כיצד הצד השני רואה אותנו

[אלעד]

הערת הקדמה: אין בפרסום שרשור זה כדי ללמד על נטיותיי הפוליטיות ואין לראות בו משום הבעת דעה על מצבה המדיני של ישראל. לשרשור זה יש פוטנציאל נפיץ ביותר, ומי שלא ידע להגיב בצורה מכובדת ועניינית, יטופל ע"י ההנהלה בדרכים המקובלות.

מטרת השרשור היא להראות כיצד אנו משתקפים בקרב העולם הערבי ואילו פערים לעתים מתגלעים בין הצהרות מדיניות של פקידי ממשל רמים לבין הלך הרוח בעם שבו הם שולטים.

 

עובדה ידועה היא כי העיתונות הכתובה לרוב נתונה לביקורת מצד חוגים ורשויות שונות, ועל כן לעתים מוגבלת במה שבאפשרותה לכתוב. כדי למלא את החלל שנוצר, נוטים העיתונים לשלב במהדורותיהם שלל קריקטורות, המלמדות על הלך הרוח האמיתי של העם. בחרתי לצרף כמה מהן כדי להראות לכם כיצד רואה אותנו הצד השני.

כל הקריקטורות נלקחו מהאתר של העיתון הירדני אלדסתור.

 

1. אהוד ברק מכה על תוף באמצעות רובים, כאשר על התוף מצויירת יונת השלום ועליה כתובה המילה "רגיעה" (תָהְדִאָ'ה), כסימן לכך שישראל היא האחראית לשבירת הפסקת האש.

 

 

2. אולמרט וברק אומרים: "אנו שמחים לפתוח את הבקבוק הזה לרגל חגיגת האירוע הכביר!", כשעל השולחן מונחת הידיעה: "התפוצצות ביחסים בין החמאס לפתח". הרעיון הוא שבמשפט של אולמרט וברק יש משחק מילים המשלב את המילים פתח וחמאס במילים "שמחים" ו-"לפתוח" בהתאמה, כאשר השניים מצטיירים כחוגגים את השבר שבין שני הפלגים הפלסטיניים.

 

 

3. אולמרט מחזיק בידו כלוב שעליו כתוב פתח וחמאס, ואומר: "אנו דורשים את שחרור האסירים הפלסטיניים הכלואים בבתי הכלא של החמאס והפתח באופן מיידי!" - למעשה, התמונה המצטיירת מהסיטואציה היא שאולמרט הוא השולט בדבר וכי כל דבריו הם ריקים מתוכן שכן ממילא הוא עושה את מה שהוא רוצה בסופו של דבר.

 

 

4. ללא מילים

 

 

5. ללא מילים

 

 

6. אולמרט: "לא תצליח להפיל מיידי את עלה הזית!"

 

 

עד כאן להיום.

[elik-belik]

זה עוד כסף קטן...

 

תנסה לפתוח ספר לימוד של ילד פלסטיני, ותראה כמה אהבה מרעיפים עלינו שם...

[tomcar]

גם העיתונאות שלנו לא מרהיבה במיוחד, מספר שנים שאנני קורא עיתונים מבחירה.

[low rider]

יש בדיחה ידועה שמספרת על ישראלי שפוגש את חבר שלו יושב וקורא עיתון ערבי. החבר ישר שואל "תגיד לי, השתגעת?" והחבר השני עונה "תשמע, קראתי עד עכשיו עיתונים ישראלים ומתברר שאנחנו דפוקים, ממשלה דפוקה, אבטלה גואה, עוני... עכשיו אני קורא שאנחנו חכמים, שכל הכסף אצלנו, אנחנו שולטים במנהיגי העולם וכל העולם מסתובב על האצבע שלנו, למה לי לקרא עיתונים ישראלים?".

[michael carmi]

על פי רוב בארצות הללו העיתונים הם עושה דברם של השלטונות , לשלטונות נח להציג את ישראל בצורה זאת ומצד שני לדבר עם ישראל, כך הם לא נהפכים לבוגדים בעיני העם שלהם.

לדוגמא: בימים של עראפת, הוא היה מנהל משא ומתן עם ישראל וכשהיה מופיע בהפגנות בעזה או בגדה היה משנה את עורו וקורא למלחמה בישראל בכדי להשיג את ירושלים עכו וכד' בקיצור סוג של פוליטיקה.

בסוריה המצב דומה, אסד יודע שהוא במצב לא טוב ומה שיחזק אותו זה החזרת רמת הגולן, אז הוא מנסה מספר ערוצים כשאחד הערוצים היא הדברות עם ישראל, אבל כדי לא להראות בוגד הוא משדר פרסומים ארסיים לעיתונות.

[אלעד]

עקרונית אתה צודק במה שאתה אומר, אבל כבר נתקלתי גם בקריקטורות שהעבירו ביקורת על השלטון.

אני אנסה למצוא כמה כאלה במקבץ הבא שאעלה.

[מנחם פ]

ידיעות אחרונות מותח ביקורת חריפה על רה"מ אולמרט. בדוק בגליונות של חודשיים שעברו, ותמצא הרבה כאלה.

[אלעד]

אתה קצת החמצת את הרעיון של השרשור. המטרה לא היתה להראות כיצד אנחנו מבקרים את עצמנו, אלא לראות מה השכנים שלנו חושבים עלינו.

[ferez]

תהנו:

http://www.ynet.co.il/articles/1,7340,L-3010980,00.html

[אומי5]

אתה יכול למצוא קריקטורה שמוציאה את עבדללה רע?

אם כן אני אהייה מאוד מופתע.

 

אין ספק שהעם לא רואה בנו אחים שוחרי שלום, השלטונות מלכלכים עלינו ומאשמים אותנו בכל קרב וכל ארוע כבר מאה שנה.

אנחנו מצטיירים ככובשים וגזלנים.

מצד שני קריקטורה לרוב באה להראות את הצד הכי עוקצני של הנושא , אם הייתי רוצה ללמוד על דעת העיתונאים שם הייתי קורא את הכתבות ,ובשביל דעת הקהל טוקבקים ופורומים.

 

קריקטורה היא תמיד חדה יותר ופחות מתייחסת לעבודות.

[michael carmi]

בוודאי שיש קריקטורות שהם נגד השילטון, ישנם מדינות כמו מצרים או ירדן ששם קיימת כאילו דמוקרטיה וקיימת אופוזציה רק לפרטוקול ומדי פעם היא מוציאה משהו.

[מנחם פ]

ידיעות אחרונות מותח ביקורת חריפה על רה"מ אולמרט. בדוק בגליונות של חודשיים שעברו, ותמצא הרבה כאלה.

 

אתה קצת החמצת את הרעיון של השרשור. המטרה לא היתה להראות כיצד אנחנו מבקרים את עצמנו, אלא לראות מה השכנים שלנו חושבים עלינו.

 

אהה... אופס?

[אלעד]

והנה אני נכנס לאתר של עיתון אלאהראם המצרי כדי למצוא קובץ קריקטורות נוסף, ולפתע מצאתי דף שלם המוקדש לנו. לפחות הפעם זה ללא מילים, ככה שכולם יכולים להבין גם בלי תרגום.

 

 

 

 

[אלעד]

מקפיץ את השרשור לרגל האירועים האחרונים. שוב פעם אלדסתור מפציץ:

 

חייל ישראלי, ידו האחת עדיין פצועה ממלחמת לבנון השניה, אולם בידו האחרת הוא גיבור על תושבי עזה חסרי הכל.

 

 

אהוד ברק מרים כוס של דם לחיים בראותו את הפופולריות שלו נוסקת

 

 

והנה שינוי מרענן: לא רק ישראל על הכוונת, אלא גם האו"ם. בקריקטורה הבאה ניתן לראות את הכתם המדמם שנקרא עזה, המכתים את דגל האו"ם

 

 

ללא מילים

 

 

יאללה, מספיק להיום.

[ארנון]

אני זיהיתי במקבץ הראשון משהו שהפתיע אותי ואיש בשרשור לא נתן עליו את הדעת.

 

בשלוש מתוך שש הקריקטורות מוצגת ישראל כמי שדוחה את ידם המושטת של הערבים לשלום.

 

עזבו אתכם רגע מדיון לוהט בשאלה "האם הערבים מוכנים לשלום עם ישראל או לא". זו לא הנקודה.

 

הנקודה היא שקריקטורה משקפת הלך רוח שמובן (ומקובל) על קוראי העיתון. לפחות על חלקם.

 

אם אין איש בקוראי העיתונות הערבית שמעוניין בשלום עם ישראל, שמסכים עם זכותה להתקיים - הרי אף אחד לא יבין את הקריקטורה.

 

תחשבו על זה - אם כל קוראי העיתונות הערבית חושבים שישראל היא פולש אימפריאליסטי שצריך להיעלם מהאזור, מה פתאום מופיעות קריקטורות המתארות את הצד הערבי ככזה שמנסה להגיש לישראל עלה של עץ זית?

 

כנראה הצייר חושב שהעולם הערבי מעוניין לחיות בשלום עם ישראל, העורך שלו חושב כך, ולפחות חלק מהקוראים (שהם נמעני הקריקטורה הזו) חושבים כך גם כן.

 

מעניין, לא?