שקר לבן , הכחשה סגולה

[bagira]

הסיפורים ישנים ,

לפעמים יש לי פלאשבקים . קורה . לא קורה ללא סיבה ..

 

 

קצת פחות אקסטזי באותו תקופה והיית נמנע מהפלשבקים האלה היום

[שמר]

ערן, הזכרת לי:

http://www.youtube.com/watch?v=TuEdU_lrtZk דרך יוטיוב

 

כך אמרה לי רבקה גור אריה, מורה לספרות, בת של רב ידוע.

אתה הזכרת לי את יצחק שן זהב...

[[פנדוב]

היה מפקד של יחידה מובחרת.

הקטע עם קרמר כמובן מתבקש. מדהים שלא קיבל את התפקיד בתלמה ולואיז. רק בגלל היותו יהודי.

באגירה, זה לא אקסטזי אלא אדים של חומרי דיטיילינג הטובים ביותר.

[locomotive]

מישהו ראה את תפוחי ?

 

תפוחי הוא דמות וסיפור שהיו מתאימים לסיפורים של קרמר , יותר נכון לומר שאני מעולם לא פגשתי

את תפוחי אבל את החבר שלו לא אשכח לעולם . הוא כבר מזמן עבר את האקסטזי.

 

היינו ביסודי בדרכנו הבייתה אחרי יום לימודים , עצר אותנו איש אחד קטוע רגליים על כיסא גלגלים

הוא היה דמות ידועה לשימצה שם בסביבה - נרקומן כבד .

קרא לנו ,אז ניגשנו אליו בפחד ובאיטיות "נו כבר!" זירז אותנו .

"תעשו לי טובה ילדים , תעזרו לי לקרוא לחבר שלי . הוא לא עונה" , שאלנו מיהו החבר והוא אמר

ששמו 'תפוחי' והוא גר כאן בביניין הזה בקומה השלישית .

הסתכלנו אחד על השני בפחד ,לא מבין למה לא רצנו - זה לא שהוא ירוץ אחרינו .

"תפוחי , תפוחי "

"יותר חזק !! הוא לא שומע"

אז הגברנו קצת והרגליים רעדו

"תפוחי !.. תפוחי !"

"טוב , הוא לא עונה . תעלו אליו לבית תגידו לו שאני כאן למטה,קדימה ! תעלו "

טיפסנו במדרגות ואני יכול להשבע שלחבר ברח שתן מהמכנסיים .

ומלמטה צעקה "יאללה כבר תדפקו בדלת!!"

ברגע הזה כבר דפקנו ספרינט החוצה וברחנו כמו מטורפים ,לא הבטנו לאחור .

 

באותה תקופה הגיע לבה"ס מאמן כדורגל חיצוני שניסה לגייס ילדים לחוג הכדורגל ,

כולם נסחפו אחרי התאורים היפים שלו ומס' הורים החליטו לרשום את ילדיהם ,

התחננתי לאימא שתשלח אותי גם .

זה היה ממש לא זול במיוחד כשהיה צריך לרכוש את הציוד בנוסף.

הגענו למגרש עם המאמן , התמסרנו קצת בכדור ואז המאמן הציע שנלך למועדון הכדורגל שלו ,

הגענו לאיזה מקלט שטוף בחומר פרונוגרפי מכל עבר ,מגזינים פוסטרים טלויזיה ואוסף עצום של קלטות וידאו כחולות .

 

זה היה הנוהל . לא שיחקנו שום כדורגל . עלינו כל יום על מדים קצרצרים ונעלי פקקים וישבנו עם ישראל המאמן

במקלט שלו.

הוא מאוד אהב לשבת על הספה כשכל הילדים מסביבו תוך שהוא מלטף ומסביר להם על המגזינים

והתכנים שבסרטים.

אני תמיד עמדתי בצד , לא התקרבתי .

כעבור שבועיים פרשתי ואימא מאוד כעסה עליי שפרשתי ושאיני מתמיד בחוגים . לך תסביר לה.

 

בגיל 17 נכנסתי לעבוד במק'דונלדס בסניף נידח מחוץ לעיר , יצאתי להפסקת האוכל ואל השולחן התיישב גבר מולי .

התחיל לפתח איתי שיחה מאולצת כשהפאנצ' היה כששאל אם בא לי להעביר איתו את הזמן בשירותים .

קפאתי במקום וכשהתעשתתי עניתי לו שאני לא בקטע הזה . הוא הבטיח שיהיה נחמד ושאני לא הראשון ,

סירבתי שוב בנימוס . הוא אחז אותי במפרק היד ואמר לי "יאללה , בוא , נעשה את זה זריז " .

החיים חלפו לי מול העיניים .

הלב שלי יצא מהמקום .

אמרתי לו "בוא".

הוא אחז לי את היד ונכנסנו לשירותים של הנכים , עוד לא אמרתי "שעועית ברוטב" ומכנסיו כבר היו מופשלים .

אז שאלתי אותו "אתה מעדיף אמבולנס או משטרה ? " הוא לא הבין.

העפתי לו בעיטה ישר לשם . הוא ירד על ברכיו בצרחה .

נאחזתי באמוק . לא הפסקתי לפוצץ אותו גם כשהיה מגואל בדם .

יצאתי החוצה והתקשרתי לאמבולנס , נעצרתי לכמה שעות לחקירה ושוחררתי .

[shayy]

חזק!

תודה.

[Keyser]

רגע, אז מה שכתבת כאן זה השיר?

 

וכן, הקטע עם מחוג הדלק זה ספורט הכי אקסטרים שאני מכיר

[locomotive]

אתה בכיוון קייזר,

פנדוב על הכביש המקביל אלייך.

בקרוב אולי נגיע לשם.

[בנצי]

הרגתם אותי,ככהבמיטה, לפני שינה

[שמר]

ננננננננננ

[locomotive]

הארי בלפונטה ומגדת העתידות

 

החיים זורמים ואני זרמתי לעבוד בבית דפוס גדול במרכז הארץ,

הייתי השולייה של הדפס או במילים אחרות 'עובד ניקיון' .

כתמי שמן של מכונות , צבעים מהרצפה וכשלא היה מה לנקות אז ניקיתי עוד .

הדפסים הוותיקים לא שיתפו מידע , לא רצו ללמד בחור צעיר , לא התעקשתי

וניקיתי הכי טוב שאני רק יכול .

 

על מכונת דפוס קטנה בסוף אולם הייצור עבד איש שנשק לפנסיה ,

לקח אותי תחת חסותו ללימוד רזי מקצוע דפוס הפרוצס .

הוא היה כדורגלן עבר ידוע בבני יהודה שזכה גם לכינוי 'הארי בלפונטה'

בשל דימיונו הרב למוזיקאי הג'מאיקני.

שיחק בתקופה שלא היה כסף מכדורגל והיו משחקים אחרי יום עבודה .

יוסף לימד אותי הכל מבלי להסתיר טיפת מידע ובתמורה הייתי צריך להקשיב

לסיפורי העבר שלו ולסבול את המזג התימני החם שלו והוא את עשן הסיגריות שלי . עסקה טובה .

 

אז כך העברתי משמרות יום ולילה בדפוס , קורא גיליונות של 'אוטו' לפני כולם

מציץ על פורנו מזדמן ולפעמים לרוע מזלי גם ספרי לימוד משעממים.

 

אז הגיעה גרפיקאית להגיש עבודתה לדפוס , ולאחר שכיוונתי את המכונה והתאמתי

צבעים לדרישתה לחצתי על כפתור הסטארט וישבנו לדבר . היא טענה שהיא קוראת

בקלפים אז זרמתי איתה בשיחה עתידנית משהו .

היה מדהים לראות אדם שאינו מכיר אותך כלל מתחיל לחשוף עלייך פרטים אישיים ,

ביקשה ממני לעשות רק דבר אחד בעתיד הקרוב שלי .זה היה השבוע האחרון שלי שם.

 

באותה שנה ניגשתי להוצל"פ בהרצליה בכדי סוף סוף לסגור תיק לאחר ששילמתי חוב , עמדתי בתור והמתנתי .

כשהגיע תורי ניגשתי אל הפקידה ומסרתי לידיה את כל החומר . היא נעצרה מעיסוקה והתבוננה בי שניות ארוכות בשקט ,

ואז אמרה " עברה עלייך שנה קשה ,נכון ?" עניתי "כן" בהשתוקקות להמשך דברייה

"השנה תהיה לך שנה מצויינת"

מה את אומרת כלבה.. הרגע סגרתי תיק בהוצל"פ .

[shayy]

מי דייקה יותר? זו שכישפה אותך או דווקא זו שהרגיזה?

[locomotive]

תכלס'?

את הראשונה אני לא אשכח, היא מעין אבן דרך עבורי כשאני מסתכל על זה.

השיחה איתה הייתה מאוד מיוחדת ובכלל לא היה שם בילבולי ביצים מיסטיקניים, ניהלנו שיחה

עמוקה שעשתה פלאים לביטחון העצמי שלי מאוחר יותר, היא זו שגרמה לי לשיר את השירים שלי בעצמי

ולא דרך זמרים שעבדו איתי בזמנו.

השנייה הייתה סתם אנקודטה משעשעת - ולא, היא ממש טעתה.

 

 

דרך אגב,

המון תודה על ההקשבה! באמת שזה עדיף על ביקורים אצל אנשי מקצוע!