נורבורגרינג-נורדשלייף

[דובי מילר]

לאחרונה יצא לי במספר מקומות להיתקל ולקרוא כתבות על המסלול הנפלא הזה , מה שגרם לי

 

לשים לב שדווקא פה , בפורום הספורט המוטורי , לא דיסקסנו באופן רשמי את נושא בית המקדש

 

המוטורי הזה .

 

במגזין "אוטו" האחרון פורסמה כתבה על ביקור (נוסף..? ) שערכו כתבים של העיתון ב"גיהנום"

 

הזה וכך גם ב-F1 RACING שפירסמו כתבה על ביקור של ז'אק ווילנייב במסלול הזה וסיבוב שעשה

 

עם ה-M5 TAXI של המסלול .

 

על פי הרשום באתר הרשמי של המסלו המסלול נחנך לראשונה ב-1927 ואורכו במקור היה כ-20

 

ק"מ וכלל 73 פניות מסוגים שונים .

 

המסלול שימש בשנות ה-30 כמוקד לספורט המוטורי הגרמני ובמהרה קנה את תהילתו העולמית.

 

 

 

שוב אני פותח את השרשור הזה לדיון חופשי ונקווה שיזרום כי יש הרבה על מה לדון פה.

 

 

 

 

דובי

[דובי מילר]

הכתבה מ-F1 RACING עם ז'אק ווילנייב -

 

Villeneuve.

Nordschleife.

M5. Sorted.

Great track. Great car. Ex-world champ at the wheel, exploring the real Nurburgring for the first time. F1 Racing rides shotgun

 

By Steve Cooper

 

 

It begins inauspiciously. I've strapped myself into a white BMW M5 Nurburgring Ring-Taxi next to Jacques Villeneuve. He's distractedly and unsuccessfully trying to click his seatbelt in place while fidgeting to get comfortable in his BMW-Sauber race overalls. He's also grappling with the unfamiliar electric rear-view mirror controls while simultaneously reversing uphill out of a narrow gap crowded with curious onlookers.

"Right," he says, flicking on the air-con. "Do you know where we're going?"

"What?" I reply. "Haven't you driven round this place before?"

"Er, no," he offers. "Have you?"

It transpires that F1 Racing is sharing Villeneuve's first-ever laps of the mighty Nordschleife, the 14-mile switchback that twists, dives and soars through the spectacular Eifel countryside. It's a track that was deemed so dangerous it was blackballed by Formula 1 back in 1976 - an era when breaking your legs was still thought to be a 'safe' shunt. In short, it's revered as the most challenging circuit in the world.

And Jacques Villeneuve, it turns out, has only ever driven the 'Ring on a videogame. Hardly confidence-inspiring, you'll agree, particularly as I glance over my right shoulder and notice that he's reversing dangerously close to a rusty old gatepost. But somehow, in an instant, he neatly straightens up, clicks on his seatbelt, fixes his overalls and snaps the mirrors into place. From chaos, order emerges. Now, it seems, we're ready.

This venue has a special resonance for Villeneuve. His father, the fabled Gilles, longed to race at the 'Ring, but arrived in Formula 1 just as the old behemoth was being mothballed.

"Yeah, my dad really wanted to race here," says Jacques. "But he missed out by one year." For the son, too, this is a special moment. As one of F1's historic thrills, driving the 'Ring is a holy grail for racing drivers. It still doesn't seem right that JV has somehow missed out on the experience despite racing at the new Nurburgring since 1996. But he's keen to make up for lost time.

Steve Cooper and Jacques Villeneuve © LAT

 

We sip a little of the car's massive 500bhp whack, easing out onto the track. For the first few corners, Jacques toys with the car, giving it a surge of power here, a hefty dab of brakes there. Occasionally, he throws it onto the kerbs just to see how much he can get away with. He leaves the car in automatic for the first lap, because he can't hear the engine note properly and also because he wants to focus on the experience itself, rather than worry about nursing the car. Later, he'll start flicking up and down the seven-speed 'box using the paddle-shift. For the moment, though, this is all about first impressions.

"It's a lot tighter than it looks in my videogame," he says as we accelerate down towards Flugplatz, a spot where the barriers tighten and the lazy run-off rapidly disappears.

"Wow, this must be great in a Formula 1 car! It used to have no guardrails, no?" He looks a little shocked. But pleasingly shocked. Like it means something to him.

"This is gorgeous," he says as we descend into Fuchsrohre, a snaking series of fast esses that trail along the floor of a tree-lined valley. Get the line right here and you can kiss the lip of the apexes on both sides of the road while barely moving the steering.

"It's all about finding a rhythm," adds Jacques, looking ruefully at the narrow strip of grass separating tarmac from Armco. "Hmm, you could really crash hard on this track," he smiles. "But we've raced on worse - look at Monaco. And I remember Turn 2 at Estoril that was the same as this."

We accelerate hard out of Kallenhardt and drop into a rhythmic series of downhill esses. "This is what I really like on tracks - when they flow from corner to corner. We never get that any more. I'd love to take a Formula 1 car around here. This must have been so tough back in the 1970s."

I point out that this particular sequence was often cited by Jackie Stewart as the track's most dangerous section. Back in the 1960s, with no protective barriers, the lip of the track simply rolled away into the valley - where the tops of the tallest trees already sit at head-height. Villeneuve gives another of those pleasingly shocked smiles: "You mean they just ran out of road? There was nothing to stop them? So where would they crash?

In the trees? Wow! We all complain about safety now, but we'd all really shut up if we saw this place."

Jacques Villeneuve drives the BMW Ring-Taxi at the Nurburgring © LAT

 

We head past Bergwerk - scene of Lauda's infamous shunt - the pivotal double-apex right-hander that connects the sinewy first half of the circuit to its faster and more flowing second, and press on towards e Karussell, the track's most famous corner.

Although we're powering uphill out of the valley, the car's glorious 5.0-litre V10 once again pushes us up to top speed. We slam into Mutkurve (Courage Corner), a fearsome left-hander over a blind brow: to our right the landscape vaults the barriers and tumbles down into dense scrubland.

"There was no guardrail here, either?" he asks. "Nothing? You'd be doing 190mph in a Formula 1 car here. It would be so easy just to take off."

At the Karussell, Villeneuve enthusiastically drops the car into the famous concrete basin with a satisfying whumph. He's like a giddy kid playing with his new toy and it's clear that he has been particularly looking forward to this moment. He's really starting to push a little more - the M5 strains on the limit as JV pulls it out of the banking. The M5 locks into the groove, dancing from kerb to kerb as the tyres squirm under braking.

For a moment, we're both silent. Jacques tops the brow of a crest and dives downhill into the Wippermann, Eschbach and Brunnchen corners. It's a classic sequence - the corners blend seamlessly together; a place where your exit

from one determines your approach to the next.

"It's beautiful! An amazing track, but I start to forget things from about this point in the videogame," he adds. "Normally, I restart it whenever I crash - so I never finish the last bit!" Hmm, that's reassuring.

We pull onto the back straight and Jacques quickly stretches the legs of the M5. Very soon, we're effortlessly travelling at maximum speed.

"I don't think the kink is quite flat, Jacques," I mutter almost under my breath.

"You sure?" he fires back instantly.

"I think so."

"Okay, it's a good thing you told me! We were doing 270km/h [168mph]!"

We begin our second lap. This time the moments of indecisiveness are replaced by growing confidence and longer, steelier bursts of throttle. "Mmm, this car's got good grip," he says, throwing it into the opening series of corners known as the Hatzenbach.

Jacques Villeneuve drives the BMW Ring-Taxi at the Nurburgring © LAT

 

Like most classic Nordschleife bends, it's a series of slowly unravelling ess-bends that really encourage rhythmic 'feel' over raw technique.

It's also slow and wide enough to enable you easily to ask a little too much of the car and hope you'll get away with it.

"How cool was that?" I say as the car flicks out of the final ess.

"It was great!" he beams back. "I'd absolutely love to race here - it's the best track I've ever seen. And not just because it's long but because every corner is something special. And you just know it would be different in the cold, or the shade, or the rain. It's a living track. It's great."

By now, he's applying a racer's instinct to the track. Right-foot braking, the ball of his foot covering the brake pedal, he's started using clues on the track surface to take some short-cuts.

It means that whenever we see a particularly rubber-streaked kerbstone or spot where a patch of grass has been worn away, it becomes an opportunity to yump the car aggressively in a bid to shave off some lap time.

Jacques has started to realise just how complex this place is: "There are a few corners around here where you just couldn't drive at 10-tenths because they're too bumpy; unless you braked early, you'd risk braking with your wheels in the air - and then you'd lose control. You need to keep a small amount of margin, mainly just for all the bumps. Maybe, at the end of the day, you could try it at 10-tenths - but you might get hurt big time."

Could you overtake here in an F1 car?

"It's not very wide," he says. "You certainly couldn't overtake through any of these ess-bends. In fact, you probably couldn't race a Formula 1 car around here at all because there are too many places where you'd just take off."

There's another long silence as we manoeuvre through Adenauer Forst, a tricky blind chicane, and blast out into Metzgesfeld, as close to a straight as you can really manage on this track.

"This is what I love in race tracks. I wish they were all designed like this - you really feel like you're going somewhere. This is amazing. The guy who designed this track... words fail me.

I mean, they probably didn't even design it properly, they just followed the landscape."

Do any of the F1 tracks come close to measuring up to this experience?

Jacques Villeneuve drives the BMW Ring-Taxi at the Nurburgring © LAT

 

"No. You get it a little bit at places like Mont Tremblant in Canada, Mosport Park, Elkhart Lake, Mid-Ohio - the big tracks that follow the landscape; the shape of the bumps or the trees or the mountains." He lets the rear slip out and it thuds satisfyingly over the rumble strip. "This is 10 times better than the game. I'm so happy that I kind of remember the track from the videogame, because if I hadn't learnt it, it would be a little, er, complicated right now!"

Soon enough, we're on the back straight again.

"You sure that kink isn't flat?" he asks again.

"Well," I venture, "you could try..."

"You crazy?" he laughs. "Crashing at 290km/h [180mph] wouldn't be very intelligent right now."

He steadies the car under braking and gives it one last burst of gas through the final chicane before we roll to a halt in the paddock. He unclips his belts, twists the key out of the ignition and walks away, a huge smile plastered on his face.

"After 10 years of coming here, I finally got to go round this place at last. It's so much better than you could ever possibly imagine. I've never seen such a track.

"And you know what else?" he grins "For the first time ever, I'm actually happy that there's been some PR to do!"

[shellcase]

מסלול מדהים ביופיו - חלומו של כל חובב הגה כאן לדעתי.

אגב, האם גרמניה היא המקום היחיד שבו אפשר להרים מסלול כזה? שכן זהו כביש אגרה בלי הגבלת מהירות ותו' לא. (להבדיל מימי מסלול שיבדקו לך את האוטו, כאן אתה קונה כרטיס וסע, מה שאגב כנראה גורם לריבוי התאונות וההרוגים).

[~TB~]

לא בהכרח. לדעתי מה שגורם לריבוי ההרוגים הוא לא חוסר הבדיקה של הרכב טרם עלייתו למסלול אלא חוסר המיגון של הרכב.

אולי גם העובדה שאין מרשלים באמצע המסלול שיכולים להעיף אותך או לצנן אותך אם אתה מגזים, בניגוד למסלול רגיל?

 

אין לי מושג אם אני צודק (יכול להיות שיש מרשלים, יכול להיות שיש מיגון) אבל זה נשמע לי הגיוני. למישהו יש מידע מוצק באמת לגביי הסוגיה הזו? למה בנורבורינג יש הרבה תאונות והרבה הרוגים?

[shellcase]

בן, זה נובע לא רק מהדברים האלו: המסלול בחלקים מסויימים כולל פניות עיוורות, שטחי מילוט צרים, גדרות קשיחות ותעלות, העובדה שאתה יכול לעלות עם כל רכב, והדרישה היחידה היא רישון נהיגה בתוקף - כלומר נהגים חסרי נסיון, היא הגורם לתאונות הרבות לדעתי.

[Eran@TIG Motorsport]

לא בהכרח. לדעתי מה שגורם לריבוי ההרוגים הוא לא חוסר הבדיקה של הרכב טרם עלייתו למסלול אלא חוסר המיגון של הרכב.

אולי גם העובדה שאין מרשלים באמצע המסלול שיכולים להעיף אותך או לצנן אותך אם אתה מגזים, בניגוד למסלול רגיל?

 

אין לי מושג אם אני צודק (יכול להיות שיש מרשלים, יכול להיות שיש מיגון) אבל זה נשמע לי הגיוני. למישהו יש מידע מוצק באמת לגביי הסוגיה הזו? למה בנורבורינג יש הרבה תאונות והרבה הרוגים?

 

אז לידיעתכם,

כמעט 90% מהתאונות עם נפגעים הם של רוכבי אופנועים !

האמת שאין מרשלים שפזורים על המסלול אלא רק בכמה נקודות, אבל כל הזמן נוסעים מרשלים על אופנועים ורכבים ואם הם חושבים שאתה נוהג מסוכן (לעצמך או לאחרים) מוציאים לך כרטיס צהוב, אדום או שחור !

כרטיס צהוב = הערת אזהרה - תרגיע כי בהערה הבאה אתה לא ממשיך את היום על המסלול!

כרטיס אדום = סע לשלום ותחזור מחר ! מורחק מהמסלול לאותו היום, ונכנס לרשימה "השחורה" !

כרטיס שחור = שלום ולא להתראות - הינך מורחק מהמסלול למשך תקופה ארוכה (לפעמים גם שנה) = ואתה חלק מ"הרשימה השחורה" !

לגבי השאלה למה יש במקום הרבה תאונות, התשובה היא כמובן בגלל "צורת" המסלול - ישנם המון פניות "עיוורות" שאם אתה לא יודע לאן המסלול ממשיך אתה עלול להיות בבעיה.

כמו כן כשמתחיל הגשם ישנם הרבה שלמרות שהם נוסעים/רוכבים על צמיגים שלא מתאימים לגשם ממשיכים לנהוג - וזו בעיה.

וכמובן הבעיה הגדולה ביותר - ידע בנהיגה ספורטיבית על מסלול, ושליטה בכלי הרכב שלך !

ישנם הרבה חוקים לא כתובים שאתה צריך לדעת על נהיגה במסלול ולא כולם יודעים ומודעים אליהם, וכמובן שיש הרבה "טירונים" שעדיין לא הפנימו את קיומו של הכוח הצנטריפוגלי, והמהירות שהם מגיעים לסיבוב לא ממש אפשרית - התוצאה= החלקה וכנראה גם נגיעה קלה בגדר.

לא סתם המקום נקרא "הגהינום הירוק" - ואישית אני יכול להמליץ לכל חובב רכב באשר הוא - תבקרו במקום, תנהגו על המסלול - זו חוויה ללא תחרות !!!

רק אל תשכחו - החוק הראשון במסלול הנ"ל הוא:

"תמיד יהיה מישהו יותר מהיר ממך, אל תנסה לעקוב אחריו" - ואין לכם מושג כמה החוק הזה נכון, ולפעמים גם מאוד מעצבן !

בכל מקרה - אני ללא ספק אחזור לשם בשנה הבאה שוב

[~TB~]

"תמיד יהיה מישהו יותר מהיר ממך, אל תנסה לעקוב אחריו" - ואין לכם מושג כמה החוק הזה נכון, ולפעמים גם מאוד מעצבן !

 

למרות שזה יותר מסוכן, כל נהג ימלא את הפוטנציאל שלו הרבה יותר טוב אם הוא ינסה לעקוב אחרי נהג אחר ברמה שלו מקדימה.

[דובי מילר]

אני חושב שיש פה נקודה ששכחנו לציין .

 

נירבורגרינג הישן והטוב כמו עוד הרבה מסלולים מתקופתו היה בעצם כבישים ציבוריים שנסגרו לצורך קיומם של מרוצי המכוניות , ממש כמו בספא .

בימים עברו זה היה מאד מקובל ואני חושב שאיטליה היתה המדינה הראשונה שהפסיקה עם זה לאחר התאונה במילה-מילייה או טרגה-פלוריו , מרוצי כבישים פתוחים .

הנורדשלייף מיוחד בגלל ואולי בעיקר בגלל שיש בו הכל לנהג חובב הנהיגה המהירה הטובה וגם ואולי בגלל הסיכון שיש בנהיגה בו .

 

דובי

[Luffield]

דובי, הנורדשלייפה נבנה למטרת מירוצי מכוניות, הוא לא מבוסס על כבישים ציבוריים. אמנם התקיימו באיזור שבו הוא נמצא מירוצים על כבישים ציבוריים לפני שהוא נבנה, ואמנם היתה תקופה שבה הוא שימש ככביש אגרה (חד סטרי!) כשלא התקיימו בו מירוצים, אבל הוא לא מסלול כבישים כמו ספא, ווטקינס גלן בתוואי המקורי או אלברט פארק של ימינו.

[Moti - Miata R]

למרות שזה יותר מסוכן, כל נהג ימלא את הפוטנציאל שלו הרבה יותר טוב אם הוא ינסה לעקוב אחרי נהג אחר ברמה שלו מקדימה.

אהה, אבל איך אתה יודע מי ברמה שלך ומי מעליך?

זה הרי לא רשום לאף אחד על החלון האחורי.

הכלל בימי מסלול הוא שכל אחד מתקדם בקצב שלו בלי קשר למה שעושים הנהגים האחרים.

אני מבטיח לך שאם תצמד לנהג שאתה חושב שהוא ברמה שלך והוא יותר מהיר ממך ותנסה לעקוב אחריו, יש לך סיכויים יותר טובים להסתבך בצרות מאשר לנסות את כוחך לבד.

לעקוב אחרי נהג אחר אפשר רק כאשר יש הבנה מראש שאתם במצב של נהג מוביל ונהג עוקב למטרות לימודיות ואז הנהג המוביל מתאים את המהירות שלו לזו של הרכב שאחריו.

 

מוטי

[דובי מילר]

דובי, הנורדשלייפה נבנה למטרת מירוצי מכוניות, הוא לא מבוסס על כבישים ציבוריים. ...

 

הכוונה שלי היא שהמסלול הזה בנוי כמו כבישים ציבוריים , מה שנותן עוד אפקט לעוצמתו של המסלול המיוחד הזה .

הוא לא היה נראה "סינטטי" או מלאכותי לצורך העניין .

 

 

דובי

[Gargoyle]

על פי הרשום באתר הרשמי של המסלו המסלול נחנך לראשונה ב-1927 ואורכו במקור היה כ-20

 

ק"מ וכלל 73 פניות מסוגים שונים .

 

דובי

 

גורם חשוב נוסף שמאפיין את המסלול, הוא ההפרשי גובה, במסלול ההפרש הוא 300מטר, מהנקודה הנמוכה ביותר לגבוה ביותר כמובן. שזה מבטיח כמה עליות תלולות וכמה ירידות מעניינות וארוכות.