זהו. התחפששתי...

[itaysamurai]

יפה אמרת! אני רואה איך אנשים מסביבי בני 24-26 מתקשים, זה פשוט מאוחר מידי להתחיל. אני לא אומר לא לטוס לשום מקום אבל שנתיים\שלוש זה המון זמן, הרבה יותר מידי, וזה מפגין חוסר אחריות. אולי זה נשמע מאעפן אבל חור בקורות החיים שלך לא נראה טוב. אני טס מתי שאני יכול, בקיץ אני בחו"ל, ובחופשים הקצרים יותר אני טס לאירופה. אני לא פוסל פנאי, זה חשוב מן הסתם.

 

ברור שהכל יחסי לבנאדם ולציפיות שלו.

 

אל תעלב, אבל בשביל בחור בן 22 (לפי הפרופיל שלך) זו חשיבה שמרנית מדי.

כל מי שסביבי (וזה בהכללה גורפת) התחיל את המירוץ המעייף הזה בגיל 23-25.

השנים האלה לא יכולים להיקרא ביזבוז בשום אופן, לא משנה מה תבחר לעשות.

אלה השנים שאתה נח, עובד בכמה עבודות, טס-חוזר אבל בעיקר מתגבש, מתבגר, לומד לקחת אחריות ולהיות

עצמאי אמיתי (לא כזה שההורים שלו מרשים לו עד מאוחר כי הוא בוגר, עניינים יותר מהותיים).

אתה (לא אתה ספציפית, רוב המשוחררים) לא..."אפוי"* מספיק כדי לעשות החלטות חשובות בגיל הזה.

כמה דברים משתנים, כמה תחומים שבכלל לא חשבת עליהם אתה פתאום מוצא מעניינים וכו'.

כמה אנשים שהכרתי עשו U-TURN עצבני אחרי שהתחילו ללמוד מוקדם מדי, ואז זה באמת ביזבוז.

 

* קרדיט לזאת שהרביצה לבגירה.

 

איתי.

[Alon_A]

אני לא תומך ברדיפה הזו אחרי טיול ארוך, יש כאלה שמתאים להם טיול ארוך אחרי הצבא ויש כאלה שלא. אני למשל טסתי עם חבר טוב מהתיכון לשבועיים באירופה לחג המולד ולסילבסטר. שנינו בדיוק השתחררנו ולא התחשק לנו לטוס לטיול ארוך, למרות שמסביב תמיד היה את "הלחץ" המוזר הזה של כל מי שאתה פוגש שואל אותך "נו טסת כבר לטיול הגדול ?"

 

את הטיול "הגדול" עשיתי בתאילנד עם בת זוגתי לפני התחלת הלימודים של שנינו, ככה שלא חייבים תמיד ישר לטוס אחרי הצבא. כמובן שאם כן רוצים זוהי תקופה מאוד נוחה בד"כ.

 

אני שוב אומר, תחשוב עם עצמך מה אתה רוצה, תתייעץ עם אנשים לגבי שאלות ספציפיות (כמה, למה, איפה), ולא לגבי שאלות שבכל מקרה רק אתה יודע את התשובה אליהן וריבוי דעות יכול רק לבלבל.

 

עוד דבר, עובדה בקשר ללימודים - לימודים זה חרא, איך שלא תסתכל על זה. אז תתכונן, בסופו של דבר אתה תהיה כנראה סטודנט, וזה חרא. תקח את זה בחשבון בכל החלטה שהיא.

[Mosho]

אל תעלב, אבל בשביל בחור בן 22 (לפי הפרופיל שלך) זו חשיבה שמרנית מדי.

כל מי שסביבי (וזה בהכללה גורפת) התחיל את המירוץ המעייף הזה בגיל 23-25.

השנים האלה לא יכולים להיקרא ביזבוז בשום אופן, לא משנה מה תבחר לעשות.

אלה השנים שאתה נח, עובד בכמה עבודות, טס-חוזר אבל בעיקר מתגבש, מתבגר, לומד לקחת אחריות ולהיות

עצמאי אמיתי (לא כזה שההורים שלו מרשים לו עד מאוחר כי הוא בוגר, עניינים יותר מהותיים).

אתה (לא אתה ספציפית, רוב המשוחררים) לא..."אפוי"* מספיק כדי לעשות החלטות חשובות בגיל הזה.

כמה דברים משתנים, כמה תחומים שבכלל לא חשבת עליהם אתה פתאום מוצא מעניינים וכו'.

כמה אנשים שהכרתי עשו U-TURN עצבני אחרי שהתחילו ללמוד מוקדם מדי, ואז זה באמת ביזבוז.

 

* קרדיט לזאת שהרביצה לבגירה.

 

איתי.

 

 

 

מכאן ועד 3 שנים בד. אמריקה הדרך ארוכה. אני לא מתווכח מכיוון שמן הסתם אתה יותר מנוסה ממני, אבל לדעתי כל השלב הזה שציינת צריך להיות עד גיל 21 ולא החל מ21. לדעתי זו חשיבה ילדותית מידי...

[bagira]

יא וואראדי, איזה כבד אתה!

[Fitch]

מפחיד קצת, אבל גם אני "כבד" כזה.

אני משתחרר בקיץ, ומתחיל סמסטר חורף באוקטובר. חו"ל מעניין לי ת'סבתא (ז"ל).

[Mosho]

יא וואראדי, איזה כבד אתה!

 

זה לא אני, זה החיים

[renaultfreek]

אין לי בעיה עם ישראלים, היה לי רק בעיה עם ישראלים שהיו לידי באותה תקופה באוסטרליה, וראיתי איך הם מנהגים,

ואיך מסתכלים עליהם, ומהר מאוד הבנתי שאני מעדיף להתרחק מהכל (גם ככה טסתי לבד), ודווקא שטיילתי עם ישראלי אחד נפלתי בגדול עם רכב שקניתי והסיפור התגלגל למקרה מצער.

בדרך פגשתי המון אנשים שעזור לי עם זה בלינה אצליהם בבית, עם זה בטרמפים, עם זה בארוחות בחינם ועוד.

את אישתי הכרתי במקרה, היא ישנה באותה אכסניה שאני ישנתי, ומאז טיילנו ביחד.

התיכנון שלי היה טיול של שנה (כל בוקר לקום ולנסוע למקום אחר), רכב קניתי ברגע שהתחלתי לעבוד בתור מכונאי, ואחרי זה פשוט נהנהתי מהזמן והמקומות

[Derish]

בואו לא נסחף עם אימרות בומבסטיות בדמות "להתרחק מישראלים".

 

היי עידן... אכן הייתה לי הרגשה שאתה תייצג את הסנגוריה הפעם.

אני לא רוצה להפריע לדיון המקורי, אבל חשוב לי להסביר את כוונתי.

 

אין לי בעיה עם ישראלי בחו"ל בפן המקצועי. הם אכן יכולים להביא אותך רחוק, לא משנה איפה.

הבעיה שלי היא עם ישראלים בחו"ל בפן האישי. מנסיוני המצומצם באירופה אני יכול לומר שבד"כ:

• אם הם יעזרו לך פעם אחת, הם לא ישכחו לך את זה לעולם.
  
• הם יפריעו לך להנות מכל החוויות החדשות שאתה סופג, ויתסכלו אותך עם דיבורים על "מה שהיה בארץ".
  
• הם ידברו איתך גם על מה שיש היום בארץ, כולל דיון מפורט בקאסט האחרון של "האח הגדול" או "שבוע סוף".
  
• כל שיחה איתם שמתחילה באופן אינטליגנטי תסתיים בבדיחה גרועה על סקס, או משהו שאלי יצפאן אמר לפני 10 שנים.

בשורה התחתונה, רובם ישארו פרובינציאליים, ולא יעזור שום דבר.

לראיה, הישראלים שאני כן התחברתי איתם בחו"ל לא מפגינים אף אחד מהסימפטומים הנ"ל.

למעשה, גם הם תמיד תופסים דיסטנס מישראלים אחרים, ולכן גם לקח די הרבה זמן עד שהתחברנו מעבר לשעות העבודה.

 

אני לא חושב שמישהו מאיתנו סוגר לעצמו הזדמנויות כלשהן, להפך. זאת בדיוק הפואנטה בלהתרחק מישראלים, כי הם בד"כ רואים

את המצב באופן מאד מוגבל, והמונח "ראש פתוח" זר להם. אני מניח שבמזרח הרחוק המצב טוב יותר, עקב שכבת הגיל הנמוכה יותר.

 

לסיכום, הסברתי בעבר על רגל אחת את הסיבות להתנהגות של ישראלים בחו"ל. כל מה שאמרתי אז תקף גם היום.

[maatrixx]

קראתי את כל השרשור הזה, לי נשאר עוד 7 חודש לשחרור(התגייסתי מאוחר בגלל י"ג) ואני רק חושב לעצמי בראש איזה עצוב זה שכל מי שמתחרר מהצבא בעצם מתחיל את החיים שלו בפאקינג גיל 21! חברים שלי שלא התגייסו לצבא ,והם ובגיל שלי! כבר הספיקו כל-כך להנות מהאזרחות שחלקם התחתנו ויש כאלו עם ילדים.

[Alon_A]

אני מניח שבמזרח הרחוק המצב טוב יותר, עקב שכבת הגיל הנמוכה יותר.

 

להפך, בתאילנד כמות הישראלים הערסים עולה הרבה מעל הכמות המותרת עפ"י אמנת פתח תקווה.

למרות שאסור להכליל, דווקא שם הכרנו (לגמרי במקרה) זוג ישראלי שבדיוק היו בירח הדבש שלהם והיום הם חברים מאוד קרובים שלנו.

 

אני לא חושב שמישהו מאיתנו סוגר לעצמו הזדמנויות כלשהן, להפך. זאת בדיוק הפואנטה בלהתרחק מישראלים, כי הם בד"כ רואים את המצב באופן מאד מוגבל, והמונח "ראש פתוח" זר להם.

 

גם אני לא אוהב את "הישראלי הממוצע" וחסר ההתעניינות שאפשר לפגוש בחו"ל וגם נמנע מהם, גם בארץ אני מעדיף להמנע מהם. אבל אני חושב שאתה קצת מגזים בהכללות.

 

אין ספק שיותר מעניין לפגוש אנשים ממדינות אחרות מאשר ישראלים, בדיוק מאותה סיבה שאנגלי כנראה יעדיף לטייל עם מישהו שהוא לא אנגלי, מפני שסביר להניח שעם אנגלי הם באופן טבעי ידברו על נושאים משותפים ששניהם מכירים ופחות ילמדו על סגנון חיים אחר, ולא בגלל שיש להם ראש סגור.

 

אולי הם אפילו מחפשים לטייל עם ישראלים ?!

[bagira]

חברים שלי שלא התגייסו לצבא ,והם ובגיל שלי! כבר הספיקו כל-כך להנות מהאזרחות שחלקם התחתנו ויש כאלו עם ילדים.

 

 

ווא ווא וואי וואה, מי ישמע, תפסו את החיים בקרניים ונהנו מכל רגע!

 

מי ישמע, בני 20 ונשואים עם ילדים!

 

 

אך, אם רק אני הייתי כ"כ חכם בגיל הזה, להשתמט בשביל להכניס איזה משתרמטת להריון ולסגור את החיים שלי בארון קבורה בגיל 20 עם אשה וילד.

 

ועל זה נאמר, אלוהים ישמור, בן פורת יוסף, מלח פלפל, מלח פלפל, מלח פלפל.

 

 

חמסה, חמסה, חמסה.

 

 

טפו, טפו, טפו!

[Outlaw]

+1.

[מקלארן F1]

הגישה של בגירה ועידן זו הגישה ש"בריא" ללכת לפיה, אני מסכים איתם וכל מילה בסלע!

קחו את החיים יותר בקלות, לא לרוץ עיוורים.

ועל זה נאמר "מה שעושה הזמן לא עושה השכל".

[edan82]

. אני מניח שבמזרח הרחוק המצב טוב יותר, עקב שכבת הגיל הנמוכה יותר.

 

.

 

טעות בידך, שכבת הגיל במזרח הרחוק גבוהה ממוצע הגילאים של ישראלים בחו"ל מסיבה מאוד פשוטה-אין עגלות (וטוב שכך).

 

אני בן 28 אוטוטו ואני אחד היותר "צעירים" בהונג קונג,רוב החברים הצעירים שלי כבר חצו את ה-30 (אתמול בערב בדיוק חגגנו יומהולדת 30 לחבר נוסף).

 

שוב,יכול מאוד להיות שהאוירה שאתה סופג באמת שונה כי זה נוח וקל להתחבר למערביים אחרים,אבל זה באמת לא יהיה תקף במדינות מזרח.

 

אני יכול לומר לך שהקהילה היהודית בהונג קונג ספציפית מאוד מאוד חמה\תומכת\עוזרת.

 

זה מסוג הדברים שאתה לוקח ביום יום כמובן מאליו,עד שפתאום קורה משהו ואתה רואה כמה אתה עדיין צריך את הישראלים.

 

רוצה מקרה רלוונטי מעכשיו?

 

אישתי כבר מיום שישי מאושפזת בבית חולים (נדבקה בשפעת החזירים),אני מודה,אחרי מעל 3 שנים בחו"ל, ביום שבת היתה הפעם הראשונה ששאלתי את עצמי "מה לעזאזעל אנחנו עושים פה?!".

הקהילה היהודית וכל הישראלים פה שנרתמו בצורה כזאת מדהימה (כל אחד מציע להכין אוכל לה ולי,דואגים לנו,מתקשרים ומתעניינים, מציעים לשלוח רופאים מומחים על חשבונם ומה שאתה לא מדמיין) שזה פשוט מחמם את הלב ונותן לך "אויר".

 

לא צריך להסתכל על כל הנושא של "ישראלים" בצורה כזאת כאילו אלה מצורעים שצריך להתרחק מהם.

יש לי פה חברים ישראלים שאין ביננו בכלל חשבונות של כסף,אני יודע שכשאצטרך אותם הם יעשו הכל בשבילי וכמובן להיפך.

 

יש המון דברים יפים,זו הסיבה שאני כותב שלא צריך להיות יותר מדי "אנטי".

 

מטריקס,

 

סליחה שאני מתבטא בצורה קצת בוטא, חברים שלך אולי קצת "פרמיטיבים".

 

למה פרמיטיבים ?

 

כי פעם אנשים התחתנו בגיל 20 ובגיל 22 כבר היו הורים ל-2 ילדים,מאז,דברים השתנו.

 

נפתחו פיק אפ ברים,טיסה לחו"ל נמצאת בהישג יד (לא משנה אם זה שבועיים ארה"ב או סופ"ש בקפריסין),מקובל לצאת מהבית בגיל 21 ולגור עם שותפים,מקובל לקום בבוקר,לצחצח שיניים,לתת בראש לזאת שיושנת לך במיטה (אם אתה בכלל סגור על השם שלה), לנסוע לעבודה,לחזור ב-17:00,לעצור בדרך באיזה פאב לבירה עם חברים או לשבת בבננה ביץ',להכיר שם איזו "חמוטל",לחזור הביתה,להתקשר לההיא משלשום להגיד לה שאתה "חם אש",לנסוע אליה ולתת לה בראש, לקפוץ עם חבר להמבורגר ב-BLACK, משם לעבור לפאב השכן,להכיר מישהי שתיהיה אופציה למחר,לחזור הביתה ולהתקשר לחמוטל לשאול אותה אם בא לה איזה "קפה ליילי".

אה כן,לתת לה בראש וללכת לישון.

 

חברים שלך לא עברו את זה,בהתחייבות.

משום מה,ה"תסריט" (המאוד מציאותי הזה,אגב) מתחיל באיזור גילאי ה-20 המוקדמות,לאחר הצבא וכו'.

 

מה שאני בא לומר לך,אתה באמת לא רוצה לפספס את זה,תאמין לי.

אני השתחררתי מהצבא עם חברה, כעבור שנתיים (אחרי 4 שנים עם החברה) נפרדתי ממנה,וגיליתי שיש חיים.

במילים אחרות,אותו תסריט שכתבתי לך ?

חזר על עצמו כמעט כל יום,במשך יותר משנה וחצי.

לתסריט הזה היה שותף חבר שלי שגם הוא בדיוק נפרד מהחברה שלו ואנחנו עשינו את השנה וחצי הכי יפות של החיים שלנו,עד היום כשאנחנו מדברים על התקופה הזאת שנינו עם ניצוצות בעיניים והתלהבות של ילדים בני 4.

את הלילה של סילבסטר 31/12/06 לא נשכח לעולם (רמז-הוא ואני,2 בחורות,חדר אחד בצימר,עם ג'קוזי בחדר..).

 

העניין פה זה לא הקטע של "לך תזיין כמה שתוכל",העניין מאוד פשוט- תהנה מהחיים!.

 

אגב,אין סטירה בין להנות מהחיים ולבנות אותם בו זמנית,כל התקופה הזאת של הקרחנה שלי היו כשעבדתי במשרה מלאה וסטודנט, אז נכון,בקושי ישנתי,כי קשה לישון כשאתה גם עובד משרה מלאה 6 ימים בשבוע וגם סטודנט וגם יוצא לפחות 4 פעמים בשבוע, אבל וואלה,את התקופה הזאת אני לא אשכח גם בגיל 100.

היום אני גם נשוי, אבל באמת באושר כי מיציתי את מה שצריך למצות בשלב א' של החיים (השלב לפני שיש לך אשה שאתה נשוי לה).

אני שוב אומר,אל תמהר להתחתן,אל תמהר ללמוד לפני שבאמת פיתחת איזו ראיה לגבי מה אתה רוצה מעצמך ומהחיים,זה לא חייב לקרות בגיל 21,אבל תשתדל שזה יקרה לפני גילאי 26 פלוס,כי בגילאים האלה אתה כבר עשוי למצוא את עצמך בדרך לחתונה,ואחרי זה יבוא התיאבון לילדים וזה קצת יקשה על לימודים (אבל בהחלט אפשרי).

קח את החיים בכיף ובמחשבה מפוכחת.

[Derish]

עידן, מקווה שאישתך תבריא בהקדם.

אם המצב שם אכן כמו שאתה מתאר, נראה לי שהגיע הזמן שאתחיל לארוז, כי אני על היבשת הלא נכונה.

 

מילה אחרונה לפותח השרשור: כמו שאתה רואה, לכל אחד יש את סגנון החיים והבילויים המועדף עליו.

עזוב את העצות המלומדות שלנו - תחשוב מה אתה מעדיף ולך על זה, כל עוד יש לך את האפשרות.