איתי, אני עתודאי.

[SEGEV1991]

-למחוק..-טעות

[SEGEV1991]

אותי לימדו החיים לא לתכנן תכנונים יותר מידי קדימה..

גם אני הייתי שאפתן כמוך,מחפש את הדברים הכי "נכונים" לעשות,לא להיות כמו כולם,להיות הכי טוב. אבל החיים משתנים עם הזמן..אתה גדל,חושב אחרת,עובר כל מיני חוויות שמשנות אותך ולומד להיות יותר מציאותי.

חבל שתתכנן תיכנונים ואחר כך תתאכזב.

 

דוגמא קטנה:

אני עתודאי עשיתי יג' יד' עם דיפלומה של הנדסאי תוכנה. כשהייתי בתיכון למדתי במגמת הנדסת תוכנה(15 יחידות),בסוף יב' באו אלינו אנשים והתחילו להגניב אותנו כמה תיכנות זה טוב וכמה טוב זה יהיה להמשיך את זה במכללה וכמה טוב זה יהיה אח"כ בצבא כשניהיה בתפקיד תוכניתן ורק יחפשו אותנו כדי שנעבוד בחברות הייטק למיניהם.לא אומר שזה לא נכון,יש מקרים ולא מעט שזה ככה. בסוף הלימודים שלי החלטתי שתיכנות זה כבר לא בשבילי,ואני לא אוהב את זה כמו שחשבתי באמת.לקח לי עד שנת היד' להבין שזה באמת לא אני..דבר מצויין שעדיף שקרה לי אז ולא בלימודיי האקדמאים באוניברסיטה.

 

היום אני בצבא בתפקיד לא פחות טוב מתיכנות...תפקיד שאני אוהב ושיש בו באזרחות הרבה מאוד כסף...

 

חכה תגדל תראה מה קורה איתך ואז תחליט..זה טוב לתכנן דברים לטווח הקרוב אבל לתכנן את זה שאתה הולך כבר להתמחות בתור כירוג ילדים או משהו כזה,זה לדעתי פתאטי.

 

ואני סתם מנחש עכשיו משהו:

בטח ראית האנטומיה של גריי אם אתה כל כך אוהב רפואה.. אז אם ראית אתה בטח מכיר את קרב שחשב שהוא לעולם לא יגיע למחלקת ילדים ובסוף תראה לאן החיים הובילו אותו.

על זה נאמר "תגדל תבין"