מוות, לא עלינו. בכבישים, בצבא, בעבודה

[יבגניפ]

למה אתה חושב שביפן אין דושבגים?

שמע, בשבועיים שביליתי ביפן לא שמעתי צפירה אחת ולא ראיתי נהג אחד שפנה בלי לאותת.

וזה בטוקיו וקיוטו - הערים היותר עמוסות שיש.

 

אבל ברור שגם שם יש דובשגים.

[חן ג.]

לדעתי, תאונות דרכים ובכלל תרבות נהיגה מחורבנת זה פועל יוצא של חוסר בחינוך להתחשבות בזולת.

 

תרבות נהיגה מחורבנת ≠ ריבוי תאונות דרכים; וגם הגורמים לתרבות נהיגה ירודה אינם בהכרח הגורמים לקטל רב בדרכים.

[יבגניפ]

תרבות נהיגה מחורבנת ≠ ריבוי תאונות דרכים; וגם הגורמים לתרבות נהיגה ירודה אינם בהכרח הגורמים לקטל רב בדרכים.

קטל בדרכים ≠ ריבוי תאונות דרכים...

 

[yossy]

למה אתה חושב שביפן אין דושבגים?

k

לא אמרתי שאין, יש ויש!!

(גם אם נוציא את היקוזה מהמשוואה) נתקלתי ברחוב ובעבודה

בדושבגים, לא הרבה אבל יש.

 

אבל, החינוך והמנטליות שונה, וכן יש כבוד הדדי שאני מאמין שיכול להיות גם כאן,

הם לא יותר טובים.

[hans]

המרחק המנטלי/תרבותי בין ישראל ליפן הוא עצום, בלי שום הגזמה,

ולכן כל השוואה שנבצע תהיה די חסרת תועלת.

יש כל כך הרבה דברים בתרבות היפנית שאי אפשר לנסות אפילו להתחיל להחיל בארצות אחרות -

לא רק בישראל, אלא גם במדינות מערביות.

 

וזאת בעצם הנקודה, אי אפשר להעתיק או לייבא משום מקום אחר, השינוי צריך לבוא מבפנים.

אני משוכנע שיש שינויים לטובה בעשורים האחרונים,

צריך להתמיד בהם ולעשות מה שאפשר כדי לגבור על השינויים לרעה שמתקיימים באותה העת,

בין השאר על ידי גידול משפחות ואי-הגירה לאסטוניה.

[יבגניפ]

החברה היפנית היא גם חברה מאוד חולה בהרבה מובנים. זה מאוד כיף לטייל ביפן, אבל להיות יפני אפילו אני לא הייתי רוצה.

אני משוכנע שיש שינויים לטובה בעשורים האחרונים,

במה הם באים לידי ביטוי?

 

יש, לדעתי, שתי בעיות מרכזיות בתרבות הישראלית. האחת היא בריונות ואגרסיביות, שהן פחות או יותר מושרשות כאן מ-day one. אפשר להתפלצן על זה עד מחר, אבל ה"מפסיקים להתנצל" בהחלט יכול לשמש כסלוגן לאומי כאן. השניה היא העדר הבנה, אפילו בדרגים הבכירים ביותר, שחייבים לתכנן לטווח ארוך כאן, ושפה זה שלנו ולא של אף אחד אחר.

 

דושבגים יש בכל מקום בעולם. אבל ישראל היא מקרה די נדיר יחסית של מדינת מהגרים די צעירה. ובלי לכידות חברתית וחוסן חברתי, המצב של כולנו יהיה הרבה יותר בעייתי, ממצבם של, נניח, תושבי טוסקנה, אם איטליה תתפורר.

 

וזה משהו שהוא מאוד מאוד חד כיווני כאן.

 

מלמדים את כולם להיות פטריוטים לכיוון מאוד מסוים. אבל משקיעים 0 מאמץ בשביל להסביר שדגל ישראל עצום באוטו, זה פחות חשוב מלא לחתוך עם האוטו פקק של 40 מכוניות. ומשקיעים 0 מאמץ כדי לצמצם את הפקקים האלו מלכתחילה.

 

גידול משפחות? אם האבא מלמד את הילדים לחתוך ולהדחף - איך זה עוזר למשהו, מעבר ליצירה של עוד ועוד סטרס במרכזים העירוניים כאן?

עריכה אחרונה ב-28 ליולי, 2018 על ידי יבגניפ

[SlowRide]

תרבות נהיגה מחורבנת ≠ ריבוי תאונות דרכים; וגם הגורמים לתרבות נהיגה ירודה אינם בהכרח הגורמים לקטל רב בדרכים.

תרבות נהיגה מחורבנת זה חלק ממה שנקרא הגורם האנושי, שיש לו חלק גדול בתאונות דרכים.

[vadim6385]

ישראל היא מקרה די נדיר יחסית של מדינת מהגרים די צעירה. ובלי לכידות חברתית וחוסן חברתי, המצב של כולנו יהיה הרבה יותר בעייתי, ממצבם של, נניח, תושבי טוסקנה, אם איטליה תתפורר

 

יצאו מזה גם דברים טובים, כמו חופש ביטוי אמיתי, וחוסר פורמליות.

 

אני אישית שמח שיש את זה.

[יבגניפ]

^ בשבילי אלו הם שמות קוד מייפים לגסות רוח וחוסר בסיסי בנימוס. להיות בוטה זה לא הישג.

אני אחסוך את המגילה התורנית, אבל אם אתה קורא רוסית, ולא קראת - מציע לך לקרוא את ליבו של כלב וגם קצת מסיפוריו של זושצ'נקו, כדי להיווכח שההתייחסות ל"חופש" או "עצמאות" כזכות בעיקר להיות גס רוח לסביבה שלך, היא לא המצאה חדשה שלנו פה. והיא לא נעימה באף צורה שלה.

[חן ג.]

תרבות נהיגה מחורבנת זה חלק ממה שנקרא הגורם האנושי, שיש לו חלק גדול בתאונות דרכים.

 

אבל זה לא בהכרח החלק שגורם לחלק הארי של ההתנגשויות בדרכים, בוודאי לא של אלו עם הרוגים קשה. אין קורלציה בין חוסר תרבות נהיגה לבין ריבוי התנגשויות חמורות.

[yossy]

יפני גמני לא הייתי רוצה להיות מדובר בחברה אטומה למדי מרובעת דורשות ודורסנית.. ממש ההיפך מכאן.

 

נתתי כדוגמא דיי נקודתית את המנטליות של הכבוד לזולת שמתחילה בחינוך נכון מגן וממשיכה בבית ויוצרת מנטליות שונה.

 

*אני מאמין* שניתן להדביר את תרבות ה"לא לצאת פרייר" ו "אני ואפסי עוד" הישראלית עי חינוך נכון

ראה יפן.

 

אין מקום להשוואה בין תרבויות למי שהבין כך כן יש מקום לקחת מהחינוך שלהם.

מקום עבודתי בטוקיו נשק לבית ספר יסודי. ממש תענוג לראות את התלמידים במשמעת של לעבוד זמן כבוד למורה כבוד למבוגר וכבוד לעצמם. זה ממשיך לכביש וכן הלאה...

[SlowRide]

אבל זה לא בהכרח החלק שגורם לחלק הארי של ההתנגשויות בדרכים, בוודאי לא של אלו עם הרוגים קשה. אין קורלציה בין חוסר תרבות נהיגה לבין ריבוי התנגשויות חמורות.

 

זה מויקיפדיה, מחיפוש קצרצר בגוגל. אם יש לך חומר בנושא ממקור איכותי יותר, אנא שתף.

על פי נתוני משטרת ישראל, הסיבות העיקריות לתאונות הקשות הן: אי-ציות לרמזור, סטייה מנתיב (בעיקר ניסיונות עקיפה על קו לבן רצוף), אי-מתן זכות קדימה, אי-שמירת מרחק, מהירות מופרזת לתנאי הדרך (להבדיל ממהירות שאינה חוקית (אנ')) ואי-מתן זכות קדימה להולכי רגל. כשליש מההרוגים בתאונות הם הולכי רגל. חלק ניכר מהולכי הרגל שנהרגו, נפגעו בעת שחצומעבר חצייה מסומן.

על פי מחקרי הרשות לבטיחות בדרכים, תקופות של מתח ולחץ, לדוגמה פיגועים, מעלות את מספר תאונות הדרכים.

רוב מה שמתואר שם זה שימת ז' על חוקי התנועה ועל שאר משתמשי הדרך = תרבות נהיגה מחורבנת.

עריכה אחרונה ב-28 ליולי, 2018 על ידי SlowRide

[חן ג.]

לא ברור לי איך זה סותר את הטענה שלי. אין קורלציה הדוקה בין חוסר בתרבות נהיגה לבין ריבוי התנגשויות חמורות. עובדה, בישראל התרבות חרא ובגרמניה היא אחלה, אבל בשתיהן יש שיעור דומה של קטל בדרכים. יש לך אוכלוסיות נהגים שמתאפיינות בנהיגה לא מתורבתת (מוניות) ועדיין יש להן סטטיסטיקה די טובה של הימנעות מהתנגשויות, ועוד.

 

כשאני חושב על חוסר בתרבות נהיגה, אני חושב על עבירות "נימוסין": חיתוך של טור עומד או מזדחל, הידחפות בתוך תנועה צפופה, אי שמירת ימין בכביש פנוי, היצמדות לנהג אחר כהפגנה של אגרסיביות, שימוש מרובה בצופר וכך הלאה.

 

אולי הסיבה העיקרית למה עבירות הללו לא גורמות לאחוז ניכר מההתנגשויות החמורות הוא שהן אופייניות לתנועה כבדה שמטבעה מתנהלת במהירות אטית ולכן הסיכוי להתנגשות חמורה שם נמוך. אני גם חושב שמרבית בריוני הכביש הם הרבה פחות "אמיצים" ממה שנראה, והם לא יידחפו או ייצמדו במצבים שיש בהם סכנה מוחשית ורצינית. שלא להזכיר שלנהגים האחרים קל לזהות אותם מראש ולהיזהר מהם. אני אפילו לא בטוח עד כמה הביריונים הללו באמת מרובים: לדעתי, זה מקרה קלסי של חיוניות מטעה.

 

נהגים שעוברים באדום או לא מצייתים לתמרורים או לפס לבן, לדוגמה, הם - בחלקם הגדול - אנשים שונים לחלוטין: או שהם נהגים נורמטיביים לגמרי שפשוט דעתם הוסחה או שחשבו שיספיקו רמזור שהם לא; או שהם אנשים שלא שמים על החוק ברמה אחרת לגמרי ממישהו שרק חתך לראש הטור בדרך לעבודה בבוקר.

 

אני גם לא חושב שחוסר בתרבות נהיגה פירושו חוסר בתרבות. כל הרעיון הזה שלהתייחס להתנהגות האנושית כמשהו גלובלי הוא בעיניי קלוקל: אותם אנשים מתנהלים שונה במצבים שונים, ונהיגה הוא אולי הדוגמה הכי טובה למצב שבו אדם רגוע ונחמד יהפוך להיות שק עצבים אגרסיבי.

 

מי שכל כך מציק לו שעוכרים לו את הנועם של חווית הנהיגה, עד כדי כך שזה יותר חשוב לו מכך שלמעלה ממאתיים איש נהרגים בכבישים בכל שנה - צריך לבדוק את סדר העדיפויות שלו ו/או להצמיח בלוטות רביה גדולות יותר.

עריכה אחרונה ב-28 ליולי, 2018 על ידי חן ג.

[SlowRide]

כי אתה מגדיר "תרבות נהיגה" בצורה אחרת.

מבחינתי ההגדרה של תרבות נהיגה זה לא להיות אחוקי עם כולם כי עם ישראל חי, אלא להבין שאתה חלק ממערכת שאמורה לתפקד בצורה מסויימת ואתה לא יכול להתעלם ולעשות מה שנח לך. בין אם זה משהו יחסית מעיק אך לא מזיק כמו נסיעה ב90 קמ"ש בנתיב האמצעי או משהו קשה יותר כמו כניסה לצומת עם תנועה ערה באור אדום.

[יבגניפ]

מי שכל כך מציק לו שעוכרים לו את הנועם של חווית הנהיגה, עד כדי כך שזה יותר חשוב לו מכך שלמעלה ממאתיים איש נהרגים בכבישים בכל שנה - צריך לבדוק את סדר העדיפויות שלו ו/או להצמיח בלוטות רביה גדולות יותר.

אתה יכול לסביר, בבקשה, איך אתה ממצב ומסובב את הדברים בצורה הזו? איך אתה בונה תסריט כזה כאילו יש בחירה בין השניים, או שיש עדיפות ביניהם, או שחווית נהיגה לא נעימה בהכרח גוררת מיעוט יחסי של הרווגים?

אולי הסיבה העיקרית למה עבירות הללו לא גורמות לאחוז ניכר מההתנגשויות החמורות הוא שהן אופייניות לתנועה כבדה שמטבעה מתנהלת במהירות אטית ולכן הסיכוי להתנגשות חמורה שם נמוך.

כמות ההרוגים בתאונות היא חשובה, אבל אי אפשר להסיק רק ממנה שום דבר על בטיחות בכבישים. גם כי יכול להיות שפה פשוט מצילים יחסית יותר בני אדם בבתי החולים, וגם כי זו התבוננות מאוד מאוד מאוד צרה, שמנסה לתמצת את כל מגוון הפגיעות והנזקים שיש בתאונות הדרכים לפרמטר אחד בלבד.

נהגים שעוברים באדום או לא מצייתים לתמרורים או לפס לבן, לדוגמה, הם - בחלקם הגדול - אנשים שונים לחלוטין: או שהם נהגים נורמטיביים לגמרי שפשוט דעתם הוסחה או שחשבו שיספיקו רמזור שהם לא; או שהם אנשים שלא שמים על החוק ברמה אחרת לגמרי ממישהו שרק חתך לראש הטור בדרך לעבודה בבוקר.

שמע, אני בטוח שיש לי תדמית קיצונית פה בפורום וכו'. ולכולנו יש נטייה להקצין בויכוחים. אבל בטענה הזו אני לא מקצין: אני לא רואה נהגים ישראלים עוצרים ב"עצור" אף אבל אף פעם. זו לא הדחפות לקצה הפקק, שאתה יכול, אולי, לטעון שהיא מעצבנת אבל מסוכנת רק אם שני נהגים מחליטים לשחק צ'יקן. מה שסלואו רייד מצטט מתיישב עם זה לחלוטין. יותר מזה, כשהנושא עולה, אנשים גם מודים בזה, בלי להסס יותר מדי.

אני גם לא חושב שחוסר בתרבות נהיגה פירושו חוסר בתרבות. כל הרעיון הזה שלהתייחס להתנהגות האנושית כמשהו גלובלי הוא בעיניי קלוקל: אותם אנשים מתנהלים שונה במצבים שונים, ונהיגה הוא אולי הדוגמה הכי טובה למצב שבו אדם רגוע ונחמד יהפוך להיות שק עצבים אגרסיבי.

את הסיבות להתעלמות הגורפת מתמרורי עצור, או לסגידה הקיצונית לנתיבים השמאליים בטח שאי אפשר לחפש רק בסטרס שמייצרת הנהיגה. חייב להיות הסבר מעמיק יותר לתופעות כמו נסיכות ארץ ישראליות, שיוצאות מהרצליה לאילון דרום, מגיעות עד לירושלים, שומרות על מהירות ממוצעת של 70 קמש בכיבש פתוח, ולא זזות מהנתיב השמאלי. וההסבר גם קיים. כמו עם כל תופעה סוציולוגית אחרת.