מוציאים את הלמברטה מהחול בירושלים - יומן שיפוץ למברטה .

[השושנים]

לא יודע לגבי ילדי הגן, אבל ילדי החיפושיות מתבקשים לחמם מנועים!-רן

[y9853]

דייייי... לא יכול יותר!!!!!!!!!!!

חייב לתת למחלה לעבוד.

אומנם לרוקן את המיכל זה לא בעיה, בעיקר כשאני לא ממלא אותו עד הסוף, אבל הרעידות בידיים וברגליים מתחילות להעיק אחרי 24 שעות רצופות ללא רכיבה, ולו הקצרה ביותר.

 

היות ותאריך ההשקה עדיין רחוק (אני מחכה בקוצר רוח לפרסום רשמי שלו), אני לא יכול להרשות לעצמי לצאת עם הלמברטה לטיולים בשעות האור, ו/או ללכת לבקר חברים, משפחה, מכרים או סתם לצאת לטיול מחוץ למגרש החניה.

למרות האמור לעיל, ועקב מצבו המתקדם של הרצון לרכב, החלטתי לצאת לנסיעת מבחן.

 

הלמברטה עומדת יפה במבחנים שלי - עליות, ירידות, מישור, החלפת הילוכים - הכל עובד חלק וללא בעיה, למעט העובדה כי אני עדיין לא מספיק שולט בהחלפת ההילוכים, ומידי פעם מהראשון אני עובר ישירות לשלישי, וכשאני רוצה להוריד הילוך לא תמיד אני עושה זאת בתזמון טוב, אבל זה רק עניין של תרגול.

 

על נופיה הליליים של ירושלים לא ארחיב, כי כל נסיון לתאר אותם, יהווה להם עוול, ומי שמעוניין לראות אותם בעצמו, שיעלה לעיר הקודש, ופשוט ישוטט בה להנאתו, בלי למהר לשומקום, בלי להגיע לשומקום. סתם לטייל. אני אצטרף בשמחה, אך לצערי זה יהיה רק לאחר ההשקה...

[אומי5]

טוב אז אם אין תמונות של הלמברטה עד ההשקה, תביא לנו תמונות של ירושלים עוטפת אור .

 

השקט שוב צנוח כן בשמי הערב כדאיית דיה מעל התהומות ,

ושמש אדומה נושקת להט חרב את הפסגות, המגדלים והחומות.

 

ראיתי עיר עוטפת אור והיא עולה בשלל צבעי הקשת

והיא נוגנת בי כנבל העשור ראיתי עיר עוטפת אור.

[y9853]

לאור הג'יפה הנמצא במיכל הדלק (שאריות חול, חלודה, מסטיקים ושאר מרעין בישין), נוצר מצב מעניין, בו לאחר כל נסיעה ונסיעה, אני רואה שאריות חול / חלודה בצינור הדלק השקוף.

לכן, אין לי שום ברירה, אלא לפרק את צינור הדלק מהקרבורטור, להזרים מעט דלק ממיכל הדלק לתוך בקבוק המיועד לשפכים, לפתוח את המסנן הנמצא בפתחו של הקרבורטור, מבלי לפרק את הקרבורטור מהמנוע.

לשם כך, צריך לחכות שהמנוע יתקרר.

כשהוא מתקרר, המסנן מפורק, מנוקה באמצעות ספריי לניקוי קרבורטורים, וחוזר אחר כבוד למקומו.

העניין הוא, שכעת אני חייב לדוק שאין נזילה מהקרבורטור. לשם כך עליי להוציא את האופנוע מהמחסן ולפתוח את ברז הדלק.

ואני שואל את ששת קוראיי - אני יכול לפתוח את ברז הדלק של האיטלקייה שלי מבלי להתניע אותה?

ואם כבר התנעתי - אני יכול שלא לעשות עליה סיבוב?

 

האיטלקיות האלו... מרגע שאתה פותח להן את ברז הדלק, לא יעזבו אותך עד שתעשה עליהן סיבוב...

למען הסר צל צילו של ספק - אני מדבר על הלמברטה שלי!

 

לפיכך, יצאנו שנינו לקול המוזיקה הנעימה מהמנוע, ועזבנו את מגרש החניה. היום החלטנו יחדיו כי ניסע להשקיף על ירושלים המערבית. לפיכך נסענו לגבעת המטוס.

גבעת המטוס הינה שכונת קראוונים, אשר נבנתה לקליטת עולי אתיופיה. המקום נקרא על שמו של מטוס אשר התרסק על הגבעה במלחמת ששת הימים וטייסו, סגן דן גבעון ז"ל, נהרג.

ברבות השנים, פונו רוב הקראוונים מהגבעה וכמעט ולא נותרו עולים במקום, והיום המקום משמש משפחות מצוקה.

היתרון של המקום הוא שהוא משקיף על כל ירושלים המערבית, כפרושה על כף היד.

 

לפי בקשתו של אומי, צילמתי מספר תמונות של ירושלים עוטפת אור, אך האיטלקיה הזאת נדחפה בכולן. לך תבין למברטות...

 

זהו... עוד פחות מחודש עד להשקה, או אז יוכלו תושבי ירושלים (ויושבי הפורום המכובד הזה) לראות את הלמברטה באור יום, ואז גם אתחיל לסוע איתה מעבר לנסיעות המבחן ובדיקת הנזילות. עד להשקה עדיין נותרו מעט דברים להכין.

 

ככל הנראה ייעשה ללמברטה בסופ"ש שלייף, אשר לאחריו יוצמדו כל הסמלים.

יש ללכת לחרט ע"מ שייסדר לי פלאח שייקבע את הגלגל האחורי לסבל.

יש להכין דיסק אשר בו יתואר כל מהלך השיפוץ - מהחפירות הארכיאולוגיות ועד היום (איך??? איך לא צילמתי את הרשיון הכתום של הלמברטה???).

יש לנקות (שוב ושוב ושוב) את הלמברטה ולעשות פוליש, ולא פחות חשוב, ואולי החלק הכי חשוב, להזמין כל אחד ואחד מששת קוראיי הנאמנים להשקה.

[Yishay]

1.יש ללכת לחרט ע"מ שייסדר לי פלאח שייקבע את הגלגל האחורי לסבל.

2. (איך??? איך לא צילמתי את הרשיון הכתום של הלמברטה???).

.

 

יוני :

1. תדאג שיהיה מגולוון ותצבע בספריי אבץ על החיתוכים והקידוחים. זה לא נעים לראות טיפטופי חלודה על הצבע.

2. ע"ג הכנף הקדמית - מגרדים והוא מופיע. אצל סופי של רן זה עבד לי. זה אף פעם לר מאוחר. אתה כבר מכיר צבעי שעוסק בלמברטות

[דני יונגר]

לפי בקשתו של אומי, צילמתי מספר תמונות של ירושלים עוטפת אור, אך האיטלקיה הזאת נדחפה בכולן. לך תבין למברטות...

 

 

תטשטש בתוכנת הצייר במחשב את האיטלקיה שלך ( מי אמר סופיה לורן ) כדי שיהיה על מה לחשוב לקראת ההשקה .

 

ולא פחות חשוב, ואולי החלק הכי חשוב, להזמין כל אחד ואחד מששת קוראיי הנאמנים להשקה.

 

 

כאחד מששת קוראיך אני אנסה בהחלט להגיע למרות שדיי חם בחוץ ועליזה פוחדת מעליות שבלי עין הרע יש בירושלים

[השושנים]

כאחד מששת קוראיך אני אנסה בהחלט להגיע למרות שדיי חם בחוץ ועליזה פוחדת מעליות שבלי עין הרע יש בירושלים

 

 

דני נבדק, יש פחות עליות מירידות כך שאין בעייה אני מסדר לך ירידות כל הדרך חזרה!!! - רן

[דני יונגר]

:roflmao::roflmao::roflmao:

[y9853]

יוני :

2. ע"ג הכנף הקדמית - מגרדים והוא מופיע. אצל סופי של רן זה עבד לי. זה אף פעם לר מאוחר. אתה כבר מכיר צבעי שעוסק בלמברטות

 

התכוונתי לרשיון הרכב הכתום, לא למספר הרישוי הכתום....

 

 

תטשטש בתוכנת הצייר במחשב את האיטלקיה שלך ( מי אמר סופיה לורן ) כדי שיהיה על מה לחשוב לקראת ההשקה .

 

כאחד מששת קוראיך אני אנסה בהחלט להגיע למרות שדיי חם בחוץ ועליזה פוחדת מעליות שבלי עין הרע יש בירושלים

 

 

אם הייתי יודע להשתמש בסופיה לורן, הייתי משפץ למברטה???

 

לגבי המזג אוויר, עד ההשקב לקראת סוף אוגוסט נארגן לך מזג אויר ירושלמי נעים וקריר משהו (פחות מ- 45 מעלות).

[אקסל]

יוני יש תאריך להשקה ?

[y9853]

שעה 16:30. ירושלים.

חום אימים בחוץ, עם מעט משבי רוח. הלמברטה צריכה להגיע לפחח לטובת שלייף.

 

בזהירות רבה אני מוציא את הלמברטה מהמחסן למגרש החניה. פותח את ברז הדלק, פותח את הצ'וק, לחיצה על הקיק, ומנגינה איטלקית ערבה ממלאת את מגרש החניה.

כעת, כאשר המנוע מכוון, הצליל של הלמברטה הרבה יותר נעים, והיא לא מעשנת, גם לאחר ההתנעה.

באים השכנים, עומדים סביב מסבירים לה פנים...

אחד אחד הוזמנו השכנים להשקת הלמברטה (יום שישי, 21/8/09 (א' אלול התשסט) בשעה 17:00 בפאב טוביה אשר נמצא ברח' שושן - מקום המפגש הירושלמי).

 

לאחר מכן יצאתי שמח וטוב לב ממגרש החניה אל הפחח.

 

כביש בגין. פקקים מכאן ועד לאי שם. כל אחד מנסה לחתוך את הרכב שלפניו בשביל להשיג מקום מעט יותר טוב בפקק.

אחרי לא מעט שנים, שוב הלמברטה (וגם אני) מפלסת לה דרך בפקקי ירושלים. לאחר הכניסה לכביש בגין, משתחרר לו מעט הפקק, ושנינו ביחד נוסעים לנו בשלווה ובנחת במסלול הימני.

לפתע, צופר אימתני מהמונית הנוסעת לידי. המחשבה הראשונה שעולה לי בראש היא שהלמברטה מעשנת, או שסתם הוא רוצה שאזוז לו מהכביש איתה.

מבט שמאלה מגלה כי אצבעו של נהג המונית מורמת כלפי מעלה, כאומר כל הכבוד על הלמברטה.

אושר מציף אותי.

זאת הפעם הראשונה שהלמברטה נוסעת כמו שצריך באור יום ברחבי ירושלים, וכייף לקבל כאלו תגובות.

 

עברנו במנהרות של כביש בגין, ויכולתי לשמוע את הלמברטה אומרת לעצמה - רגע, את זה אני לא מכירה. מזתומרת אנחנו נוסעים על הכביש ויש גג מלמעלה? יכול להיות שקוראים לזה מנהרה.

מכביש בגין ירדנו בירידה של הר חוצבים, והתחלנו לטפס במעלה ההר (חוצבים). סיבוב קליל של המצערת, והלמברטה "אוכלת" את העליה בלי מלח. פשוט תענוג.

 

הגענו לפחח.

השער נפתח, ופניהם של אלו אשר עסקו במלאכת יישור, ריתוך וצביעת החלקים מתמלאות בחיוכים רחבים. זאת הפעם הראשונה שהם רואים אותה מורכבת, ואפילו אם הם מנסים, הם לא יכולים להסתיר את החיוך הרחב (והם לא ניסו).

 

השלייף עבר במהרה, ולאחריו עושים פוליש ללמברטה.

ישנו תיקון צבע קטן אחד בכידון, ולטובת העניין, יש לפרק את החלק אשר מסביב לספידומטר. עקב השעה המאוחרת, נידברנו כי מחר נעשה זאת. אגיע עם הלמברטה, נפרק את החלק האמור, הפחח ייצבע אותו, ולאחר מספר שעות, אוכל להמשיך בדרכי.

 

היום בערב או מחר אתחיל להרכיב את הסמלים על הלמברטה.

יש לא מעט סמלים וניקלים אחרים ללמברטה, ולכולם כולם יש מקום.

 

ביציאה מהפחח, החלטתי לא לחזור דרך כביש בגין, אלא להראות ללמברטה עוד מנהרה... הפעם ליד העיר העתיקה.

כביש מספר 1 העירוני. סיוט אחד גדול לרוכבי אופנועים. בגלל העבודות של הרכבת הקלה, ישנם כל כך הרבה בורות בכביש, שאי אפשר לדעת בכלל מתי נוסעים על הכביש ומתי נמצאים בבור. הגדילו ועשו, כאשר שמו מחסום המפריד בין מפלס הבורות לבין מפלס החפירות לרכבת, למעלה מחצי מטר הפרש גובה, אך המחסום עומד בצורה כזאת שהוא מאפשר נחיתה לתוך מפלס הרכבת. ברגע האחרון שמתי לב לכך, וניצלתי מהתרסקות כללית.

 

ביציאה מהמנהרה אל תוך רחוב ממילא (או בשמו היום רח' קריב) פקק. כל המכוניות עומדות ללא תזוזה, ואני מפלס את דרכי בינהן. כך ממשיכים עד לעליה ברחוב אגרון. לפני העליה, אני אומר ללמברטה: "אז איך אנו מפלסים את דרכנו בפקק שם?". זאת הפעם הראשונה שאני מפלס את דרכי בפקק על אופנוע עם הילוכים, והנה מסתבר כי הילוך ראשון עם חצי קלאץ' ומשחק עם הגז, עושה עבודה נפלאה.

 

תענוג אמיתי.

איטלקיה אולטימטיבית, אשר נבנתה חלק אחר חלק ממשהו שעמד בחול. קשה להאמין כי היום זה נראה יפה, ולא פחות חשוב, אפילו נוסע.

 

בדרך הביתה, רציתי לעבור בדרך לתדלק את הלמברטה, אך החלטתי שאוותר על התדלוק - כך תהיה לי עוד סיבה לצאת עם הלמברטה לרכיבה.

 

הגענו הביתה, האיטלקיה המופלאה שלי הוכנסה בזהירות למחסן, ואני כולי מאושר. אין דברים כאלה!

[אלעד]

למרות שיש רבים שיסתכלו על מה שאני הולך לכתוב עכשיו במבט מוזר, אני לגמרי מבין את מה שכתבת על ההזדחלות בפקק עם קטנוע לא אוטומטי.

מזה כשבועיים שהווספה שלי יושבת במחסן, ואילו אני מתנייד לי עם דו"ג פלסטיקי אסייתי אוטומט, מכוער ופונקציונלי.

אז נכון שהוא נוח יותר מהווספה, וגם יציב ובטיחותי ממנה. ולמרות הכל, יש כמה דברים שיש לווספה, ולעולם לא יהיו לטאיוואני הכעור:

• עיצוב
  
• שיק
  
• צליל
  
• והכי חשוב: שליטה מלאה ומוחלטת של הרוכב בכלי בעת נסיעה איטית בפקק.

אני שמח לקרוא שיש השקה. אשתדל לסדר את זה כך שיצא לי לנכוח באירוע.

[y9853]

לאחר שהשלייף עבר ונגמר, נעשה פוליש ללמברטה, והיא עומדת לה מוכנה.

הסתכלתי עליה מימין, ולאחר מכן גם משמאל. הכל עומד במקום, הכל תקין ועובד כפי שהיה לפני כ- 40 שנה, עת יצאה מהמפעל באיטליה.

למרות זאת, דבר אחד היה חסר לי. משהו שצרם לי בעין וזעק: "עוד לא סיימת הכל!!"

 

ואז נזכרתי בקופסא הקטנה, האחרונה, המחכה על המדף.

קופסא אשר יש בה דבר אחד בלבד. סמלים וניקלים.

 

עשרה ניקלים וסמלים בסה"כ, אשר כל אחד ואחד מהם צריך לשבת הכי יפה והכי צמוד על הלמברטה.

 

זה בהחלט הטאץ' האחרון, וזה מוסיף כל כך הרבה...

 

אי אפשר היה שלא לעשות ללמברטה "בוק".

לפיכך, יצאה הלבמרטה מהמחסן אל מגרש החניה, וערכתי לה סדרת צילומים - מכל הכיוונים האפשריים. למעלה, למטה, ימין ושמאל (נכון, אני יודע שאתם לא מאמינים לי כי אין תמונות, אך מי שיבוא להשקה (21/8 ), יוכל לראות בעצמו).

 

לאחר מכן, החלטתי שהתמונות "חשוכות" מידי. למען האמת, סתם חיפשתי (כרגיל) סיבה לצאת עם הלמברטה לסיבוב. לקחתי את הדוגמנית האיטלקיה שלי לסיבוב, ובמגרש חניה פתוח ושטוף שמש, חזרתי על הצילומים.

אני משוכנע כי לצלמת של הפורום יהיו הערות על איכות הצילום (ביקורת בונה, בבקשה), אך היות והיא לא תראה את התמונות עד להשקה, מצבי טוב.

[y9853]

לחץ...

ההשקות האחרונות שהיו במועדון, כמו גם זאת המתעתדת להיות ביום שישי הקרוב, אשר הראו על רמה גבוהה ביותר של הרכבים המשופצים, מכניסה אותי ללחץ.

 

התאריך להשקה כבר נקבע, פתאום אני מתחיל לשאול את עצמי כלמיני שאלות... אולי הייתי צריך להחליף גם את החלק הזה או שאולי דווקא את החלק ההוא.

אולי הבורג הזה לא נראה מספיק טוב, אולי כאן יש שריטונת קטנטונת על הלמברטה.

 

מצוקה...

 

בלית ברירה, התיישבתי ליד הלמברטה, ועשיתי לה פוליש. מיד עם סיום הפוליש, הגיע תורו של הווקס. לא הפסתקי לשפשף את הלמברטה, עד אשר ראיתי את פניי משתקפים בבירור בצבע הסגול.

 

לא הספיק לי...

בדיקה חוזרת ונשנית של כל הדברים, האם הם במקום, האם חסר משהו, האם יש משהו עודף, האם ישנה שריטה? האם שכחתי איזה משהו שכולם ייראו חוץ ממני, או שאולי בכלל תפרתי במו ידיי את בגדי המלך החדשים?

 

אין ברירה... להרגעת המתח, ישנו פתרון אחד ויחיד. סיבוב על הלמברטה. לוידוא כי כל הסמלים במקומם, ואין להם כל תכנון לצאת משם בזמן הרכיבה להשקה.

 

הגעתי עם הלמברטה למרכז המסחרי בקרית יובל.

שני אנשים מבוגרים מקיפים את הלמברטה ואותי, פעם אחר פעם, מסתכלים כמוצאי שלל רב. ציפיתי לתגובה: "גם לי היה כזה כשהייתי בגיל שלך", אך היא לא הגיעה.

נשאלתי למודל של הלמברטה, וכשעניתי 69' שניהם אמרו כמעט ביחד: "היא נראית כאילו עכשיו יצאה מהמפעל".

 

את החיוך שנמרח לי על הפנים אי אפשר היה להסתיר (מי בכלל ניסה?), ואת הבוסט לאגו, אני בכלל לא יכול להסביר. כמובן שהודתי להם על המחמאה, והמשכתי בדרכי.

 

שבועיים וחצי נותרו להשקה, והמתח רק גובר וגובר. אסור לבייש את הפירמה, ואת הרף הגבוה שהוצב בהשקות האחרונות.

[y9853]

ישורת אחרונה לפני ההשקה.

הימים חולפים מהר, והמלאכה מרובה.

פגישות של חברים שלי מול העיריה, ע"מ להסדיר את סגירת הרחוב, טלפונים לנחום ולסמדר ע"מ להשיג את האישורים הדרושים. הרבה דברים וקשיים הנערמים בדרך להצלחת האירוע. דברים שאין אותם בחניה של נוקיה, שם סגור המתחם לטובת המפגשים של מועדון החמש.

 

הכנות הכיבוד נמשכות (עוד לא נתתי לאשתי רשימה מלאה של העוגות, אז מי שרוצה לבקש בקשה מיוחדת - זה הזמן).

בחירת המוזיקה, שירים ופרסומות של למברטות מהתקופה ההיא (אם אמצא. גם כאן, ניתן להגיש רשימת שירים מבוקשת).

בחינה של כל מאות (אם לא אלפי) התמונות אשר צולמו במהלך המסע המופלא הזה, וצמצומם למאה תמונות בלבד, לטובת אלבום השיפוץ. מתוך מאה תמונות אלו, יש לבחור כחמש תמונות אשר יוגדלו וייתלו בלוח מיוחד ליד הלמברטה.

 

פוליש... ושוב פוליש... ושוב פוליש... עד הפוליש האחרון לפני ההשקה, כבר תהיה שכבת פוליש עבה על הלמברטה.

 

 

הלמברטה משתוקקת לצאת ולטייל, אך פשוט אי אפשר. אין "תירוץ" לנסיעה, והלמברטה קיבלה ריתוק למחסן עד להשקתה בעוד שבוע וחצי.

 

כעת, כל שנותר הוא לסגור את הפינות האחרונות שנותרו פתוחות בנושא ההשקה, לחייך חיוך רחב, להתרגש ולחכות עוד שבוע וחצי.