איך התחיל הרומן שלכם עם רכבים?

[AXNOAMGT]

יש לי שאלה שבאמת מעניינת אותי,ולא נשאלה אף פעם בפורום.

הייתי רוצה לדעת,איך התחיל הרומן שלכם עם רכבים ספורטיביים,אספנות,בכלל.

 

אני אתחיל,למה?,ככה בא לי!

 

כפי שחלקכם יודעים,יש לי אח מבוגר ממני(קובי)שבמקרה גם כותב

כאן בפורום,תחת השם k&n.

בתור ילד,תמיד הייתי דבוק לו לזנב.

הרכב הראשון שלו היה פיאט 128,אחריה סובארו הרד טופ משנות השבעים

ואחריה הרד טופ משנות השמונים.

יש לציין שכל הרכבים זכו לטיפול מדהים וגם נראו כך.

בשלב הזה,כבר התחלתי להתעניין,לקרוא מגזינים ולבלבל לאחי את המוח.

אחרי הסובארו האחרונה החליט אחי לרכוש 205 GTI.

עברו חודשים ארוכים ומייאשים שבהם נבדקו עשרות רכבים..

יום אחד בעודי חוזר מבית הספר(הברזתי כי רציתי לראות אותה)הבחנתי

מרחוק במגרש החנייה במשהו מיוחד,משהו שישנה את חיי,לא ידעתי את זה אז...

צבעה כסוף,מדהימה...התאהבתי ממבט ראשון.

מאז,כל נסיעה שאחי נסע,ביקשתי להצתרף.

עד היום אני חולה,רכב,ומאוהב בצרפתיות ספורטיביות ...

[a®iel]

אצלי זה מאוד פשוט.

אבא שלי עובד בתחום הרכב.

אני זוכר את עצמי כילד צעיר בתערוכות "אוטומוטור" הראשונות... מבלה שעות על גבי שעות (אבא שלי הציג שם פשוט...).

היום זה נראה דבילי, אבל זה היה WOW לילד צעיר וזב חוטם כמוני

[senda]

לכשאני קיבלתי רישיון היו לנו רק טויוטה פריוויה ו 4ראנר (ולתקופה קצרה 323F).

 

תמיד אהבתי לנסוע עליהם ושקניתי מכונית החלטתי לקנות דווקא את ההיפך -> סקודה כיוון שהייתי אחרי שתי שלילות ולא רציתי להסתכן ...

 

להפתעתי ככל שהכרתי את הרכב טוב יותר התחלתי לנהוג בצורה יותר ספורטיבית, ללמוד לזרוק, להכיר את הגבולות ולהנות מהרכב ומשם שהתחלתי לחפש חדש ידעתי מה אני רוצה מהרכב -> רגש ויכולת לפאן ...

 

מפה המשכתי ליאריס T ובתקווה לרכב הבא בעתיד ... המיאטה ...

[Slow Sprinter]

אצלי זה בכלל מוזר בטירוף... נולדתי ב"מאזר ראשה" שם לאדה סמארה הייתה שיא השיאים... מהיום שנולדתי היו בבית הרבה דגמים קטנים של מכוניות, 1:25 ואפילו קטנים יותר ... כבר אז ידעתי להבחין בין כל מיני סוגי מכוניות, את האהבה הקנתה גם אמא שלי, מה שמצחיק, וגם סבא...

בניגוד לילדים אחרים לא התחרעתי עם הדגמים שלי ולא ריסקתי אותם בקירות, ואפילו בחיתי כאשר חלק נסדקו, או נפלו, או לא יודע מה.. היו גם הרבה כרטיסי משחק כאלה של מכוניות, אספתי גם לוחות שנה קטנים כאלה ששומרים בארנק - עם מכוניות... הם עדיין שוכבים איפשהו ויש שם רכבים מדהימים לאותה תקופה.. אונו, מרצדסים וכל מיני רכבים אחרים שחלקם הגדול תוצרת קומוניסטית... היה לי גם משחק מטומטם לחלוטין, זה היה גלגל מסתובב שעליו היה רכב (עם מגנט), והיו כמה גשרים ומכשולים... הרכב היה בעצם עומד באותו המקום, הגלגל עם המסלול היה מסתובב, ומתחת לגלגל הזה היה עוד מגנט שהחזיק את הרכב באותה נקודה כאשר הגלגל עצמו מסתובב.. כך היה נוצר אפקט תנועה, והיה לדבר הזה הגה שאיתו היה צריך להיכנס בפתחים בגשרים וכו'... משהו מצחיק נורא ומיושן...

בערך בגיל 4-5 התגשם החלום שלי וקנו לי ליום הולדת רכב עם פדאלים (לא היו ג'יפונים חשמליים!), והיה מטורף על הדבר הזה.... יש תמונות

אחרי זה הקומוניסטים עברו מהלימוזינות הרוסיות על בסיס הבל אייר האמריקאית למרצס ישנות, שראיתי לראשונה ממרחק ענקי, וברחובות התחילו להופיע פיאסטות, החל משנת 89 (הצורה החדשה כבר..)... זה היה ממש פלא אצלינו

אחרי זה עברנו לפה, ופה המשיך עיניין הדגמים, מספר גליונות של הגה ואוטו, למדתי לזהות רכבים אפילו לפי צורת הפנס או השילדה המרוסקת, התלהבות גדולה לילד לפני גיל בר מצווה... ב-94 קנינו את הסיאט, ורק חלמתי על רישיון, מאז ומתמיד... עכשיו נזכרתי גם שהיה לי הגה כזה על מקל, הייתי מתיישב על כיסא, לוקח כריות של קורסא שהיו הרכב, והייתי מתחרע ועושה רייסים עם ניאונים ))))

ככה זה... וכסוף סוף הגעתי לגיל חיכיתי עוד שנה, מכל מיני סיבות, ובגיל 18 החלטתי לעשות רישיון ומכאן התחיל הסיפור האמיתי... והוא עדיין בהתחלה

איזה מגילה.. אבל זה כיפי כזה... לפי דעתי מיוחד...

[שלומי]

האמת, אני לא ממש זוכר .

זה נראה לי כי מאז ומתמיד אהבתי את זה.

שהתחילו לצאת גיליונות טורבו הראשונים, הייתי חוסך את כל הכסף שרק היה לי בשביל לקנות אותם .

החברים החאפרים היו קונים מיץ קפוא ואני חוסך לטורבו.

הייתי גוזר את התמונות היפות ומדביק עם משחת שיניים על הקיר.

 

משום מה, תמיד היתה לי אחת, שאהבתי יותר מכולם , הסמל הזה של כחול לבן ושלושת האותיות האלה עשו לי את זה B.M.W.

בשיעורים הייתי מצייר אותה במחברות, למדתי איך לצייר אותה מכל הזוויות .

היה אפילו מבחן אחד (תנ"ך) שלא ידעתי כלום וציירתי בימר E30 על המבחן, המורה הראה את זה מול כול המורים באסיפה והפאדיחה היתה גדולה.

 

בשלב מסויים אחשלי התחיל לבנות באגי מחיפושית ונתן לי לנהוג עליה, בגיל 12 נהגתי בחולות של חוסמסה בחיפושית עם כלוב התהפכות .

 

נקודת האור הבאה היתה הבימר שאחי קנה , 318 אוטמט, קצת אחרי שהוצאתי רשיון (לפני זה היה לו פורד אסקורט ברנדה , אבל זה פרק שאני מעדיף לשכוח) .

 

לזכותו יאמר שהוא היה נותן לי אותה תמיד, הייתי פשוט מאוהב באוטו הזה, הייתי שוטף לו אותו פעמיים בשבוע, הייתי הולך ברגל \ נוסע באופניים ללימודים בשביל לחסוך את הכסף של הכרטיסייה כדאי שאני יוכל לשלם דלק.

 

היה ימי שישי שהייתי לוקח את האוטו סתם, סתם יוצא לנהיגות לילה כאלה ומבזבז את הכסף שנתנו לי על דלק.

 

נקודת החושך הגיע שלאוטו הלך ראש מנוע ולאח שלי לא היה כסף לתקן אותו, בזמן הזה הייתי בצבא וחסכתי כל שקל מ 264 השקלים שהייתי מקבל כל חודש .

 

נתתי לו את רוב הכסף שלי בעולם רק שלא ימכור אותה .

אבל זה לא עזר , הוא מכר אותה אחרי התיקון וקנה סובארו DL .

 

אני לעומת זאת התארגנתי על עבודות שונות ומשונות וקניתי לי פיאסטה 86 (הידועה בכינוייה , פורש פיאסטה) הייתי איתה המון, עד לפני כמה שנים האמת .

 

ואז באו הצרפתיות , 106, 206 , 306 .

 

אבל כל אלו היו ועדיין נקודות ציון קטנות בדרך לאהבתי המוטורית הישנה, הבימר הנכספת.

בקרוב אני מקווה, אני אחזיר עטרה לישנה.

 

 

אני מת על מכוניות , אפילו לא יודע להסביר למה, אבל התנאים בארץ הזו אט אט מייאשים אותי, החל מאנשים קטנים שלא שמים עליך כלום והורסים לך את המכונית בצורות שונות ומשונות וכלה בממשל דפוק מהיסוד שבשבילו אתה תרנגולת עבריינית שמטילה ביצים של זהב ובסוף היא תישחט.

 

אני רק מקווה שאני לא אגיע לאותה נקודה שאחי הגיע אליה .

[נמרוד_פוקוס]

ממתי? מאז ומעולם...

הזכרונות הראשונים שלי מאוטו מעורבבים - טנדר אמריקאי (שהיה לאבי), וריפודי עור אדומים.. (של DS לבנה - שבאה אחר כך). שני הזכרונות הללו הם מגיל 4-5 בערך

הטנדר הוחזר עם סיום מקום עבודה אחד, ה DS נמכרה אחר כבוד כשההידראוליקה היתה מעבר לכוחותיו של אבי

ואני? אני נדבקתי, זהו.. וגם בחיידק מאוד מסויים - חיידק האיטלקיות בכלל ואלפא רומאו בפרט (ואחריו - סיטרואן, ללא ספק)

בגיל 10 אבא שלי החליט שצריך לקנות אוטו, ושאל א-ו-ת-י (במפתיע), מה עונה זעטוט זב חותם כמוני? א-ל-פ-א!

כך ירדה מהפרק הסולרה, והגיעה אלפטא

אני לא אלאה בכל הדברים שעברנו איתה, רק אציין שהיא גם היתה האוטו הראשון שלי

מאז עברו לי כמה רכבים מתחת לידיים (פולו ישנה ומתפרקת, טווינגו, 206, והפוקוס)

 

נמרוד

[מצמץ]

זה התחיל בחו"ל. משפחתי היתה נוסעת הרבה לחו"ל וקשה שלא לשים לב למכוניות מעניינות ומיוחדות (אפילו הדגמים הרגילים והפשוטים משכו את העין פשוט בגלל שלא ראיתי אותם על הכביש בארץ). בקיצור ככל שעבר הזמן במקום לנסוע לחו"ל לנופש הייתי נוסע (ועדין נוסע) לחו"ל בעקבות אהבתי למכוניות.

 

בהקשר משהו שכתבתי בווינט בזמנו. להנאתכם

http://www.ynet.co.il/home/1,7340,L-889-280-1718658,00.html

 

אגב נתקלתי בארכיון גם בזה (מישה עודו זוכר?. אח, היו ימים )

 

http://www.ynet.co.il/home/1,7340,L-889-280-390859,00.html

[oyway]

תמיד.

מאז שאני זוכר את עצמי אני אוהב מכוניות ועוד לפני

ההורים שלי מספרים שכשהייתי בן 3-5 הילדים האחרים היו משחקים בצעצועי צבא וכו ואני תמיד הייתי משחק עם צעצועי מכוניות והצבא לא הזיז לי את ה***

יום יפה אחד הגיע מחשב הביתה, ועל המחשב בין הסופר מריו ודייב (שתפסו בערך חצי הארד דיסק) היה משחק אחד לדניאל, משחק מכוניות!

זה היה משחק Dos (טוב.. אולי כי בקושי היה windows?) בגרפיקה שהיום בפלאפונים יש גרפיקה יותר טובה אבל היו שם מכוניות

הייתה שם פורש 911 וכל המכוניות שהיו המכוניות באותם זמנים (בעצם גם היום יש להם הרבה כבוד אבל הם כבר לא חדשות...)

 

הדגמים אצלי הייתה מחלה, היו לי בערך 250 דגמים גמדיים של מכוניות (1 על 25 ויותר קטן), כולם ידעתי איזה דגם ואיזה יצרן ואת כולם הייתי מנקה ומשגיח עליהם טוב טוב.

היו את הדגמים שיותר אהבתי שהם היו דגמים לשבוע, אחרי שבוע הייתי שובר להם את הגלגלים מרוב ששיחקתי איתם, כמובן שאלו היו דגמים של מכוניות רציניות, פרארי, פורשים וכו....

 

בגיל 6 קיבלתי אופניים (בלי גלגלי עזר!!! הייתי היחיד בשכונה שידע ליסוע בלי גלגלי עזר!) ועד היום (10 שנים אחרי) אני עדיין נוסע על אופניים, אומנם זה לא ממונע יש משהו נחמד באופניים שאין בשום כלי אחר.

 

היה את היום שאני זוכר עד עכשיו שראיתי את המיאטה הראשונה, צבע שחור, חנתה ליד הבית שלי

כל הילדים בשכונה עמדו והסתכלו והתפאלו מהאזעקה שמרגישה שמישהו מתקרב ועושה קולות אזהרה.

רק לי לא היה אכפת מהאזעקה המסריחה ואני הסתכלתי על כולה עם חיוך מרוצה והתפעלתי מהידית הילוכים הקצרה שהייתה לה (ידנית כמובן!)

תמיד שנאתי מכוניות אוטומטיות, פשוט לא אוהב אותם, זה לא שיצא לי לנהוג על כל כך הרבה מכוניות שאני זה שאוכל לספר לכם על ההבדל אבל זה פשוט לא עושה לי את זה (כל בעלי האוטומטיות בפורום (אם יש כאלה חוץ מליאור) מצטער)

 

טוב, זהו להיום, זה הסיפור בחלקו, יש המשך (אל תדאגו, לא נראה לי שאני אכתוב אותו), מכוניות אני אוהב מאז ומתמיד ואין כמו מכוניות.

 

דניאל.

[Guy]

כמה ממזמן ? לא זוכר.

 

אני אוהב מכוניות ממתי שאני זוכר את עצמי. זה התחיל בלקרוא גיליונות של טורבו, אבא שלי היה מקבל אותם הביתה ואני הייתי קורא אותם בהתלהבות. הייתי מזהה כל רכב שזז על הכביש ממרחקים עצומים בדיוק מרשים למדי.

 

כשהיתי ילד קטן ונסעתי לנסיעות עם ההורים בלילה הייתי מתיישב במושב האמצעי ומזהה כל רכב שהיה לפנינו לפי הפנסים שלו. אין לי מושג איך ההורים שלי לא התחרפנו מזה . הייתי אוסף דגמי מכוניות קטנות (1:42?) היה לי אוסף מרשים למדי...

 

אח"כ עברתי ללזכור נתונים. המון נתונים (למה אני לא זוכר בכזה דיוק את החומר למבחנים באונ'? ) הייתי זוכר בעל"פ 0-100 , כוחות סוס, מתי החליפו דגם, מה ההבדלים ומה לא. בחופש הייתי נוסע לרחוב המסגר ואוסף כמה שיותר פרוספקטים של רכבים שונים ומשונים. שכנעתי את אמא שלי לנהוג עד לתפן בשביל לראות את מוזיאון המכוניות שם (זה הישג, היא שונאת לנהוג מרחקים ארוכים).

 

אני הייתי מעביר את זמני בשיעורים בכל מיני רשימות שונות ומשונות כל היצרנים שאני מכיר, כל הדגמים שאני מכיר לכל יצרן וכו' אני דווקא אהבתי את VOLVO שהייתי קטן. למה? שאלה טובה. ההורים שלי מכירים את היבואן והרכב המפואר הרציני שישבי בו היה VOLVO. (אח"כ זה עבר לי) פעם אחת ציירתי בעיפרון את שם היצרן על כל השולחן. לקח הרבה זמן, אף אחד לא שם לב כי ישבתי מאחורה (חוץ מזה שישב לידי ששיתף פעולה) עד שיום אחד גילו את זה ואני נשארתי שעתיים לנסות להוריד את זה מהשולחן . בסוף זה ירד. אח"כ ירדתי מVOLVO (זה עוד שהייתי די קטן). החדר שלי היה מ-ל-א תמונות של רכבים. כל הקירות הכל כולל הכל. בעיקר של פרארי ולמבוריגני. היו גם כמה קורבטים.

 

 

מפה לשם - הוצאתי רישיון!

הרכב הראשון שנהגתי עליו מאושר לגמרי היה פיאסטה ישנה! (האוטו של אמא!) זה ה-רכב לנהג החדש. הוא פשוט לא זז . הייתי מאושר לגמרי שהיו נותנים לי אותו. אבא שלי היה מתחרפן לגמרי מזה שהייתי יוצא לסיבובים עם האוטו למטרת כלום. פשוט לנהוג. מקבל רכב ביום שישי עם מיכל מלא, מחזיר עם מיכל ריק באותו יום. לאט הייתי צריך לנסוע שסיימתי אותו? לשום מקום... נסעתי בשביל הכיף. יאמר לזכותו שהוא לא אהב את זה אבל לא הגביל את זה יותר מדי... מהרגע שהוצאתי רישיון נהגתי כל פעם שיכולתי. אם לא הייתי נוהג הייתי מנדנד עד שהיו נותנים לי לנהוג, הייתי מצטרף לכל נסיעה אפשרית רחוקה ככל האפשר רק בשביל לנהוג את הדרך הלוך וחזור. החיידק לא נרגע, אני עדיין אוהב לנהוג כמעט על כל דבר, ואם יש לי זמן אני יעבור על חצי מדינה ב12 שעות כמו שעשיתי עם הקסארה פעם אחת שא.ח.י היה צריך להגיע לאילת אז נסענו ת"א - אילת - ת"א ביום אחד. לפני שיצאנו בבוקר הספקתי לנהוג לירושלים ולחזור, הפעם בשביל להביא משהו לאחותי .

 

טוב! אני אפרוש פה, גם ככה זה ארוך מדי. תודה למי שקרא עד פה יש עוד די הרבה סיפורים , שריטות בנושאי רכב וכו' אבל אותם אני אפרט בהזדמנות אחרת....

[Casper]

זה כנראה משהו שנדפק אצלי בגיל צעיר מאוד...

כבר בתור ילד קטן מאוד אני זוכר שכל נסיעה משפחתית הייתי יושב זקוף על אמצע המושב האחורי וסורק את כל הדרך מבין שני המושבים הקדמיים. כבר בגיל צעיר ידעתי לזהות את רוב הרכבים ודיקלמתי את שמם בע"פ.

 

את האמת, תמיד היה לי קשר לספורט מוטורי ורכבים ספורטיביים, בעיקר דרך דוד שלי שהתחרה במירוצי אופנועים בארה"ב והיה בעבר אחד מבוחני האופנועים הנחשבים ביותר בארץ.

 

הנגיעה האישית שלי ברכבים ספורטיביים היתה כשהגשמתי חלום התבגרות בגיל 22. קניתי 205GTI משלי. תמיד אהבתי את האוטו הזה ועדיין יש לי חולשה לאוטו הזה. הרכבים הקודמים שלי היו די סטנדרטים (אונו ו-205 רגילה) וכנראה שהחשיפה לפורומי רכב/נהיגה בארבע השנים האחרונות תרמה וחיזקה את זיקתי לרכבים הספורטיביים.

 

כיום אני על צעצוע ספורטיבי אחר ומקווה לחזור במהרה אל חיק צרפתיה חמימה.

[YOSY_baleno]

מאז שאני זוכר את עצמי, תמיד התעניינתי ברכב.

 

הזכרונות הראשונים שלי ממכוניות היו במפעל תעשיות רכב נצרת בע"מ, אבא שלי היה עובד שם. תמיד נהנתי לראות איך מייצרים את הרכב מההתחלה עד הסוף (לא שהם מייצרים הכל שם).

 

בנוסף, תמיד אהבתי לצייר מכוניות. בהתחלה לא הייתי ממש טוב בזה, אבל עכשיו אני מצייר די יפה. יש לי ציור בבית של הסוברו DL שנת 90 שהייתה לנו (אולי אני יעלה אותו איזה יום).

 

אח"כ הגיע הדגם הראשון שלי. אני זוכר שהייתי במשביר עם אבא שלי וראיתי דגם 1:18 של פררי f-40. אחרי זה הגיעו עוד כ-20 דגמים.

 

אחרי זה הגיעה "האהבה" האמתית שלי, סוזי...מקווה יחד עם כל משפחתי להחליף אותה בקרוב למזדה 3. אבל באמת יהיה לי קשה להפרד ממנה. ככה זה אוטו ראשון, אפילו שהוא לא משהו מיוחד, תמיד תאהב ותזכור אותו

[razmel]

כספר קנה GTI אז קניתי גם...

[sronis]

הפתעה הפתעה... מאז שאני זוכר את עצמי אהבתי...

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

לשחק במחשב.

 

אין משחק שלא עבר תחת ידי, שעות הייתי יושב על ה-286 הישן (היו גם יותר ישנים, אבל הוא החזיק מעמד הכי הרבה זמן). אח"כ 486, אח"כ פנטיום. כמה משחקים היו אהובים עלי במיוחד - TEST DRIVE על שלל גרסאותיו, כל מיני משחקי מירוצים ישנים וכמובן STUNTS הגדול מכולם.

 

איפהשהוא שם באמצע התחברנו גם לאינטרנט. הייתי הראשון מבין החברים שלי שהיה לו אינטרנט. היינו יושבים עד אמצע הלילה ומורידים תמונות של פמלה אנדרסון ערומה או לחילופין תמונות זוועה של גופות חתוכות (בגיל 14-15 לא ראית דבר כזה בחיים שלך, זה היה פשוט מדהים).

 

לקח לי זמן להוציא רישיון. בי"א עשיתי טסט אחד שבו נכשלתי, ואז נסעתי לחו"ל לחודשיים. אח"כ חזרתי והתחלתי ללמוד כמעט מחדש. באמצע בכלל החלפתי מורה (זה רעיון רע שהמורה שלך לספורט הוא גם מורה הנהיגה שלך...) ובסוף עברתי טסט, אחרי גיל 18. (אז אפשר היה להוציא רישיון ב-17.5).

 

אני חושב שהעובדה שלקח לי כל כך הרבה זמן להוציא רישיון נורא הלהיבה אותי על רכבים. זה פשוט נורא דגדג לי לנהוג ומאז שהתחלתי פשוט לא הפסקתי.

 

באחד משיטוטי בפורומים באינטרנט עברתי במקרה על פורום רכב באתר שכוח אל בשם IOL...

 

והתמכרתי.

 

אז אפשר לומר בעצם שאני, במפתיע, קצת שונה מכם. לא אהבתי רכבים מילדות. לא עשיתי תנועות של נהיגה בגיל 3 ולא ידעתי לזהות מכוניות בגיל 10... לפחות התקדמתי די הרבה מאז שהתחלתי לאהוב רכבים

 

רוני

[redroze]

אצלי החיידק גם מגיל צעיר ...

ההורים שלי מספרים שמגיל 4 כבר ידעתי לדקלם את כל הדגמים של המכוניות והיצרנים ...

כמובן שגם אני הייתי דבוק לחוברות טורבו, משחקי מחשב (המחשב הראשון היה פנטיום 386) וכו' ...

 

אחד מהזכרונות הכי טובים הם האלפא ספרינט שהייתה הרכב הראשון של דוד שלי. הרעש שלה היה פשוט גורם לי לבכות מקנאה ...

אבל האלפא עשתה כ"כ הרבה בעיות לדוד שלי, שהוא כמעט זרק אותה לים (הוא החליף בה הכל, כשהוא התחיל להחליף חלקים שהוא החליף כבר אז הוא מכר אותה), האלפא השאירה לו כזו צלקת בלב (או יותר נכון בכיס) שהוא הלך וקנה קורולה 93 ידנית (וגם סבא וסבתא שלי קנו רכב דומה אבל אוטומט), עדיין הייתה לו את האהבה למכוניות ספורט ולכן הוא לא הלך על אוטומט (דבר מאוד נדיר בקורולות מהשנתונים המדוברים), אבל גם זו עשתה לו בעיות, לא אל תתנפלו, לא בעיות אמינות, היא עשתה לו בעיות במכירה כי היא הייתה ידנית ...

לאחר מכן נשבר לו מ"השטויות האלה" והוא עבר למאגן אוטומטית מהעבודה וכיום לגולף 2 ליטר (כמובן אוטומטית) ...

 

מגיל 16 התחלתי לעבוד בשביל כסף לרישיון ולאוטו ...

לקראת גיל 17, עוד לפני אפילו שהתחלתי להוציא רישיון, התחלתי להתעניין במכוניות ישנות בשביל לקנות רכב אחרי שאני אוציא רישיון. הלכתי לבדוק הרבה מכוניות, סוסיתא, סאאב 95, מיני מטרו, קורטינה דור ראשון והרשימה עוד ארוכה (עד שמצאתי את המנטה) ...

 

האוטו הראשון שלי היה שילוב של קורולע 94 ואופל אומגה, בקורולע בקושי נסעתי כי היא בדיוק נמכרה כשהוצאתי רשיון (אבל מאז הספקתי לסוע קצת בקורולע שנת 93 של סבא וסבתא שלי). לפי דעתי האומגה הייתה כלי קצת יותר מדיי גדול עליי (180 כ"ס והנעה אחורית), עשיתי קצת שטויות אתה אבל היא האהבה הראשונה שלי ותמיד אני אוהב את הרכב הזה (יש לו את היחודיות שלו) ...

הרכבים שהיו לנו במשפחה ... אאאאממממ, זה התחיל מפיז'ו 104 שפשוט לא רצתה להתנתק מהמוסך, מאז ההורים שלי לא מוכנים לשמוע על פיז'ו (לפחות יש להם סיבה מוצדקת ), אח"כ האמינות המהוללת של הצרפתיה הביאה אותנו לקנות סובארו DL 1300 סמ"ק, לאחר הפגנת אמינות מצויינת עברו לסובארו DL חדשה יותר וגם חזקה יותר(של סבא וסבתא שלי), לאחר מכן הגיעה הקורולה (94) ...

[RS6]

בלאט

 

אוקיי - בערך בן שלוש, פתחתי להנאתי את מגירת הצעצועים שלי,

והיתה שם מכונית קטנה קטנה של BMW, ועוד כל מיני ג'יפים כאלה.

ההיתי לוקח אותן כל לילה איתי למיטה, ולאחר שאמא היתה מכבה את האור,

ההיתי "בונה" מהסמיכה הרים גבעות ומערות, ומתחיל לשחק בתחוריות פראיות אל

תוך הלילה (20:30).

 

אגב, יום אחד חזרתי מהגן ויצאתי לשחק עם חבר,

ושחזרתי הביתה ראיתי את הבן של השכנים עומד לו במדרגות

עם חבילה ענקית של מכוניות קטנות, ומרב קנאה הפכתי לו את כל הסט.

אבא שלו רדף אחרי עד הדלת של הבית שלי, ובדיוק הספקתי לדפוק בדלת,

כאשר הוא תפס את אוזני בחזקה.

אמא שלי ראתה מה קרה, רצה להביא מספריים,

ואיימה על השכן שתגזור לו את הזקן (חרדי)

 

לאחר המכוניות הקטנות, ההיתי זוכר כל דגם של מכונית,

ומסתכל לתוך כל אוטו שחונה ברחוב.

 

שהיה מגזין רכב כלשהו בבית, ההיתי קורא אותו אין ספור פעמים

ישר והפוך.

עיתוני כלכלה היו נחרשים בתקווה למצוא כתבה על מכוניות.

 

אחר כך הגיע עידן YNET, שם ההיתי ועדיין אני קורא שם כתבות במדור הרכב בהערצה לצוקי,

ופתאום גיליתי את הפורומים.

משם איך שהוא גיליתי את פה, רגע שהרבה מנהלי פורום פה מקללים,

אבל זה מה יש.

 

תם ונשלם