שיטת התורים המדהימה של סופרפארם

[m3x7r3m3]

כמובן בגלל זה רשמתי בגבול הטעם הטוב.

כשאני באחד מהמספרים הבאים אני לא הולך לטייל אבל כשהתור נגיד 20 איש או משהו כזה ופספסתי את שלי בשתיים שלוש מספרים שמו שמיים לא קרה כלום.

 

אני אציג כמה נקודות, אני מבקש שתחשוב עליהן עם עצמך קצת:

 

1. מה זה גבול הטעם הטוב? זה 2-3 מספרים? זה 5% מהמספר הנוכחי? האם גבול הטעם הטוב שלך זהה לגבול הטעם הטוב של מישהו אחר? האם ייתכן שיקום מישהו ויגיד שעבורו 10 מספרים זה גבול הטעם הטוב?

כשיש קו מסוים ואז אומרים נו אבל זה קרוב נעביר למרות זאת זה ההתחלה של שיטת האסלאמי, יש שחור ולבן, אתה נמצא שם בתור שלך או שלא. כי כמו שאמרתי יש שיגידו שזה 10 מספרים הגבול שלהם ויש בכלל כאלה שהחוצפה שלהם מאפשרת להם להגיע עם 100 מספרים אחורה ולדרוש לקבל שירות עכשיו.

 

2. האם הזמן שלך שווה יותר מהזמן של זה שעמד וחיכה לתור שלו והיה שם כשהגיע תורו? איך בכלל מתמחרים דבר כזה? לאחד הדקות שאתה מבזבז לו זה על חשבון זמן עם הילדים, לאחר עם האישה ולשלישי זה זמן של צפיה בכדורגל או סרט. ועדיין נשארת השאלה - האם הזמן שלך שווה יותר מהזמן שלו? כי ללכת, לפספס את התור שלך, לחזור ולדרוש לקבל שירות ("הסברתי לו יפה שתורי עכשיו") זה להגיד במעשים "אני שווה יותר, הזמן שלי שווה יותר, ויש לי גם את החוצפה להציב עובדות".

הדרך התרבותית אגב היא לא להסביר לאף אחד שום דבר, בטח לא כשהפאשלה שלך, אלא להגיע, לשאול מי עם המספר הבא בתור, להגיד לו שאתה נורא מצטער, פיספסת את התור שלך, ולשאול האם אפשר לקבל שירות לפניו.

כשאתה ניגש בצורה תרבותית שכזו ברוב המוחלט של המקרים האנשים ייתנו לך לגשת לפניהם, כולל אותי עם כל השנאה שלי לזלזול המוחלט הזה.

 

3. נפתח קצת את הנקודה שהעלה טרונצ'ו, איך אתה מתחיל לנהל תור כשיש 3-4 כאלה מפספסים בתוך תור נניח של 20 איש? זה כבר מצריך תור שלם של מפספסים. אולי נקרא לזה התור האנטי סוציאלי, או תור ה"אני הכי חשוב בעולם והשמש זורחת לי מהאחוריים". כי זה בדיוק מה שזה, זו אחת הפעולות הכי אנטי סוציאליות שקיימות, גם על הכביש וגם בתור לקופת חולים ולבית מרקחת.

 

4. אם תמצא את עצמך מגיע למשל לרשות המסים, אני מציע לך שלא לנסות את השיטה הזו, כשהייתי שם היה תור של כמעט 100 מספרים לפניי, והבחור שהוציא מספר אולי 50 לפניי הלך לעיסוקיו וחזר כשעבר המספר שלו ב-1, אחד לפניו נכנס, כשזה יצא הפקיד הקריא מספר 550 ומשהו הגיע הבחור ואמר אני מספר 550 ומשהו, שני מספרים נמוך ממה שהקריא הפקיד, הפקיד אמר לו "תראה לי את הפתק" לקח ממנו את הפתק, קרע אותו, ואמר לו ליד כולם בחדר ההמתנה "זה זילזול בי, בכל הפקידים ובכל האנשים שמחכים כאן, אם אתה רוצה שירות לך תוציא פתק חדש".

מרוב הבושה הבנאדם קיפל את עצמו ונעלם משם.

[Derish]

~

הדיון הזה מזכיר לי את חידת ה"מטוס על מסוע" ששלומי העלה פה בזמנו - כל אחד רואה רק חלק מהתמונה במקום לקחת בחשבון את כל המשתנים. כך למשל: האם אנו מדברים על תור של 20 איש או של 200? המתנה של עשר שקות או של שעתיים? והאם ה"חוצפן" שמנסה להידחף פספס את התור שלו לפני שעה או לפני שתי דקות?

 

אני חושב שהלכתם רחוק עם רגשי הנחיתות במקרה הזה, אין שום פסול בכך שאדם שפספס תור או שניים יכנס לפניי. הרי אם הוא לא היה שם - זה קיצר את ההמתנה שלי, אז מה בדיוק הפסדתי? כמובן שהישראלי המצוי לא פראייר של אף אחד, אבל אני לא מדבר על מצב שבו מישהו מגיע אחרי פספוס של שעה, סה"כ מספר או שניים. במצב כזה הוא לא מבזבז את זמני, הזמן הזה היה מתבזבז על השירות שלו בין כה וכה.

 

לגבי "מדינות מתורבתות" - כשגרתי בספרד דברים כאלה היו קורים מדי פעם בתור למעדניה בסופר ואיש לא היה עושה מזה עניין, אם יש המתנה של עשרים דקות בהחלט אפשר להתייחס בהבנה לכך שמישהו הלך להשלים את שאר קניותיו ופספס בדקה או שתיים. הפעם היחידה שבה נתקלתי באכיפה נוקשה של העניין הייתה בעת המתנה בתור למשטרת ההגירה. אחרי שלוש שעות (!) בהן הספקתי לעשות עוד חמישה סידורים פספסתי את התור שלי במספר אחד, והשוטר האידיוט החליט לעשות ממני דוגמה לכל המקסיקנים והניגרים שישבו כמו ילדים טובים באולם ההמתנה. הוא צחק עליי מול כולם ואמר שלא הייתי צריך ללכת, ובכלל - למה אני צריך ויזה, בשביל לנסוע לאיביזה וללכת למסיבה? מתוך הבנה ששעת עבודה שלי באותה תקופה הייתה שווה יותר מיום עבודה של אותו שוטר לא טרחתי להתווכח, פשוט למחרת נסעתי לעיר אחרת וסיימתי שם את התהליך בתוך שעה כולל הפסקת קפה.

 

הפואנטה שלי, לסיכום - gkiller צודק, אם יש תרבות בסיסית ונימוס בין בני אדם אפשר לחרוג קצת פה ושם מהנוהל ואיש לא ימות מזה. כמובן שבישראל זו פרצה הקוראת לגנב (או למעכרים למיניהם) אבל לדעתי רוב המגיבים כאן לוקחים את העניין קצת קשה מדי. שוב, אני לא מדבר על מצב של לבוא שעתיים אחרי התור שלך, אבל אם מדובר על פספוס של דקה או שתיים אינני רואה בעיה לתת לבן אדם להיכנס לפניי.

[YaronNahum]

כולם כאן מפספסים דבר ראשי, רשת סופרפארם, לדעתי לאחר מחקר גילתה שערך הסל הממוצע עולה בשיטה הזאת , ולכן זה מה שיהיה, עד שלא תהיה ממחאה צרכנית שהנזק שלה יהיה גדול מהתועלת של המצב הנוכחי

[ceyal]

נושא מאד מעניין.

האם לדעתכם זה גם יתפוס בסופרמרקט?

אני שואל ברצינות.

[amir74]

אם מישהו שפספס את תורו בא לשאול אותי אם הוא יכול להיכנס לפניי כשמאחוריי נמצאים עוד אנשים אני שולח אותו לשאול את האחרון בתור ולהתקדם משם לכיוון שלי כי אחרת אני מכניס אותו לא רק לפניי אלא גם לפני כל האנשים שעומדים אחריי בתור וזה זלזול שלי בהם.

השיקולים המסחריים של החברות לא מעניינים אותי. מי שרוצה לעשות קניות שיעשה קניות, כשיסיים שיגיע לקופה ויעמוד בתור.

 

אם המקרים הללו היו נדירים ניחא, אבל בכול תור שאני עומד בו מגיע הישראלי החצוף שהלך לטייל ופספס את תורו ועכשיו הוא רוצה להיכנס, פשוט מרתיח אותי.

[מרק10]

אני בטוח שאם מגיעה איזה כוסית מליון דולר את מוותר לה.

דפי הפורום סובלים הכול.

[YaronNahum]

נושא מאד מעניין.

האם לדעתכם זה גם יתפוס בסופרמרקט?

אני שואל ברצינות.

 

 

גם בסופרמרקט עושים הכל בכדי שתשאר בסניף כמה שיותר. כאשר ישנם מספר קופות, הדרך המהירה ביותר לצאת בממוצע היא להשאיר תור אחד, וכל אחד מתקדם לקופה הבאה הפנויה, כמו בבנק או בדואר למשל. לעומתזאת בשיטה הנהוגה בסופר אתה הרבה פעמים נתקע אחרי משהו עם בעיה, ועומד ליד מדף עם מוצרים קטנים בעלי רווחיות גבוהה

כל דבר כזה נחקר ומנותח כל הזמן ישנן מערכות שתפקידן לנטר דברים כאלו

[איציק נ.]

קרה לי מקרה זהה אתמול בדואר.

 

הנבלה החוצפנית (שלא חסכתי ממנה כמה "ברכות" בקול רם על ההתנהגות הברברית שלה) פספסה את התור שלה ב2 מספרים ופשוט נדחפה בחוצפה לפני.

אה, והכי חשוב, הבת שלה היתה עימה - דוגמא מצויינת לדורות הבאים איך להתנהג כמו נבלה מסריחה.

 

הטלרית בדואר אמרה שהם סלחנים למאחרים עד 2 מספרים, מעבר לזה התור ממשיך רגיל.

 

איציק

[vladclar]

סניף הדואר שלי ברמת גן (נווה רם ברחוב אצל) הפך לבלתי נסבל: שתי פקידות דלפק עובדות כמו צב, וההמתנה להוצאת חבילה עלולה להגיע ליותר מ- 50 דקות. משהו חריג אפילו במושגים ישראלים. אין מקום לשבת, למרות שיש המון כסאות, אין מקום לעמוד, למרות שהסניף יחסית גדול. אנשים עומדים מחוץ לסניף ברחוב.

אני לוקח מספר, הולך לסופר, מסתפר - וכאשר אני חוזר לסניף הדואר, נשאר לי עוד כמה דקות להמתין. אין מצב לפספס את התור. .

מזל שיש שיטת המספרים....

עריכה אחרונה ב-27 ליוני, 2014 על ידי vladclar

[ניקו פ.]

בפלאפון יש משהו נחמד. אתה מזמין תור באינטרנט, וכשאתה מגיע ומוציא מספר, התור שלך קופץ אוטומטית למקום בראשון [אחרי מי שמקבל שירות בפועל באותו רגע]. כל זאת בתנאי שהגעת בזמן. כך נוצר מצב שמי שקובע מראש, ממתין מקסימום 5-10 דקות.

[m3x7r3m3]

דריש אתה באלגנטיות התעלמת מכל הנקודות שהעליתי. אם כבר אתה נכנס לדיון תענה עליהן לפני שאתה קובע שמישהו צודק או טועה.

 

אגב לא יודע באיזה עולם אתה חי, אבל ספרד במנטליות מאוד דומה לישראל, גם בדברים כאלה, לא קרובה להיות מדינה מתורבתת יותר מאשר ישראל.

תנסה לבדוק למשל בארה"ב או אנגליה למשל, ואין לי ספק שזה לא יעבוד למשל ביפן.

[Derish]

~

לבקשתך - התשובות בכחול.

 

1. מה זה גבול הטעם הטוב? זה 2-3 מספרים? אני חושב ש-2 מספרים זה סביר ומקובל על כולם בחברה המערבית.

 

2. האם הזמן שלך שווה יותר מהזמן של זה שעמד וחיכה לתור שלו והיה שם כשהגיע תורו? איך בכלל מתמחרים דבר כזה? לא הפסדת שום זמן, כי קיבלת אותו מראש ב"אשראי" על חשבון מי שהיה לפניך ולא קיבל שירות. התייחסתי לכך בתגובתי הראשונה.

 

הדרך התרבותית אגב היא לא להסביר לאף אחד שום דבר, בטח לא כשהפאשלה שלך, אלא להגיע, לשאול מי עם המספר הבא בתור, להגיד לו שאתה נורא מצטער, פיספסת את התור שלך, ולשאול האם אפשר לקבל שירות לפניו. מסכים, מצטער אם זה לא היה ברור מתגובתי. אני לא בעד שזה יהיה "מדיניות", רק טוען שאם מישהו מבקש בנימוס - מן הראוי לעשות לו את הג'סטה הזאת.

 

3. נפתח קצת את הנקודה שהעלה טרונצ'ו, איך אתה מתחיל לנהל תור כשיש 3-4 כאלה מפספסים בתוך תור נניח של 20 איש? זה כבר מצריך תור שלם של מפספסים. אולי נקרא לזה התור האנטי סוציאלי, או תור ה"אני הכי חשוב בעולם והשמש זורחת לי מהאחוריים". כי זה בדיוק מה שזה, זו אחת הפעולות הכי אנטי סוציאליות שקיימות, גם על הכביש וגם בתור לקופת חולים ולבית מרקחת. מאיפה העויינות הזאת? אם מדובר בתור של מעל עשר דקות, אז אצלי זה פשוט נקרא "ניהול יעיל של הזמן שלי", בשאיפה שזה לא יהיה על חשבון אחרים (וזה לא, ראה הסבר לעיל). אם תרצה גם אתה ללכת לעשות קניות נוספות בינתיים ותפספס את התור שלך בכמה דקות - אתן לך להיכנס ולא ארגיש מקופח. מי אמר שכולנו צריכים לסבול ביחד?

 

4. הפקיד אמר לו "תראה לי את הפתק" לקח ממנו את הפתק, קרע אותו, ואמר לו ליד כולם בחדר ההמתנה "זה זילזול בי, בכל הפקידים ובכל האנשים שמחכים כאן. דוגמה לא מוצלחת. רשות המיסים (וגם שאר הרשויות בארץ) הפכה את הזלזול באזרח לדרך חיים, אז סלח לי אם אני לא מקבל את הטפות המוסר שלהם. אם היית רואה כיצד מתנהלים הביטוח הלאומי והעיריה בברצלונה "שלי" (וגם משרד הרישוי ואחרים) היית מבין שאפשר להסתדר גם בלי תור של מאה איש, למשל ע"י הוספת פקידים חרוצים או עבודה קצת יותר זריזה.

 

ספרד במנטליות מאוד דומה לישראל, גם בדברים כאלה, לא קרובה להיות מדינה מתורבתת יותר מאשר ישראל. תנסה לבדוק למשל בארה"ב או אנגליה למשל, ואין לי ספק שזה לא יעבוד למשל ביפן. יפן היא לא דוגמה מייצגת לכלום מלבד איך למלא הוראות וללכת בתלם. ספרד מדינה גדולה - אחדד ואומר שבדבריי התייחסתי לקטלוניה, החלק הפרודוקטיבי והחרוץ יחסית, ושם הרשויות מתנהלות יותר כמו בגרמניה או בהולנד. אני תוהה אם הקביעות הנחרצות שלך בדבר ה"תרבותיות" של מדינה זו או אחרת מבוסס על תקופה שגרת שם או על תיאוריות ששאבת מקורס באוניברסיטה/ספר/סרט דוקומנטרי/דיון קודם בפורום.

עריכה אחרונה ב-27 ליוני, 2014 על ידי Derish

[m3x7r3m3]

אני חושב ש-2 מספרים זה סביר ומקובל על כולם בחברה המערבית.

 

אתה מחשיב את ישראל או ספרד לחברות מערביות? כי בישראל אצל חלק לא קטן גם 20 מספרים זה סביר ומקובל, כשהם בצד ששכח את עצמו.

 

לא הפסדת שום זמן, כי קיבלת אותו מראש ב"אשראי" על חשבון מי שהיה לפניך ולא קיבל שירות. התייחסתי לכך בתגובתי הראשונה.

 

לא אמרתי שהפסדת זמן, שאלתי אם הזמן שלך שווה יותר מזמן של מי שחיכה בתור כמו בנאדם ולא הלך להסתובב ושכח את עצמו, או שווה יותר מהזמן של מי שהיה מספיק אחראי כדי לחזור לפני שהתור שלו עבר.

 

מסכים, מצטער אם זה לא היה ברור מתגובתי. אני לא בעד שזה יהיה "מדיניות", רק טוען שאם מישהו מבקש בנימוס - מן הראוי לעשות לו את הג'סטה הזאת.

 

הללויה, כבר יש לנו התקדמות, מהבחור ש"מסביר" למי שעמד בתור כמו בנאדם ש"עכשיו זה התור שלי", ממש תכף על גבול לשים לו ראש כרות של סוס במיטה ולהסביר לו על עסקה שהוא לא יכול לסרב לה, ודרך אנשים שמבחינתם זה הגיוני וזו הזכות שלהם לפספס את התור, ועד לכך שהמפספס צריך לבוא בנימוס ולבקש להיכנס.

במקרה כזה כמו שכתבתי כבר, לדעתי רוב האנשים לא יסרבו.

 

מאיפה העויינות הזאת? אם מדובר בתור של מעל עשר דקות, אז אצלי זה פשוט נקרא "ניהול יעיל של הזמן שלי", בשאיפה שזה לא יהיה על חשבון אחרים (וזה לא, ראה הסבר לעיל). אם תרצה גם אתה ללכת לעשות קניות נוספות בינתיים ותפספס את התור שלך בכמה דקות - אתן לך להיכנס ולא ארגיש מקופח. מי אמר שכולנו צריכים לסבול ביחד?

 

העוינות הזאת מגיעה בגלל שיש אנשים שמרגישים ש"מגיע להם", שהם יכולים לעשות מה שהם רוצים, שהשמש זורחת להם מהאחוריים, שלא נורא אם הם פיספסו את התור שלהם כי הם בדיוק התחילו עם הסוכנת של חברת איפור כזו או אחרת, או בדיוק היו בבדיקת נסיון של קרם פנים כזה או אחר, או אחד שהיה ממש ממש רעב אז הלך לאכול, ולא היה לו את השכל לקנות אוכל ולחזור לחכות בתור.

ואחרי כל זה עוד נדמה להם שמישהו חייב להם משהו, תקרא את התגובות בשרשור הזה, הסטנדרט אצל אנשים כאלה זה "אני מסביר לו שעכשיו התור שלי", לאחד כזה צריך להסביר שהתור שלו היה לפני 5 דקות, ויהיה לו עוד תור בעוד חצי שעה אם הוא יוציא מספר חדש.

 

אם אתה רוצה הקבלה לכביש (אמיתי אמיתי זה קרה לי), תור בכביש 4 ליציאה של אלוף שדה/בר אילן, כולם עומדים באופן מסודר, מגיע רכב עובר על האי תנועה המצויר לנתיב שממשיך לבר-אילן (כמובן שהנתיבים שממשיכים ישר ריקים והמהירות הממוצעת בהם עוברת את ה-80 קמ"ש, בתור לפנייה המהירות היא כנראה איפשהו באיזור 10 קמ"ש), נדחף לנתיב של בר-אילן, ומאותת לעבור עוד נתיב, לא נתתי לו להיכנס והוא נוסע במקביל אליי עוד כמה מאות מטרים עד לאי תנועה המצויר שמשם הוא כבר חייב להמשיך לבר-אילן, מנסה להידחף, אני לא נותן לו להיכנס ועומד בתור כמו בנאדם, הוא פותח חלון ואומר לי "למה אתה לא נותן להיכנס?" אמרתי לו "כי אתה חרא של בנאדם, חרא של נהג, עבריין תנועה וסוציומת" התשובה שלו: "אבל אני מאותת", לך תסביר לאידיוט כזה שהשמש לא זורחת לו מהאחוריים, ושזה שהוא מאותת לא נותן לו זכות לעבור על 2 איי תנועה ולחתוך בברוטליות נהגים.

 

דוגמה לא מוצלחת. רשות המיסים (וגם שאר הרשויות בארץ) הפכה את הזלזול באזרח לדרך חיים, אז סלח לי אם אני לא מקבל את הטפות המוסר שלהם. אם היית רואה כיצד מתנהלים הביטוח הלאומי והעיריה בברצלונה "שלי" (וגם משרד הרישוי ואחרים) היית מבין שאפשר להסתדר גם בלי תור של מאה איש, למשל ע"י הוספת פקידים חרוצים או עבודה קצת יותר זריזה.

 

דווקא בלשכה בפתח תקווה התור עבד ביעילות, היחס שקיבלתי מהפקיד היה לא פחות ממצוין, כל ה"טיול" הזה שלי, מהרגע שחניתי את הרכב ועד שכיביתי את הפנגו היה בדיוק 35 דקות, כולל התור וכולל הטיפול ע"י הפקיד.

אפילו לא חצי מילה רעה אין לי להגיד עליהם, ואתה יודע מה? הפקיד צודק, ואולי הוא היה מוותר לבחור אם הבחור לא היה מגיע בתחושת "מגיע לי" וצועק לו "אה אה אה, רגע רגע, אני מס' XXX", אלא היה מגיע אליו בצורה נעימה ומדבר איתו כמו בנאדם ולא צועק כמו בשוק.

 

יפן היא לא דוגמה מייצגת לכלום מלבד איך למלא הוראות וללכת בתלם. ספרד מדינה גדולה - אחדד ואומר שבדבריי התייחסתי לקטלוניה, החלק הפרודוקטיבי והחרוץ יחסית, ושם הרשויות מתנהלות יותר כמו בגרמניה או בהולנד. אני תוהה אם הקביעות הנחרצות שלך בדבר ה"תרבותיות" של מדינה זו או אחרת מבוסס על תקופה שגרת שם או על תיאוריות ששאבת מקורס באוניברסיטה/ספר/סרט דוקומנטרי/דיון קודם בפורום.

 

במקרה ביקרתי בספרד, כבר 3 פעמים, בקטלוניה אמנם לא ביקרתי, אבל ביקרתי באיזור מדריד, בקוסטה בראווה ובקוסטה דל סול.

גם באנגליה ובארה"ב (פעמיים) ביקרתי, גם בגרמניה.

Good enough for you?

 

בשלושתן התורים לא עובדים ככה, ולרוב האנשים יש את היושר האישי שאם הם פיספסו תור הם בכלל לא ייגשו לשאול אלא יילכו להוציא מספר חדש.

 

גם אנגליה, ארה"ב וגרמניה הן דוגמאות מייצגות רק איך למלא הוראות וללכת בתלם?

[bagira]

בד"כ אכן מדובר בהמתנת שני תורות למי שהגיע עם מספר שכבר עבר תורו.

בחלק ממשרדי הממשלה הדבר מעוגן בשלטים שמבהירים את זה, מצד שני, הייתי גם במשרדי ממשלה שבהם שלט מאיר עיניים בגדול שכל מי שפספס את התור, הלך התור, קח מספר חדש.

 

עניינית, נשמע לי הזוי לעמוד בכל תור כל שהוא בבית מרקחת!

במקום ללכת לסופר פארם, גש לבית מרקחת פרטי, תכיר את הרוקח השכונתי, תקבל יחס הרבה יותר נחמד (מנסיון עם סופר פארם), לא תעמוד שניה בתור ותהיה אפילו מרוצה שתרמת להכנסות של אדם פרטי, לא לאיזה תאגיד שחצי מההנהלה שלו מרוויחה סכומים שערורייתיים ונוהגת במרצדס...על חשבונך ועל חשבון העובדים שכמובן מרוויחים שכר מינימום!

[aka77]

אני משתמש בבתי המרקחת של מכבי, מזמין את התרופות באינטרנט ונכנס דרך אל תור (ללא תור) בבית מרקחת בזמני הפנוי.

 

ממליץ בחום.

גם מה שבגירה אמר עובד מצויין.