תודה לאיתי

[בטאמן 16V]

לא. איתי לא כותב בפורום הזה. אבל אני רוצה להודות לו. כנראה בגללו אני יותר בחיים משהייתי בלעדיו, ועוד כותב כאן.

 

אתמול הייתי בצבא כשב-01:10 קיבלתי שיחת טלפון מחטיבת המבצעים, כשבצידו השני של הקו שאלה "מכיר פיצוץ ברח' הרברט סמואל, סמוך לשגרירות האמריקנית?"

 

ידעתי.

 

מייק'ס. אין מקום אחר יותר צפוף ויותר חי בימי שלישי בערב על הטיילת.

 

שלשום לקחתי את החברה שלי לראות איפה אני מנגן בימי שלישי, כשאין לי משמרת. פספסנו אותו ב-30 שעות בערך.

 

איתי לא זכר שאני מנגן שם, וכשהוא עשה לוח משמרות הוא שיבץ אותי ביום שלישי. לא היה לי כוח להתווכח. מזלי, אני מניח.

 

הכרתי את ינאי, את דומ, וכנראה שגם את רן, לפחות בפנים. ואלו רק החבר'ה שלא נשארו בחיים.

יכלתי להיות שם. לא הייתי.

 

תודה לאיתי.

 

* לא יודע למה אני כותב את זה פה. זה הכי אוף טופיקי בעולם. אבל הייתי צריך להוציא את זה. חשבתי להוסיף משהו כמו "תנצרו כל רגע, תנהגו הכי מהר, תנגנו כמה שיותר, כי כל רגע זה יכול להגמר," אבל לא. זה לא העניין. זה קטע אישי. אני מעכל את זה לאט מאוד. כל דקה עוד קצת. תודה למנהלים שנתנו לנו את המקום הקטן הזה לכתוב בו.

 

בר

 

חי, נכון לעכשיו, 30/04/03

[LiranAr]

כואב..

תנחומים למשפחות הנספים

ואיחולי החלמה לפצועים.

 

גם אני מכיר את המקום אני וחבריי היינו מרבים להגיע לשם אבל לא בערבי שלישי דווקא..

עצוב

[מתן]

ינאי היה המורה שלי למוסיקה בתיכון, אחד האנשים הכי טובי לב שהכרתי.

[ראלימן]

כל כך חבל על מייק'ס!!

 

אחד המקומות היותר טובים בתל אביב...

 

 

 

נקווה שהכל יחזור לקדמותו כמה שיותר מהר...!

 

 

 

 

ראלימן

[Roy]

מצטער שאני הורס שמחות, אבל לגבי ההרגשת "ניצחון" וההצלה ממוות שכמעט וקרה לך (או למישהו אחר).

 

אף פעם לא הבנתי את זה. זה לא שמישהו נפצע אנוש ו"חזר" מהמתים. אלא בגלל תזמון טוב, הוא פשוט לא היה במקום מסוים.

למה עושים מזה כזה ביג דיל, הרי כל יום אנחנו כמעט ומתים בכביש (משהו מאוד מוחשי) או ניצלים מאלף רעות חולות אחרות (פיגועים שנמנעו, זיהומים וכו' - לא מוחשי כ"כ).

 

אז למה אנשים מתרגשים מדברים כאלה, הולכים לברך הגומל ושות'.

 

לא מתנו היום, לא נורא, תמיד יש פעם אחרת. החיים ארוכים ויש סיכוי לא קטן שהם יתקצרו עקב פעולה של גורם שני.

 

אישית בצבא "ניצלתי" ממות "בטוח" מס' לא קטן של פעמים, ואף פעם לא הרגשתי כאילו נולדתי מחדש (פעם אחת דווקא הרגשתי רע, כי ירו עלינו באמצע ארוחת צהריים ובגללה הייתי רעב עד הערב).

[EyalR]

ROY306 אני חושב בדיוק כמוך.

אני ממש לא מבין את התכונה הזאת שכשקורה איזשהו פיגוע יש את מי שאומר "וואו הייתי שם לפני שבוע" ואחד אחר יא אללה הייתי שם לפני שנה או "הייתי אמור להיות והייתי פה והייתי שם".

 

אתה מעכל את זה לאט? את מה יש לך לעכל לא היית בשום רגע קרוב למוות.

 

להינצל ממוות בטוח זה כשרופא אומר שאתה קרוב למוות ולא אם היית אמור להיות באיזה שהוא מקום שאם היית שם אולי היית נפגע ואולי גם היית מת ואז אולי אתה יכול להרגיש בר מזל ו"שנולדת מחדש".

 

נ.ב. כל סגנון הכתיבה של האולי ואולי זה בכוונה כי ככה מדברים האנשים האלה.

[Roy]

ROY306 אני חושב בדיוק כמוך.

....

 

עוד שמוק חסר רגישות

[EyalR]

ROY306 אני חושב בדיוק כמוך.

....

 

עוד שמוק חסר רגישות

 

קלעת בומבה .

 

לא יודע אם חסר רגישות כמו יותר מחובר למציאות.

[Boxer]

מצטער שאני הורס שמחות, אבל לגבי ההרגשת "ניצחון" וההצלה ממוות שכמעט וקרה לך (או למישהו אחר).

 

אף פעם לא הבנתי את זה. זה לא שמישהו נפצע אנוש ו"חזר" מהמתים. אלא בגלל תזמון טוב, הוא פשוט לא היה במקום מסוים.

למה עושים מזה כזה ביג דיל, הרי כל יום אנחנו כמעט ומתים בכביש (משהו מאוד מוחשי) או ניצלים מאלף רעות חולות אחרות (פיגועים שנמנעו, זיהומים וכו' - לא מוחשי כ"כ).

 

אז למה אנשים מתרגשים מדברים כאלה, הולכים לברך הגומל ושות'.

 

לא מתנו היום, לא נורא, תמיד יש פעם אחרת. החיים ארוכים ויש סיכוי לא קטן שהם יתקצרו עקב פעולה של גורם שני.

 

אישית בצבא "ניצלתי" ממות "בטוח" מס' לא קטן של פעמים, ואף פעם לא הרגשתי כאילו נולדתי מחדש (פעם אחת דווקא הרגשתי רע, כי ירו עלינו באמצע ארוחת צהריים ובגללה הייתי רעב עד הערב).

 

גם אני לא הבנתי את זה.

 

עד ש.....

 

אני לא יודע אם זה היה דקה הבדל, שלוש דקות או 20 שניות, אבל זה מה שעשה את ההבדל בין זה שהזמנתי גרר לזה שהייתי צריך להזמין חברה קדישא.

 

ולא חשבתי על זה בכלל עד שנכחתי בזמן מתן העדות של אחיו של הנרצח. זה היה למעלה מחצי שנה אחרי הרצח, ופתאום הכל התעורר וקלטתי את המזל ששיחק שם - סתם מזל נאחס בשבילי. מזל רע מאד לנרצח.

[בטאמן 16V]

לא ידעתי אם לכתוב בהודעה הראשונה "לא צריך להגיב, רק רציתי להתבטא", אבל כנראה שהייתי צריך.

 

אין לי כוח להתווכח על הפילוסופיה שכל שנייה שאנחנו חיים אנחנו חומקים ממוות, אבל:

אתה מעכל את זה לאט? את מה יש לך לעכל לא היית בשום רגע קרוב למוות.

 

מה יש לי לעכל? שאנשים קרובים אלי נהרגו ונפצעו. שדומ לא תבוא יותר ותעשה פרצוף, ושינאי לא יחייך ויתפרע על הפנדר, וגם יברך אותי אחרי קטע מוצלח שלי. אם אתה לא חושב עד הסוף, אל תדבר.

 

תלמדו לקרוא עד הסוף לפני שאתם יורים על המקלדת:

חשבתי להוסיף משהו כמו "תנצרו כל רגע, תנהגו הכי מהר, תנגנו כמה שיותר, כי כל רגע זה יכול להגמר," אבל לא. זה לא העניין. זה קטע אישי.

 

ההרגשה שלי היא בכלל לא של ניצחון, היא של כאב. לא מבינים? סבבה. אל תגיבו.

[EyalR]

זה נשמע כאילו אתה אומר שאתה מעכל לאט את העובדה שהיית אמור להיות שם ולא היית כי על זה התמקדת, גם ציינת שהכרת אותם לפחות בפנים ועכשיו זה נשמע כאילו אתה מכיר אותם יותר אישית.

 

כנראה שלא הבנו את דברייך, מצטער.

[Roy]

בר, כתבת ת'רד על איזה נושא, ברגע שכתבת אותו אין לך כבר שליטה עליו.

אנשים יכולים לקחת אותו למחוזות אחרים.

 

היה לי משהו להגיד לגבי חלק ממה שכתבת, וזה לפי דעתי היה המקום להגיד אותו.

 

מי שלא רוצה תגובות שלא ירשום.

בדיוק כמו שת'רד על "סיאט לאון - מהנה או לא" יכול בשניה להפוך להילול השלדה המצטיינת של הראלי, כך גם כאן.

 

מבלי להתייחס בחוסר כבוד לכל אחד מאלה שנפגעו, אבל זה לא נראה כאילו הכרת אותם אישית (לא שזה משנה, אם מרגישים רע).

לפעמים אחרי קטעים כאלה, אנשים מרגישים יותר לנפגעים, גם אם זה לא היה כך במציאות, וככה הם גורמים לעצמם יותר "קשר" לפיגוע ועקב כך הרגשת הצלה יותר גבוהה.

שלא תבין, אני לא בא לרמוז כלום. זאת ההרגשה שלך אישית, רק אתה יודע את האמת, לא אני.

 

לאיתן, הייתי במספר מקרים כאלה, ובאמת, בשיא הרצינות לא הבנתי את זה.

פעם אחת אחרי סוף מטווח בלבנון כאשר אנחנו חזרנו למוצב ושיריון הלכו אליו במקומנו, עלה מחבל וקצר שם שורה של מה שנקרא "קו יורים" (לא נהרג אף אחד, הרבה נפצעו).

גם אחרי שהסתערנו עליו ופצמרים נפלו ליד כל חור, לא יצא לי לחשוב בדיעבד "אוי אם הייתי מדלג שמאלה ולא ימינה, הייתי מת".

 

אני מצטער זה באמת משהו שהיה לי מאוד קשה להבין בתגובה של בר ושל עוד הרבה מאוד אנשים אחרים.