איך לעקוץ שקרן כרוני?!

[falou]

זאת ידידה

 

אז תשכב עם החבר שלה.

[GUY007]

אני רואה כחול בשמיים....

[ofir]

שלומי הזכיר לי סיפור שאבא שלי סיפר לי

בעבודה שלו הם היו שולחים מידי פעם כמה טפסי לוטו במשותף (הוא ועוד כמה אנשים)

אחד החליט לעבוד על כולם, יום אחרי ההגרלה הוא שלח טופס עם המספרים הזוכים והכניס אותו לערימת הטפסים לפני שמישהו נגע בהם

כולם שמחים וצוהלים, הלכו למסעדה, אכלו שתו

רק אחרי כמה שעות טובות הוא סיפר להם.... יהי זכרו ברוך

[אלעד]

היה לי בתקופת התיכון חבר טוב שהיה, רחמנא ליצלן, שקרן אחולבלוע!

בהתחלה זה היה נסבל. אני ושאר החברים העלמנו עין. בהדרגה, העלמות העין הפכו להרמות גבה. אחרי זה באו כבר תהיות בין כולם, ובשלב הסופי העניין כולו הפך לבדיחה הכי טובה בחבורה.

השקרים שלו פשוט היו עלובים ברמות שלא ניתן לתאר. את התיכון שלי סיימתי לפני שבע שנים (ומאז אני גם לא בקשר איתו, מיוזמתי), אבל השקרים שלו היו כאלה הזויים שגם היום, אחרי כל השנים אני עוד זוכר אותם. ובכל פעם שאני נזכר באיזה שקר, אני מרגיש את הצחוק גואה בי מבפנים

דוגמה לשקר:

משאת נפשו של השקרן (להלן: א'. ולא, הוא לא קשור לקצב) היתה לשרת בצבא בתור ג'ובניק שכל תפקידו מסתכם ב"להעביר את הטיפקס מצד אחד של השולחן לצד השני" (ציטוט מדויק של דבריו). באחד הימים הוא בא וסיפר לנו שהוא היה במכון וינגייט בגיבוש של הצנחנים, במהלכו ניתנה לו משימה לקפוץ על מזרן מגובה של כמה קומות. כמובן ש-א' האמיץ, הג'ובניק העשוי ללא חת, עבר את הגיבוש בכלל ואת המשימה בפרט בצורה יוצאת מן הכלל, אבל הוא חתם ויתור מפני שהחליט שזה לא מתאים לו.

אלוהים, כמה דמעות של צחוק הזלנו אחרי הסיפור הזה

 

בפעם אחרת, חבר טוב שלי ואני החלטנו שנשבר לנו מהשטויות שלו והחלטנו לבדוק פעם אחת ולתמיד כמה רחוק הוא מוכן ללכת עם השקרים שלו. חיכינו לו מתחת לבית (כמו שני עארסים נתנייתים, אפילו שלא היינו כאלה באמת) והחבר שאיתי התקשר אליו באמתלה שהוא רוצה לבוא ולקחת ממנו דבר מה. א' אמר שהוא ב-ד-י-ו-ק עכשיו יוצא מהבית לאיזה מקום הזוי. נו, שיהיה. החלטנו להשאר ולבדוק הכצעקתה.

אז נשארנו. ונשארנו עוד קצת. ועוד קצת. נו, אולי א' בכל זאת יוצא לאנשהו ויראה את פניו למטה בחניה? גורנישט.

לקחנו את זה שלב אחד קדימה: כמו זוג עארסים, קראנו מהחלון לחבר נוסף שגר במרחק כמה בתים מ-א'. סיפרנו לו מה אנחנו עושים וביקשנו ממנו להתקשר אליו הביתה ולנהל עמו שיחה בטלה, סתם כדי לראות אם הוא באמת שם או שמא א' הצליח לצאת מהבית מבלי שראינו. הוא התקשר. מה נראה לכם שהיה? נו, ברור... א' הרי ענה מהבית.

 

אחח... היו ימים