רוצה להיות פסיכולוג, מה עושים?

[סאפיר]

רוצה לפתוח קליניקה.

רוצה לעזור לאנשים להתמודד עם בעיות.

רוצה לשבת עם פנקס ולשאול "איך זה גורם לך להרגיש?"

 

למסקנה הזאת הגעתי לפני כמה שנים ומאז הרצון הזה רק מתגבר ולא עוזב.

אך אליה וקוץ בה: אין לי מושג מה אני צריך לעשות כדי להגיע לשם. המידע באתרי המוסדות האקדמאיים פשוט רב מידיי ואני טובע בכל המידע שם. מה אני רוצה ללמוד בכלל? פסיכותרפיה? פסיכולוגיה קלינית? פסיכולוגיה קליניגית - קוגניטיבית? פסיכולוגיה קלינית - 'שקר אחר כלשהו שאת שמו המדוייק איני זוכר כרגע'? או אולי בכלל תואר שמשלב מסיכולוגיה עם סוציולוגיה ואנרתופולגיה (שכחתי את שמו כרגע)? תואר שני? שלישי? דוקטורט?

 

איפה מומלץ ללמוד לתואר ראשון? אם לקחת בחשבון שאני חייב תואר שני (ואולי שלישי?) האם המוסד עצמו בו למדתי את לימודי התואר הראשון משפיעים על משהו או שהדבר היחיד שמשחק תפקיד הוא הציון?

 

מה תנאי הקבלה בכלל? סכ"מ (ככה כותבים את זה בכלל?) כללי? מילולי?

 

*כרגע אני לומד לפסיכומטרי ומתעתד להשלים את הבגרויות הנחוצות לי במועד חורף הקרוב.

יש יועצי לימודים בקהל? או לחילופין פסיכולוגים? יש מישהו שעבר את התהליך? בירר לגביו? יש בידו כל פריט מידע שיוכל לעזור לי להרכיב פאזל של מידעים (הרבים של מידע) מועילים?

 

כל עזרה תתקבל בברכה.

[יוסי פרנקוס]

מממ...

 

ואיך זה גורם לך להרגיש?

[סאפיר]

'סעמק.. הייתי צריך לראות את זה בא...

[Danix60]

מממ...

 

ואיך זה גורם לך להרגיש?

 

 

גדול :lol:

[Smiro]

בנוגע לציונים אתה יכול להיכנס לכל אונ' ולנבור שם קצת בכל הSections(שכחתי איך קוראים לזה בעברית), ושם תזין את הנתונים שלך ותראה האם אתה מתאים ומה אתה צריך על מנת להתקבל.

[יוסי פרנקוס]

באוניברסיטת חיפה יש מקום שנקרא "מכון ברמן".

לי הם עזרו כשלא ידעתי מה לעשות ומה בדיוק ללמוד.

[סאפיר]

בנוגע לציונים אתה יכול להיכנס לכל אונ' ולנבור שם קצת בכל הSections(שכחתי איך קוראים לזה בעברית), ושם תזין את הנתונים שלך ותראה האם אתה מתאים ומה אתה צריך על מנת להתקבל.

 

המידע באתרי המוסדות האקדמאיים פשוט רב מידיי ואני טובע בכל המידע שם

 

יוסי: תודה על ההכוונה, יילקח בחשבון.

[Fazer]

בגדול (פישטתי את המסלול, אז אל תתפסו אותי במילה):

כדי להיות פסיכולוג קליני (בעברית: לטפל באנשים) אתה צריך לסיים תואר ראשון במקצוע רלוונטי (פסיכולוגיה, מדעי ההתנהגות, וכו'), ולעשות תואר שני (שנורא קשה להתקבל אליו) בפסיכולוגיה עם התמחות כלשהי (קלינית, קלינית של הילד וכו'). אחרי שסיימת תואר שני, אתה צריך לעשות התמחות (4 שנים בשכר רעב אמיתי), ורק לאחר מכן תוכל באמת להתחיל לעשות עם זה משהו. קח בחשבון שלהתמחות בפסיכולוגיה יש רשימות המתנה מכאן ועד להודעה חדשה, כך שזה לא כל מי שמסיים את הלימודים מיד רץ להתמחות.

 

אז מה היה לנו פה?

3 שנים תואר ראשון + שנתיים (בערך) תואר שני + 4 שנים התמחות (אם נתעלם מזמן ההמתנה) = כמעט 10 שנים של מסלול לימודים.

 

עדיין מעוניין?

[Moonlight Theory]

כל מי שמתכנן ללמוד , כבר לומד או סיים ללמוד פסיכולוגיה בוכה על המשכורת (לא רק בהתמחות) ועל התנאי קבלה לתואר שני .

קח את זה בחשבון שהמקצוע יוקרתי למעטים בלבד , אם אתה עדיין מוצא את עצמך חולם על לעזור לאנשים , לך על זה .

[nburrack]

לחילופין תישקול עבודה סוציאלית/תרפיה באומנות/תרפיה במוסיקה/פסיכותרפיה

[oferg22]

היי SPIRE.

 

תראה אני ממש לא רוצה להוריד אותך מזה, אבל בוא אשתף אותך מניסיון של מישהו מאוד קרוב אליי שעבר את המסלול שאתה ככל הנראה מעוניין בו:

 

באמת כפי שכבר הסבירו לפני, הכל מתחיל בתואר ראשון. בתחום רלוונטי. במקרה להלן הלימודים היו מדעי ההתנהגות באוניברסיטה מוכרת ומוערכת בארץ. תואר לא קל.

 

ההמשך - מבחן ייחודי למי שמעוניין להמשיך לתואר שני (לא זוכר את שם המבחן, אחרי גוגל שמו מתא"ם) ואז לפי התוצאות של המבחן הזה והממוצע של תואר ראשון, אתה תתמודד על מקומות ספורים מאוד במסלול לתואר שני באוניברסיטאות.

 

לאחר מכן באמת יש התמחות של כשנתיים שבסופה יש..... כן כן ניחשת - מבחן.

 

מסלול לא קל בכלל. האדם שאני מספר עליו ידע כבר מילדות שזה הייעוד שלו(אם אפשר לקרוא לזה ככה) ולכן עבר את המסלול.

באמת תחשוב טוב לפני. ותלך לייעוץ מקצועי במקום רציני. זאת עצה ששווה הרבה.

 

דבר אחרון - כדי לטפל באנשים בארץ לא צריך להיות פסיכולוג קליני. יש עוד מגוון מסלולים ברמות כאלה ואחרות. דוגמאות - טיפול בבעלי חיים, ביבליאוטרפיה, עובד סוציאלי קליני (ששם המסלול יותר קל) ועוד. יש גם קורסים מסוימים שאותם אני פחות מכיר.

 

מקווה שעזרתי לך בהחלטה כבדת משקל.

בהצלחה! גם אם תחליט לעבור את המסלול, אני מאמין שהוא ישתלם, לא כלכלית אלא ברמה האישית.

 

עופר

[ניקו פ.]

היי, יש לי חבר שעושה כרגע תואר ראשון, ומתחיל בשלבי הכנה לתואר שני. אם תרצה שאקשר ביניכם תודיע לי.

יש בערך מיליון התמחויות, אבל זה כבר בתואר השני.

כעקרון, בקבלה לתואר שני את אף אחד לא יעניין אם למדת פסיכולוגיה באונ' ת"א או במכללה. מה שיעניין אותם זה ממוצע הציונים שלך, מבחן מתא"ם (שזה מבחן של המרכז הארצי, ואתה בטוח יודע ששום דבר טוב לא יוצא משם) ואאל"ט יש בסוף גם ריאיון אישי.

אני לא סגור על האחוזים, ואני די בטוח שזה משתנה מפקולטה לפקולטה, אבל לדעתי זה באזור ה50-50 בין המתא"ם לממוצע ציונים (אפילו 60-40 לטובת המתא"ם).

בכל מקרה, המבחן הזה מתקיים רק פעם בשנה, ולכן הרוב עושים אותו תוך כדי התואר הראשון, בד"כ כבר בשנה א', כדי שתהיה הזדמנות לשפר אחר כך.

בהצלחה.

[סאפיר]

קודם כל תודה לכולם על המידע.

לכל החברים שנותנים לי אלטרנטיבות: תודה רבה על הדאגה, אבל זה בסדר, לא מטרידה אותי היוקרתיות של המקצוע אל מול כמות העוסקים בו, או אורך המסלול שבחרתי, אני מודע לחלוטין שאני לא הולך לנהוג בבנטלי או לפתוח קליניקה מחרתיים, זה לא מה שמעניין אותי.

מבחנים? מבחנים בסופו של דבר נכתבו כדי שיעברו אותם ואם אחרים יכולים אני לא רואה שום סיבה למה אני לא אוכל.

 

ניקו, תודה רבה. באופן כללי אני מבין שלפחות בתואר הראשון פסיכולוגיה זה פסיכולוגיה זה פסיכולוגיה, אין לזה ענפים או תתי תחומים? כל המילים הארוכות הן בתואר השני, נכון?

עוד תהייה, כדאי לצאת מתוך נקודת הנחה ש א': אני לא אתקבל לתואר שני או ב': לא אתקבל ישירות ותהיה לי תקופת צינון של כמה שנים בין שני התארים. האם בהתחשב בזה אכן כדאי לעשות מאמץ כדי לקבל תואר ראשון יותר "נחשב"? או שאוני' ביר-זית זה מספיק טוב?

[ניקו פ.]

תשמע, עם תואר ראשון בפסיכולוגיה אין הרבה מה לעשות, ולכן חברי כיוון ישר לשני. בשל כך הוא לומד ברופין. גם מטעמי קרבה (נתניה), וגם כי המרצים שם ממש טובים. הוא ידע שהוא ירצה לעשות לפחות תואר שני, ולכן בחר במכללה טובה, שבה המרצים טובים, וזאת על מנת שלהוציא ציון כמה שיותר גבוה. אני לא יודע מה יקרה בתקופת הצינון, או אם לא תתקבל לתואר שני. מן הסתם שעם תואר ראשון, אז אני מניח שמעסיק יעדיף מישהו מאונ'. המלכוד הוא שבאונ' יותר קשה ללמוד, וגם בד"כ המרצים לא ממש מודאגים ממך אישית. הם באים, מעבירים את החומר והולכים הביתה, רק כדי לצאת ידי חובה.

כן בתואר הראשון זה רק פסיכולוגיה (יש גם פסיכוביולגיה, אבל אני לא זוכר אם זה תואר ראשון או שני). רוב תתי-הענפים מגיעים בתואר השני (ויש מספיק).

 

צ'מע, זה שיקול קשה. מצד אחד תמצא מכללה טובה, שנמצאת קרוב למקום מגוריך (להרבה אנשים זה חשוב) ולך לטחון בשביל ציונים גבוהים. מצד שני, אולי תחליט שתואר 1 זה מספיק, ואז תרצה לנסות למצוא איתו עבודה, אני לא ממש יודע. ואולי דווקא באונ' ת"א יש מרצים מדהימים בפקולטה שילמדו אותך מעולה. אי אפשר לדעת.

תחשוב על זה, זה גם הגיוני. כשאתה נרשם, יש ציוני סכם. לא ממש אכפת להם מאיפה התואר הראשון שלך, כל עוד יש לך ממוצע גבוה, וציון מתא"ם טוב.

[ליאור קלה]

כל מי שמתכנן ללמוד , כבר לומד או סיים ללמוד פסיכולוגיה בוכה על המשכורת (לא רק בהתמחות) ועל התנאי קבלה לתואר שני .

קח את זה בחשבון שהמקצוע יוקרתי למעטים בלבד , אם אתה עדיין מוצא את עצמך חולם על לעזור לאנשים , לך על זה .

 

לא הכל בחיים זה כסף, הרוב לומדים לתואר לצרכי העשרת הידע בלבד...

 

לפות''ש, אין לי הרבה מה לתרום אבל אם אגיע לספת פסיכולוג אני מעדיף שזה יהיה מישהו מקרזפורום.

אני מאחל לך הרבה לקוחות.