הרחקת יונים ממרפסת גדולה בבניין מגורים

[BoazB11]

סיפורו של יויו:

התקופה בסוף ה-90' ככה.  עליזה, השכנה מלמעלה קוראת נרגשת לאשתי.

מה לעשות?? יונה לבנה נכנסה אליה הביתה. לא פוחדת ולא מעוניינת לצאת.

והרי ידוע שיונה לבנה זה גלגול של נשמה קרובה, אז אסור לגרש אותה.

ומצד שני מה היא תעשה? אשה מבוגרת שאינה בקו הבריאות לא יכולה לטפל ביונה-נשמה.

ושל מי הנשמה ולמה היא באה, ומה נעשה ואיך נחיה ככה ובכי גדול וחרדות קדומות שהתעוררו וצפו...

עליתי לראות על מה המהומה.

ראיתי יונה לבנה, כזו שמפריחים באירועים, או מחביאים בכובע של קוסם.

יון זכר מותש. רגיל לאנשים, שכנראה ברח אל החופש או איבד את דרכו ואולי שני הדברים יחד.

אמרתי לעליזה שלא תדאג. אני אטפל ביונה עד שתתחזק ותעוף לה לדרכה.

ככה הנשמה תהיה מרוצה ותרעיף עליה ברכות ולא קללות חלילה וחס.

 

 

טוב... נשמה זו נשמה, ומילה זו מילה. בניתי שובך.

תליתי על מעקה המרפסת מבחוץ, ושיכנו בו את "יויו" – כך קראו לו הילדים.

קערית מים קטנה, וקערית מזון קטנה עם קצת לחם, במבה, אוכל של דגים, אוכל של מכרסמים, תפוח, קליפה של מלפפון...

בקיצור – הילטון עם רום סרויס.

יויו אכל ושתה, התחזק, ואחרי כמה ימים התעופף לו. עוד לפני שהספקנו להתגעגע הוא חזר לארוחת ערב.

פעם בשבוע הייתי מכניס יד עם שפכטל לשובך, ומוציא הר קטן של חריונים כדי שלדוכס יהיה נוח לשבת.

יויו השמין והבריק נוצות, ואחרי כמה שבועות תפס לו פרגית יונים נאה והושיב לצידו בשובך.

עכשיו כבר היו לי 2 הרים קטנים של חריונים לפנות פעם בשבוע.

אני אקצר ואספר שאחרי שנה בערך כבר היו עומדים על גג הבניין שממול 150 יון ויונה מחכים לארוחת הצהריים.

חלק לא קטן מהם היו לבנים לגמרי או עם קצת כתמים.

פעם בחודש הייתי נוסע לתל אביב למשקי הקיבוצים ואוסף לאוטו 50 קילו דורה שהזמנתי מאיזה קיבוץ.

השכנים שבהתחלה היו משועשעים מלהקה שנוצרה לה, התחילו להתלונן כשקירות הבתים החלו להתמלא בנטיפי חריונים.

יויו ואשתו כבר עשו רילוקיישן לפני כן. כנראה שלא מצאה חן בעיניהם ההמולה.

פירקתי את השובך והפסקתי להאכיל. ליונים יש זיכרון מצויין וגם הרבה אופטימיות.

לקח בערך חצי שנה עד שהתפזרה הלהקה. התעופפו להם למחוזות אחרים.

חוץ מאחד.

מאיו בוסקילה קראנו לו. כי הוא הזכיר קצת את הזמרת, אבל היה בן.

היה מתעופף לצד השני של הבניין, נכנס למרפסת השירות ואכל מהאוכל של הכלבה.

תפסתי אותו פעם ושחררתי באיזור נתניה. 20 ק"מ מהבית קטן עליו. כשחזרתי מצאתי אותו אוכל מהצלחת של הכלבה.

נתן לי מבט חצוף כזה, כאילו עושה לי פחחחח.... נתניה.

אז תפסתי אותו שוב ושחררתי בירושלים. שכונת גאולה.

בדרך חזרה דמיינתי אותו מנווט מעלי על כביש 1 ומנסה לחרבן לי על האוטו...

אבל משם הוא כבר לא חזר. כנראה מצא שם את השכינה והחליט להישאר.

ואולי ככה באופן מיסטי ומוזר נסגר המעגל של הנשמה האבודה שהתגלמה ביונה לבנה והתעופפה לה לתוך ביתה של עליזה השכנה...

 

 

 

 

עריכה אחרונה ב-6 לאוגוסט, 2023 על ידי BoazB11

[gadik6]

תודה לכולם על הרעיונות. 

 

אני אתחיל עם שילוב של משהו מעופף על מוט/חוט (דוגמת עיט או ציפור דמה), פלוס כל מיני מכשירים אלקטרוניים מאליאקספרס ודוקרנים. מה שמוכרים פה בארץ ב-200 שקל, שם מוכרים ב-30. נשקיע 150 שקל בשביל הניסיון.

 

לגבי דוקרנים - אחד השכנים שם דוקרנים מתכתיים על אדן החלון, ומאז לא יושבות שם ציפורים, לכן להשתגע עם דוקרנים בכל היקף המרפסת והגג זה הפתרון ה"פשוט", אך לא האלגנטי או היעיל.

 

אה וכמובן רחפן - יש אלטרנטיבות ל-DJI Mini 2/3?   מחפש משהו איכותי, אבל בלי להשתגע במחיר (עד 2-3 אלף).

מזמן רציתי לקנות רחפן, אז עכשיו יש גם "צורך".

 

[Ron Poh]

הזכרת לי...

לפני כ 40 שנים.

אימא, אבא ואני יושבים בסלון. אימא הולכת למטבח חוזרת ואומרת שיש משהו על הקומקום החשמלי (במשפט ממוסגר, קומקום לבן). אני הולך למטבח ורואה יונה לבנה יושבת על הקומקום.

 

אני ניגש ליונה והיא אפילו לא בורחת, קורא לאימא כדי שתבוא לראות מה התיישב על הקומקום.

היונה קבלה אוכל, חשבנו שבטח התעייפה כאשר תתחזק תעוף לבית שלה.

טוב, אז היונה לא נראה שיש לה כוונה לחזור לבית שלה. אבל גם לנו לא הייתה כוונה לגדל יונה.

אז אחרי כמה ימים, אבא לקח את היונה איתו במשאית ושחרר אותה בעיר סמוכה למקום מגורנו.

היונה הגיעה עוד לפניו הבייתה.

חתיכת יונה, את הדרך לבית המקורי שלה, היא לא מכירה, את הדרך לבית שלנו מכירה.

אחרי יום נוסף אבא לקח אותה לנסיעה והפעם יותר רחוק. ושמה היא כנראה מצאה בית מלון חדש ולא חזרה.

 

עברו עשרות שנים, אבא כבר לא איתי וגם אימא לא איתי, והזכרת לי סיפור עם ההורים ויונה לבנה.

עריכה אחרונה ב-7 לאוגוסט, 2023 על ידי Ron Poh

[Night Driver]

לפני כשעה, Ron Poh כתב:

הזכרת לי...

לפני כ 40 שנים.

אימא, אבא ואני יושבים בסלון. אימא הולכת למטבח חוזרת ואומרת שיש משהו על הקומקום החשמלי (במשפט ממוסגר, קומקום לבן). אני הולך למטבח ורואה יונה לבנה יושבת על הקומקום.

 

אני ניגש ליונה והיא אפילו לא בורחת, קורא לאימא כדי שתבוא לראות מה התיישב על הקומקום.

היונה קבלה אוכל, חשבנו שבטח התעייפה כאשר תתחזק תעוף לבית שלה.

טוב, אז היונה לא נראה שיש לה כוונה לחזור לבית שלה. אבל גם לנו לא הייתה כוונה לגדל יונה.

אז אחרי כמה ימים, אבא לקח את היונה איתו במשאית ושחרר אותה בעיר סמוכה למקום מגורנו.

היונה הגיעה עוד לפניו הבייתה.

חתיכת יונה, את הדרך לבית המקורי שלה, היא לא מכירה, את הדרך לבית שלנו מכירה.

אחרי יום נוסף אבא לקח אותה לנסיעה והפעם יותר רחוק. ושמה היא כנראה מצאה בית מלון חדש ולא חזרה.

 

עברו עשרות שנים, אבא כבר לא איתי וגם אימא לא איתי, והזכרת לי סיפור עם ההורים ויונה לבנה.

המסקנה המתבקשת מסיפורי;חיזוק היונים זה שבמקום להשקיע בשובך צריך להשקיע במנגל.