מוציאים את הלמברטה מהחול בירושלים - יומן שיפוץ למברטה .

[אומי5]

קצת באיחור אבל הייתי במילואים

 

מזל טוב על ההנעה , מחכים לסרטון , ולהשקה .

[oferbz]

נסענו לאחר המיפגש המצומצם יש לומר לביתו של יוני ,יוני ,רן,חבר חדש עם חיפושית שנת 1965 מדהימה ואנוכי צילמתי חלק מהנעת הלמברטה והכוונים מקווה להעלות בקרוב תמונותהיה נחמד ורועש

[oferbz]

נסענו לאחר המיפגש המצומצם יש לומר לביתו של יוני ,יוני ,רן,חבר חדש עם חיפושית שנת 1965 מדהימה ואנוכי צילמתי חלק מהנעת הלמברטה והכוונים מקווה להעלות בקרוב תמונותהיה נחמד ורועש

הנה אחת מהתמונות סליחה על האיכות זה מפלפון

[y9853]

הכל בגלל גרגר קטן, הכל בגלל גרגר....

 

בין כל שעות העבודה הבלתי נגמרות, המשפחה האהובה, משחקי הגמר, החברים הטובים, חיפשתי בנרות מעט זמן להקדיש לאיטלקיה האולטימטיבית שלי (וכן, גם לפורום המכובד הזה!!).

המפגש הירושלמי, באו לביתי מספר חברים (ובינהם עופר ורן), לטובת נסיונות נואשים לכיוון הקרבורטור של הלמברטה.

הנסיון הראשון לא צלח, וההתנעה היתה אפשרית רק כאשר מפעילים את הצ'וק. ברגע שמסובבים מעט את המצערת, המנוע משתנק, ולאחר גמגום או שניים, כבה.

כך ניסינו וניסינו, בעודנו מנסים לכוון את שני ברגי הכיוון של הקרבורטור.

ואז רן הציע הצעה: "בוא נשתמש בחבר טלפוני" הוא אמר, ולאחר שהצעתו לגלגל ההצלה הזה עברה, הוא לא בזבז זמן והתקשר לדורון.

דורון חזר בפנינו על הדרכים לכיוון הקרבורטור, אך גם כך לא נחלנו הצלחה יתרה.

ואז דורון אמר: "אני כבר עולה על הווספה שלי, ואני בדרך אליכם".

עד להגעתו של דורון, הבירה והקפה אזלו, והתחלנו להעלות חוויות שונות ומשונות.

עם הגעתו של דורון, לא בזבזנו זמן, ומייד עברנו לשלב החשוב מכל - התחלנו לאכול עוגיות חמות שזה עתה יצאו מהתנור.

 

דורון התיישב ליד הקרבורטור, בדק מימין, בדק משמאל, סובב בורג זה, סובב בורג אחר, אך המנוע בשלו. לא מעוניין להשאר מונע, בלי כבל צ'וק מתוח.

בשלב מסויים, הוחלט על פירוק (חוזר ונשנה) של הקרבורטור, מתוך רצון לבדוק אותו שוב (ושוב ושוב ושוב).

בזמן שהקרבורטור נפתח לבדיקה, הורכב על הלמברטה הקרבורטור ספייר.

לחיצה קלה על הקיק, והלמברטה מניעה. הצליל סביר, אך עדיין הלמברטה מצליחה להישאר דולקת גם ללא כבל הצ'וק.

 

במהלך הפירוק של הקרבורטור התגלה גרגר קטן של חול בתוך אחת הסיכות. שריד אחרון (כך אני מקווה) לגן הילדים של תמי.

הגרגר היה עקשן עד מאוד, הרי הוא לא יצא מהסיכה אחרי לא מעט פעמים בהן ניקיתי את הקרבורטור. אך כפי שבוודאי הבינו מזמן ששת קוראיי, גם אני עקשן לא קטן, ובעזרת ציוד חילוץ פניאומטי (סיכת בטחון) וצינור לחץ אוויר (מהריאות), חולץ הגרגר הסורר. הקרבורטור הורכב מחדש על הלמברטה. קיק, ו....

לא מתניע...

עוד קיק - לא מתניע.

 

בשלב הזה רן וחבר נוסף פורשים ומפליגים להם בחיפושית הכחולה ויפה.

עד שדורון מסיים לכוון את הקרבורטור כראוי, הם אפילו לא מספיקים לצאת מהרחוב.

קיק נוסף, ולהמברטה מתניעה, והפעם לשם שינוי, היא גם נשארת עובדת ללא מגע יד אדם.

 

טלפון זריז לרן, ואז מתגלה עובדה מצערת מאוד.

הלמברטה שלי פשוט לא אוהבת אותו. נכון, היא יכולה להתווסף לרשימה ארוכה של אנשים שלא אוהבים את רן, אך אין לי ספק שלאחר שהיא תכיר אותו, היא תאהב אותו, ואף תהיה מליצת יושר עבורו (כמו כל מי שמכיר את רן באמת).

 

 

לאחר סיבוב נוסף של שתיה (הפעם רק מים קרים) ועוגיות (חמות עוד יותר מאלו של הנגלה הראשונה), הוחלט על צילום סרטון.

צולם סרטון של כדקה (בה גם ניתן לראות את דורון, או לפחות את צלליתו).

בערת הצעות החברים כאן, נעשתה שמירה באמצעות ה- moveimaker והסרט הועלה ליוטיוב.

 

ניתן לראות אותו

.

אני משוכנע שתהנו (אומנם לא כמוני, אבל זה רק בגלל הסיבה שלא הייתם כאן כשזה קרה).

 

הערות והארות יתקבלו בברכה.

[DareDevil]

אני לא מבין למה אתה עדיין משוכנע שיש רק 6 אנשים שקוראים באדיקות את היומן שפוץ שהגיע כמעט לסופו??

תעגל את המספר ל7 אנשים [כולל אותי].

בכל אופן מזל טוב, וחג שמח. וגם אתה ממש יודע לכתוב הודעות. תכתוב כתבה.

הקורא השביעי שקורא באדיקות. נמרוד.

[XOFIRX]

מרגש מאוד

יאללה, חצי שעה עבודה ואתה מסיים להרכיב אותה

[השושנים]

גרגר קטן?...אולי של חומוס, פנים רבים לה לאמת זאת שלי:

 

כבר בנסיון השני אחרי ההפסד ללמברטה בפעם הראשונה, חשדתי בקרבורטור,החשד עלה כיוון שלא הצלחתי

להשפיע על המנוע כלל משום כיוון פרט למשיכת כבל הצ'וק, אולם יוני (חומוס) התעקש שהקבורטור נקי!

לא עזרו כל האותות והקסמים...וכבר התחלתי לפקפק בכישורי...

לאחר מסכת הכישלונות המפוארת, (עדיף כישלון מפואר על חלומות במגירה) הוזמן אחר כבוד

ידיד המפגש הירושלמי, דרור (לא דורון)...מכונאי חביב שלא מתבייש לכלכך ידיו במיץ למברטות.

 

בשעה שהוא ויוני היו עסוקים בניתוח הקרבורטור ה"גדול" משועמם אחר (אני אני) הרכיב את הקרבורטור ה"קטן"

שדיבתו הרעה שהוצאה נגדו אמרה עליו ואני מצטט "הוא מלוכלך, נוזל, ולא יעשה כלום!"

 

כיוון ששמי האמצעי הוא עקשנות/בלאגן/משוגע/טרטרן/ (הוסף או מחק כרצונך) בחרתי לשמוע ולא להקשיב

וכחצי דקה לאחר מכאן טירטרה הלמברטה איטלקית מגומגמת אבל יציבה יחסית...

 

בשלב הזה למרות ההצלחה, החל הפיקוד בעורף... לסמן איתותי מצוקה, והועברה הודעה שאינה משתמעת לשתי פנים

"שיוני יסדר לך מקום לישון על יד הלמברטה, מברשת השיניים שלך, (הישנה) מתחת לחלון בשיחים..."

 

נטשנו בעשן.

 

עוד בדרך טלפון בהול מיוני...."אתה נאחס (אני???) איך שהלכת הנענו בבקשה תישמע....פמפמפמפמפמפמ"

 

בתור עונש הוזמנו הנוכחים להתנעת החיפושית היום אחרי שסחבתי ליוני (בהסכמתו) את כבלי ההתנעה הטובים! - רן

[אקסל]

כל הכבוד לאחי הירושלמים על הנחישות וההתמדה :wave:

[V8_וחצי]

אתה מתקדם בשיפוץ מהר יחסית, ואני חייב לציין שהיא מתחילה להיראות מדהים, כל הכבוד על השימור והשיפוץ!

מקווה לראותה נוסעת בקרוב, אם יצא לי מתישהו להגיע לירושלים. (רן לא מזמין )

[השושנים]

אתה מתקדם בשיפוץ מהר יחסית, ואני חייב לציין שהיא מתחילה להיראות מדהים, כל הכבוד על השימור והשיפוץ!

מקווה לראותה נוסעת בקרוב, אם יצא לי מתישהו להגיע לירושלים. (רן לא מזמין )

 

סניף ירושלים וחבריו

מזמינים את דימה בן אושר ופייגה

לשישי בלתי נשכח

של אוויר יין ובחורות

באווירה פסטורלית וקדושה

בכל עת שיבחר.

 

 

לא מזמין? לא מזמין?? לא מזמין???

תמצא כבר רכב אחד מהאוסף שלך וקדימה הפועל, מחכים לך! - רן

[y9853]

היום רציתי לסדר את החשמל בלמברטה.

נכון, הלמברטה מניעה, אך מה עם האורות שעדיין לא נבדקו מעולם?

 

הכנתי לי על השולחן את הנורות ואת המפתח של הלמברטה, לקחתי את הילדים לחוגים, וכשחזרתי.... שומו שמיים.

אתי שאלה אותי בשיא התמימות: "עד כמה חשובות לך הנורות שהשארת על השולחן?"

כשעניתי לה: "מאוד, הן של הלמברטה" היא אמרה: "יהיה לך קשה להשיג אחרות?"

מסתבר שהילד הקטן (שנתיים וחצי) שנשאר איתה בבית, לקח נורה אחת וזרק אותה על הרצפה. כשהוא ראה עד כמה זה נחמד שהיא מתנפצת, הוא החליט שמוטב לעשות את זה עם כל השאר.

כשנגמרו לו הנורות, הוא לקח את המפתח מהשולחן והלך לטייל איתו.

 

לאחר חיפושים קדחתניים, המפתח נמצא על הדשא.

מזל שאנחנו מייבשים את הדשא, כי הוא בהק בין הצהוב והיבש, וכך היה ניתן לזהות אותו בקלות יחסית.

 

למרות העצבנות הרבה, החלטתי שאם כבר תכננתי להפעיל את הלמברטה ולנסות לסדר את החשמל, מוטב כי כך אעשה.

הוצאתי את הלמברטה החוצה, התנעתי אותה (על הפעם הראשונה), ואז בדקתי כי הסוויץ' עובד כראוי. למרות שהסוויץ' אחראי גם על הפעלת האור הראשי (אין נורה), עושה רושם כי הוא תקין.

את הצופר הערתי בפעם הראשונה מזה עשור וחצי, ועושה רושם שאף אחד לא יישמע אותו בעתיד... אולי באמת צריך להקליט אותו מצפצף, רק שהרעש שלו נבלע ברעש המנוע של הלמברטה.

 

כעת צריך להשיג נורות חדשות, ולהמשיך ולבדוק את החשמל בלמברטה.

[השושנים]

מה אני אעשה איתך יוני...עד כמה חשוב הילד?

 

לגבי הצופר דפוק בעדינות על צידו עם מברג מס' פעמים ונסה שנית השיפור יהיה אדיר! - רן

[דרור]

כל הכבוד ,

נהנתי לקרוא , במיוחד רגעי ההתנעה .

 

רק מי ששיפץ לבד מבין את עצמת ההרגשה של התנעה ראשונה ,

בקרוב גם סיבוב ראשון .

 

דרך אגב , איזה מתח יש בלמברטה ? V6 או V12 ?

 

דרור .

[y9853]

כל הכבוד ,

נהנתי לקרוא , במיוחד רגעי ההתנעה .

 

רק מי ששיפץ לבד מבין את עצמת ההרגשה של התנעה ראשונה ,

בקרוב גם סיבוב ראשון .

 

דרך אגב , איזה מתח יש בלמברטה ? V6 או V12 ?

 

דרור .

 

 

 

תודה תודה.

6V ללא מצבר.

[y9853]

רכיבה ראשונה על הלמברטה!!

 

נכון, בקושי 20 מטר הלוך ועוד 20 מטר חזור...

נכון, זה רק בתוך מגרש החניה של הבית.

נכון, את הגז "נתתי" באמצעות חוט ניילון אשר נקשר לקרבורטור.

נכון, ע"מ לבלום הורדתי את הרגליים לרצפה.

נכון, נסעתי רק בהילוך ראשון.

 

אבל מה אכפת לי בכלל!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

רכבתי על הלמברטה שלי!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

 

זהו...

עכשיו אפשר לספר את הסיפור מההתחלה.

כבלים, הכל מתחיל ונגמר בכבלים.

לאחר נסיונות נואשים לכוון את הכבלים באופן עצמאי (שלא לומר עצמוני), היום בא לעזרתי דרור.

ראשית, כיוונו את כבל הקלאץ'. הוא היה כבר מתוח, אך הוא לא עשה את עבודתו נאמנה. לכן, הוצאנו אותו ממקומו לחלוטין, גירזנו אותו שוב, כמו גם את שאר המקומות בהם צריך לגרז, הרכבנו אותו מחדש, מתחנו, והפלא וופלה (טעות הכתיב במכוון), הוא עשה את עבודתו.

משם המשכנו ישירות לכבלים של ההילוכים.

הידית בניוטרל, והכבל של ההילוך הראשון נמתח שוב, והפעם לשביעות רצונה של הלמברטה.

ממשיכים עם הידית בניוטרל, ומותחים את הכבל של הילוכים 2, 3 ו- 4. כאן היה לנו ספק אם זה לשביעות רצונה של הלמברטה או לא, ולכן החלטנו על בדיקה תוך כדי תנועה.

ע"מ לעצור את הלמברטה, כדאי שיהיה איזה סוג של ברקס, ולכן התחלנו למתוח את ברקס הרגל.

מתחנו ומתחנו, חשבנו על איך לעזאזל זה יכול לשבת בצורה נכונה, כך שבסוף כשאלחץ על הרגלית, הלמברטה גם תעצור.

לאחר דין ודברים, לא נמצא פתרון, והבעיה תמשיך עד לפתרונה המוחלט ולשביעות רצונה המלאה של הלמברטה.

 

לברקס הקידמי חסרים שני חלקים פעוטים. פעוטים פעוטים, אך בלעדיהם אין ברקס קידמי...

הראשון זה המעצור של הכבל (מעין עיגול קטן וצר ה"יושב" על הגלגל הקידמי), והשני זה C קליפס, התופס את הידית של הברקסים במקומה, ולא נותן לה להשתחרר ממקומה.

את ה- C קליפס הזה כבר חיפשתי במספר מקומות, אך לא בנמצא. מאמין ומקווה שבשבוע הבא יהיה לי קצת יותר זמן, ואמצא את החלקים האבודים.

 

כעת עברנו לכבל הגז...

הסופית אשר מצאתי לא מתאימה, ולכן לא היתה אפשרות למתוח את הכבל.

בשלב הזה גם היינו עייפים, אך מצד שני כבר רצינו לראות האם העבודה שעשינו שווה משהו.

 

לפיכך נהגה הרעיון של לקשור חוט ניילון ישירות לקרבורטור, ואותו למשוך ביד במקום לסובב את המצערת.

 

חוט הניילון נמצא ונקשר, הלמברטה הותנעה, הילוך ראשון נכנס בקלות, שחרור של חצי קלאץ' ביד שמאל תוך כדי משיכת חוט הניילון ביד ימין, ולהמברטה מתעוררת לחיים ומתחילה לסוע במגרש החניה.

בהתקרבות לקיר של מגרש החניה, יד ימין משחררת את חוט הניילון באיטיות, יד שמאל לוחצת על הקלאץ' והרגליים יורדות אל רצפת מגרש החניה, ע"מ להאט את נסיעה של הלמברטה עד לעצירה המוחלטת.

 

ההרגשה היתה שהלמברטה בכלל לא רוצה לעצור. אחרי כל כך הרבה שנים של התעללות פיזית ונפשית בה, קבירתה בחולות הגן של תמי, מלויה בחול ועוד דברים משונים שבכלל קשה לי לכתוב עליהם, היא לא רוצה להפסיק לסוע. לא לעמוד ולו לרגע קט. רק לסוע ולסוע. עם ברקסים, בלי ברקסים, רק תנו לה לסוע.

 

אז אחרי כאלו תחנונים מצד הלמברטה, אי אפשר היה להשיב פניה ריקם, מה גם שצריך היה להחזיר את הלמברטה לצד האחר של מגרש החניה.

שוב יד שמאל משחררת את הקלאץ', שוב יד ימין מותחת את חוט הניילון, והפעם הלמברטה כבר תופסת את העניין, ומתמסרת לחלוטין.

הקיר מתקרב במהירות...

אין ברירה...

חייבים להוריד את יד ימין ולשחרר את חוט הניילון... חייבים להוריד את הרגליים לרצפה, אם לא רוצים שהיא תחזור שוב אל הפחח (ולא, אני לא רוצה שהיא תחזור לשם, למעט שלייף לאחר ההרכבה המלאה שלה), וכך, לאחר פחות מעשר שניות של אושר עילאי עבורי, זה הסתיים. להיום.

 

אני בטוח שהלבמרטה נהנתה מזה לפחות כמוני.

 

אי אפשר לתאר את התחושה הזאת במילים, ומרוב שזה היה מעשה טיפשי לעשותו, אפילו לא היינו אהבלים מספיק בשביל להסריט אותו למען הדורות הבאים. כמובן שהייתי שם את הכיתוב "אל תנסו את זה בבית".

אי אפשר לתאר את האושר במילים. את ההרגשה הזאת יכול להבין רק מי שהרכיב במו ידיו את האיטלקיה האולטימטיבית שלו.