10 רגעים מוטוריים שלא שוכחים

[rashkana1]

 

 

בעקבות דיון עקר באחת הקבוצות המוטוריות שאני חבר בה, נגררתי – שלא כהרגלי – לוויכוח על איזה אירוע ספורט מוטורי הוא "הכי" מעניין (לה מאן 24 או פורמולה 1, נו באמת).

 

זה גרם לי לחשוב ששווה לפתוח שרשור: האירועים המוטוריים שעיצבו את האהבה שלי לתחום. או 10 רגעים מוטוריים שלא שוכחים

 

אני פותח את ההגדרות לא רק לאירועי ספורט מוטורי, כי אני בטוח שלהיות בפסטיבל המהירות של גודווד מותיר חותם חשוב לא פחות.

 

טוב, מספיק חפירות – הנה הרגעים שלי:

 

1. אשקלון, שנות ה־80 – מסלול עפר על דיונה ענקית. אני נער מתבגר, יחד עם אבא ז"ל, מיליון אנשים, ולא מאמין למה שאני רואה.

2 מונזה 1997 – שומאכר בפרארי. הרעש, הריח של הבנזין, הפלישה למסלול – צמרמורת.

3 מוג'לו 2002 – ולנטינו רוסי מנצח – חגיגה שלמה! לא צריך להוסיף הרבה.

4 נורבורגרינג 2006 – חבר טוב ואני עושים  הקפות במסלול האגדי עם מרצדס E-Class. רגעים של אדרנלין טהור.

5 רוד טריפ 2008 פרנקפורט– מילאנו וחזרה דרך N85 Route Napoleon שלושה ימים, מרצדס S, חבר – מה צריך יותר?

6 טופ פיול – Firebird International Raceway, אריזונה 1998 – דראג עם ג'ון פורס. אני הכי קרוב שאפשר לרצועה, והכובע פשוט עף לי מהראש – תרתי משמע.

7 טיול Porsche Travel Experience עם האישה – חבורה בינלאומית של מטורפים, אירופה, מעברי הרים, מסעדות – ואני מזיע כדי לעמוד בקצב עם ה־Carrera 4S

8 אימולה, איטליה – יום מסלול עם אח שלי במיאטה RF. בפניית טומברלו אני לוחץ על הגז, צריך לצבוט את עצמי.

9 ברצלונה עם הילדים – בטריבונה המרכזית צורחים "פרנדו אלונסו" לפי המנגינה של Seven Nation Army יחד עם אלפי ספרדים. בסוף מאקס ורסטפן מנצח.

10 ביקור פרטי באוסף פרטי – באחד האוספים הפרטיים המדהימים בארץ. אני עומד ליד פיג'ו 205 טורבו 16 ולא יודע מה לומר.

מתנצל על איכות התמנות. 

 

 

 

 

 

[DAHUJI]

ואוו.

את כל אלו חווית על בשרך ממש?...

[rashkana1]

פחות בשר, יותר אוזניים, ומה שהדהים אותי במונזה 1997 שיותר מהמוזיקה של המנועים, זה הריח של הדלק וגזי הפליטה, דרך אגב. 

גם במרוץ הטופ פיול, שם האדמה רועדת, ומרגישים את לחץ האוויר משתנה. 

[שביט]

לפי סדר כרונולוגי:

 

1. 1986 או 7, אני בן 5-6. נדמה לי שהייתה בטיילת בתל אביב איזו תצוגה או תהלוכה קצרה של המכוניות שהשתתפו במסלולי הראלי קרוס. לא זוכר איפה ומה זה היה, אני רק זוכר שהרעש החזק (יחסית) הבהיל אותי ובכיתי...

2. גיל 7, הייתה בשכונה ברעננה פיאט ריטמו נובה "מיוחדת" , 3 דלות כחולה יפה, שנראתה לי כמו חללית.

3. תחילת שנת 90, גיל 8 וחצי. ראיתי פעם ראשונה "סיומת של שנת 90" על רנו לבנה עם סיומת 06 בלוחית הרישוי.

4. גיל 10, הרצליה הצעירה. אנחנו חבורת ילדים שמשחקים במגרש, כשלפתע חבר אומר "בואו תראו את המכונית מירוץ של שכן שלי".

מרימים סמרטוטים מעל מכונית נמוכת פרופיל, ואנחנו רואים (לא ידענו מה זה) לוטוס יורופה שחורה, ההיא שהתגלגלה אח"כ ליובל מפורום אספנות, ואחריו לליאור ברוך.

5. 97' אני בן 16. פורשה ראשונה בייבוא סדיר בארץ.

6. חצי שנה אח"כ, חבר שכן שלי , חולה הגה דפוק כמוני, בן 22, "מלמד אותי לנהוג" על הקולט האוטומטית שלו.

7. 13/1/1999 כל האהבה למכוניות מתנקזת לרגע אחד משמעותי-  עברתי טסט ראשון!!!!

8. 7/9/2021 קניתי את הג'ימני. לראשונה בחיי קניתי אוטו שהוא לא רק תחבורה מA ל B.

עריכה אחרונה ב-18 ליוני, 2025 על ידי שביט

[kompy]

בתאריך 18.6.2025 בשעה 22:14, שביט כתב:

לפי סדר כרונולוגי:

 

1. 1986 או 7, אני בן 5-6. נדמה לי שהייתה בטיילת בתל אביב איזו תצוגה או תהלוכה קצרה של המכוניות שהשתתפו במסלולי הראלי קרוס. לא זוכר איפה ומה זה היה, אני רק זוכר שהרעש החזק (יחסית) הבהיל אותי ובכיתי...

שבת, 26 באפריל 1986 (עיתון מעריב, יום ראשון 27 באפריל)

[falou]

1999

אני סטודנט באנגליה, צופה במירוצי יום א' בשידור ישיר, הפעם בסבב מירוצי מכוניות הסלון הבריטי, BTCC

מאט ניל, נהג של קבוצה פרטית (בניגוד לקבוצות הרשמיות של היצרנים) מוביל במירוץ, יורד עד מקום חמישי, בגלל טעות בפיטס, ועוקף חזרה את דרכו לניצחון. 

 

הניצחון הראשון אי פעם לנהג במימון פרטי, שבא עם פרס של רבע מיליון פאונד... 

 

 

 

[Avia]

וכמובן שבהמשך מאט הפך גם לנהג של קבוצות רשמיות ופצח ביריבות רבת שנים עם אחד ג'ייסון פלייטו.

במסלול וגם מחוצה לו:

 

[borsood]

1984 משחק השבת(?) במקום עוד משחק כדורגל אנגלי משעמם ניסים קיוויתי מגיש תקציר די ארוך (חצי שעה או יותר) של הגראנד פרי במונקו.

המירוץ נערך בגשם שוטף וכתוצאה מכך היו הרבה התנגשויות, החלקות וכשלים טכניים.

רוב המרוץ התנהל קרב צמוד בין קופסת הסיגריות האדומה-לבנה של אלן פרוסט לבין זו החומה של נייג'ל מנסל.

המרוץ היווה את תחילת שלטונו של פרוסט, ונהג צעיר - איירטון סנה.

 

[Monopusto]

לפני 22 שעות, Avia כתב:

וכמובן שבהמשך מאט הפך גם לנהג של קבוצות רשמיות ופצח ביריבות רבת שנים עם אחד ג'ייסון פלייטו.

במסלול וגם מחוצה לו:

 

פלייטו היה תרנגול חמום מוח. ניל גבוה ממנו ובעל חגורה שחורה בקראטה.

הייתי דרדק בגיל חט"ב אז, ולא העזתי להפסיד את תקצירי המירוצים, ששודרו אז ביורוספורט. זוכר את הנצחון של ניל כאילו זה היה אתמול.

רק שנים רבות מאוחר יותר גיליתי שהקבוצה, TEAM DYNAMICS, שייכת לאבא שלו.

 

 

[חולגי]

אני אציין רק אחד -

הטרמפ שקיבלתי ביום שישי אחד, ממש לפני כניסת השבת, ב-gtv של גיא חי, מהמוסך (אוטואיטליה) שהיה בסגולה, עד לתחנה המרכזית בפ"ת.

הרכב היה היה לקראת סיום פרוייקט עם כל מיני ממתקים (כמו קלאצ' קרמי).

חוויה.

[zaf]

היסטוריה שלי

 

1. 1985 צופה במרוץ באשקלון ומחליט שאני רוצה גם. מתחיל לעקוב אחרי מרוצי ראליקרוס בנסיעות עבודה באירופה. (יורוספורט בעיקר ומגזינים)

2. 1988 צופה בגרנד פרי הוקנהיים - נייג'ל מנסל מול איירטון סנה. בסוף שבוע גשום. מתאכזב שרואים מעט מאד מהטריבונות שקרובות לפניה הראשונה מהזינוק . דקות רבות שלא קורה כלום ואז חולפות כמה מכוניות ואתה עוקב אחרי הכרוז על מנת לזהות מי חולף על פניך.

3. 1988 מצטרף למועדון המוטורי הישראלי ומתחיל את צעדי הראשונים בנושא בכוונה להתחרות.

3. 1999 מחליט שראליקרוס זה הכי מעניין ועושה קורס בצרפת ב loheac , אז בי״ס של פיג'ו , 3 ימים . ועוד יום של single seater (מנועי רנו) ומחליט שזה החלק הנחמד אבל פחות מעניין/ישים עבורי. אני עם הראליקרוס. 

4. 2000 עושה קורס ראליקרוס בהונגריה עם הדרכה של ראם סמואל וקבוצה מקומית budapest advanced rally . 

 

מבין שהעסק עולה לא מעט, עבודה ומשפחה מתחרים על הזמן והתקציב ונותר עם ימי מסלול תחרויות ג'ימקאנה מקומיות.

 

בין לבין מנסה ז׳אנרים אחרים של הסצנה המקומית - שטח/דראג ולא ממש מתחבר לזה. 

 

 

עריכה אחרונה ב-25 ליוני, 2025 על ידי zaf

[falou]

בתאריך 22.6.2025 בשעה 21:05, Monopusto כתב:

הייתי דרדק בגיל חט"ב אז, ולא העזתי להפסיד את תקצירי המירוצים, ששודרו אז ביורוספורט. זוכר את הנצחון של ניל כאילו זה היה אתמול.

 

 

תחשוב שראיתי את זה בלייב, איך הוא יורד למקום חמישי, ואז עוקף, ועוקף, ועוקף...

את המירוץ הזה ראיתי בעמידה.

 

בזמני באנגליה ראיתי הרבה מירוצים בלייב, והכי טובים היו החובבניים, כמו סופר 7 קאפ וכו'. מלא אקשן.

[rashkana1]

טוב, חייב לנדנד עם עוד רגע אחד שהעיף לי את הפוני.

זה היה לפני שנתיים בערך — מוצאים את עצמנו עם חמש שעות לשרוף, מכל המקומות בעולם – בהאג, הולנד.

טוב, מה עושים?

יש כאן מוזיאון רכב פרטי — בוא נלך לראות, מה כבר יכול להיות?

נכנסים... והדבר הזה עומד מולי.

וואו. פשוט וואו.

[RK]

לא הכל בעיניים, חלק בטלוויזיה, אבל יאללה, ניתן ניסיון לעשרה אירועים או תהליכים, בניסיון לסדר כרונוליגי, הזכורים לי או שעיצבו אותי כחובב רכב ונהיגה:

 

1. עדיין לא בארץ, נהיגה "על הברכיים" של אבא ושל דוד שלי, וההבנה שאני מאד אוהב את העסק הזה של נהיגה. גם שיחות רבות עם דוד אחר שבתכלס ממנו קיבלת יאת האהבה לתחום. אותו הדוד כבר פחות בקשר, וגם את האהבה לרנו לא ירשתי ממנו, אבל התחביב חזק מאי פעם.

2. 01.05.1994. ההבנה שהעסק הזה מסוכן ושזה יכול לקרות לכולם, כולל הטוב ביותר.

3. גראן פרי ברצלונה 1994, שומאכר מסיים שני עם הילוך חמישי בלבד. תצוגת הנהיגה המדהימה ביותר שראיתי עד אז, ואולי גם מאז.

4. גראן פרי קנדה 1995. לראות את ז'אן אלזי סוף סוף מנצח היה משהו, ועוד ביום ההולדת שלו. ניסים קורים.

5. 1997 - קריאת המבחנים הראשונים של אלפא 156, והרצון העז שתהיה לי אחת. אז עוד לא יכולתי לדעת שיהיו לי 3. יש פנטזיות שלא יוגשמו (הונדה S2000, מוניקה בלוצ'י), זאת בהחלט כן.

6. 2003 - קניית אלפא 146. המכונית השניה שקניתי, אבל הראשונה שבחרתי (לפניה הייתה מכונית שגולגלה מאבא כשהוא החליף). לא כי היא אלפא, אלא כי זאת הייתה מכונית שהייתה מעבר לאמצעי תחבורה, אלא עם כיוון והנאה.

7. 2003 - הניסיונות הראשונים בקארטינג וג'ימקאנות. להבין שזה באמת מצליח לי. הרגשה עילאית. 

8. 2004 - בחירה לועד מועדון אלפא, אז המועדון הכי גדול בארץ אחרי מועדון ה-5. מתחיל לעשות משהו עם עצמי בתחביב.

9. עידן המסלולים (תחילה כוכב יאיר, ועתה הנוכחיים). בהתחשב בשיממון שהיה כאן והמחשבות שלעולם לא יהיו כאן מסלולים מסודרים, אנחנו בגן עדן. אז כן, לא מבקרים שם כל יום או כל שבוע, בטח לא התקופה המאד לוחמנית האחרונה, אבל זה לא מקטין מאומה מגן העדן המוטורי שיש כאן, בהשוואה לאפילו שני עשורים אחורה.

10. מגזין CF - הגשמת חלום ישן וכתיבה אמיתית במקום למגירה. V אישי מאד חשוב עבורי. 

[discoTD5]

התאונה הראשונה שלי, שבאשמתי. גיל 17 וקצת. גורי דינוזאורים אחרונים לפני ההכחדה הסופית עדיין משוטטים בשדות.

נזק באמת קטן, אבל ההבנה של מה זה אומר 'שטח מת' מוחשית מאי פעם. יש לקחים ותמונות שלא נמחקים.