מה עושים כשהראש והלב סותרים אחד את השני (או הרהורי כפירה באופנוע)

[eyals05]

תמיד חשבתי שאופנועים זה פויה.

לא הבנתי מה אנשים מוצאים בכלי המסוכן הזה.

לא האמנתי שיום אחד אני אדבק בחיידק.

רק בגיל 30 בירח הדבש בתאילנד העזתי לעלות לראשונה על קטנוע (ועוד להרכיב את אשתי). התאהבתי במקום.

בהתחלה עוד ניסיתי לשכנע את עצמי ואת אשתי שזה בסך הכל כלי להתניידות מהבית לעבודה וחזרה ושזה יחסוך לנו מלא כסף (איזה נאיבי הייתי).

האשה הסכימה שאקנה קטנוע אך הייתי חייב להבטיח לה שכאשר היא תכנס להריון אני ארד מהאופנוע.

כשחזרנו לארץ, רצתי לסוכנות הונדה ורכשתי לי קטנוע דנדש וככה התניידתי במשך שנה כאשר החיידק כל הזמן מכרסם ומכרסם ובסוף הקופיקו השתחרר ופינקתי את עצמי באופנוע הנוכחי.

שלא תבינו אותי לא נכון, לא קניתי מפלצת סל"ד ואפילו לא עוגיפלצת אולי איזה קיפי הקיפוד. מדובר באופנוע פולסייז אבל המנוע שלו בסך הכל 125 סמ"ק. הוא מספיק לי לכל השימושים וחרשתי איתו את הארץ מצפון לדרום בטיולים.

הנסיעות איתו עבורי הן תענוג רצוף, זמן של עצמי עם עצמי למחשבות. האופנוע נותן לי הרבה זמן לחשוב וכשאני על האופנוע אני פשוט מרגיש חופשי.

 

אשתי ממש לא נגד האופנוע ומאוד מבינה את המחלה ואפילו לא לוחצת עליי לרדת מהאופנוע אבל לפני קצת פחות משנה היא נכנסה סוף סוף להריון ואז התחלתי לשכנע אותה ואת עצמי שזה לא כזה נורא להשאר עם האופנוע, שאנחנו לא באמת חייבים שתי מכוניות ושאפשר להסתדר עם אופנוע ומכונית.

אשתי זרמה איתי ואמרה בוא נראה מה קורה לאחר הלידה כאשר עד שמכניסים את הילד לגן, בטח אין לנו צורך בשתי מכוניות.

 

ואז נמרוד נולד. היום הוא בן חודש ושבוע. מאז יש בי הרהורי כפירה רציניים באופנוע ואני ממש לא יודע מה לעשות.

אני יודע מה הדבר הנכון לעשות אבל ממש קשה לי לוותר על האופנוע. לא רק שאני אוכל פקקים בכל יום שעלולים להוסיף לי עד שעה של נסיעה ביום, כל הכיף שלי ברכיבה, כל תחושת החופש ותחושת הסיפוק מהרכיבה ומהטיפול באופנוע יעלמו כלא היו ואני יודע שישאר לי חור ענק בלב.

 

אתמול אפילו נכנסתי ליד 2 והתחלתי לחפש מכוניות (סופר מיני ידנית עם עדיפות לפונטו איבו 2010-2012) והיום עשיתי את המעשה הנורא מכל ופרסמתי את האופנוע למכירה.

להגיד שאני שלם עם זה ממש לא.

לא יודע מה אני באמת אעשה אם יבוא קונה.

שאלוהים יעזור לי...

[אלעד]

מבין אותך. גם אשתי, שהיא מתנגדת נחרצות לדו"ג, מודה בפה מלא שזה פינוק ושזה פרקטי.

לצערי, חוץ מהבעת אמפתיה אין לי עצה טובה לתת לך. כשיש צאצאים צריך לשנות פאזה, אין מה לעשות.

[SlowRide]

לפחות תקנה רכב מעניין לנהיגה שלא תתבאס עד הסוף, שלא תמצא את עצמך כועס על הילדים בלי סיבה

[סיוויק 08]

אם אני מבין נכון הילד עוד לא בגן ואין עליך לחץ - אז חכה, למה למהר ?

האופנוע יכול לעזור לך המון דווקא בשבועות הקרובים בכל הקפיצות לסופרפארם קופ"ח חמתך גיסתך,

יהיו לך הרבה הקפצות, מניסיון של אחרים.

אתה תהיה קצת שליח למשך תקופה די ארוכה,

ובתור איוורור וכיף לאופנוע אין חלופה בדוקה,

וילד זה לא דבר פשוט מבחינת תעוקה,

ו-125 זה קל מבחינת תחזוקה,

[ודאי לנוכח התפוקה..]

ואשתך לא מתנגדת

[נשמעת מתוקה]

מזל טוב !

[eyals05]

הלחץ מגיע בעיקר ממני. אני מפחד להיקלע לתאונה ולהפצע (או גרוע מכך).

זה נראה כאילו משהו במחשבה שלי השתנה מאז הלידה ונעשיתי עוד יותר מחושב ממה שהייתי (אשתי טוענת שבכלל הייתי צריך להיות סוכן ביטוח עם כל השחורות שאני רואה וכל הביטוחים שאני עושה).

מיום ראשון אני יוצא לחופשה של חודשיים והאופנוע ישב בחניה מכוסה ללא שימוש רוב הזמן ויהיה לי זמן ארוך להרהורים בנושא.

אומרים שככה זה בחופשת לידה... מקווה שלא אקבל דיכאון אחרי לידה.

[שניר106]

אני רוכב על ZX10R 2004, ליטר מפלצתי (יש האומרים הכי חזק בקטגוריה) ללא בקרות ועם המון כ"ס.

 

קניתי אותו בערך חצי שנה אחרי שנעם המדהים שלי נולד, והסיבה היא פשוטה, אני רוכב כדי להנות, אני רוכב כי זה עושה לי נעים בלב (וגם למטה הרבה מאוד פעמים), וזה ה20 דקות בבוקר שקט שלי לעבודה, ו ה 20 דקות חזרה בכיף שלי הביתה, זה עושה אותי רגוע ושליו (לרוב.. לפעמים אנשים אחרים אחראים לזה שאני אגיע עצבני).

 

שקניתי אותו הבטחתי לעצמי (דגש על עצמי, לא לאישתי) מספר דברים

 

1. אין סדום ערד, בית גוברין, ושות' פשוט אין. לא נוסעים להתגרזן בשבת, זה אופנוע על תקן קטנוע

2. שאני נוסע הראש פנוי מכל שטות אחרת, וכל מה שאני רואה לנגד עיני זה את נעם שלי והרצון שלי לחזור אליו הביתה

 

אם הולכים לכיון כזה - אף אחד לא מבטיח שאחזור בשלום (זה לרוב אפילו לא תלוי בי) אבל זה עושה לי שקט בנשמה, ובתור אופנוען כל חיי קשה עד מאוד לוותר - אבל אני מאמין שעם הניסיון והנסיעה שלא לצורכי התגרזנות (מדי פעם קצת כביש 6 מדי פעם קצת איילון בלילה - אבל זה בעיקר קווים ישרים) ואני אהיה בסדר

 

 

לגבי עניין האופנוע קטנוע - קטנוע הרבה יותר פראקטי, יש בו מקום לשים דברים (חיתולים, מגבונים, מטרנה וכו') - באופנוע יש מקום לארנק קטן של כרטיסי אשראי.

 

קח את זה בחשבון, התחזוקה והטיפולים אפשר להתווכח (קטנוע עושה כל 3, אופנוע כל 10 , לדעתי זה מתאזן בגדול) אבל פרקטיות על אופנוע לא קיימת.

עריכה אחרונה ב-9 ליוני, 2015 על ידי שניר106

[סיוויק 08]

אם הוא יישאר מכוסה, סבבה, זה כבר ידבר בעד עצמו.

ההתגברות של יצר ההישרדות צפויה ואופנוע אכן עומד במגמה הפוכה.

[SurfHigh]

קודם כל מזל טוב!

 

דבר שני, מציע לך לוותר על אופנוע ככלי התניידות בכביש.

אני רכבתי על קטנועים מגיל 16 עד 18. הסיבה שירדתי מזה היא שתי תאונות שעברתי, שתיהן לא באשמתי, למזלי קלות.

אחת קרתה שנהג לא ראה אותי ופנה ממש עלי.

השניה הייתה כשבסיבוב היה מכסה ביוב כמה סנטימטר מתחת למפלס הכביש, הגלגל איבד אחיזה והחלקתי.

לדעתי אופנוע/קטנוע בכביש זה תאונה שמחכה להתרחש. אתה יכול להיות הכי זהיר בעולם ועדיין איזה טיפש יכנס בך.

הייתי מציע לך לעבור לרכב בשביל השקט הנפשי ובשביל הנשמה לעבור לאופנוע שטח.

[Igalz]

היי אייל,

אני מבין אותך לגמרי, אני בעצמי נדבקתי בחיידק לפני 5 שנים, 4.5 שנים הייתי על אופנוע יום יום, בחמסין הכי מטורף של השנה ובסופה הכי מטורפת של השנה. לא הייתי מוכן לוותר עליו בעד שום הון ככלי תחבורה יומיומי.

עם הזמן סדר העדיפויות שלי התשתנה, יום אחד גיליתי שלסדר יום הנוכחי שלי מתאים דווקא רכב.

לדעתי שום תחביב לא שווה לסבול בשבילו. גם אם זה סבל נפשי.

לאופנוע אני עוד אחזור כשזה יתאים לי בחיים.

 

בנתיים הסוס נמכר לפני מספר חודשים. כל יום עוברים לידי אופנועים ואני בוער מקנאה אבל ואני לא מצטער על המכירה. אני אחזור לרכב כאשר הרכיבה תעשה לי נחת בחיים, לא כאשר היא מוסיפה לי בעיות. לדעתי כל דבר בעיתו, יש זמן..

[אומי5]

עזוב, אתה עושה את הדבר הנכון.

הרכיבה בוערת להרבה אנשים בלב, רובם נוסעים בפחית.

[avargel]

מה יהיה עם הסרטונים שלך בשרשור היעודי?

 

איך תתפוס את החולרות?

[סיוויק 08]

http://imgur.com/gallery/rTwIwGo

[oryo]

אייל, אני ממש ממש מזדהה עם הדברים שאמרת - למרות שמעולם לא היה בבעלותי אופנוע.

אני תמיד 'חלמתי' על אחזקת אופנוע, כשטיילתי אחרי הצבא בארה"ב חבר לקח אותי למדבר מוהאבי ונתן לי לרכוב על אופנוע שטח 'בלאי' שלו - וזה היה תענוג רצוף.

בשנים האחרונות כל פעם שאני בחו"ל וישנה אפשרות לשכור קטנוע (כרתים, תאילנד) - אני עושה זאת. אני ואשתי התניידנו בתאילנד עם קטנוע ואהבנו כל שניה מכך.

 

עם זאת, בארץ שלנו, להחזיק אופנוע זו סכנה די רצינית - בעיקר בגלל גורמים שאין לך שליטה עליהם. הנהג הישראלי הממוצע גס רוח, חסר סבלנות, ומאוד מאוד אגרסיבי. זו הסיבה שאני מונע מעצמי את 'הגשמת החלום' ורכישת אופנוע, למרות שבד"כ אני בעד הגשמת חלומות ברי-הגשמה כי למה אנחנו חיים אם לא בשביל זה (לכן אני כל שנה טס לטיול סנובורד, למרות שזה נטל כלכלי לא קטן בכלל).

 

אני חושב שכן ילד / לא ילד זה לא באמת ה-שיקול הרציני, השאלה המרכזית היא האם אתה מוכן לחיות עם הידיעה שהסטטיסטיקה נגדך.

אני אישית מעריך ומקבל את אלו שבוחרים שכן, אני גם מאוד מבין אותם.

לי יש הרבה פעמים הרהורים בנושא ומחשבות האם 'לעבור צד', אני גר בעמק יזרעאל ועובד ביקנעם, חשבתי הרבה על להחזיק אופנוע ולנסוע בו 'רק לעבודה' דרך השדות/מושבים ובכך לצמצם את ההסתברות מפגש עם הנהג הממוצע למינימום - אבל אני לא משלה את עצמי, אם אחזיק אופנוע כנראה שארצה לעשות איתו יותר מרק הלוחזורים לעבודה....

 

בכל מקרה, בלי קשר להחלטה שתקבל, מאחל לך ולכל הרוכבים רק בריאות והנאה. כשאני רואה רוכב אופנוע על הכביש אני אוטומטית מוריד את המהירות ונזהר שלא להתקרב מדי ו/או להפתיע אותו באיזושהי צורה.

[yohai71]

לדעתי במדינת ישראל אין מקום לאופנועים (שזו טרגדיה, כי מהרבה בחינות זה מקום מושלם לרכיבה). בין עלויות האחזקה, הסיכון היומיומי שהתגבר משך השנים וההימור האינסופי על החיים שלך, מבחינתי זה פשוט לא שווה.

 

ואני כותב את זה כמנהל פורום לשעבר בפולגז. יכול להיות שאני לא "אופנוען אמיתי"- לא איכפת לי. בשבילי, רכיבה על אופנוע צריכה להיות מקור להנאה ואני לא מוצא אותה כבר כמה שנים, בגלל כל התנאים הסביבתיים שהעליתי. וכן, זה הולך ונהיה יותר ויותר גרוע.

 

צריך להוסיף למשוואה משהו טבעי שקורה לרוב האנשים; ככל שאתה מתבגר, יש לך יותר מה להפסיד ולכן סדרי העדיפויות שלך משתנים- זה בסדר. לא בושה להודות שדברים שעשית בגיל 20 נראים לך היום כשגעון מוחלט בגיל 43 (במקרה שלי). זה קורה להרבה אנשים עם הולדת הילד הראשון. ולחלק זה קורה כי סתם. אין כאן חוקיות ברורה.

[YaronNahum]

זה בסדר , been there , done that

עוד כ20 שנה שהילדים יתבגרו , המועקה הכלכלית של תחילת החיים תעבור ,

אולי קצת יותר מוקדם

תחזור לאיזה אופנוע אספנות בשביל הכיף בסופי שבוע.

כמוני.

באמצע השבוע , תדאג לרכב שהוא מהנה לנהיגה ותתחשב ברוכבים על שתיים.