15 שנים ליציאה מלבנון

[NirLevi]

חיש מהר חלפו להם 15 שנים מאז שצה"ל יצא מלבנון.

אצלי, ואצל רבים אחרים, לבנון עדיין נשארה.

קצת יותר מ-6 שנים "ביליתי" שם - מחפ"ש ועד מ"פ באותה יחידה אדומה.

המבצעים והמארבים שעשינו, ומה שעברנו בגיל 20, נראים היום תלושים מהמציאות.

 

שלום ולא להתראות.

 

http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/696/209.html?hp=1&cat=875&loc=1

[יבגניפ]

תודה על השיתוף.

בתור ג'ובניק גמור, עוד יותר קשה, אפילו בלתי אפשרי, בשבילי לדמיין איך נראה השירות שם.

בזמנו קראתי המון על הבופור (מן, הסתם כשיצא הספר של לשם), אבל משוכנע שזה נותן נקודת מבט מאוד חלקית ולא מלאה על מה שהלך שם.

 

שמח שיצאנו משם.

[sperial]

אני צברתי "רק" שתי שנות לבנון. הרוב בשנים 1983-84 (בחובה), אבל עוד אי אילו תקופות מילואים, עד 1994. הסיפור נגמר מבחינתי רק כשאייתי בן 37 ואב לשלושה ילדים וגם זה בזכות איזה תפקיד יותר עורפי שנפל לידי במקרה.

 

מעניין שמרבית האתרים שצויינו בכתבה הם בגזרה המזרחית, מהתקופה שלאחר הנסיגה מהרי השוף. את עישייה, טייבה ורותם (על החוף), הכרתי מהמילואים, והספקתי לגיע לביקורים חטופים גם בעוד כמה מוצבים. בשלבים המוקדמים ביליתי תקופות משמעותיות על ולרגלי ג'בל ברוך ועוד אי אילו מקומות, בעקר, אבל לא רק בגזרה המזרחית. מדינה שהיתה יכולה להתברך כפנינת תיירות מדהימה והפכה למקום מקולל.

[NirLevi]

תודה על השיתוף.

בתור ג'ובניק גמור, עוד יותר קשה, אפילו בלתי אפשרי, בשבילי לדמיין איך נראה השירות שם.

בזמנו קראתי המון על הבופור (מן, הסתם כשיצא הספר של לשם), אבל משוכנע שזה נותן נקודת מבט מאוד חלקית ולא מלאה על מה שהלך שם.

 

שמח שיצאנו משם.

השירות שם לא דומה לשום דבר אחר.

 

הייתי גם בהרבה מבצעים בעזה ובשטחים - לא פשוט, אבל יחסית ללבנון זה סרט שונה לגמרי.

 

 

מדינה שהיתה יכולה להתברך כפנינת תיירות מדהימה והפכה למקום מקולל.

מדינה מדהימה. איבדתי שם הרבה, אבל גם למדתי המון על החיים.

עריכה אחרונה ב-24 למאי, 2015 על ידי NirLevi

[saay222]

הייתי כבר אזרח באותו הלילה של היציאה, ראיתי את הכל בטלווזיה, ואז זה נפל עלי, באותו הלילה התפרקתי לגמרי, לא יכלתי להפסיק לבכות במשך שבוע שלם.

 

עד אז ידעתי שהיתה משימה, ומשימה מבצעים בכל מחיר, בכל מחיר, כי אנחנו נמצאים בין החיזבאללה לבין מדינת ישראל, ואנחנו מגינים בגופנו עליהם, ומה קרה פתאום?, נסגר הש"ג ללבנון וזהו?, איפה חיוניות המשימה של להגן על גבולה הצפוני של מדינת ישראל, מי החליט שצריך לשבת שם, ומי החליט לסגת?, איך זה עובד ביחד?, מה עם כל החברים שנהרגו שם?, מה עם כל הבוץ שאכלתי?, כל המארבים, סתם?, זאת לא בדיחה מקאברית, אנשים נהרגו שם, למה קיבינימט?

 

לפני כחמש שנים, נסעתי באוטובוס בשביל לשחרר את הרכב שלי מהמוסך, בדרך 2 נשים מבוגרות דיסקסו את המלחמה ההיא, וכמה היא היתה "סתם", ירדתי בתחנה הקרובה והקאתי את הנשמה שלי, מי שלא היה שם לא יכול להבין מה זה עושה, לבנון תשאר בי עד היום האחרון שלי, זה לא יוצא.

[NirLevi]

הייתי כבר אזרח באותו הלילה של היציאה, ראיתי את הכל בטלווזיה, ואז זה נפל עלי, באותו הלילה התפרקתי לגמרי, לא יכלתי להפסיק לבכות במשך שבוע שלם.

 

עד אז ידעתי שהיתה משימה, ומשימה מבצעים בכל מחיר, בכל מחיר, כי אנחנו נמצאים בין החיזבאללה לבין מדינת ישראל, ואנחנו מגינים בגופנו עליהם, ומה קרה פתאום?, נסגר הש"ג ללבנון וזהו?, איפה חיוניות המשימה של להגן על גבולה הצפוני של מדינת ישראל, מי החליט שצריך לשבת שם, ומי החליט לסגת?, איך זה עובד ביחד?, מה עם כל החברים שנהרגו שם?, מה עם כל הבוץ שאכלתי?, כל המארבים, סתם?, זאת לא בדיחה מקאברית, אנשים נהרגו שם, למה קיבינימט?

 

לפני כחמש שנים, נסעתי באוטובוס בשביל לשחרר את הרכב שלי מהמוסך, בדרך 2 נשים מבוגרות דיסקסו את המלחמה ההיא, וכמה היא היתה "סתם", ירדתי בתחנה הקרובה והקאתי את הנשמה שלי, מי שלא היה שם לא יכול להבין מה זה עושה, לבנון תשאר בי עד היום האחרון שלי, זה לא יוצא.

אחד הרגעים הקשים שלנו היה צילום סגירת השער ביציאה מלבנון.

השארנו שם הרבה, אפילו יותר מדי.

[Night Driver]

ביליתי בלבנון חלק לא קטן מהסדיר בין 87' ל 89' (בבופור, נבי אל עוודי ושקיף אל חרדון כמוצבי אם ומשם יצאנו למיידון, מגל ועוד כל מיני חורים ברצועה וצפונה לה) .

 

בתקופה הזו פצמרו אותנו, ירו עלינו אבל השיא היתה מכינית התופת בשער פאטמה שלקחה לי 8 חברים מהבסיס ששניים מהם היו צברים מאוד קרובים והתפוצצו לרסיסים מול עיניי (אני יצאתי עם פציעות קלות כי בדיוק עזבנו את המתחם לכיוון המוצב).

 

עם כל הצלקות הפיזיות ובעיקר הנפשיות שלבנון השאירה בי מאוד שמחתי שיצאנו. לשבת שם כמו ברווזים במטווצ כשניתן לעשות עבודה טובה בהרבה מבחוץ היה פשוט טמטום. הישיבה שם היתה טובה ונכונה לתקופה מסויממת אבל צריך לדעת מתי להפסיק.

[חן פרחי]

שהיית צהל בדרום לבנון היתה איוולת שנמשכה 17.5 שנה מיותרות בתכלית.

במו ידינו הקמנו את החיזבאללה, שברבות הימים הפך לאויב המר ביותר שלנו.

מלחמת לבנון הראשונה היתה מוצדקת לחלוטין, עד הרגע בו ערפאת ושות עלו על הספינות לתוניס.

זה הרגע בו היה צריך לקפל את צהל ולהשיבו לגבולו.

ניסינו להתערב בפוליטיקה הפנים לבנונית, וקיבלנו בדיוק ההפך ממה שרצינו.

גם בלעדינו לבנון היתה מתוסבכת שנים ארוכות.

החל מסוף שנות ה 80׳ צהל היה עסוק בעיקר בלמגן עצמו, בעוד הצפון ממשיך לחטוף קטיושות כל אימת שהחיזבאללה רצה.

אין נסיגות מכובדות, אבל לפחות הנסיגה החפוזה, הגם שתוכננה היטב, נגמרה בלא נפגעים לכוחותינו.

[amisha]

נהג לילה - חיפשתי קצת לדעת יותר על המכונית תופת ונתקלתי בזה :

http://www.fresh.co.il/vBulletin/showthread.php?t=562836 , אמנם מ 2012 אבל אולי תוכל לתרום לזכר 8 החברים .

[Night Driver]

משער פאטמה היינו נכנסים לבופור, נבי על עוודי ועוד.

 

התנועה היתה לרוב בשיירות ומכונית התופת נכנסה לתוך המתחם בו השיירות התארגנו לתנועה.

 

אני הייתי בנגמ"ש שלי כליווי למסול שלנו לנבי אל עוודי ואיך שעזבנו את המקום נשמע הפיצוץ. כמובן שמיד פרקנו מהכלים והמחזה שנגלה לעיננו היה פשוט מחריד.

 

אני הייתי עם חצי גוף בחוץ אז חטפתי כויות לא חמורות אבל מכל האדרנלין בכלל לא הרגשתי אותם.

 

מה ש יה הכי נורא בזה זה שזה קרה במקום שלא ציפינו לזה. בדרך אתה מחכה לזה שיצודו אותך אבל לא בתוך האיזור שאמור להיות מוגן.

[fanman]

בין יולי לספטמבר 87 הייתי בשער עגל,מוביל שיירות בנגמ"ש הראשון. אחד הקווים השקטים ביותר שהחטיבה (שריון) עשתה. זה היה אחרי הנסיגה הראשונה כשכולם היו בטוחים שאוטוטו כבר יוצאים לגמרי. את המתח פירקתי בדריפטים בנגמ"ש כולל אותה פעם (שאחריה המ"פ השפן סירב לנסוע איתי) שלקחתי סיבוב חד מדי והנגמ"ש העלה זחל אחד לאוויר לאורך שניים שלושה מטרים.

זה מתחבר לפורום גם בגלל הרס"ר חימוש האידיוט שהיה לי (עשוש שמו לדיראון עולם). נגמ"ש כלשהו שבר צלב בבופור והיה צורך לחלץ,חיברתי בין הנגמשים כבל ולאט לאט מתחתי אותו כדי לחלץ. או אז מגיע הרס"ר הזה וצורח עלי לזוז אחורה ולתת "פול גז" קדימה,ניסיתי לומר שזה ישבור את הצלבים של הנגמ"ש המחלץ וכתשובה עף עלי פטיש...

כמובן שעשיתי מה שהאפס אמר לי ושנשברו שני הצלבים . עכשיו היה צריך להביא טנק לחלץ את שני הנגמשים...

[NirLevi]

זכור לי מקרה שבו הובלתי צוות כמפק"צ צעיר במארב חודר, מחוץ לרצועת הבטחון, כשהיציאה היתה ממוצב ריחן (מי שמכיר).

אחרי 72 שעות במארב, שהתחלנו בהתארגנות חזרה, היתה לנו התקלות עם 6 מחבלים הרוגים.

חזרנו עם 3 חיילים פצועים, ששלושתם נפצעו מכדור בתחת - עד היום לא הבנו איך זה קרה.

[sperial]

fanman - תיקון קטן, כנראה לא הנסיגה הראשונה. הנסיגה הראשונה היתה ממש לפני ראש השנה 1983. באותו זמן שרתתי בגדוד של הנח"ל והכניסו אותנו לאיזה מקום מדהים ביופיו (אבל, כמובן לא סימפטי) בהרי השוף, והמג"ד המטורף שלי לא הפסיק לנסוע לטייל כאשר אני חלק קבוע מהפמליה בג'יפ שלו.

[SurfHigh]

אני שירתתי בריחן מ 99 עד 2000, יצא לי להיות קצת גם בעיישיה ומרג' עיון. יצאתי גם לכל מיני תפיסות מוצבים במוצבי צד"ל כמו חונה, שהיה צפונית לריחן. לשמחתי בנסיגה כבר הייתי במוצב גדר.

עד עכשיו אני זוכר איך הגעתי בפעם הראשונה למוצב ריחן ב"ספארי" באמצע הלילה, רועד מקור ובתור קבלת פנים כמה עשרות פצ"מרים על המוצב. ירדתי מהמשאית בהלם ונכנסתי למרחב המוגן לראות את כל הותיקים מריצים צחוקים ומשחקים שש בש.

למחרת בבוקר אני מתעורר מרעש נוראי, הסתבר שנתנו לנו את החדר שצמוד לעמדה של המרגמות.

האמת שבהתחלה היתה די תקופה די טובה, לא מתעסקים איתך בשטויות, וגם רואים ויורים בכלי נשק מעניינים. מתלהבים מהנוף ומהסיגריות והפחיות של המיץ אננס בגרושים.

אח"כ גם מתחילים הספקות - תהיה שיירה, לא תהיה שיירה? יהיה ערפל, לא יהיה ערפל? יהיה מטען, לא יהיה? אתה מבין מהר מאוד שהיופי והשקט משקרים.

אני גם זוכר תקרית מצחיקה עצובה אחת, זה היה בתקופה שהסתובב צלף טילים שפשוט הוריד עמדות בדלעת, בגלגלית ובבופור.

בצה"ל החליטו להקים רשתות ברזל כ 3-4 לפני העמדות, כדי למזער את הפגיעה. כמובן שבכל תדריך מעבירים לך את העובדה שצריך להיות סופר עירני ולחפש את כדור האש שאולי מתקדם לכיוונך.

ככה מצאנו את עצמנו בלילה גשום וערפילי יושבים בעמדת תצפית, דרוכים מהרגיל. פתאום ברק פגע בגדר ותוך פחות מעשירית שניה כולנו השתטחנו על הרצפה, אחרי כמה שניות הבנו מה קרה והתחלנו לצחוק כמו מטורפים.

עכשיו, כשאני קורא וכותב כאן, עולים לי המון זכרונות בראש שכבר שכחתי מהם כמו המסוק שהתרסק בליטני שראינו מהעמדה והטנק שנסע לפנינו בחזרה ממארב והתהפך (הנהג נהרג, ושאר אנשי הצוות נפצעו קשה), אני יושב במרצדס ישנה שנוסעת בלבנון במהירות מטורפת ובחושך מוחלט, הפיצוץ של מוצב סוג'וד, התקפות מוצב, ועוד הרבה אחרים.

עריכה אחרונה ב-25 למאי, 2015 על ידי SurfHigh

[Night Driver]

נזכרתי בקטע הזוי שהיה לנו בבופור.

 

כשפיצמרו את המוצב היינו אמורים להיכנס לנגמ"ש שלנו (החזקנו את התצפית שם) כשאחד נשאר בתצפית. באחת הפעמים בחזרה לשגרה כשאנחנו מתכוננים לפרוק מהנגמש אנחנו שומעים בום ואחריו צרחת כאב.

 

כשיצאנו ראינו את המש"ק שלנו (שהיה חרא לא קטן) משופד על ידית מכסה המנוע של הנגמש. כולם כמובן התגלגלו מצחוק ואף אחד לא יכול היה אפילו לעזור לו להוציא את הידית מהתחת אבל התוצאה היתה סדק בעצם הזנב וישיבה על כרית רוטטת במשך כמה חודשים.