אזהרה: נסיעות ממושכות לעבודה עלולות לגרום להשמנה, מחלות ודיכאון

[zvit]

תן לי לנסוע כמה שיותר - ואני שמח במיוחד אם אני יוצא מספיק זמן מראש ואני לא מאחר ליעד.

 

אם אני באיחור - חבל"ז - הנסיעה אכן הופכת לסיוט

[^Haim^]

lanosforce - ברור שנסיעה בכביש בין עירוני עם תנועה זורמת במהירות שיוט זה הדבר הכי כיף שיש, אני יכול לקחת את האוטו באמצע הלילה ולנסוע 5 שעות סתם בשביל הכיף (וכבר סוג של עשיתי את זה כשהבאתי דברים לאקסית שלי ששירתה בבסיס בדרום, הייתה חוויה מיוחדת וכיפית) אבל כשאתה בתוך העיר בשעות העומס של בוקר\צהריים וכל שנייה חותכים אותך נהגים מפגרים שלא יודעים\או שמים ז*ן זה לא משנה איזה רכב יש לך, עדיין תקבל עצבים.

[Buki]

אני גם נוסע הרבה מאוד בתוך ערים.

יוצא לפעמים ממרכז תל אביב בשעה 17:00, שיא הפקקים.

 

לא נלחץ ולא מתעצבן בכלל, גולש לאט לאט בהילוך ראשון, רדין, מזגן, חלונות סגורים.

 

השטח נתון. למה צריך להילחץ מזה?

[^Haim^]

לא עניין של לחץ, מעולם לא נלחצתי בנהיגה.

עניין שאתה נוהג בכיף בתוך העיר כשאנשים פתאום עוצרים סתם באמצע הכביש בלי סיבה, מתחילים נסיעה מרמזור שנהיה ירוק באדישות יתר, עוקפים וחותכים אותך בלי לאותת, מורידים נוסעים באמצע הכביש או סתם מחכים למישהו וחוסמים נתיב, כל הדברים הללו גורמים לעצבים בקטע אחר.

אני כמובן מדבר על נסיעה בלי לחץ של זמן, כשיש לך את כל הזמן שבעולם להגיע ליעד.

כשאתה לחוץ בזמן הנסיעה נהיית סיוט, בגלל זה אני בד"כ יוצא הרבה זמן לפני, מעדיף להגיע ולהקדים ולשבת בכיף על קפה מאשר להיות לחוץ בזמן.

[lanosforce]

תשים לב למה שרשמתי - אין לי בעיה לנסוע בפקקים כי אני דאגתי לכך שעד כמה שהרכב אמנם עלול להיות משעמם לנהיגה - הוא לא משעמם לשהייה בו וזה מבחינתי מה שהופך רכב למשהו כיפי.

 

א. אני אוהב לנהוג, אני אוהב לנהוג אפילו אם מדובר כל הזמן בנהיגה מנהלתית, רגועה - בלי לתקוף פניות, בלי לנסות לנסוע על הצד וכל המשתמע מכך.

ב. אני אוהב נסיעה רכה ושקטה - אז לא משנה לי אם מדובר בנסיעה רכה ושקטה בפקק או נסיעה רכה ושקטה בשיוט על 100.

 

רוב המאמצים שלי לא הולכים על איך להפוך את הרכב שלי למהיר יותר ובעל תגובות חדות יותר - אם זה היה המצב, פקק היה דבר בלתי נסבל עבורי.

 

רוב המאמצים שלי הולכים על להפוך את הרכב לנעים יותר לשהייה ארוכה בו בין אם מדובר על פקקים יומיומיים או שיוט יומיומי ואכן - יש לי את שניהם כל יום.

 

אתה יודע מתי נסיעה הופכת לסיוט? - כשאתה מבין פתאום באמצע פקק אין סופי - שאתה צריך להשתין

[SlowRide]

הבעיה בפקקים זה לא אתה, זה אלה שסביבך. גם עם בידוד של תחנת חלל ומערכת סטריאו של מייבאך אתה לא יכול להשאר רגוע שאיזה ליצן במונית שירות נצמד 2 מ"מ לרכב שלך.

[Buki]

למה לא יכול?

למה צריך להתעצבן ממשהו שהוא דבר נתון אין לך שום יכולת להשפיע?

 

זה כמו להתעצבן מזה שהשמש שוקעת ב 8 בערב, בדיוק כשאתה רוצה לצאת לסיבוב על אופניים עדיין עם אור בחוץ.

 

 

 

אנ לא מתרגש מהם, וגם תכלס - אין הרבה כאלה.

[lanosforce]

סלואורייד - אולי אתה מתעצבן מזה - זה דבר אישי סובייקטיבי.

 

אני פשוט נרגע ומנתק את עצמי מזעם הכביש - באנגלית זה נשמע טוב יותר road rage

 

מה גם שנסועת הפקקים שלי היא מאוד שונה מנסועת הפקקים האופיינית - הפקקים שאני נוסע בהם בעיקר מתבצעים על כביש 5 בבוקר

 

מהרגע שאני עולה עליו מראש העין ועד לרגע שאני יוצא לכוון רמת החי"ל זה פשוט להיות בפקק בקו ישר - בלי רמזורים.

 

זה הרבה יותר קל למשל מהתקופה בה גרתי בחולון ועד שיצאתי לאיילון עברתי איזה 20 רמזורים שבכל אחד מהם צומת מסועפת שלתוכה נדחפים מכל צד אפשרי נהגים שלא לדבר על אוטובוסים ואז באמת זה היה קצת מתיש, מלחיץ ומעייף חלק מהזמן.

 

אבל שוב בקטנה - למדתי להתנתק מזה ולהנות לי ב"חללית" שלי, בסבבה שלי.

 

אני עושה את זה יום יום והאמת שבד"כ הפעם הראשונה בה אני נהיה עצבני זה כשאני מגיע למשרד ולוחץ על ctrl+alt+del ורואה מה מחכה לי באווטלוק - בד"כ נהיה לי שחור בעיניים.

 

וברור שיש רגעים שפשוט אי אפשר להשאר אדישים ומוציאים איזו קללה מהפה - זה לא שאני חי בעולם וורוד בתוך הרכב אבל אני לא סובל מנהיגה בפקקים ולמען האמת מצליח להנות מהשהות ברכב כל פעם מחדש למרות כל המסביב.

 

Louis CK - diffierent set of values

 

https://www.youtube.com/watch?v=kqZskUjcAhY

[SlowRide]

זה לא מעצבן, זה מלחיץ לראות מישהו שעומד לדפוק לך את הרכב. אולי כשאתה נוהג ברכב חברה/ליסינג זה פחות מציק.

[lanosforce]

אני לא נוהג ברכב חברה, אני לא נלחץ מלראות מישהו נוסע צמוד אליי מאחורה בפקק - אלה החיים, מעדיף לחיות רגוע.

[Reka]

התחלתי לעבוד בעבודה שרחוקה כ45 דקות מהבית שלי, לרוב אני לא נוהג אבל יש פעמים שאני נוהג, יש לי תחושת עייפות אבל לא יודע אם היא נובעת מהנסיעות מכיוון שהפחתתי את שעות השינה שלי ואני ישן הרבה פחות, לקום בלילה ? לא קרוב אפילו... לקום בבוקר אני לא מצליח...

השמנה ? אם לא אוכלים לא משמינים... אני מאמין שאם הייתי לבד ברכב ועושה כל יום את הנסיעה הזאת הייתי מרשה לעצמי לעצור לקנות קפה או קוראסון ואולי מזה נובעת הבעיה..

דיכאון ? לא...

[bassboost]

אני מצאתי פיתרון, במקום לעשות 15 ק"מ פעמיים ביום עם כמעט שעה לכיוון, אני פעמיים/שלוש בשבוע רוכב עם אופניים לעבודה כשבאוזניות תוכנית הערב זצ"ל. גם מנקה את הראש וגם שורף את הקלוריות והעצבים שנצברים בנהיגה בפקקים.