סיפור מלחמה

[oldcar]

ובכן היום, 7 באוגוסט 2006, בחמש וחצי לערך נזכרה זוגתי, שתחיה, כי אזל מלאי הסיגריות שלה. האמת שהיא אמרה לי על זה הבוקר אבל לא זכרתי להביא. החלטתי שלמסע ה"ארוך" לסופר אסע ברכב אספנות. במוסך התלבטתי בין השברולט 57 "החדשה" לקדילאק 56"הישנה".

הבחירה נפלה על הזקנה מבין השתיים. כבר חודשיים שלא הנעתי את הקדילאק. בפעם הרביעית המנוע התעורר לחיים והתחלתי את מסע שני הטון בכיוון סופרמרקט במעלה ההר.

אני גר בגובהה של 150 מטר מעל פני הים המוכנית חונה בגובה 140 מטר מעל פני הים, והסופר בגובה של 300 מטר מעל פני הים.

התחלתי בטיפוס והכל היה סבבה עד שהגעתי לתחילת העליה התלולה, כשני ק"מ מהבית, בסיבוב חד של 90 מעלות הרכב נחנק ועמד. איך נפלו גיבורים...

משום מה דלק לא הגיע מה שמכונה "סתימת דלק". המקום היה קטסטרופה, מיד אחרי סיבוב חד בעליה- סיבוב עיוור. מהר מאוד התאספו מכוניות מאחורי וכל בקשותי שיסעו אחורה ויתנו לי לגלוש לא נענו.

"למה אתה חוסם את הכביש" שאלו הם בכעס תוך שהם מתעקשים לעקוף אותי, עולים על מדרכות ועל אי תנועה שבמקום. איש מהנהגים לא הציע לעזור או לשאול אם יש בעיה.

לבסוף הגיע מושיע,בדמות שכן חיכן שהציעה לחסום את הכביש וכך התאפשר לי לגלוש למפרץ מבטחים.

טוב, אני מתחיל לבדוק מה הבעיה, מוציא מברג מארגז הכלים ובלי כל אזהרה פורצת אזעקת אמת "צפירות עולות ויורדות". נשכבתי, כמצוות הזמן, בין גדר בטחון מבטון שליד הכביש וגדר של בנין מזל שלא היה שם מישהו עם מצלמה זה בודאי היה שווה תמונה. ספרתי שש נפילות רחוקות זה לא רע כי במשגר יש שש קטיושות אז לכאורה הכל עבר. הטלפון מצלצל אשתי על הקו היכן אתה? לך תסביר שאני מול הבית של ד"ר טייכנר שוכב על המדרכה בין גדרות. אני ממתין עוד ככמה דקות וניגש לראות מה קרה ברכב. רק פותח את מכסה המנוע ושוב פורצת אזעקת אמת, "צפירות עולות ויורדות" מחרישות אזניים. נו טוב, יש לי תירגולת, שוב אני נשכב בזולה שלי בין מעקה הבטון והגדר מנגד אני צופה במכונית היפה שלי וחושב איך היא תראה מחוררת או שרופה. כפרה, העיקר שאני לא אשרף או אחורר... הפעם היו "רק" 11 נפילות לאן ברחה הקטיושה השתיים עשר? שוב מחכה כמה דקות וניגש לרכב. אולי הרעש של הקטיושות, שאגב נפלו במרחק רב, כנראה בעכו, הוא זה שעשה את ה"נס" הדלק הגיע המנוע הניע אבל הסופרמרקט כבר סגור. חזרתי הביתה משדה הקרב בלא שזכיתי בשלל סיגריות. אבל מעז יצא מתוק, החלטתי לעבור על מערכת הדלק להחזיר למחזור את משאבת הרכב המקורית שלפני שנה האשמתי אותה ב"אי ספיקה" וניתקתי אותה. השתלתי לה לה מעקף חשמלי, מה שהתברר כלא נכון. פרקתי את המעקפים ו- שוב אזעקת אמת "צפירות עולות ויורדות". הפעם דלת המקלט עשרה מטר ממני. חסר לי ניפל מתאם בין 3/4 ל 3/8 איפה מוצאים כזה. יש לי ניפל קוני אבל ההברגה שבקרבורטור שונה. הישועה באה מכיוון השכן שלי יענקל'ה שהוא "מכניקר" עם ידי זהב ומחסן כלים.

בתשע בערב לאחר שהרכבתי את מערכת הדלק המקורית כולל כוסית זכוכית לפילטר הדלק עם פילטר רמי ויענקלה חרט הברגה בניפל שהיה חסר, הושלמה המלאכה.

המנוע הניעה, הדלק זרם בצינורות. הכוסית התמלאה בנוזל הירוק ומחר אפשר שוב לנסוע ולבדוק אם "סוס- הקרבות" בן חמישים השנה מסוגל עדין לתפקד גם בעת מלחמה.

הסרתי את כפפות הגומי ירדתי על בקבוק בירה צונן ומחר או חמש דקות אחרי המלחמה, נצא לסיבוב מבחן.

[AssafO]

לא שאני מאחל לך עוד חוויות רעות ,אבל לפי דעתי אתה צריך להמשיך הלאה ולכתוב ספר.

 

 

אסף

[Lotus Omega]

מסכים עם אסף.

 

אחלה כתיבה, המשך כך.

 

אור.

[Guest AKICHU]

שלמה דן

 

גם ללא מצלמה אני מצליחה לדמיין את "קומדיית המצב" שתארת, חסר רק דבר אחד?

האם קבלת על הראש כי לא הבאת סיגריות?

אהבתי

להתראות במיני ישראל! (באתר כמובן)

אירית

[נמרוד רחמימוב]

עוד דוגמא לסכנות העישון. צריך להוסיף את זה לשלל האזהרות על קופסאות הסיגריות: "עישון עלול לגרום לחירור מכוניתך".

 

אפשר לעשות שרשור של אספנות במלחמה, ולהוסיף לזה את בני עם הפלקון בשדרות, לירוי ודרור בקריות, עמית בנהריה וכו.

 

ובעצם....גם הקטיושה זה "נשק אספנות" וגם...הסכסוך עצמו כבר "אספנות" ... רק החיילים המתים לא מגיעים לגיל "אספנות".

 

נמרוד

[החנזיר]

חוק מרפי לאספנים -

 

הרכב האהוב יעשה בעיות תמיד אבל תמיד בזמן הלא מתאים!

אבל לא נורא אנו הרווחנו סיפור יפה.

[Ilan Sh]

לרגע הרהרתי מה עדיף....

 

להתגונן מהטילים מאחורי קיר הבטחון, אשר לפי תאורך הוא בסוף הירידה של רח' אנטוורפן (אם יורשה לי להמר), או להסתכן מפגיעה של כל הנהגים אשר לא מצליחים לבלום בירידה ואשר למענם הוקם קיר ביטחון זה (בעצם הקיר הזה כמו קירות ביטחון נוספים הוקם למען השכנים שגרים בבתים הסמוכים, אשר נמאס להם לגלות מידי בוקר מכונית או משאית בין העציצים או בתוך המרפסת).

 

בהיסטריית הסירנה הראשונה שהיתה לאחר ההפגזה הראשונה קרו בחיפה לא מעט תאונות של אנשים אשר שמעו את הצפירה תוך נהיגה ומתוך לחץ יצרו תאונות מיותרות. לאחר מכן בימים הבאים ההתנהגות של רוב הנהגים היתה מאופקת ומהירה תוך ירידה בטוחה לשוליים ומציאת מקום מחסה.

 

מאחל שכל הנסיעות לסופר וכד' לא תיפסקנה יותר עקב אזעקות...

אילן

[Moris]

..... נשכבתי, כמצוות הזמן, בין גדר בטחון מבטון שליד הכביש וגדר של בנין מזל שלא היה שם מישהו עם מצלמה זה בודאי היה שווה תמונה. .......

שלמה ,

אתה בטוח שאף אחד לא צילם ???

 

אולי תקבל תמונות במפגש שישי?

זוכר ? היה לנו פעם מפגש במקום אסטרטגי , בתחנת דלק ליד בתי הזיקוק ...

נראה לי שעברו נצח נצחים מאז שנפגשנו.

 

להתראות בקרוב,

[system_x]

בימים אחרים זה היה נשמע הזוי אך המציאות של ימינו קשה

 

כתיבה באמת יפה, פעם הבאה תיקח משהו זריז יותר שתוכל להתחמק מקטיושות (ראיתי יותר מדי סרטים)

 

עמית.

[בנצי]

ובסוף עישנת??????

 

 

אהבתי!

[Dust Air]

נהנתי לקרוא.

רק תשמור על עצמך.

[oldcar]

כתיבה באמת יפה, פעם הבאה תיקח משהו זריז יותר שתוכל להתחמק מקטיושות (ראיתי יותר מדי סרטים)

 

עמית.

בשנת 56 המכונית היתה במקום גבוהה בביצועים בקו ישר.

0-60 מייל ב10 שניות (שני טון) ומהירות מירבית של 120 מייל. כן אני זה מנסיון אישי אמנם לא באוטו הזה. המבדר הוא שבמהירות מעל 90 מייל מגבי השמשות מתרומים.

מכוניות "ספורט" פשוטות של אז לא הגיעו ל100 מייל ! ועשו 0-60 מייל בסביבות 15 שניות. היו כמה יוצאי דופן כמו המרצדס 300SL לדברי חבר של אבא שלי שהיתה לו מרצדס 300 בארה"ב היו די הרבה מכוניות שרירים אמרקאיות בסוף שנות החמישים ותחילת שנות השישים שהשאירו את המרצדס מאחור ב"פתחה" ברמזורים.

בפעם הבאה אסע עם השברולט 57 כי יש לה טילים נגד טילים מותקנים על מכסה המנוע עוד מבית החרושת...

[oldcar]

שש אזעקות אמת

היום נסעתי , לא עלינו, לניחום אבלים אצל חבר שאמו נפטרה ללא קשר עם המלחמה. מצאתי חניה סמוך למרכז הכרמל והלכתי לרכוש תו חניה כי היו דו"חות על המכוניות ממול. מתחילת הנפילות כלומר יותר משלושה שבועות ועד אתמול לא רשמו דו"חות לא יודע למה היום שוב רושמים.

לאור נסיוני הקודם נסעתי הפעם באוטו חדש וללא תקלות, איך שאני מתכונן לחצות את הכביש שוב פרצה אזעקת אמת, "צפירות עולות ויורדות". מיהרתי להכנס למקלט סמוך.

המקלט, בחניון פרטי בבטן האדמה. בדרך למקלט צדו עיני מכונית מכוסה שצורתה ישנה.

במקלט פגשתי בין היתר צוות טלויזיה פורטוגלי. כרגיל, שמענו "בום" והפורטוגלים שרגילים למקלט הזה (הצופה על נוף העיר משם הם משדרים) אומרים באדישות:

-"זה רחוק".

-"איך אתם יודעים?" אני שואל אותם.

-"תראה בזמן שנופל בחיפה שומעים כאן הרבה יותר חזק" הם ענו. ענו אבל טעו כי בכ"ז היתה נפילה בחיפה. בדרך חזרה מהמקלט הלכתי לחנין להציץ. מתחת לכיסוי עמדה במלוא תפארתה אלפא רומיאו גוניור שמספרה מתחיל בספרות 717 כלומר משנת 66 -65 מכונית יפה ושמורה עם כיסוי עבה שנראה בן גילה. לא היא לא למכירה.

בעודי חוזר הביתה היו שוב שתי "אזעקות אמת", "צפירות עולות ויורדות", בכולן ביקרתי במקלטים ובתים של אחרים פגשתי כאן את ישראל היפה הצוחקת, ישראל שחשבנו שנעלמה והיא כאן ממש על המפה עם אנשים מדהימים שמצב רוחם לא נפל.

אבל, כנראה שהמצב מחמיר כי למרות שבכל מקום קיבלו אותנו יפה בשתי האזעקות האלו לא היו, ממש לא היו מעורבות מכוניות קלסיות או עתיקות וחוץ מזה רושמים דו"וחות חניה...מצב חמור.

אח"כ שוב היו עוד שתי אזעקות אמת, "צפירות עולות ויורדות" ובפעמים האלה הייתי במקלט שלי ליד מכוניות האספנות שלי אז הכל בסדר ושוב חזרנו למצב "לא חמור".

נ.ב. כל זה היה בין השעות 9.45 ל 13.00

[Guest AKICHU]

שלמה דן!

 

לא יאומן מה מלחמה עושה לך, מכירה אותך מלנת'לפים ימים, ולא היה לי מושג ירוק שאתה "איש עט"

בכל מקרה עדיף עט על פטיש שופט

אירית

[יוסי פרנקוס]

אם הייתי אתה, בפעם הבאה לא הייתי מסתתר מאחורי קיר, אלא בתוך תא המטען של הקאדילק... יותר בטוח שם.