"אחי איבדתי את הארנק,אין לי איך להגיע הביתה,אני אשאיר לך חפץ ערבון,תעזור לי"

[roiei]

אני נותן תמיד, כשאני עם הפורש פנמרה. מפחד שמישהו יראה שלא נתתי.

 

חחחחחחחחחח קרעת אותי

[matansab]

פעם ניגשו אלי זוג בסביבת התחנה המרכזית בבאר שבע, הגבר אמר שאשתו בהריון וחסר להם כסף לאוטובוס כדי לחזור הביתה.

האישה לא נראתה בהריון, חשבתי שבטח מדובר בתחילתו, הזוג היה נראה לי נורמטיבי, והוצאתי חמישה שקלים שהיו לי בארנק.

 

לאחר מספר חודשים שוב נתקלתי בהם, ושוב עם אותו התירוץ, והאישה עדיין עם בטן שטוחה, והפעם לא נתתי.

מאז יצא לי לראות אותם לפחות עוד ארבע פעמים עם אותו התירוץ, כשהעובר של הבחורה עדיין לא מתפתח.

פעמיים ראיתי שגירשו אותם מקניון הנגב, בליווי צעקות וצרחות (מצד הזוג).

 

אני מאמין שהתינוק עדיין לא נולד.

 

יש בתחנה מרכזית באר שבע אדם מבוגר שכל יום מבקש כסף כדי להגיע למקום אחר, ותמיד הוא פונה לאנשים בצורה מנומסת ועם סיפור מפורט. גם לו בהתחלה נתתי.

 

נקודת המוצא שלי היא שאולי באמת אדם נקלע למצב שהוא מתאר. וראוי לעזור לו.

אבל כשאני מבין שהכסף הזה הולך לסמים, אני מסרב לתת לזה יד.

[אלעד]

אני נותן תמיד, כשאני עם הפורש פנמרה. מפחד שמישהו יראה שלא נתתי.

אאוץ'

[Max.M]

פעם נתתי למישהו גלון שמן וקופסאת סיגריות ומצית בתחנת.דלק,נשבע לי שזו הפעם הראשונה בחיים ששכח ארנק... ואשתו בחדר לידה והאלפא רומאו לא מניעה - לקח טלפון,כתובת ושם. אחרי 8 חודשים קיבלתי בלוק סיגריות,מצית זיפו ותווי קניה בשווי של 300 שקל בדואר.

[ExoduS]

פעם הייתי בת"א, ניגשה לכיווני אישה שיכורה ושאלה במבטא רוסי כבד "אחיייי, יש לך כמה שקלים לאוטובוס?".

אמרתי לה ברוסית שלא הבנתי כלום, היא לא התבלבלה ושאלה אותי את אותו הדבר ברוסית.

אז אמרתי לה בעברית שלא הבנתי כלום.

היה לה פרצוף של error 404.

[Ahbarony]

אותו בחור בדיוק ניגש אלי ליד משכן לאומנויות הבמה סיפר לי שהוא מנהריה ובא לבקר מישהו באיכילוב פשוט כייסו אותו והוא צריך 37 שקל לרכבת. הבנתי שזה תרגיל אבל החלטתי ללכת בהפוך על הפוך. שאלתי איך הוא מתכוון להחזיר לי. הוא אמר שיפקיד לי לחשבון וביקש מספר. אמרתי לו שאני אחייג אליו ואכן חייגתי למספר ווידאתי שהמספר שלי נדלק לו על הצג. נתתי לו 40 ש"ח ואמרתי שאני אתקשר אליו. התקשרתי לאחר כמה ימים מכל מיני מספרים ובכל מני שעות אבל הוא פשוט לא ענה.

פעם ראיתי כתבה על אמא שזרקו אותה מהבית והיא חיה באוהל ליד הערייה ונתנו מספר חשבון.

מה שהכי נגע לליבי שהיא חיה עם הבת שלה ולבת לה יש צליאק וצריך אוכל מיוחד. מכיוון שאני מכיר את המחלה מקרוב החלטתי לעשות מעשה. נסעתי לחנות מיוחדת וקניתי באיזה 100 שקל כל מיני דברי מאכל בלי גלוטן. נסעתי לערייה וחיפשתי אוהל. אחרי איזה רבע שעה שאלתי מנקה רחובות איפה האוהל - והוא אמר לי שהיה משהו במשך שעתיים אתמול. כשצלמים הלכו הם גם התקפלו.

פעם לי היה חסר שקל לאוטובוס. ידעתי שזה לא בעיה כי שקל זה באמת לא סכום גדול. אבל הדבר היה בתחנה מרכזית הישנה בת"א אי שם בתחילת שנות ה90. רציתי למות מרוב בושה, אבל אשה ראשונה שבקשתי ממנה נתנה לי בלי שאלות.

פעם עשינו התערבות עם חבר. הוא יצאה לבוש במיטב בגדי מעצבים ונעלי גוצ'י מבריקות מאודי A4 ברמזור ליד הבורסה ברמת גן וביקש מאנשים במכוניות בצומת כסף. תוך 10 דקות עשה איזה 60 שקל המניאק. בלי סיפורים בלי כלום. רק עם כוס ביד בין המכוניות בצומת.

[adarbaratz]

פעם כשהייתי בת"א איזה הומלס פנה אליי ושאל אם אוכל לקנות לו משהו לאכול.

הייתי נדיב, וקניתי לו מנת פלאפל.

אני מביא לו את הפלאפל, והוא שואל אותי בשיא הרצינות : מה עם קולה?!

התעצבנתי מהזלזול וחוסר ההערכה ועשיתי לו תנועה של "זה מה יש". כמעט חשבתי לקחתי ממנו את האוכל בחזרה אבל אמרתי לעצמי שייחנק מהפלאפל.

ואל תגידו לי שהוא מסכן, אם הוא באמת היה מסכן הוא היה יודע להעריך את האוכל שנותנים לו.

 

נקודה למחשבה בנוגע לנזקקים:

 

כמעט ולא קיימים נזקקים אמיתיים היום. כאלה שבאמת אין להם כסף לקנות אוכל/לדברים הבסיסיים.

אם תנסו לשים לב, לכל ה"נזקקים" יש לפחות פלאפון אחד- אם לא היה לי כסף לא היה לי פלאפון. הייתי משתמש בכסף לדברים החשובים באמת.

 

דבר נוסף, שימו לב שרובם הגדול של האנשים מהסוג הזה מעשנים. ואני לא צריך לספר לכם כמה הם מוציאים על סיגריות.

אבל כנראה שלאנשים יש סדרי עדיפויות, כי על הסיגריות שלהם הם לא יוותרו.

[danielharati]

משיח לא בא ומשיח גם לא מצלצל

.

 

הוא לא מטלפן.

 

יש גם את גרסת שנות ה-2000(ארץ נהדרת) - "משיח גם לא מסמס":lol:

[Laurence]

הוא לא מטלפן.

 

יש גם את גרסת שנות ה-2000(ארץ נהדרת) - "משיח גם לא מסמס":lol:

 

כי הוא משתמש ב- WHATSAPP !!!

[edan82]

פעמיים-שלושה שנתקלתי בסיטואציות דומות נתתי כסף.

 

נקודת המוצא שלי היא שיכול להיות שהבנאדם באמת במצוקה וזקוק לכך, כמובן שיש את הסיכוי שהוא סתם רמאי אבל אני את המצווה שלי עשיתי.

[Oshri]

אני נותן תמיד, כשאני עם הפורש פנמרה. מפחד שמישהו יראה שלא נתתי.

 

 

לדעתי זה מאוד תלוי באדם ובסיטואציה. רובם אכן רמאים, שמחפשים את הטרף הקל הבא,

אבל יש מקרים שבאמת אדם במצוקה. לדעתי ברוב המקרים קולטים את זה עליו.

המקרה שהכי זכור לי שבא לי בנאדם, כולו בלחץ, עם ג'ריקן ביד, "אחי, אתה יכול לעזור ב 50

שקל, אני תקוע בלי דלק וחייב להגיע לבאר שבע."(מעניין שהם תמיד מבאר שבע או נהריה)

אמרתי לו, אחי אין בעיה, איפה הרכב שלך? בוא ניסע לשם, אני ישאב לך מהמיכל שלי

מספיק להגיע לבאר שבע, ותחסוך גם זמן ללכת לתחנה ולחזור...

תוך שנייה הבנאדם נעלם לי, כאילו באתי לשחוט אותו

יש אחת שבאה לקניון גבעתיים, מספרת שהודיעו לה הרגע שבעלה חטף שבץ מוחי, והוא בתל השומר,

ואין לה כסף למונית. והיא ישר מראה את הנייד שלה, אומרת שהיא תתן לי את המספר שאראה

שהיא מדברת אמת.