שקר לבן , הכחשה סגולה

[locomotive]

הגעתי לצומת בערך 70 ק"מ מהבית ללא דלק כלל כשהמחוג כבר באזור המסוכן של האדום .

בתחילת אותו הערב יצאתי מהבית עם די דלק והרבה כעס לאחר מריבה עם בת הזוג

נכנסתי לרכב כפי שהייתי באותו הרגע ופשוט נסעתי אל תוך הלילה

שנאתי את האיטלקייה הזו , אני בטוח שבאותו יום שייצרו אותה במפעל מישהו הגיע בסטלה לעבודה

היו ימים היה נדמה לי בוודאות שהשטן ונתיניו יושבים לי בבגאז' ומעשנים נרגילה עם מרפי .

 

נהגתי כל הלילה ולא ידעתי לאן , לא היה חימום באוטו אבל לפחות לקחתי פליז ,

המחשבות רצו קדימה והסיגריות בשרשרת . בדלים על הרצפה וכוס קפה עם משקע בטון .

שיחת טלפון ובסופה הנפת דגל לבן גרמו לי להסתובב חזרה .

הגעתי לאותה צומת ונכנסתי לתחנת הדלק . הארנק בבית . ואפילו על שטר קרוע של 20 רק יכלתי לחלום.

לא האמנתי , לא היה לי מושג מה אני אמור לעשות מכאן .

השעה 2 לפנות בוקר ויש תנועה דלילה של אנשים , מהסס ומהסס - לא , אין מצב ,

לא מסוגל לבקש כסף מאדם זר .

עברה חצי שעה והחלטתי להכנס לרכב ומה שיהיה יהיה . ידעתי שאני הולך להתקע באמצע שום מקום .

 

חוסר ביטחון עם זרים אפיין אותי בתקופה ההיא , לא יכלתי להיות באותו חדר עם התקהלות של אנשים

זרים . אז לבקש כסף ממישהו ? אין מצב .

 

התחלתי בנסיעה והעמדתי עצמי למבחן , מסוג המבחנים האלו שאדם זועק לשמיים "אלוהים ! אם בלה בלה בלה

אז תן לי סימן "

הבעיה עם האנשים האלו שהם מקשיבים ורואים את מה שהם רוצים שיהיה .

באותו הרגע יכולים להשמע ברקים ביום בהיר , ציפור דודו יחלוף מלמעלה וכלום .

או - אדם נואש יחפש בכוח סימן ואז יראה עלה נושר מהעץ והוא יקפוץ מאושר .

 

אז המבחן שלי היה הדלק .

אם הצליח להגיע לבית במצב הזה אז שם אני אמור להיות .

הגעתי . אין לי שמץ של מושג איך אבל האיטלקייה הזונה החזירה אותי הבייתה בפעם הראשונה מבלי להתקע .

השאלה היא - מה היה קורה לו הייתי נתקע ?

 

בת זוג אחרת ביקשה שאכתוב לה שיר , מה הקטע ? לא הבנתי .

שיר זה לא משהו שמבקשים , זה משהו שמקבלים .

מעולם לא כתבתי שיר אהבה , מעולם לא כתבתי טקסט שמח . לא מאמין בשירים שמחים ,

שירים באים ממקומות אחרים לגמרי .

ישבתי וחשבתי ורשמתי וזרקתי . אין , לא הולך . הגענו לדייט שנקבע - אני זוכר שזה היה פיקניק

על איזו גבעה בלילה . שלפתי את הגיטרה וניגנתי שיר של אליס קופר .

היא הייתה חסידה של מוזיקה ישראלית , לא הכירה , ובכתה מאושר .

האמת שהרגשתי מאוד רע עם עצמי .

 

 

אז מהו שקר לבן ? לא יודע , מה זו הכחשה סגולה ?

[m.l]

״קצת״ מבולבל כול מה שכתבת, אבל לאור המצב הכול נסלח

 

העיקר שהשלמת עם הגברת, והאיטלקייה לא התפגרה בדרך.

 

(את הסוף עם השיר לא הבנתי, אני קורא מהאייפון אז אולי בגלל זה)

[locomotive]

הסיפורים ישנים ,

לפעמים יש לי פלאשבקים . קורה . לא קורה ללא סיבה .

גנבתי שיר ואמרתי שהוא שלי .

[blavie]

גם אני אף פעם לא הצלחתי להבין איך אנשים כותבים ממקום שמח. כתיבה (לפחות בעיני) היא סוג של פרקן, ומה אדם צריך לפרוק מלבד דברים כבדים או כואבים? שמחה אפשר לשתף, לא לפרוק. על כן, גם לי הכתיבה סייעה להתגבר על תקופה קשה שעברתי, ואיני מבין כיצד אנשים כותבים שירים ממקום שמח. ייתכן שהם מצליחים להגיע לאותה פסגת רגשות, בה צריך לפרוק הכל אל הדף, רק באמצעות רגשות ומאורעות חיוביים - בשונה מאיתנו...

[Shay_u]

שרת לה את Poison והיא לא הכירה?

אם כן, מוטב שהיא "לשעבר".

[liav12]

אוהב את הכתיבה שלך

[Shay_u]

ערן, האם אתה יוצא להפסקה?

חבל, כבר מתגעגע.

[roeibf]

לייק על הכתיבה! אשמח לקרוא עוד.

[SlowRide]

מתי התחדשת באיטלקייה? תמיד חשבתי שמדובר בסיברינג עם מחשבות על רכישת גרוטאת מחמד.

[[פנדוב]

מדובר בשני ארועים נפרדים מן העבר, בבסיסם יש אי הבנה וסיטואציה מוזרה. מצב מסוים או הלך מחשבה מסוים הזכיר לו את שניהם.

כיום, הארוע הסוער הוא אחר, עשרים שקלים קרועים, הכל בסדר כי הם מודבקים אבל מתחת הקרע עוד קיים ומדי פעם צריך לבדוק אותו.

כך אמרה לי רבקה גור אריה, מורה לספרות, בת של רב ידוע.

[discoTD5]

זה היה עמוק.

[MOTIOZ]

יש לך את זה .אהבתי את סגנון הכתיבה .

 

 

 

בברכה

מוטי

[[פנדוב]

זה היה עמוק.

זה היה מלוח.

[shayy]

זה היה

 

 

וזה עדיין

[locomotive]

אוטולוגיה מוטורית עם נגיעות לימון

 

אני נוהג על סברינג אך תמיד עניינה אותי המחשבה שמאחור ,

לאבא לא היה רכב בארץ , הדבר תסכל אותו זה היה ניכר .

עברו מס' שנים והייתי בן 6 ואבא חזר לבית עם גיישה קטנה -

סובארו רקס 600 אדומה 4 הילוכים קדימה מנוע אחורי .

 

הוא הגיע לחניית הבית ואימא הסתכלה במבט מזעזע למראה ענייה ,

הוא אהב את הרכב אהבת נפש , הוא היה בעל ידע נרחב בחשמל ופדנט

חולני בנושא אסתטיקה .

מידי שבוע היה מפרק את הרכב לגורמים ומרכיב מחדש , משפצר ,מצחצח

וגם תופר - כן , תופר .

הקיץ הגיע ולא היה כסף לכיסוי לרכב , אז הוא תפר .

 

הרכב היה ללעג הגברים בשכונה , בדיחה מוטורית שהייתה מוצבת במקביל

לקורטינות , אסקורטים ,חיפושיות , אוודי 100 ו 70 ושאר הגברברים ,

לא היה נעים לצפות בבוז הזה .

 

לחץ משפחתי הופעל על אבא שירים את התחת העצלן שלו וימצא עבודה

שתכניס כסף לבית , אז הוא מצא .

באחד האנגרים באזה"ת הוא שמר על מכוניות שהגיעו לנמל .

באחד הימים ביקרנו אותו במשמרת , מצאנו אותו יושב בכיסא הנהג של

גרנד פריקס - יושב ובוחן ,מסתכל בהשתאות מסביבו , מסניף את ריח החדש ,

מקשיב לאוטו מדבר כשהדלת פתוחה או כשהמפתחות בסוויץ' או כשהאורות נשארו דלוקים.

 

המבט הזה במשהו שאתה יודע שבחיים לא יהיה לך .

 

שנאתי את הרקס הזו ,שנאתי רכבים קטנים אבל היום לא הייתי מתנגד לה בחניית ביתי

רק בשביל לסגור מעגל ,

כי היום אני מבין שהאיטלקיה והגיישה הן בסדר , זה אני .

 

אני הוא זה שיש לו זין קטן וחסך גדול.