מוציאים את הלמברטה מהחול בירושלים - יומן שיפוץ למברטה .

[Dr. volvo]

 

פרסומת סמוייה ? או פיצול אישיות ?

 

יעקב טורטן אתה גדול !

תודה , אבל זה רק פירסום "לצערי"

[השושנים]

תודה , אבל זה רק פירסום "לצערי"

 

 

למי שעדיין לא יודע דר' וולוו הוא יעקב טורטן, שלומד בימים אלה את רזי המיקלדת והפורום.......רן

[y9853]

בשני אתרי אינטרנט התפרסמו הבוקר כתבות על ההשקה.

שתי הכתבות הן של אותו הכתב, כאשר בראשונה יש יותר תמונות

 

הכתבה הראשונה - באתר של עיתון הגה

הכתבה השניה - באתר של עיתון מוטו.

 

 

לעיונכם.

[דרור]

כבוד ! ! !

[מועדון סאאב]

קבלו פנורמה מתמונות שצילמתי ביום שישי ומופיעות באלבום שפרסמתי.

היוזמה והביצוע של רמי מילון מירושלים (רנו 4 1969), ועל כך מגיעה לו תודה והערכה.

 

אורן

[y9853]

אלבום שיפוץ הלמברטה מוכן.

היו מי שראו אותו בהשקה, ולטובת מי שלא ראה אותו מששת קוראיי, העלאתי אותו גם לרשת.

ניתן למצוא אותו כאן (מתוך תקווה שהקישור תקין).

[Yishay]

(מתוך תקווה שהקישור תקין).

 

תקין ועובד.

היה שווה "לסבול" שנה שלמה בשביל כזה אלבום.

תמי כבר קיבלה סיבוב ?

 

ישי

[y9853]

תקין ועובד.

היה שווה "לסבול" שנה שלמה בשביל כזה אלבום.

תמי כבר קיבלה סיבוב ?

 

ישי

 

 

תודה...

אכן ה"סבל" היה משתלם...

 

ולא, תמי לא קיבלה עדיין סיבוב. היא לא היתה בהשקה (טיול אי שם ברחבי העולם), אך אל חשש... שנת הלימודים הבאה עלינו לטובה כבר בפתח, ואין לי ספק שהיא תקבל את הסיבוב המובטח בהקדם.

[y9853]

לאחר שנות דור (לפחות), הלמברטה יצאה היום בנסיעה את גבולות ירושלים.

ניצלתי היום את האירוע של מועדון החמש לא הרחק מירושלים, לטובת נסיעה ראשונה עם הלמברטה אל מחוץ לעיר.

על הבוקר קמתי, בדקתי שכל הברגים עדיין מחוזקים במקומם, הוצאתי את הדרכון מהמגירה, לבשתי מעיל, חבשתי קסדה, התנעתי את הלמברטה, והצליל הענוג שלה מלא את מגרש החניה.

יצאתי מהחניה אל עבר תחנת הדלק, מילאתי את המיכל, ויצאתי לדרכי.

 

היציאה מירושלים עברה בקלות, והגענו יחדיו אל הסיבובים, נזהרים מכל פס שמן על הכביש ומכל בור, וזאת במרחב המצומצם שמותירים לנו כלי הרכב הנוסעים סביבנו (מבחינתם זה מעבר למעקה הבטיחות).

הגענו אל סיבוב מוצא, והתחלנו לטפס. הלמברטה כמעט ולא מאבדת מהמהירות שלה בחצי הראשון של העליה, ובראש חולפות לי המחשבות על מה ואיך אכתוב כאן בפורום על הנסיעה הראשונה אל מחוץ לעיר. לקראת סוף הקסטל, אני מרגיש שקצת קשה לה, הורדה לשלישי, גז ביניים, והנה אנו מטפסים בקלילות מעלה.

הירידות נעימות המה, ולא דורשות מאמץ מרובה. הנה אנו חולפים ליד אבו גוש, וממשיכים קדימה אל עבר סיבוב שורש והירידות לכיוון מחלף שער הגיא, ונוסעים לו בניחותא במהירות של 70 - 65 קמ"ש. מחלף שער הגיא חולף אף הוא תחת גלגלי הלמברטה, ואנו נכנסים אל כביש מס' 38, בדרך למפגש. מעט עליות, מעט ירידות, מעט סיבובים, והנה אנחנו שם, פוגשים את החברים.

מפגש בלתי מחייב במקום נחמד עם אנשים חביבים.

 

לאחר המפגש, יצאנו אל הדרך חזרה לעיר הקודש.

ידעתי שמצפה לנו מבחן מאמץ משותף. הרבה עליות, מעט מנוחה למצערת ולמנוע, וטמפרטורה בחוץ הנעה סביב 27 מעלות.

הגענו לשער הגיא, מתחילים לטפס לכיוון שורש.

הלמברטה לא מתלוננת, נחמד לה. מסתכלים על שאריות המשוריינים הקבורים בצד הדרך, ואני שומע את הלמברטה שואלת אותי: "אם אני כן, למה הם לא?"

הסברתי לה שכל אחד והמזל שלו. שעליה לא ירו (אם כי עשו לה לא פחות נזקים מנזקי ירי), שהיא לא הובילה לוחמים ושהיא כבר היתה בירושלים המשוחררת...

קיוויתי שהיא קיבלה את טיעוניי (לא סיפרתי לה על הסיבה האמיתית, שאם זה ייקרה, אשתי תעיף את שנינו מהבית. לא רציתי לצער אותה...) והמשכנו בדרכנו מעלה.

עברנו ליד מקום האסון של קו 405, וחשבתי לעצמי על זה שאם יורידו אותי מהכביש כעת, בטח לא ארגיש כלום, בטח לא את הירידה עד התהום.

לפני העליה של הקסטל, ישנה ירידה (יש מי שטוען שזה לטובת תפיסת "שוונג" לעליה). בתחילת הירידה, הלמברטה החליטה שהיא מדוממת מנוע. אני "נזרקתי" קדימה, מחזיק בכל כוחי בכידון ומייד לוחץ על הקלאץ', לחיצה אשר מחזירה אותי אל המושב בנחת, והנה אנו מתדרדרים בירידה, כאשר מחשבות לא נעימות רצות לי בראש.

אמרתי לעצמי, שלפני שנגיע למחלף אבו גוש, יש מקום בו נוכל לעצור בבטחה, וננסה להבין מה קרה.

קצת לפני שאנו מגיעים אל המחלף, המהירות יורדת לכיוון ה- 20 קמ"ש, ואני אומר לעצמי "מה יש לי להפסיד", וכך, אני מכניס להילוך שני, מסובב קצת את המצטערת, ומשחרר את הקלאץ'. הלמברטה מניעה ואומרת "שלך אני, קח אותי הביתה ועשה בי כרצונך".

נו, אני יכול שלא לקחת איטליקיה אולטימטיבית שככה אומרת לי?

בלי לעצור אנו ממשיכים ומטפסים את הקסטל בזריזות מפתיעה (סביב ה- 60 קמ"ש), יורדים בצידו השני, מעט סיבובים בכניסה לירושלים, עוד כמה לאחר הכניסה, והנה אנו בבית ללא כל עצירה מרגע ההתנעה במפגש.

 

הסתכלות על הספידומטר מראה לי שהיום הגדלתי את המרחק שנסעתי עם הלמברטה ב- 20%.

 

אושר גדול, תחושה עילאית.

 

מאז הפעם האחרונה שיצאתי מירושלים על כלי דו גלגלי ועד היום, חלפו כ- 10 שנים. היום הבנתי למה.

למרות הכייף הגדול, הסכנות גדולות מאוד, בטח ובטח בכלי אשר המהירות המקסימלית שלו היא כ- 70 קמ"ש.

 

אבל היה כייף!!!!!!!!

[oferbz]

יפה יוני

אני קורא את שכתבת ומחייך,כל הכבוד על הנסיעה מירושלים לאשתאול וחזרה ירבו נסעות כאלו בעתיד,עשית חסד עם הלמברטה וכל הכבוד שהבאת אותה עד הלום.

מאחל לך גמר חתימה טובה מכל הלב

עופר

[y9853]

מדי יום שישי, הלמברטה ואני נוסעים יחדיו למפגשים בטוביה.

זוהי פחות או יותר הנסיעה השבועית עם הלמברטה, כאשר מידי פעם בפעם היא משמשת אותי בנסיעות "עבודה" (הגעה למרכז העיר, השתלבות במקומות עמוסים בתנועה) ולא רק למען הכייף.

ביום שבת הבא (29/5) מתקיים אירוע עוזדור בכפר הירוק, והלמברטה הגישה מועמדות לאירוע.

תיק הלמבטה הוכן ונמסר במועד, וכן צורף סרטון של שיפוץ הלמברטה על דיסק. הקישור לסרטון ביוטיוב יפורסם כאן לאחר האירוע.

בנוסף, בוצע סיבוב חיזוק ברגים, וכן נקיון ראשוני של הלמברטה. החלפת גומיות חיצוניות אשר נשחקו או השתפשפו קלות במהלך הזמן, כאשר נקיון יסודי וכן מריחה במספר שכבות וקס ייתבצעו במהלך השבוע הקרוב, עד למועד האירוע.

 

אני מזמין בזאת את ששת קוראיי להשתתף באירוע של מועדון החמש.

[oferbz]

כל הכבוד יוני

הצלחה בשיפוץ הריקשה

[y9853]

אירוע עוזדור חלף עבר לו...

החוויה של האירוע, הטקס המרגש, השלווה, המשפחה, החברים, האווירה הנעימה, הארגון, הכל היה פשוט נהדר.

מאוד נהננו (הלמברטה, המשפחה ואנוכי) מהאירוע, אשר כיבד בהחלט את המועדון ואת החברים בו.

לשמוע את החברים מתפעלים מהלמברטה שלי, מבלי שהם יודעים כי אני הוא זה שיושב לידה, היה אחד הכייפים הגדולים שלי באירוע. זה בהחלט נותן חשק להתקדם עם הלמברטה השניה (זאת עם הסירה), ע"מ להגיע מוכנים לאירוע עוזדור הבא.

 

הכייף הגדול של הבן הקטן שלי באירוע היה הסיבוב הראשון בחייו על הלמברטה. אין ספק שהוא נדבק בחיידק, וכבר הבוקר הוא ביקש להגיע לגן תמי (כן כן, הגן ממנו הוצאתי את הלמברטה (ילד שלישי באותו הגן)) רכוב על הלמברטה. מזל שיש איסור נסיעה לרכבי אספנות בין 7 ל- 9.....

 

על הלמברטה הנחתי את אלבום השיפוץ פתוח, כך שכל אחד ואחת יוכל לדפדף בו, ואכן לא מעט אנשים דפדפו. התפעלתי בעיקר מאמא אחת, שהחזיקה בידה את האלבום, וסיפרה סיפור שלם של שיפוץ הלמברטה לבן שלה (בן 3 להערכתי), כאשר היא מדפדפת באלבום מתמונה לתמונה.

 

 

כמובטח, אני מצרף קישור

, כפי שהוגש למועדון החמש בעת הגשת תיק המועמד.

לצערי לא אוכל לצרף את תיק הלמברטה לכאן, עקב גודלו (כ- 72 מגה).

 

מקווה שהצלחתי בסרטון להעביר חלק מהכייף שהיה לי בשיפוץ, ומקווה לא פחות שתהנו ממנו גם אתם.

 

המון תודה למארגנים, למשתתפים ולמועדון החמש. יישר כח!