האם חובה להגיע לאירוע מחוץ למקום העבודה?

[pooh-bear]

תודה על התשובה!

 

השאלה לא היתה לגבי פות"ש, אלא באופן כללי.

 

לדעתי האישית והלא מקצועית, אין קשר הדוק בין מיזנטרופיות להרגשת שייכות לתפקיד ולמקום. מיזנטרופיות (שוב, לדעתי) היא תכונה אישית שבאה עם העובד מהבית, ויכולה לנבוע ממיליון סיבות (קשיי שפה, חרדה חברתית, תרבות אחרת) ולאו דוקא ניתן למצוא מתאם בינה לבין לויאליות למקום העבודה.

 

וגם להיפך, יש אנשים מאוד חברותיים שתמיד ישמחו לארגן הפסקות קפה לצוות, להביא עוגה, לטפל בכל ענייני איסוף כספים / ארגון ארועים, אבל בסוף עושים את זה במקום העבודה האמיתית שלהם, וגם טיפוסים כאלו עלולים פתאום לא להיות זמינים אחרי שש ולהתפטר בדיוק ברגע הלא נכון. כי הם חברותיים באופי, אבל לאו דוקא לויאליים למקום.

 

אם נחזור שניה לנושא השרשור, ברור שעובד עם בעיית מרות קבועה (או ממורמר מדי) יכול לגרום לנזק. אבל שוב, אני לא רואה קשר אמיתי בין זה לבין רמת החברתיות / מיזנטרופיות שלו. דוקא מניסיוני, רובם המכריע של המיזנטרופים שנתקלתי בהם לא נוטים למרמור אם מניחים להם לנפשם (וגם אם כן, למי הם כבר יספרו?)

[gbguy]

סלחו לי רגע.

למה מקום עבודה מחייב לעשות יום גיבוש לקרוב ליממה מלאה? למה לא יום עבודה שלם?

אמנם אני צעיר, ואני לא הקמתי משפחה, אבל אילו הייתי צריך לשריין יום שלם ולחזור בחצות הביתה, אולי זה יתאים לי בגלל שהעבודה לוקחת לי את הזמן ויכלתי לנצל אותם לדברים שעבורי הם יותר חשובים?

 

עוד משהו שמעניין אותי: למה חייבים לעשות ימי גיבוש?

אני עבדתי ב-2 תחנות דלק. תחנה אחת עודדה שאנחנו נתגבש ושלחה לנו צ'ק ונאכל במסעדה. בפעם הראשונה ישבנו ודברנו, בפעם השניה הבוס לא הגיע כי הוא התפטר או פוטר. כמובן שלא קבלתי תשלום למשכורת על היום הזה, ולא הייתי חייב להגיע.

בתחנה השניה לא עודדו אותנו, אבל כן ישבנו פעם אחת כי רצינו את זה. מי שלא רצה לבוא, לא הגיע.

למה מקום עבודה מחייב להגיע ליום כיף לפי הגדרתו? או שיכול להיות שחלק מהמתכננים הם גם העובדים, או שהם נותנים רעיונות?

[SlowRide]

אני אסביר. עובד שבא בגישה: "אני נותן את הנדרש, עזבו אותי בשקט." זה עובד ממורמר. לא טוב לו. אולי אין לזה תימוכין במציאות אבל מבחינתו הוא לא מרגיש שייכות למקום. זה לא עניין של הגדרת תפקיד אלא ביצוע התפקיד. עם השנים אתה לומד לזהות את זה. יש אנשים שבשבילם זה הכרח מצער, לקום בבוקר וללכת לעבודה. אפילו אם הוא מקצוען והכל, הוא לא מתלהב ממה שהוא עושה במקום הזה. יש מלא סיבות למה הוא נשאר שם. אני לא אכנס אליהם.

אבל אני לא רוצה עובדים כאלה. אני רוצה כאלה שאיכפת להם. שיהיו פחות מקצועיים. זה עניין של נסיון.אני רוצה כאלה, שאני יכול לסמוך עליהם. כאלה, שלא מפסיקים לענות לטלפון ב6 בערב. כאלה, שלא יתקעו לך סכין בגב ברגע הכי לא מתאים כי"שום דבר לא אישי. ביזנס בלבד" ולדעתו הוא בסדר.

הכי מיזנטרופ שאוהב את מה שהוא עושה וטוב לו יקבל גם את השיגועים של מקום שעושה לו טוב. הוא לא יתלהב, אבל יקבל את זה, כי איכפת לו ובטח שלא יזלזל. לכן כאשר קראתי את השרשור ומדדתי את הסיטואציה על עצמי הבנתי שאני לא הייתי רוצה להשאיר כזה עובד. אולי לא מעיף אותו על זה, אבל בהחלט שם אותו על הכוונת ובסבב קיצוצים הראשון זה יהיה הראש שאני צריך לתת.

אני קצת מבושם מהשרדונה אז אם לא הבנתי אותך נכון אני מתנצל מראש, אבל לפי מה שכתבת אתה מעוניין בעבד, לא בעובד. אחד שיקדיש את חייו למטרה הנאצלת של עשיית כסף בשבילך על חשבון כל רצונותיו האישיים.

ברור שתעדיף להעיף מישהו שרואה את העבודה שלו כאמצעי להגשים את חלומותיו ולא כמטרת חייו, מה שווה להחזיק עבד עם רצון חופשי שביום מן הימים ימצא מקום עבודה אחר שמשרת את המטרה שלו ביעילות יתרה?

מזל שלא כל המעסיקים בראש הזה.

אני לא מגיע מתחום ההייטק, מניסיוני הדל בשוק העבודה הישראלי היחס לאנשים שמעדיפים את הזמן הפרטי שלהם לעצמם הוא כמו בצה"ל = אם אתה לא נהנה מהפעילות הכיף-חיים שהכרחנו אותך להשתתף בה, כנראה שאתה לא בסדר ועדיף שלא יהיו אנשים כמוך בארגון שלנו.

כשעבדתי באחת התעשיות הבטחוניות, הייתי צריך להסביר למנהל למה אני מעדיף לעבוד כרגיל או לקחת יום חופש ולא לצאת לאחת מפעילויות ה"גיבוש" המאעפנות האלה שדורשות כובע מצחיה, בגד ים והמון מצב רוח טוב. בניגוד לבחור מתחילת השרשור לא הייתי מספיק דפוק כדי להבריז ככה סתם ועוד מסיבות סתומות כמו חוסר חניה ומימדי הרכב (סלח לי אם אתה קורא את זה, אבל זה ממש טיפשי) אז דווקא הרווחתי מהסיטואציה והכנות הזו מול הבוס השיגה לי יום חופש על חשבון המערכת.

בעבודה הנוכחית שלי אני מאד מרוצה מהיחס לנושא, מודיעים מראש ששוקלים להוציא לפועל "יום כיף" שכזה ומתייעצים עם העובדים אם בכלל כדאי לקיים את זה. אמנם מדובר במשרד קטן עם שבעה עובדים סה"כ אז לא הוגן לצפות שגם בארגונים גדולים יבואו לקראת העובדים בצורה הזו, אבל בכל זאת אפשר גם אחרת ומעסיק שמבחינתו הזמן הפרטי של העובדים שלו הוא קודש זה כבר לא משהו מובן מאליו במדינה הזו.

עריכה אחרונה ב-29 לאפריל, 2017 על ידי SlowRide

[pooh-bear]

סלחו לי רגע.

למה מקום עבודה מחייב לעשות יום גיבוש לקרוב ליממה מלאה? למה לא יום עבודה שלם?

במקרים שאני מכיר זה לרוב די חופף לשעות העבודה. אבל זה לא מחויב.

 

עוד משהו שמעניין אותי: למה חייבים לעשות ימי גיבוש?

תפריד בין יום גיבוש ליום כיף. יום גיבוש אמור לשלב פעילות שתגרום לעובדים להכיר טוב יותר אחד את השני, וע"י כך, בתאוריה, לעבוד טוב יותר ביחד אח"כ. יום כיף נועד לרוב כדי לצ'פר את העובדים. הטענה שאני מכיר היא (לכאורה מוכח אמפירית) שעובדים מעריכים יותר פעילות כזו (נניח יום באיזו בריכה, טיול, או הופעה וארוחה בערב) מאשר את השווי הכספי שלה, כלומר עובד שיקבל את הפעילות יעריך את מקום העבודה יותר מאשר עובד שיקבל את עלות הפעילות כבונוס למשכורת.

 

למה מקום עבודה מחייב להגיע ליום כיף לפי הגדרתו? או שיכול להיות שחלק מהמתכננים הם גם העובדים, או שהם נותנים רעיונות?

כי זה לרוב על שעות העבודה שעליהם משלמים לך. אם כי ברוב המקרים אם תתעקש (או סתם תבקש) יאפשרו לך להגיע למשרד ולעבוד במקום, בטח אם מדובר ביום כיף ולא בפעילות גיבוש.

[bagira]

אם אפשר, אני ברצינות אשמח להבין למה.

 

אסביר לך הכי פשוט, כי למרות שנראה לך שאתה אינדיבידואל בקיוביקל שלו, אתה בעצם חלק מצוות וצוות מלוכד חברתית יהיה הרבה יותר יעיל מצוות של מיזנטרופים (או לשם העניין אפילו מזנטרופ אחד-שניים בצוות).

 

כשמישהוא רוצה לגבש את הצוות הוא עושה את זה לא בכדי שתהיו אחוקים אלא בכדי שהצוות יעבוד יותר בהרמוניה וכשאתה מתנגד לכזה יום גיבוש, אתה לא חלק מהפתרון.

 

וכשאתה לא חלק מהפתרון, אתה חלק מהבעיה!

[snoop90]

כשמישהוא רוצה לגבש את הצוות הוא עושה את זה לא בכדי שתהיו אחוקים אלא בכדי שהצוות יעבוד יותר בהרמוניה וכשאתה מתנגד לכזה יום גיבוש, אתה לא חלק מהפתרון.

זה באמת עובד? האם אחרי ימי גיבוש באמת מורגשת עלייה ביצור ? האם הצוות נהיה יותר יעיל? או שהכל "לכאורה"?

[pooh-bear]

תודה על התשובה! למרות שאני פחות מסכים איתה.

 

אסביר לך הכי פשוט, כי למרות שנראה לך שאתה אינדיבידואל בקיוביקל שלו, אתה בעצם חלק מצוות וצוות מלוכד חברתית יהיה הרבה יותר יעיל מצוות של מיזנטרופים (או לשם העניין אפילו מזנטרופ אחד-שניים בצוות).

 

אני חושב שכרגיל, זה תלוי.

 

יש משימות שמחייבות עבודת צוות הדוקה, נניח כיבוש יעד ע"י מחלקת חי"ר. מובן לגמרי שבמקרה כזה לצוות לא מגובש אין שום סיכוי בעולם להצליח. יש משימות אחרות, נגיד פיתוח תוכנה, שדורשות, לדעתי, יכולת מקצועית גבוהה, אחריות אישית וניהול איכותי הרבה יותר מאשר עבודת צוות. גם עבודת צוות חשובה, אבל לא הייתי מדרג אותה במקום הראשון.

 

יש גם, בסופו של דבר, את עניין ההומוגניות. מחלקת חי"ר שהתגייסה ביחד, עשתה מסלול ביחד ומורכבת מגברים באותו גיל תהיה הרבה יותר הומוגנית מאשר צוות בחברת הייטק שמורכב מגילאים שונים, אמונות דתיות שונות, מצב משפחתי שונה וכו'. יש פה חסם עליון לא מאוד גבוה ליכולת הגיבוש של צוות כזה.

 

וכשאתה לא חלק מהפתרון, אתה חלק מהבעיה!

 

תסלח לי, וזה כבר נאמר ע"י מלכישוע, אבל זה מאוד שחור ולבן. בראיה האישית שלי, כל עובד (או אדם) הוא שונה והוא מביא איתו יכולות מסוימות בתחומים מסוימים. לשייך מישהו לבעיה או פיתרון, בלי שום ספקטרום באמצע, זה קצת בעייתי, בלשון המעטה. להרגשתי, אתה נוטה לשייך את כל מי שלא מסכים איתך לצד הבעיה, וחבל (בשבילם ובשבילך).

[pooh-bear]

אני קצת מבושם מהשרדונה אז אם לא הבנתי אותך נכון אני מתנצל מראש, אבל לפי מה שכתבת אתה מעוניין בעבד, לא בעובד. אחד שיקדיש את חייו למטרה הנאצלת של עשיית כסף בשבילך על חשבון כל רצונותיו האישיים.

ברור שתעדיף להעיף מישהו שרואה את העבודה שלו כאמצעי להגשים את חלומותיו ולא כמטרת חייו, מה שווה להחזיק עבד עם רצון חופשי שביום מן הימים ימצא מקום עבודה אחר שמשרת את המטרה שלו ביעילות יתרה?

 

מתנצל מראש אם אני קצת משתלט פה על הדיון. אבל נהיה מעניין.

 

אני דוקא מזדהה קצת עם עכברוני בעניין הזה. בתפקידים מסוימים ובמשכורות מסוימות, לויאליות היא לא מילה גסה. אם בחודש מסוים צריך לעבוד יותר כי יש דד ליין, לא קרה שום אסון. אם צריך לעזור ללקוח ביום שישי בשלוש בלילה, גם לא קרה שום אסון. גם אם צריך לטוס לשבוע למחנה מעצר (סליחה, מפעל ייצור של סמסונג, מי שהיה מבין) כי יש בעיות כאלו ואחרות, השמיים לא נופלים.

 

מצד שני, ברור שעובד לויאלי מצפה גם לתגמול (גם כספי) על הלויאליות הזו, וגם זה נשמע לי סביר. וגם שהעסק יהיה מספיק מתוכנן כדי שזה יהיה משהו יחסית נדיר. אם כל הבלת"מים האלו נהיים קבועים, זו כבר בעיה ניהולית, לא בלת"מים.

 

ואם נחזור לנושא, עובד לויאלי שעושה את כל זה יכול, לדעתי, לצפות שגם המערכת טיפה תתגמש מדי פעם ותשחרר אותו פה ושם מדברים שממש לא בא לו לעשות. לא תמיד, לא מהכל, רק כשזה באמת מבאס. אפילו זה נשמע לי סביר.

עריכה אחרונה ב-29 לאפריל, 2017 על ידי pooh-bear

[sperial]

ויני - מה שאתה מתאר הוא הרחבות של שעות העבודה. יש להניח שמי שבוחר בסוג כזה של עבודה מודע לדרישות כאשר הוא מתקבל לעבודה, וגם מתוגמל על עבודתו הנוספת.

 

לעומת זאת ימי כיף\גיבוש הם משהו שונה. קודם כל כיון שלא מדובר בעבודה אלא משהו מחוצה לה. שנית - לא כל אחד רוצה לחשוף עצמו בפני הקולגות מעבר לפן המצקועי שלו. אם מדובר ב"כנס תוכנית העבודה" אין בעיה, זה חלק אינטגרלי מהעבודה. אבל לשחק "אמת או חובה"? סורי. עד כאן. במיוחד אם זה על חשבון הזמן שלי עם האשה\הילדים\קארזפורום.

[yohai71]

זה באמת עובד? האם אחרי ימי גיבוש באמת מורגשת עלייה ביצור ? האם הצוות נהיה יותר יעיל? או שהכל "לכאורה"?

לשאלה הזו חיכיתי על מנת להתערב בדיון.

 

אני עובד כמנהל מחשוב בחברה של 70 איש +-, חלקם נמצאים בשלוחות נפרדות מהמשרד הראשי. אני לא שייך אליהם, אבל נמצא שם קבוע, מה שנותן לי את ההזדמנות לראות את ההתנהלויות שלהם מהצד (בכל הנושאים).

 

לעניין ימי הגיבוש - מעולם לא התבצעו בחברה הזו ימי גיבוש שהשפיעו בצורה כלשהי (והיו מספיק כאלו). הם עשו כבר הכל- מימי כיף ועד לסדנאות עתירות ידע. העובדים היו ונותרו אותם עובדים, עם אותן תכונות שהגיעו איתן לעבודה. מה שכן, חלק מהמחלקות מגובשות יותר מאחרות, כי בהן יש גיבוש "עצמי"- בנות אותה מחלקה קובעות לעצמן ערב באיזה פאב\מסעדה ומתגבשות להן בכיף. אבל כאמור, זה כבר עניין יזום שלהן, לא של העבודה.

 

לעניין עובד בעייתי- אף מנהל (טוב) לא יחכה ליום גיבוש כדי להתמודד עם עובד כזה. הרי את הבעייתיות של אותו עובד תזהו כבר בזמן העבודה. אני יכול לספר לכם על ערימות של עובדים שכמו שהגיעו כהבטחה גדולה, ככה עפו בדממה דקה (כולם הרי עוברים דרכי). לא היו צריכים גיבושים לצורך כך.

 

 

ומילה אחרונה- כל הנ"ל לא קשור לכך שפות"ש אכן התנהל בטפשות. זה אינטרס שלך ללכת ליום המעייף הזה, כדי שלא תסומן כטרבל-מייקר. ואם כבר החלטת שלא לבוא, תעשה מה שכולנו עושים ותתחלה, או שתסגור עם המנהל שלך מראש.

[SlowRide]

מתנצל מראש אם אני קצת משתלט פה על הדיון. אבל נהיה מעניין.

 

אני דוקא מזדהה קצת עם עכברוני בעניין הזה. בתפקידים מסוימים ובמשכורות מסוימות, לויאליות היא לא מילה גסה. אם בחודש מסוים צריך לעבוד יותר כי יש דד ליין, לא קרה שום אסון. אם צריך לעזור ללקוח ביום שישי בשלוש בלילה, גם לא קרה שום אסון. גם אם צריך לטוס לשבוע למחנה מעצר (סליחה, מפעל ייצור של סמסונג, מי שהיה מבין) כי יש בעיות כאלו ואחרות, השמיים לא נופלים.

 

מצד שני, ברור שעובד לויאלי מצפה גם לתגמול (גם כספי) על הלויאליות הזו, וגם זה נשמע לי סביר. וגם שהעסק יהיה מספיק מתוכנן כדי שזה יהיה משהו יחסית נדיר. אם כל הבלת"מים האלו נהיים קבועים, זו כבר בעיה ניהולית, לא בלת"מים.

 

ואם נחזור לנושא, עובד לויאלי שעושה את כל זה יכול, לדעתי, לצפות שגם המערכת טיפה תתגמש מדי פעם ותשחרר אותו פה ושם מדברים שממש לא בא לו לעשות. לא תמיד, לא מהכל, רק כשזה באמת מבאס. אפילו זה נשמע לי סביר.

אם זה חלק מדרישות התפקיד והעובד יודע את זה ומוכן לזה (וכמובן מתוגמל על זה) אין פה בעיה.

ללכת הביתה ב17:30 כשידוע שיש דד ליין זה לזרוק אבן לבאר ממנה אתה שותה.

הבעיה מתחילה כשמעסיק מתייחס לדברים שעובד עושה לפנים משורת הדין כלויאליות מובנת מאליה.

[vadim6385]

לעניין עובד בעייתי- אף מנהל (טוב) לא יחכה ליום גיבוש כדי להתמודד עם עובד כזה. הרי את הבעייתיות של אותו עובד תזהו כבר בזמן העבודה. אני יכול לספר לכם על ערימות של עובדים שכמו שהגיעו כהבטחה גדולה, ככה עפו בדממה דקה (כולם הרי עוברים דרכי). לא היו צריכים גיבושים לצורך כך.

 

בדיוק.

 

עובד בעייתי (מקצועית או חברתית) אפשר לזהות גם בלי פעילויות מיוחדות.

 

והבעייתיים הם לאו דווקא האינטרוברטים והמיזנטרופים. עובד המרעיל את האווירה בצוות יכול להיות הכי חברתי בעולם, ובתור אחד כזה יכול לגרום לסכסוכים, התמרמרות והמרדה בצוות.

[malcishua]

כשמישהוא רוצה לגבש את הצוות הוא עושה את זה לא בכדי שתהיו אחוקים אלא בכדי שהצוות יעבוד יותר בהרמוניה

 

אוי, כ"כ ניו אייג'י !

[malcishua]

אם כבר הגענו לנושא הגיבוש, אבקש לנצל את השרשור לסקר קטן בנושא ימי גיבוש מחלקתיים בהייטק (ולא בהכרח רק שם).

בשני מקומות העבודה הנוכחיים שלי נהוגה פעילות גיבוש כזו פעם בחצי שנה בערך, לפעמים על חשבון יום העבודה ולפעמים אחריו, לפעמים מתחיל בצהריים וממשיך עד הלילה. תמיד על חשבון המעביד (אין צורך לשרוף שעות/ימי חופש בכל מקרה). הפעילות היא בשום אופן לא חובה ואם היא נערכת במהלך יום העבודה ניתן לבוא ולעבוד במקום. קורה לא מעט שעובד זה או אחר בוחר לא להגיע (כתלות גם באופי הפעילות) אבל בגדול אנשים מגיעים ברצון. בכל מקרה כמובן, חובה להודיע מראש אם מגיעים או לא.

[malcishua]

אני אסביר. עובד שבא בגישה: "אני נותן את הנדרש, עזבו אותי בשקט." זה עובד ממורמר. לא טוב לו. אולי אין לזה תימוכין במציאות אבל מבחינתו הוא לא מרגיש שייכות למקום. זה לא עניין של הגדרת תפקיד אלא ביצוע התפקיד. עם השנים אתה לומד לזהות את זה. יש אנשים שבשבילם זה הכרח מצער, לקום בבוקר וללכת לעבודה. אפילו אם הוא מקצוען והכל, הוא לא מתלהב ממה שהוא עושה במקום הזה. יש מלא סיבות למה הוא נשאר שם. אני לא אכנס אליהם.

אבל אני לא רוצה עובדים כאלה. אני רוצה כאלה שאיכפת להם. שיהיו פחות מקצועיים. זה עניין של נסיון.אני רוצה כאלה, שאני יכול לסמוך עליהם. כאלה, שלא מפסיקים לענות לטלפון ב6 בערב. כאלה, שלא יתקעו לך סכין בגב ברגע הכי לא מתאים כי"שום דבר לא אישי. ביזנס בלבד" ולדעתו הוא בסדר.

הכי מיזנטרופ שאוהב את מה שהוא עושה וטוב לו יקבל גם את השיגועים של מקום שעושה לו טוב. הוא לא יתלהב, אבל יקבל את זה, כי איכפת לו ובטח שלא יזלזל. לכן כאשר קראתי את השרשור ומדדתי את הסיטואציה על עצמי הבנתי שאני לא הייתי רוצה להשאיר כזה עובד. אולי לא מעיף אותו על זה, אבל בהחלט שם אותו על הכוונת ובסבב קיצוצים הראשון זה יהיה הראש שאני צריך לתת.

הבעיה היא, כפי שכבר נכתב לך, שבשיטה שלך (ימי גיבוש וכו׳) אתה פשוט נותן עדיפות לעובדים עם כישורים חברתיים טובים, זה הכל. אם אתה חושב שעובד שיודע לשחק את המשחק ו״להנות״ בימי גיבוש הוא עובד שלא יעזוב ברגע שיקבל הצעה טובה יותר, אתה תמים הרבה יותר ממה שחשבתי.

 

מצד אחד, אתה רוצה לשמר עובד בינוני, בגלל שהוא ״חברמן״ ויודע לנהל סמול טוק עם חבריו לעבודה, ואין לו בעיה להגיע לימי גיבוש פשוט כי יש לו כישורים חברתיים מפותחים יותר.

מצד שני, אתה שולף עובד מצוין אבל עם כישורים חברתיים פחותים מסביבת העבודה, תוקע אותו באיזה סנפלינג ועוד מסמן אותו כ״בעייתי״ בגלל שלא חייך כל הדרך למטה.

בעיני זו טעות. במיוחד בגלל שההנחה שלך, שעובד חברותי יותר הוא יותר אמין, היא לא נכונה (מניסיוני).

 

ד״א, אם חשובה לך הלכידות במקום העבודה, ממש אין צורך להעביר את העובדים בכל מיני מסלולי מכשולים חברתיים מחוץ אליו. יש אופציות טובות בהרבה, שניתן לממש במקום העבודה עצמו. למשל להציב יעדים משותפים עם חיזוקים חיוביים בהגעה אליהם. או תחרויות ידידותיות בין צוותים/קבוצות, כדי לגבש צוותים או קבוצות ספציפיות - צריך כמובן לשים דגש על הידידותיות כאן. ויש עוד לא מעט שיטות כאלה, שפשוט משאירות את הפעילות המלכדת במקום העבודה, שהוא סביבה בטוחה יותר מבחינה חברתית.

 

המשותף לכל אלה, שהן לא שולפות את העובדים עם הכישורים החברתיים הנחותים מהמקום הבטוח שלהם אבל עדיין מאפשרות להם לפעול במסגרת משותפת עם חבריהם למקום העבודה. תעשה את זה ותראה את המיזנטרופים פורחים פתאום. מניסיוני - דברים מסוג זה תורמים הרבה יותר ללכידות במקום העבודה.

עריכה אחרונה ב-30 לאפריל, 2017 על ידי malcishua