ירושלים.נקודות למחשבה.

[michaelbe6]

סתם סיפור קטן שאיני יודע אם הוא אמיתי או לא או אם העובדות המוצגות בו הן אמיתיות אבל לי הוא עשה משהו בלב.

 

ירושלים

 

שלושה סיפורים המבהירים למי שייכת ירושלים

 

1. הירושה

 

נפגשנו בשבוע שעבר, כ-25 אנשים בני 40+, ובמשך שעה קלה דיברתי, בעיקר על זהות יהודית, על מדינת ישראל ועל התלות שביניהן. כשהגיע שלב השאלות, השעה הייתה כבר מאוחרת. אישה אחת הרימה את ידה ובקשה לדבר. "אני לא רוצה לשאול שאלה", היא אמרה, "אני שמעתי את הדברים ואני רוצה לספר לכם סיפור אישי".

 

"כשהייתי ילדה, אמא שלי שלחה אותי לטפל בסבתא שלי שכבר שכבה בבית חולים. המשפחה שלנו הגיע מלוב וידענו לדבר ערבית. במיטה ליד סבתא שכבה זקנה נוספת, זקנה ערביה. הן כל הזמן היו מדברות ביניהן בערבית, ואני הקשבתי לשיחתן. יום אחד שאלה הזקנה הערבייה את סבתא שלי: 'תגידי לי, למה באת לארץ ישראל?'

 

חשבתי שסבתא תענה לה שזה בגלל הרדיפות שהיו אחר היהודים בלוב, אבל סבתא ענתה לה משהו אחר לגמרי.

 

'באתי לכאן כדי לממש את הירושה שלי', ענתה סבתא. 'שו-הדא – איזה ירושה?' שאלה הזקנה הערבייה. 'את הירושה שקיבלתי מאברהם אבינו, את ארץ ישראל' ענתה סבתא.

 

הזקנה הערבייה שתקה כמה דקות, חשבה וחשבה, ובסוף אמרה: 'אבל אברהם הוא גם אבא שלי!'.

 

'נכון' ענתה סבתא. 'אברהם הוא גם אבא שלך . אבל אני הבת של בעלת הבית, ואת הבת של המשרתת...'

 

"הזקנה הערבייה רעדה כולה", סיימה האישה את סיפורה. "היא אספה את רגליה, התכווצה במיטתה והשתתקה, כמי שמבינה ומקבלת את טיעון חברתה".

 

2. 800 פעמים ירושלים

 

בהמשך המפגש דיברנו על עוד הרבה נושאים. דיברנו על אידיאולוגיה ודיברנו על פוליטיקה. הגעתי הביתה באחת בלילה, אבל הסיפור הזה היה שווה את הכל. בוודאי תשאלו: "מה הוא כל כך מתרגש משיחתן של שתי זקנות, ששוכבות עם רגל אחת בעולם הבא, זו לצד זו בבית חולים? הרי טיעונים 'פרימיטיביים' כאלה כבר מזמן לא משחקים בעולם שלנו. מדינאים מודרניים לא מבססים את ריבונותם על ספר אגדות ישן".

 

אז תרשו לי לספר לכם על שיחה עם שני מדינאים מודרניים.

 

"אתה יודע", אמרתי לפייסל חוסייני, "יש בינינו משהו משותף, שאין לאף אחד אחר כאן באולם". חוסייני הסתכל עלי בהפתעה. ישבנו באולם תיאטרון ירושלים מול קהל רב. איתנו ישבה גם שרת הבריאות (בממשלת ברק), יולי תמיר. המנחה היה גדעון לוי מעיתון "הארץ" והקהל היה פחות או יותר שכפולים אידיאולוגיים של מר לוי ושל השרה. חוסייני התהדר אז בתואר 'השר לענייני ירושלים בראשות הפלשתינית' . בדבריו, חזר וטען, שאם אך נצא מירושלים, יסתיים הכיבוש ויבוא שלום על ישראל. למותר לציין שהשרה הישראלית תמיר, ממייסדות 'שלום עכשיו', הנהנה כל העת בהסכמה.

 

הייתה דממה מתוחה באולם.

 

"שנינו מאמינים באלוהים" ,אמרתי לחוסייני. "כל השאר כאן באולם חילוניים.

 

אתה מאמין באלוהים, נכון?" חוסייני הנהן בהסכמה. "גם אני", חזרתי ואמרתי. "ואף אחד אחר כאן באולם לא מאמין כמונו".

 

"עכשיו תראה מר חוסייני", אמרתי, תוך שאני מוציא מתיקי ספר תנ"ך. "זה תנ"ך, זה הספר הקדוש שלי". חוסייני הסתכל בתמיהה, מנסה להבין מה אני רוצה מחייו. "ירושלים מופיעה בספר הקדוש שלי 800 פעמים. אתה מוזמן לספור , אם אתה רוצה...."

 

הנחתי את התנ"ך על שולחן קפה קטן, שניצב לפנינו. נדמה היה שסיימתי, אבל אז הוצאתי מהתיק ספר נוסף, ואמרתי: "תראה, מר חוסייני, הבאתי לכאן ספר נוסף. זהו ספר הקוראן. זה הספר הקדוש שלך, נכון?" חוסייני הנהן בהסכמה.

 

הנחתי את הקוראן לצד התנ"ך, והוספתי: "מצא לי בבקשה את ירושלים מוזכרת פעם אחת בספר הקדוש שלך, ואז, תגיד לי למי שייכת ירושלים: למאמינים בספר הזה, או למאמינים בספר הזה ?"

 

להפתעתי, החלו להישמע מחיאות כפיים מתוך הקהל. חוסייני ותמיר התפתלו בכיסאותיהם וברור היה, שהדיון הסתיים.

 

3. הצידוק היחיד אחרי 2,000 שנה

 

בשבוע שעבר עמד שר ערבי אצל דוכן הנואמים בכנסת והסביר למדינאים המודרניים שלנו, שהר הבית, מקום עקדת יצחק, המקום בו הניח יעקב את ראשו והובטח על ארץ ישראל, מקום מקדש שלמה ומקדש עולי בבל, הר הבית - לב ליבה של האומה העברית, מושא כיסופי כל הדורות והסיבה והצידוק היחיד שבשלו חזרנו אחרי 2,000 שנה לכברת הארץ המיוסרת הזו, הר הבית הוא מקום מוסלמי, הוא מחוץ לחוק הישראלי, ואמונתו זו של השר מג'אדלה גוברת על חוקי המדינה.

 

כל חברי הכנסת היהודיים, ששכחו את מי ואת מה שהם מייצגים - בראש ובראשונה, כבשו פניהם בקרקע ולא מסוגלים היו לענות את 2 התשובות הפשוטות:

 

האחת - התשובה שענתה הזקנה בבית החולים לשכנתה הערבייה.

 

השנייה - מיקומה ואזכורה של ירושלים בתנ"ך, לעומת הקוראן .1

 

 

אני באופן אישי מאמין בדרך הפשרה ולכן את מזרח העיר שגם ככה אינה מעניינת אותנו לא אכפת לי לתת לצד השני.

אבל זאת רק דעתי...ודעתכם?

[Night Driver]

זה שהבאת שני סיפורים על מפגש עם מטומטמים לא אומרק כלום.

 

לגבי אותה הזקנה, קודם כל מי שנותן את הירושה הוא אברהם ולא הנשים שלו אז הטיעון של מי הבת של המשרתת ומי של בעלת הבית כלל לא רלוונטי. מעבר לזה אם הוא העדיף את המשרתת זה אומר הרבה על בעלת הבית.

 

לגבי אותו תנ"ך וקוראן אני יכול להביא ספר שכתוב בו שהבית שלך הוא שלי ושאתה בכלל העבד שלי אז זה הופך את זה לנכון?

 

הבאת את הספר שאתה מאמין בו והצד השני לא ונתלת בו. זה טיעון שלא תופס.

[AssafO]

כל הטיעונים שהבאת קשורים לדת. התעלמת לחלוטין מעניין האוכלוסיה והדמוגרפיה כיום שלפי דעתי זה מה שרלוונטי.

 

קצת קשה להתעלם מהשכונות הערביות וממה שקורה במזרח ירושלים כיום במציאות.

 

 

אסף

[hans]

זהו בעצם לב הפרדוקס -

לא מעט ישראלים מפקפקים באמינות התנ"ך, וחושבים שמדובר באוסף סיפורי עם

או אגדות (בדומה לדתות האחרות) כשבעצם זהו בכלל מסמך היסטורי,

המתאר מקומות, שטחים, שושלות, וגם שירים ונבואות.

 

זה היה השחור והלבן. המציאות בשנת 2009 קצת אפורה...

[michaelbe6]

אתם קצת התבלבלתם...

לא הבאתי טיעונים (שמגובים ע"י סיפור שכבר רשמתי שאין לי מושג אם יש בו אמת)שמנסים להצדיק את עמדתי אלא סתם מסמך שקיבלתי במייל ואותי באופן אישי דיי עניין.

כמו שכבר רשמתי אני באופן אישי מאמין בדרך הפשרה ואני מאמין שעם קצת רצון וקצת שכל ישר ,ניתן להשיג יציבות ושלום באזור,כמובן,לא בכל מחיר.

[ליין מן]

michaelbe6

אתה מנפנף " סדין אדום " - איזה תשובה בקשתה שהם ישלפו - הם ישר ירוצו להכנס בך

 

על כל טיעון שלנו בפורום , הם לא עונים , מחפשים מתחת לבלטה ומוצאים תשובה - אבל היהודים אשמים .

 

אני עדיין מחכה להתנצלות , על הצריף של תמרי ( סליחה - שחאדה )

 

תן להם כוס מים מתוקים מהכנרת ( בסדר , קצת מלוכלך )

וכוס מי ים מלוחים מעזה - ושאל שאלה שלא קשורה לסיכסוך , איזה מים טעימים לכם

 

התשובה שלהם תהיה - מי הים המלוחים מעזה , למה כי המים המתוקים בכנרת , נגזלים מלבנון וסוריה .

 

עזוב שאי אפשר לחיות ממי ים , הם מצליחים להפוך כל תשובה לסביבון .( כאמור הם מבחנתי היהודים , הרבה התפלפלות )

 

לא מצליחים לקרוא את הכתוב , סתם כלשונו כסיפור - סך הכל סיפור .

 

אייל .

[Night Driver]

אייל, תפנים שלא כולם חושבים כמוך וזה לא הופך אותם אוטומטית לטועים.

 

לגבי מי טועה ומי צודק בינתיים הימין הפנים שהשמאל צדק והלך גם לויתורים טריטוריאליים מרחיקי לכת וגם למו"מ עם ארגוני טרור שהשמאל אפילו לא חשב לדבר איתם.

[michaelbe6]

מטרת השרשור באמת לא הייתה לגרום לויכוח פוליטי נוקב.לא לימין ולא לשמאל.

בסך הכל סיפור נחמד שקראתי ורציתי לשתף.

[itzik901]

לגבי מי טועה ומי צודק בינתיים הימין הפנים שהשמאל צדק והלך גם לויתורים טריטוריאליים מרחיקי לכת וגם למו"מ עם ארגוני טרור שהשמאל אפילו לא חשב לדבר איתם.

 

ראינו מה יצא מזה בסופו של דבר, נכנסנו לשנים קשות, עכשיו צא החוצה ושאל 10 אנשים אם הם בעלי דיעות משמאל או מימין, תופתע לגלות את היחס שנוצר לטובת הימין.

[Night Driver]

איציק, רק שהימין של היום זה השמאל של שנות התשעים.

[Kreios]

שלום לפותח השרשור, שלחתי לינק לכתבה על סרט דקומנטרי שערכתי לאחרונה ועכשיו מתחילים בהפצתו.

הסרט מדבר על אבן השתיה בהר הבית, אני חושב שתמצא הרבה דברים מעניינים שתומכים בדעתך בסרט הזה וגורמים לך לחשוב על תפקידנו בארץ הזו...

 

http://www.epochtimes.co.il/news/content/view/10468/89/

[KoF-sHeLeG]

איציק, רק שהימין של היום זה השמאל של שנות התשעים.

 

זה מה שאתה, התקשורת, ושאר חבריך השמאלנים רוצים שיהיה.

זה עבד לכם עם כמה מטומטמים שהצביעו לקדימה בבחירות, אבל לא יותר מזה.

מבין היהודים בארץ, הרוב ימניים. וככל שעובר הזמן גם חלק מהשמאל מתחיל לפקוח את עיניו ולראות שכל הויתורים וההתרפסויות רק גרמו לנזקים עצומים למדינה.

לצערי עדיין יש קומץ של אנשים הזויים (כמוך?) שגם אחרי כל מה שקרה חושבים שזה לא מספיק ושצריך לוותר עוד.

[elibaba]

הסיפורים נחמדים, אבל אין שום משמעות דתית לירושלים. רגשית כן, היסטורית כן, תרבותית כן, אבל לא דתית ולא קדושה. קדושה יש רק לאלוהים וכל הדברים החומריים הם רק חומר, שאין לו חשיבות.